הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
“שמת לב שתכנית הדיור החדשה של יאיר לפיד לא זכתה כמעט לכיסוי של התקשורת? אני שמח שזו פעם ראשונה שהוא מוציא משהו וזה לא מעניין כמעט אף אחד. גם לא בעמוד שלו בפייסבוק. לא עורר עניין” כך אמר לי בתחילת השבוע יועץ תקשורת פוליטית בכיר. לפיד, אשר בחודשים הראשונים לחייו כפוליטיקאי נמנע מלהיפגש עם עיתונאים או להגיב לשאלותיהם, התחיל לאחרונה ליזום פגישות עם חלקם. הוא חש שרמת העניין בו פחתה, לעומת ההתחלה.
אחרי צפיה ביאיר לפיד יושב לראיון העיתונאי הראשון שלו כמרואיין פוליטי, יתכן שהתעלמות התקשורת הממוסדת מתוכנית הדיור וממנו היא שהניעה אותו למסך. אחרת, מה היא הסיבה ליציאה הפתאומית הזו מתוך קיר הפייסבוק שלו, מתוך האירועים ברחבי הארץ? אין הסבר אחר מאשר התועלת המידית ללפיד.
ערוץ 2, עד לא מזמן אחד מן המעסיקים של לפיד, צריך היה להיות המקום האחרון לקיומו של ראיון כזה. והתוצאה פתטית. יונית לוי היתה בסדר גמור ואולי גם אין דבר שיכלה לעשות אחרת ובכל זאת, עצם העובדה שלפיד, קולגה שלה עד לא מזמן, יושב מולה בראיון הראשון שלו, פוסלת הכל מראש.
לי-אור אברבך כתב אתמול: “כל סצנת הריאיון הונדסה על-ידי לפיד בכדי להעצים אותו. משבצת השידור היוקרתית (המהדורה המרכזית של ערוץ 2), התפאורה, התאורה, בחירת המראיינת בעלת שיעור הקומה, אלה אורגנו כולם בכדי להאדיר את חשיבותו של המרואיין. והוא, שעדיין לא עשה צעד אחד שהוכיח כי הוא ראוי לכל זה, זכה לכבוד ששמור ליחידי סגולה. יונית לוי, ניצבת בראש הפירמידה העיתונאית של חדשות 2, ועל כן היא נשלפת לעתים נדירות בלבד מהאולפן לטובת ראיונות חוץ. זה קרה לא אחת בראיונות בעלי הדר ממלכתי עם ראש הממשלה, ואף עם נשיא ארה”ב בראיון חשוב ומוצלח לפני כשנתיים. נתניהו, אובאמה, אבל יאיר לפיד? לא די בכתב או בפרשן פוליטי?”
הנה, לפיד באמת משכלל את השיטה. מעכשיו הוא הפוליטונאי*. לא פולטיקאי לא עיתונאי. שילוב תפל של השניים. התכונות הגרועות של הפוליטיקה (הפוזה, היומרה) עם התכונות הגרועות של העיתונות (העדר אתיקה). זה לא שאמנון אברמוביץ’, רינה מצליח, עמית סגל או כל אחד אחר מערוץ 2 פסול מעתה והלאה מלראיין את לפיד. אבל באמת, מה שווה ראיון ראשון כזה. או שני או שלישי.
שאלתי בטוויטר מי צריך להיות המראיין, כדי שראיון עם לפיד יהיה שווה את זמן המסך או את הנייר? שנלמד משהו מן התשובות שלו, מן האישיות של האדם.
הנה ההצעות ללפיד: לך תתראיין אצל איילה חסון, גאולה אבן או קרן נויבך. אפשר גם אצל בן כספית, בן-דרור ימיני, רינו צרור, גידי וייץ, אלוף בן, יעקב אילון, מתי טוכפלד ועמוס רגב. לא כל כך אצל דרוקר (חבר של עופר שלח, האחרון אולי מועמד ברשימת יש עתיד), אפשר אצל לונדון וקירשנבאום או נדב פרי. השם שהוזכר מספר רב של פעמים היא איילה חסון, מראיינת קשוחה שלא תתן לו להתחמק.
דבר אחד שלקחתי מן האינטראקציה עם לוי: יאיר לפיד בהחלט שואף להיות ראש ממשלה. בתשובה לשאלה אם זה הכיוון שלו הוא אמר: “אני הולך לשנות את מדינת ישראל. כל תפקיד שיאפשר לי לשנות את מדינת ישראל זה התפקיד שאעשה. אני רוצה לשנות את מדינת ישראל. היא זקוקה לשינוי, היא נתקעה, היא נטשה את אזרחיה.”
אוקיי, כן, הוא רוצה להיות ראש ממשלה.
במקביל, הסידור שלו עם ידיעות אחרונות ממשיך. הפוליטונאי* נהנה מכל העולמות. מתראיין בערוץ הבית וממשיך לכתוב בעיתון הממשלתי שלו. רציתי אתמול לברר, אולי ידיעות הפסיקו לשלם לו. אולי החל ממחר (יום שישי), אחרי שהכריז על עצמו כמועמד ראוי לראשות ממשלה, הוא יחדול מלכתוב ומלקבל שכר מן העיתון החשוב במדינה?
הפלא ופלא, הדוברת של הפוליטונאי* לא מוכנה לענות לשאלה הזו ומפנה אותי לידיעות אחרונות. אפילו לא שאלתי כמה, אלא רק אם הסידור הזה של טור תמורת שכר ימשך. “אני מפנה אותך לידיעות אחרונות לקבלת תשובה” היא שבה ואמרה. פניתי לידיעות אחרונות. עד עכשיו לא נתקבלה כל תשובה.
תנו לי לנחש, איפה יערך הראיון הפוליטי הבא עם לפיד? בטח בעיתון של המדינה.
* הזכויות על המינוח המשובח ‘פוליטונאי’ שייכות לאביטל סהר, יועץ פוליטי בעל מוח קופירייטרי חריף ויוזמות דמוקרטיות חריגות.
מתוך הפוסט שלך משתמעת הנחה ולפיה למועמד לבחירות אסור להוציא את לחמו מתחום המומחיות שלו מרגע שהעמיד עצמו לבחירה ועד למועד הבחירות. לא שאני דואג לברנש, אבל ממה אמור איש כמותו להתפרנס עד הבחירות(חופש עיסוק וזה . .)?
ובמידה ולא יבחר, האם מכיוון שהוא מוכתם פוליטית, יאסר עליו לכתוב את הטור הנקרא והמתוגמל ביותר במדינה?
האיש הוציא את עצמו מאולפן הטלוויזיה(הנחשק והמתגמל) שבו הוא נדרש לראיין פוליטיקאים, והשאיר לעצמו פינה חמודה(ככל שהמילה “חמודה” נכונה לבלוג פוליטי) שבה הוא כותב על “המצב”, על סוגיות סוציולוגיות כאלו ואחרות המעסיקות ציבורים ופרטים בלי קשר להשתייכותם הפוליטית , וכן פרפראות חמודות(עוד פעם . .) מחייו הזוגיים והמשפחתיים.
קרדומים לעשיית רווח פוליטי עשו לפניו אלופים, דוגמניות, אנשי עסקים, נכים , אלמנות ואחים שכולים, ניצבים וגם פוליטיקאים.
העיסוק הנוקדני והצייקני באשר לדיוק שבדברי האיש או בהיבטים כאלו ואחרים של אתיקה עיתונאית וכו’, אפשר והוא סימפטום לאיזשהי תופעה חברתית שלא ברור מה תפקידה(טהרנות), ואפשר כי מדובר במענה אתיולוגי לתחושת הדכדוך האוחזת בציבור.
ברוח התקופה, תנוחי!!!
המועמד יאיר לפיד יכול בהחלט להצטרף אל “אחיו העבדים” ולהשתכר למחייתו ממגוון רחב של משרות בשוק העבודה הישראלי. בשיחות הקפה בהפסקה הוא יוכל להמשיך ולדון בנושא הרה הגורל של “איפה הכסף”.
כל עוד הוא פוליטיקאי מוצהר, זה פשוט לא מתאים שהוא ימשיך לכתוב טור שיווק עצמי, ולגרוף הון פוליטי בדרך. הטענה אחת היא גם כלפי ידיעות אחרונות, הממשיך להעסיק את הפוליטיקאי יאיר לפיד, ולא נותן במה זהה לפוליטיקאים נוספים.
הכינוי שלך את הביקורת הלגיטימית כלפיו ככזו שהיא “צייקנית”, הוא בעצם מאפיין של יאיר לפיד הנוטה להתחמק משאלות אמיתיות ונוקבות במתן מענה חלקלק ומתוחכם. מה שמעורר את החשש שמר שרונציק הוא בעצם מר לפידניק.
ידיעות אחרונות איננו לשכת הסברה ממלכתית המחויבת לתת במות כאלו ואחרות.
ליבת הביזנס של ידיעות אחרונות שהנו עיתון פרטי ככל הידוע לי, הינה :
לוח מודעות !!!- כלומר עסקים משלמים הרבה מאוד כסף על מנת שהרהיטים שלהם או ילקוטי בית הספר שלהם וכו’ יופיעו במקום שבו קיים סיכוי שהרבה מאוד אנשים צופים/קוראים/ מרפרפים. מהסיבה הזו יפרסמו בעיתון ירכיים רוטטים של דוגמנית או שחקנית, מחלצות מסוגננות או סרות טעם שעטו על עצמם ידוענים, שערוריות כאלו או אחרות, או טורים מהסוג שמר לפיד מפרסם.בקיצור-תוכן.
מכיוון שאלו הם פני הדברים, ניתן להניח כי שכרו הגבוה של לפיד משולם לו על שום כשרונו לצוד את תשומת הלב של הרבה אנשים. מסיבה זו הוא לא “משווק את עצמו” אלא מפרסם מה שמעניין אותו והוא סבור שעשוי לעניין אחרים. עשרים או יותר שנות נסיונו בתחום הוכיחו שהוא מבצע את מלאכתו בכישרון, בהומור דק, בקול ההגיון הסביר, אשר באקלים הפוסט מודרני ה”מתוחכם”- הפך מצרך נדיר ומבוקש.
לגבי במה לדיעות שונות, הרי שהיא ניתנת: חפש בחלק העיתון המכונה “המוסף לשבת(נ ברנע, סימה קדמון וכו’ – שם ניתנת במה לכל הספקטרום הפוליטי,זולת אולי לשוליים סהררוריים .
יאיר לפיד כמו רבים מאוד בחברה הישראלית זיהו חולשה של הדמוקרטיה הישראלית ככל שמדובר במעמד הביניים החילוני- כלומר על רקע חלוקה מלאכותית בין ימין ושמאל הוא אינו ממצה את כוחו היחסי במערכת הפוליטית.
לגבי דיוק , המנהיגים צריכים לראות את התמונה בקווים כלליים ואילו הפקידים (בכירים וזוטרים) צריכים להתעסק במספרים המדויקים, ובפיקסלים הקטנים.
אני בטוח שלא תסכים איתי, אבל אני מוצא את כל ההתפלמסות הזו די נחמדה.
לשרונציק: סליחה על התגובה המאוחרת. זה נכון שאדם לא צריך להפסיק לעבוד מהיום שהצטרף לפוליטיקה ועד שנבחר (אם נבחר). במיוחד במצבים שבהם הוא לא נבחר. הבעיה נמצאת גם בצד השני. ערוץ 2 הפסיק את עבודתו ברגע שנודע שהוא מצטרף, עניין של אתיקה. כך גם ידיעות אחרונות, כגוף, שם את עצמו במקום מאוד בעייתי. איך הם מתיימרים לסקר באוביקטיביות את הזירה הפוליטית כשאחד מבכירי הכותבים שלהם מתמודד. לפיד צריך לחפש לעצמו פרנסה אחרת/מקבילה בזמן הזה. ספרים, הרצאות, הופעות (ואותם הוא ממשיך, למיטב הבנתי). אגב, אשתו גם מתפרנסת מאותו המעסיק. ואין כאן שום טהרנות, אבל לעמדה שלך שהוא לא צריך לוותר על פרנסתו צריכים להיות סייגים. להמשיך לכתוב טור בעיתונות אי אפשר בזמן שעוסקים בפוליטיקה.
אני זוכר לפני חודש, יאיר לפיד אמר בתשובה לשאלה מקהל שישבתי בו שהוא לא מחרים את התקשורת כי אם נוקט באסטרטגיה של טווח ארוך, ושבקרוב הוא גם יתחיל להתראיין. ברגע שהרשת החברתית תפסיק לשרת אותו. הוא הסביר בכנות ראויה לציון שמועמד כמוהו צריך לשמור על עניין ורלוונטיות תקשורתית במשך זמן רב עד הבחירות בעוד יותר משנה ומכיוון שהוא מבין בתקשורת הוא יודע איך לעשות את זה. נשמעה לי תשובה מקובלת. ואני מסכים לחלוטין שהראיון הממלכתי בסלון הבית משל היה ראש ממשלה או נשיא היה פתטי.
אני אישית חושב שאצל ירון לונדון יהיה ללפיד הכי קשה. ממה שאני מזהה הקושי הכי גדול של לפיד הוא לרדת לעומקם של פרטים בנושאי המדיניות שלו. ירון לונדון הוא לצערי המראיין היחיד בארץ שאני מכיר שמסוגל, ובדרך כלל רוצה, להכנס לנושאי התוכן עצמם ולרדת לפרטים קטנים ודקויות בנושא אחד במקום השיטה של רוב המראיינים (גם איילה חסון) של “לשאול את כל השאלות הקשות” – שזה בדרך כלל אומר לקפוץ מנושא לנושא של שאלות צורניות, בדרך כלל תוך ציטוט שטחי של המתנגדים למרואיין, תוך הפגנת זלזול מכל נסיון של המראויין לדבר על תוכן.
רז, נוטה להסכים איתך, למרות שאני שואלת את עצמי אם לירון לונדון יש את ה’קילר אינסטינקט’ של חסון. היא באמת מגיעה מתוך העולמות הפוליטיים המדיניים ולדעתי, היא גם הגונה. כך שתעשה עבודה מצוינת.
אני הבנתי שלפיד רץ לראשות הממשלה כבר בשבוע שמופז הצטרף לממשלה – ראי את נאום התגובה שלו. זה נאום של מישהו שרץ על כל הקופה
http://www.youtube.com/watch?v=wzvW94GAS1Y
אין גבול ליהירות של האיש הזה, והיא שתפיל אותו בסופו של דבר. הוא מנסה לנגוס ביס גדול בהרבה ממה שהוא מסוגל לבלוע. אדם שלא עשה דבר ממשי מימיו רואה בעצמו מועמד לגיטימי לראשות הממשלה…
כן. ועכשיו כשאני שומעת את הנאום הזה שוב, בולטת בעיני עוד נקודה. הוא נואם כמו במופע סטנד-אפ (מבחינת הניואנסים של הדיבור) ולא כמו פוליטיקאים. כשאתה מסתכל עליו אתה לא בטוח אם אתה בהצגה בקאמרי, בשעת סיפור באיזה מקום או באמת בפוליטיקה הישראלית.
מאוד מדויק.
גם כמראיין, תחושתי הייתה תמיד שיאיר לפיד הוא העיקר בסיפור. לא זיהיתי אף פעם אצלו סקרנות אמיתית לשמוע מה יש למרואיין להגיד.