איפה יש עתיד

טור שפרסמתי היום במעריב

סיכומי השנה הפוליטית, בעיקר לפי הסקרים האחרונים,  מאכזבים מבחינת שר האוצר יאיר לפיד ומפלגתו יש עתיד. שנה אחרי ההצלחה הכבירה, 19 מנדטים בכנסת, והציבור לא מחזיר לו אהבה. מי שהבטיח שהוא רץ למרחקים ארוכים ולא הולך להתייאש גם אם הציבור לא יחזיר לו חיבה, אמור לנער מעליו את הנתונים האלה במשיכת כתף ולהמשיך הלאה. הוא הבטיח לציבור שתוך שנה וחצי (מאז העברת התקציב ביולי 2013) הכל יהיה יותר טוב. המצב ישתפר, הוא אמר. בטוח.

בינואר 2015 ניתן יהיה להתכנס לסקר האמיתי, הביצועי של לפיד. עד אז נסתפק בסקרי אווירה המעידים שלמצוא חן בעיני הבוחרים במהלכו של קמפיין זה עניין אחד, אך להפוך את התיק הממשלתי השנוא ביותר בישראל לנכס פוליטי, זה כבר עסק מסובך בהרבה.

השאלה תהיה לא רק האם מצבו של מעמד הביניים, שעבורו לקח לפיד את משרד האוצר, ישתפר או יחמיר. ולא רק האם משבר הנדל”ן יימשך. או האם יהיה שינוי ביוקר המחיה בישראל. גם האם לפיד קשוב לעניים של מדינת ישראל, הזועבי’ס ביניהם. חלק עצום משכבת העוני בחברה הישראלית הם אותם הבוחרים המיוצגים בין השאר על ידי חברת הכנסת חנין זועבי אותה בחר לפיד להעליב ראשונה שנה שעברה.

כיוונים ברורים של ההעדפות המפלגתיות של יש עתיד אפשר להבין מתוך המהלכים הפוליטיים של לפיד. העניים בישראל לא בראש מעייניו. הוא מעדיף קריצות לבעלי ההון. אחרת כיצד ניתן להבין את ההתנגדות של יש עתיד להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת כשלי הרגולטורים בפרשת אי.די.בי? ממה הוא חושש? מאי הנעימות הגדולה כלפי הבנקאים של ישראל?

גם הערבים, עם או בלי קשר לעוני, לא מטרידים את מנוחתו. בחלוף שנה, הדי אותה העלבה לזועבי’ס לא שככו והשבוע סיפרו לי שלפיד מתחרט, חרטה עמוקה אמיתית על אותה אמירה פוגענית. לו רק יכול היה לקחת את הדברים בחזרה. אבל לפיד מוביל בנחרצות את העלאת אחוז החסימה בכנסת, כשהוא מבין שהמהלך עלול לפגוע קשות בייצוג המיעוטים בכנסת ישראל. החרטה שלו היא מן השפה לחוץ. היא לא באה לידי ביטוי בפוליטיקה היומית שלו.

לפיד מנסה בשבועות האחרונים למנף מעט מעמד פוליטי מחוץ לתחום הכלכלי-חברתי. הנה, מאמץ אדיר עם קמפיין השילוט בצמתים בנוגע למחויבות מפלגתו והוא לתהליך השלום. “נפרדים לשלום. נפרדים מן הפלסטינים” כונה המהלך. אך למעט חברי הכנסת של הסיעה וקומץ תומכי מפלגה שיצא לשטח, לא עורר הקמפיין ֿהד ציבורי. מעבר לססמה שגיבשו פרסומאים, והוצאות כספיות על שלטים ועל חולצות, אין סביב המהלך אווירה של אותנטיות. חלק מחברי מפלגתו (ח”כ תמנו שטה וח”כ ליפמן) אפילו חברים בשדולת ארץ ישראל השלמה בראשות ח”כ לוין. איך הם יפרדו מן הפלסטינים ?

 מי שבוחר להיות מפלגת אמצע: המדברת למעמד ביניים, העושה שלטים במקום שלום, ושמפנה גב לאוכלוסיית המיעוטים הגדולה בישראל, יקבל מן הבוחר תעודת ביצועים ממוצעת עם ציון בקושי עובר בסוף השנה.