נאום ההתפטרות המלא של משה בוגי יעלון מתפקידו כשר הבטחון, 20 במאי 2016:
הבוקר הודעתי לראש הממשלה כי אני מתפטר מהממשלה ומהכנסת ונוטל פסק זמן מן החיים הפוליטיים.
אין לי כל כוונה לעזוב את החיים הציבוריים והפוליטיים, ובעתיד אשוב להתמודד על ההנהגה הלאומית של ישראל.
הצטרפתי לחיים הפוליטיים מתוך שליחות וכדי לפעול לטובת מדינת ישראל, ובעיקר לביצור ביטחונה.
בכל מעשיי והחלטותיי ראיתי לנגד עיניי את ביטחון ישראל ואזרחיה, וטובת המדינה עמדה מעל לכול שיקול אחר. כך בנושאים הביטחוניים והמקצועיים, וכך בנושאים הערכיים ושלטון החוק.
בכל תפקידיי, גם בהיותי במדים וגם כשר, ראיתי שליחות, ולא הייתי מוכן להקריב צרכים לאומיים ואת ביטחונם של אזרחי ישראל, לטובת שיקולים פוליטיים או אינטרסים אישיים.
עבדתי בהרמוניה ובאופן רציני וענייני ומתוך הערכה עם ראש הממשלה, במשך תקופה ארוכה, בוודאי במהלך “מבצע צוק איתן”, ועל כך אני מודה לו.
אך לצערי הרב מצאתי עצמי, לאחרונה, במחלוקות קשות בסוגיות ערכיות ומקצועיות עם ראש הממשלה, מספר שרים וכמה מחברי הכנסת.
נאבקתי בכול כוחי נגד תופעות של הקצנה, אלימות וגזענות בחברה הישראלית, המאיימות על חוסנה ומחלחלות גם לצה”ל וכבר פוגעות בו.
נאבקתי בכל כוחי בניסיונות הפגיעה בבית המשפט העליון ובשופטי ישראל. תהליכים שתוצאתם פוגעת קשות בשלטון החוק ועלולה להיות הרת אסון למדינתנו.
ככלל, החברה הישראלית היא חברה בריאה, והרוב בה שפוי וחותר למדינה יהודית, דמוקרטית וליבראלית. מדינה המקבלת כל אדם באשר הוא אדם, ללא ההבדל דת, גזע, מין, מוצא עדתי או נטייה מינית.
מדינה סבלנית וסובלנית לחלשים בה ולמיעוטים, שחובתנו לקרב ולא להסית נגדם. מדינה הנאבקת בחורמה בהדרת נשים, בהטרדות מיניות כלפיהן, ובהפיכת המתלוננת לנאשמת.
אך לצערי הרב השתלטו על ישראל, וגם על תנועת הליכוד, גורמים קיצוניים ומסוכנים, המטלטלים את הבית ומאיימים לפגוע ביושביו.
זו לא תנועת הליכוד שהצטרפתי אליה – הליכוד של זאב ז’בוטינסקי ומנחם בגין – ומן הראוי שהרוב המכריע של מצביעי הליכוד, ציבור שפוי, ממלכתי ואחראי, יבין את עומק השבר ואת הרוח המתלהמת שמשתלטת על התנועה.
אני מקווה שגם הציבור הרחב, מימין ומשמאל, יבין את המשמעות החמורה של השתלטות המיעוט הקיצוני על המרכז, ויאבק בתופעות הללו. זה בנפשנו. זה בנפשה של המדינה.
לדאבון הלב, פוליטיקאים בכירים במדינה בחרו בדרך של שיסוי והפרדה בין חלקי החברה הישראלית, במקום לאחד ולחבר.
בלתי נסבל בעיניי שנהיה מפולגים בינינו מטעמים של ציניות ותאוות שליטה, והבעתי לא אחת את דעתי בנושא, מתוך דאגה כנה לעתידה של החברה בישראל ולעתידם של הדורות הבאים.
תפקידה של מנהיגות הוא להוביל באופן ערכי, על פי מצפן ולעיתים בניגוד לרוח הנושבת. להתוות דרך ולא להיסחף ולהיגרר מטעמים אלקטוראליים ובעקבות סקרי דעת קהל, ולא לנהל או להסכים לשיח מופקר וחסר אחריות.
אינני מתחרט כהוא זה על עמדותיי המקצועיות והערכיות, גם אם הדבר הביא לסיום תפקידי כשר הביטחון. אני שלם עם דרכי, ולא אסטה ממנה.
אני חרד לעתידה של ישראל, ואמשיך במאבק הזה גם הלאה, כי אין לנו ארץ אחרת.
לאורך כל הדרך, גם בשעות קשות, ניווטתי את ספינת הביטחון של ישראל בנחישות, באחריות, בשיקול דעת, ובחרדת קודש. מתוך הבנה כי מדובר בחיי אדם, הן של חיילים והן של אזרחים.
על אף הטלטלה במזרח התיכון, מבצע “צוק איתן” וגל הטרור הפלשתיני שהולך ודועך בזכות התנהלות נבונה ולא מתלהמת – ישראל נהנית היום משקט יחסי בגבולות, מעוצמה צבאית חסרת תקדים המרתיעה את אויבינו, ומאינטרסים משותפים עם מדינות שונות באזור. גם זו תוצאה של ניהול והתנהלות שקולים ואחראיים של המערכת הביטחונית.
אני מבקש להודות לרמטכ”ל לשעבר רב-אלוף במילואים בני גנץ ולרמטכ”ל המכהן רב-אלוף גדי איזנקוט, על העבודה המשותפת. עבורי זו הייתה זכות גדולה לעבוד עמכם, עם אלופי צה”ל ושאר המפקדים בדרגי הפיקוד השונים.
אין לי ספק כי תדעו להוסיף ולהוביל את צה”ל באחריות ובשיקול דעת, ולבלום תופעות ערכיות פסולות.
חיילי וחיילות צה”ל באוויר, בים וביבשה, לוחמים ותומכי לחימה, בסדיר ובמילואים, הסבו לי גאווה רבה. אתם הטובים ביותר שיש לנו, ועם ישראל יכול להיות גאה ובטוח בכם.
אני מבקש עוד להודות לאנשי התעשיות הביטחוניות היצירתיים ובעלי המעוף, ולעובדי ועובדות משרד הביטחון בראשות המנכ”ל דן הראל. ציבור מסור ומחויב, אשר עושה את עבודתו בצנעה, אך התרומה שלו לביטחונה של ישראל לא תשוער.
אני מבקש להודות לראשי ואנשי ארגוני הביטחון האחרים ובראשם המוסד והשב”כ, על שיתוף הפעולה הפורה למען ביטחון ישראל.
בעת הזו אני זוכר את חיילי צה”ל שנפלו בתקופת כהונתי כשר הביטחון. נופלי הפעילות השוטפת, גל הטרור ומבצע “צוק איתן”, גיבורים אשר יצאו למערכה, לצד חבריהם ששבו משדה הקרב, כדי להגן על תושבי הדרום. אני זוכר אותם, ומחבק את המשפחות השכולות, הנמצאות לנגד עיניי כל העת.
אני זוכר את פצועי צה”ל מהמבצע, מהפעילות השוטפת ומגל הטרור, שמאבקם לחזור לחיי עשייה ויצירה מרגש ומפעים בכל פעם מחדש.
אני זוכר את חללי ופצועי צה”ל מכל התקופות ומשפחותיהם, ביניהם חבריי לנשק, פקודיי ומפקדיי.
אני זוכר היום את סמל ראשון אורון שאול וסגן הדר גולדין זכרם לברכה, שאנו מחויבים להשיב לישראל; האזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה; ושאר נעדרי צה”ל.
אני מבקש להודות להמוני האזרחים בישראל שפנו בדברי עידוד מרגשים. אתם מעניקים לנו שליחי הציבור, את הכוח להמשיך להיאבק למען דמותה של מדינת ישראל.
נאום מרגש, המציין את לידתה הלא-מפתיעה של התקווה הלבנה מס’ 4389576987436.
הנאום הזה מגלה לנו שבוגי מתפטר מתפקידו יומיים אחרי שהודיעו לו שהוא בכל מקרה יפנה את מקומו, ובדיוק באותו רגע, הוא מגלה שנשבר האמון בינו לבין ראה”מ. צירוף המקרים הזה הוא מדהים, ויכול להתרחש רק כאשר איש ליכוד שכועס על דחיקתו, מגלה לפתע את האור הגדול.
אין ספק, נחרץ גורלו הפוליטי של ביבי – והפעם באופן סופי!
כבר הוזמנו הסקרים של מפלגת בוגי-סער-לפיד-כחלון-לבני-אורלי לוי??
בוגי ובוז’י שווים ללפיד לפחות 10 מנדטים אפילו בלי שריון.
עד שלא הדיחו אותו אז לא הייתה בעיה ערכית והשתלטות קיצונים על הליכוד….
פתאום היום הבעיה נוצרה.
כמה טיפשים הם חושבים שאנחנו???
תתפלא. מספיק לקרוא את כל הברק רבידים, הורטרים, הכספיתים והדרוקרים, כדי להבין שכמה שהם לא חכמים, הם עדיין חושבים שקוראיהם דבילים עוד יותר…
“תג מחיר”- פריה של הענישה הקבוצתית-“מרתיעה” שהטיל הבריון יעלון על ילדי מתנחלים
פעולות “תג מחיר” נעשו בנגוד לעמדת רבנים קיצוניים. הן נעשו בהשפעתם החנוכית של שומרי חומות “המוסר הישראלי”.
הצבור שהעלים עין לנוכח פעולותיהם של הבריון, השר יעלון, ושל המשטרה, השתתף אתם, למעשה, בעדוד עקיף של פעולות “תג מחיר”. זהו צבור שלא מחה על הענישה הקולקטיבית שהטילו הללו ביצהר, והניח לה להבשיל את פרותיה: הפרי האחד- התקוממות של בני נוער ביו”ש על שמוש בשיטת ענישה-דכוי זאת, שננקטה כאילו שהחפים מפשע ביצהר היו בני עם אויב או כאילו פגו זכויות האזרח שלהם, ופריה השני- לבוי התקפות על חפים מפשע (“תג מחיר”) כפועל יוצא של חותמת הכשרות החדשה מעל עקרון הענישה הקולקטיבית, וכך החל גל גדול של “תג מחיר” באמצע אפריל 2014.
|
השתלשלות ה”חד-גדיא”:
תושבי כפר ערבי שכן התחילו להתפשט, בבניה לא חוקית, לעבר יצהר. קצור הטווח בין השטח הבנוי של היהודים לזה של הערבים הגדיל את סכנת ירי הנק”ל וטילי נ”ט. מערכת הבטחון חששה מפעולות של מתנחלים שיפגעו בערבים וימנעו את הבניה שלדעתם מסכנת את תושבי הישוב, לכן נשלחה ליצהר קבוצת חילים להתמקם בעמדה שצופה לעבר הכפר הערבי ולאבטח את הבניה שם (בתקשורת הם תוארו כחילים שנשלחו להגן על המתנחלים), החילים הקימו להם אהל (הוא יככב בהמשך).
^
כאשר המח”ט בקר ביצהר נקב מאן דהוא את צמיגי מכוניתו, המשטרה לא הצליחה לגלות את זהותו של המנקב. שר הבטחון הורה על פעולת תגמול (ראשונה בפרשה הזאת) בשיטת הענישה הקולקטיבית: להעביר לראש התור של הריסת בתים לא חוקיים של מתנחלים את בתיהם של כמה מתושבי יצהר שאין להם שום קשר לפגיעה בצמיגי רכב המח”ט. נערים מיצהר (לא נודע עד היום אם היו מהישוב או מהפנימיה של הישיבה) הגיבו בפעולת תגמול (ראשונה משלהם בפרשה הזאת) והרסו את האהל של קבוצת החילים. (מה שתואר בתשקורת שניזונה מהממסד הבטחוני כ”הרס מוצב”). שר הבטחון החליט להוכיח לאותם נערים שהוא יצליח לנצח אותם, והורה לאלוף שהוא “מפקד האזור” (“הריבון”) להוציא צו (עוקף בית משפט) להחרמת רכוש פרטי (הישיבה שביצהר).
מאז החרמת הישיבה כתובות גרפיטי (“תג מחיר”) רבות התיחסו אליה, לפיכך נראה לי שפעילי “תג מחיר” חששו בעקר מהתקדים של ענישה קולקטיבית ע”י שר הביטחון.
אף השר עצמו איים, או איימו בשמו, שהחרמת הישיבה אינה בהכרח הענש האחרון שהוא יטיל על האזרחים. משמעות האיום היתה, למעשה, להעניש את כל הישראלים החפים מפשע שכלולים בקבוצה הענושה.
|
כל אחד ששותק על ענישה קולקטיבית נותן הכשר מוסרי לעקרון של נקמה קולקטיבית וכך הוא מונע את הסכוי להצלחת הנסיונות החנוכיים נגד “תג מחיר”.
זה נכון עוד יותר כאשר זרוע שלטונית השתמשה בענישה קולקטיבית (ע”י שר הביטחון, ובמקרים קודמים רבים ע”י המשטרה) והצבור לא מחה על הענישה הקולקטיבית, אלא הסכים לה בשתיקתו. חוויות אלה היו כלפיד חנוכי ש”האיר את דרכם” של בני נוער ודרבנם לפעול גם הם בדרך הענישה קולקטיבית.
|
|
ואכן, שמעתי מנער בן מתנחלים, אוהד של “תג מחיר” (לא שלטוני), שכבר לפני כמה שנים הוא נוכח ששוטרים שמחפשים חשודים, פורצים לפנות בוקר במפתיע לחדרי השינה בפנימיה של הישיבה שלו בהתנחלות, מפזרים תרסיס פלפל ללא סבה ופוגעים בחושך בחפים מפשע בלי אבחנה, כי בעיניהם כל מי שבישיבה זו הוא מסוכן.
הפרשנות שאותו נער (וחבריו) נתנו לעובדות היא כזאת: כל האנשים הנורמטיביים לרבות “אנשי החוק” (ילדים עדיין לא מבינים שאותו אדם יכול להיות שוטר ועבריין בעת ובעונה אחת) מכירים בנחיצות ובהצדקה של ענישה קבוצתית, ומכאן שכל ההטפות שהוא שומע נגד סוג זה של ענישה (“תג מחיר”) אינן אלא מהשפה ולחוץ, צביעות מחויבת.
מבחינתו, הוא ההפך מגזען: ענישה קבוצתית של חפים מפשע לגיטימית כלפי יהודים- משמע שכך היא גם לגבי כל אדם, לרבות ערבים.
|
לקריאה על פעולות משטרה דומות גגל: “השב”כ פרץ לישיבה באמצע ה’סדר'” / “הזמנה לחקירה באישון לילה – תיעוד” / “תושבת יצהר תובעת את מחוז ש”י”.
לקריאה על פעולות “תג מחיר” שעשה שר הביטחון יעלון נגד משפחות חילי מלואים שאינן קשורות לאלו שפגעו בצמיגי רכבו של הקצין הנ”ל, גגל: (“האלימות ביצהר: הצהרת כוונות דו צדדית” + ” פעולת התגמול: הריסה של עוד חמישה מבנים ביצהר”).
להצעתו של ח”כ לענש הראוי לתושבי הישוב כולו בגלל נערים שהשחיתו את האהל הנ”ל גגל: (“אלעזר שטרן” + “יהיו מחסומים וכל אחד שייכנס לכפר הזה ייבדק”).
||
(דרך אגב, גם תושבי המדינה שממערב לקו הירוק מוענשים, כחק, בבתי המשפט, בשל עצם השתיכותם לקבוצות סכון מסוימות או בגלל קרבת משפחה לאחרים שנענשו, אבל לא פה המקום להרחיב בזאת).
||
הזיה רווחת היא שאפשר, לרבנים ולאנשי צבור, לחנך נגד ענישה קבוצתית בעוד רשויות המדינה עצמן, הפועלות בשם החק ובשם שמירת הדמוקרטיה וזכויות האדם ובהסכמה שבשתיקה של הצבור ושל נציגיו, הכירו בענישה קבוצתית כענישה לגיטימית. אינני מאמין בהצלחתו של חנוך המנוגד הן לדוגמה האישית של המנהיגים והן למוסכמות הצבור. לדעתי, חנוך בתנאים כאלה נדון מראש לכשלון.
למשל, הרב יצחק גינזבורג:
“בשנים האחרונות הלך הרב גינזבורג ושינה כיוון” (-חיים לוינסון, “הארץ” 27.12.15).
^
הרב יצחק גינזבורג דחה את “תג מחיר” כנחות מפעילות תעמולתית ( http://www.malchuty.org/201101-20-01-37-36/-q/1136-q-q-q-q-.html ) :
“בעולם האצילות ..[הערה: בקבלה “עולם האצילות” גבוה מ”עולם הבריאה”, אשר בו, לפי הדרשה, מדרגתו של “תג מחיר”]..לא צריך להגיב בכלל. כל התגובות האלה הן של בחור בחבלי לידה. מי שכבר נולד … הוא לא צריך את אותם מעשים בלתי מבוקרים… ואז הוא מתחיל לנבא… בדרגה העליונה של האצילות. זה היה עיקר הווארט ..[בזה הרב הדגיש שזה היה עקר הרעיון של הדרשה שלו]..דברנו על …התופעה החיובית של הלידה…הכח של היהודי הוא בפה…לא בידיים”.
^
ובדרשה אחרת שפורסמה ב http://malchuty.org/2011-01-20-01-37-36/-q/1780–q-q.html :
“נלמד מהרבי הקודם כלל אחד גדול, שכאשר באים לחקור אותו הבולשת הרוסית … הוא מצהיר – אומר זאת באמת – שלא עברתי על החוק בכלל, …את זה החבר’ה צריכים מאד לאמץ. דברנו על כך גם לפני שנה ביצהר”
“הכלל הראשון הוא שלא עוברים את החוק…כל המהפכות בעולם נעשו מכח הנאום והכתיבה…את כל הכעסים שיש לי … צריך לדעת איך לנתב ..ולכתוב בצורה חכמה, …, עם הכעס, אבל בצורה חזקה מאד, ולהפיץ … זה הכל – זו צורת המלחמה והעבודה החדשה שצריכים לעשות פה… כל אחד יכול לעסוק בעבודה הזו – שהיא המהפכה בפועל… יכול להיות דף שהוא מליון פעמים יותר רציני מאיזה ‘תג מחיר’ שלא שוה כלום. לכן מומלץ שכל הילדים ילמדו טוב-טוב איך מדברים ואיך כותבים… וככה צריכים להלחם … מי בעטו, מי בנאומו ומי בגיטרה שלו… אם יודעים לדבר נכון, לכתוב טוב ולנגן טוב – אפשר לכבוש את כולם”.
|
אבל אין לדבריו של הרב גינזבורג סכוי לנצח את מי שטוען “ענישה קבוצתית היא לגיטימית, והא ראיה: בשעת מבחן מוסרות מסכות הצביעות ומתגלה דעתם האמתית של ראשי רשויות המדינה ושל הצבועים שהטיפו נגד ענישה קבוצתית”.
ואכן, כמה בכירי שב”כ בדימוס התראיינו בהזדמנויות שונות, וכולם אמרו שמבצעי “תג מחיר” (לא-שלטוני) אינם מושפעים מרב כלשהוא; חבל שלא אמרו מי כן השפיע.
|
“תג מחיר” היה ועודנו כנוי לפעולות של מופרעים חסרי הנהגה, לכאורה, אבל למעשה היו להם מנהיגים (שלא מדעת) אידאולוגיים שנתמכו ע”י דעת הקהל, והם: שר הבטחון, משה יעלון, ומפקדי המשטרה.
מה נסגר איתך?