כשיאיר לפיד חוזר ומציין שיעקב פרי עושה ויתור כלכלי גדול כדי להיכנס לפוליטיקה, הוא שוכח כמה נקודות חשובות בדרך
ביממה שלאחר מסיבת העיתונאים שבה הודיע יעקב פרי על הצטרפותו לרשימתו של יאיר לפיד, “יש עתיד”, שמעתי בשתי הזדמנויות שונות את לפיד מעיר למראייניו: “איך זה שכל מי שמדבר על מה שהוא הרוויח, לא מדבר על מה יענקל’ה ויתר?”. אז על מה באמת ויתר ראש השב”כ לשעבר, עד השבוע יו”ר בנק מזרחי טפחות ויו”ר חברת מגל, כשבחר להצטרף ל”יש עתיד” למרות שעל פי לפיד, מפלגות אחרות הציעו לו לעמוד בראשן?
עלות שכרו הכוללת של פרי ב-17 השנים האחרונות, על פי הדיווחים לבורסה של החברות הציבוריות שבהן עבד, הגיעה לכ-100 מיליון שקל. אחרי תשלומי מס, צריכה והשקעות, סביר שהונו עומד על כמה עשרות מיליוני שקלים. ייתכן שחלק מהסכום נשא תשואה, וייתכן שחלקו נמחק. לצערנו, בניגוד למדינות אחרות, מועמדים או חברי כנסת אינם חייבים לחשוף את תיק ההשקעות שלהם – למעט הצהרת הון המוגשת ליו”ר הכנסת ומוחזקת בכספת הכי סודית בעולם. אתמול הודיע פרי שהמספרים המתפרסמים בעניינו “מופרכים”, ושאם תהיה חובה לפרסם את הצהרת ההון שלו, הנתונים יאכזבו את מבקריו.
עלות השכר של פרי בתור יו”ר בנק מזרחי טפחות היא 2.6 מיליון שקל בשנה, עבור 60% משרה. יש להניח ששכרו ברוטו לשנה הוא כ-1.8 מיליון שקל. כמו כן, הוא יוותר על הכנסות נוספות מתפקידו כדירקטור בחברות פרטיות וממשלתיות. אין מדובר בסכום מבוטל אולם מדוע מבקש לפיד להדגיש את הוויתור, את ההקרבה, את ההפסד הכספי, המוחשי, של פרי? האם לדעתו רק כשנבין מה מפסיד פרי בכניסתו לפוליטיקה, נשמח בחלקנו שאדם כזה רוצה להיות נבחר ציבור?
אולם מלבד אובדן ההכנסה, יש להתייחס לעוד כמה נתונים, שמאירים את “הוויתור” באור אחר. הראשונה היא שפרי כבר בן 68, ואין לפניו שנים ארוכות של השתכרות. השנייה, שהוא זכאי כמובן לפנסיה גבוהה מתוקף היותו ראש השב”כ לשעבר, שתמשיך להגיע. ושלישית – מי שצבר הון מוערך של עשרות מיליוני שקלים, יוכל להמשיך ולהכניס לכיסו תשואה שנתית נאה, מהשקעות נבונות ומריבית על חסכונותיו.
בהערכה שמרנית, וכשמדובר על תשואות סבירות בהחלט של מי שמקושר למשקיעים מביני דבר, אפשר לצפות שהתשואה השנתית על הונו תהיה לפחות 5% בשנה. כלומר, כל 20 מיליון שקל בתיק ההשקעות, יניבו תשואה של מיליון שקל בשנה, שאף אחד – לא לפיד ולא כנסת ישראל – דורשים מפרי לוותר עליה.
כללי האתיקה של הכנסת (החלטה של ועדת האתיקה מ-2009, בעניין החזקת מניות ואיסור כהונה כדירקטור) קובעים שחברי כנסת המחזיקים ביותר מחמישה אחוזים ממניותיה של חברה, צריכים להפקיד את אותן מניות בנאמנות עיוורת: אסור להם לקנות או למכור, אך הם זכאים לרווחים הנובעים מהן. אם חבר כנסת מחזיק יותר מ-50% ממניותיה של חברה, הוא חייב למכור אותן תוך חצי שנה. ומה לגבי כל אותן אחזקות של פחות מ-5%? עסקים כרגיל. אפשר ומותר להמשיך לנהל את ההון. כלומר הכסף של פרי ימשיך לעבוד.
אגב, באותם כללי האתיקה, נאמר גם שחברי הכנסת חייבים להקדיש את מלוא זמנם למילוי תפקידם. ניסיתי לברר עם מטה לפיד וגם עם יועץ כלכלי שאינו קשור למטה, כמה זמן ואנרגיות דרושים לניהול תיק השקעות כזה. הדבר תלוי כמובן בסוג ההשקעות – האם הן מסוכנות או סולידיות, באיזה תחום הן, והאם צריך ניהול שוטף ומעקב אחר הביצועים. רק העיסוק שלי, בשאלה עצמה – איך מנהלים סכום עתק כזה – עשוי להימשך קדנציה שלמה.
עו”ד נילי אבן חן, מנהלת המחלקה הכלכלית של התנועה לאיכות השלטון אמרה לי: “אין לשייך את הוויתור של מר פרי על הכנסותיו הגבוהות לאצילות נפש. המשכורות הגבוהות של הדירקטורים במוסדות פיננסיים, ובכלל זה בבנק המזרחי, מקורן בכשל שוק הנובע מהמבנה הריכוזי של המשק הישראלי, מפירמידות השליטה וההחזקות הצולבות, ומהמילייה שמאשר לו את השכר הזה. עלות השכר של פרי עמדה על 6.2 מיליון שקל מכספו של הציבור, המנוהל על ידי גרעין שליטה פרטי בבנק אשר לא נבחר באופן דמוקרטי. השאיפה צריכה להיות לתקן את הכשל הזה ולא להיבנות ממנו”.
ממפלגת “יש עתיד” נמסר בתגובה: המספרים המוזכרים לקוחים מדמיונו הקודח של מי שמפריח אותם ומזכירים במקרה הטוב אגדות אלף לילה ולילה. יעקב פרי הודיע עם כניסתו לחיים הפוליטיים כי יסכים לכל יוזמה שבמסגרתה יחשפו חברי הכנסת וממשלה את הצהרות ההון שלהם לידיעת הציבור.
את הפוסט ניתן לקרוא בפלוג באתר הארץ.