לא מה שחשבתן

עם השלמת הליך רישום המפלגות בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19, מתברר שגם כעת ב 2012, יהיה זה נאיבי לחשוב שמדינת ישראל מסוגלת להכיל שוויון אמיתי בין המינים.

לאורך ימי הפריימריס פרסמתי פוסטים רבים העוסקים בסוגיה הפמיניסטית, לא כי הנושא הפמיניסטי הוא החשוב בעולם; כלכלה צודקת, חברה שוויונית, ביטחון לתושבי הדרום – כולם חשובים יותר. אך בצומת הדרכים הזו, של גיבוש רשימות, תקנונים ומשחקי כוח, נוצרת הזדמנות המתרחשת רק אחת לארבע שנים: להכניס יותר נשים לכנסת כדי שגם הנשים יהיו חלק מהותי מקידום כלכלה צודקת, חברה שוויונית וביטחון לתושבי הדרום.

הבעיות ברשימות לכנסת ה-19 מתחילות באותן המפלגות, הזוכות למימון המדינה מכספי המסים, אך חורתות על דגלן את היותן מפלגות לגברים בלבד. ש”ס ויהדות התורה עובדות על פי סעיפים תקנוניים המפלים נשים באופן הכי מובהק. שאיפה לשוויון בין המינים לא תתקיים בכנסת, כל עוד בקרב המפלגות הדתיות שוררת הסכמה שזהו אינו עיסוק לנשים. למרבה השמחה, על פי הסקרים הקיימים ש”ס לא מצליחה לצמוח כפי שהיא מצפה, והמפלגה שנוגשת בה בשוליים, “עם שלם” דווקא משלבת נשים באופן טבעי.

גם מפלגה דתית מובהקת נוספת, מפלגת הבית היהודי, שילבה אישה חילונית, איילת שקד, במקום החמישי ועוד אישה במקום ה-10, אורית סטרוק, ואם אכן הסקרים המנבאים להם היום מעל ל-10 מנדטים יתממשו, הרי שיהיו לפחות שתי נשים בכנסת מטעם רשימה דתית – הישג לא מבוטל עבור הציבור הימני-דתי.

בליכוד המצב מורכב יותר: ציפי חוטובלי שזכתה למספר הקולות הרב ביותר מבין הנשים בליכוד הוקפצה למקום העשירי ברשימה, אך בשילוב עם ישראל ביתנו, קיבלה סופה לנדבר את השיבוץ במקום העשירי ברשימה, וחוטובלי נדדה למקום ה-15, כשמיד אחריה, אורלי לוי – גם היא מטעם ישראל ביתנו – במקום ה-16.

בהתבוננות על רשימת הליכוד, עד למקום ה-40, אפשר לספור עשר מועמדות, כלומר שיעור של 25%. זה יותר ממה שהיה בליכוד עד היום, אך עדיין נמוך מאוד בהתחשב בכך שמדובר במפלגת שלטון, שהיא המשמעותית ביותר בשיבוץ תפקידים, מינוי שרים וקבלת החלטות. השיפור הפמיניסטי ברשימת הליכוד התרחש, יש להודות, באמצעות השילוב עם ישראל ביתנו. כמו כן, ראוי לשים לב, אם הליכוד יכניס רק 36 חברי כנסת, שיעור הנשים יורד למתחת ל-20%, כיוון שיוליה מלינובסקי, קטי שטרית וסמדר בת-אדם משובצות במקומות ה 37, 39 ו-40, בהתאמה.

הסיפור הנ”ל, של שיבוץ נשים רבות לכאורה, אך במקומות שרק מגרדים את הריאליים, חוזר על עצמו במפלגות נוספות. יאיר לפיד השיק אירוע קמפיין מרשים במטרה להציג את הנשים ששיבץ ברשימתו, אך במהלכו נמנע מלהודיע על דירוגן. כשנשלחה רשימת המפלגה התגלתה האכזבה: קאדר כל כך מרשים של מועמדות נדחקות למקומות לא ריאליים. אם לפיד יכניס לכנסת, לדוגמה, שישה ח”כים בלבד, מה שלא מופרך לאור עליית כוחה של “התנועה”, שיעור הנשים ברשימתו יהיה מביש: ח”כ אחת מבין שישה. אם יכניס 7 ח”כ, המצב ישתפר קמעה. אך עדיין היעד של 40% שהגדיר לפיד כראוי, רחוק מאוד מיישום.

גם ב”תנועה” המצב אינו משביע רצון, בלשון המעטה. ציפי לבני הקיפה את עצמה בגברים, גברים, גברים, ולמרות שהיא עצמה אישה, דחקה שתיים מן המועמדות שצירפה אליה למקומות 9 ו 10, כך ששוב, הנשים בתת ייצוג בהנהגת הרשימה. לבני הודתה בעבר שלא היתה קשובה לתנועות פמיניסטיות ולנושא השוויון בין המינים כבעל חשיבות על סדר היום, ולפי האופן בו הרכיבה את רשימתה לכנסת, נראה שלא הרבה השתנה מאז.

במפלגת העבודה, עם יו”ר אישה, שלי יחימוביץ‘, פעם ראשונה מזה עשורים, היתה הזדמנות להציב סטנדרט גבוה ושונה. במפלגה דאגו להכיל את הכלל של מינוי 40% נשים למוסדות המפלגה לפני כמה חודשים (בפועל, מטעמים טכניים גרידא, המוסדות מכילים כ 30% נשים), אך לא התקדמו עם הצעד הנוסף של קביעת הרף הראוי הזה גם בכל הנוגע למינוי ח”כים. אין הדבר אומר שצריך היה כבר עתה, בבחירות 2013, להכניס 40% נשים ברשימה, אך היתה תקווה בקרב פעילות במפלגה, שהעיקרון ישולב בתקנון והמפלגה תתחיל לצעוד לכיוון. נכון להיום, אם תכניס העבודה 20 מנדטים, יכללו ברשימתה 6 נשים, שהן 30%, עדיין השיעור הגבוה ביותר מבין שאר המפלגות (לֹמעט מרצ).

ברשימת בל“ד, עברה חנין זועבי למקום השני, והסיכוי שהיא תשב בכנסת הבאה התחזק אלא אם הליכי הפסילה נגדה יושלמו והיא לא תוכל להיכנס לכנסת הבאה. חוץ ממנה, הרשימה של בל”ד גברית לגמרי. בחד“ש, לווה נושא הנשים בוויכוחים עזים שבסופם דורגה ד”ר נבילה אספניולי במקום החמישי, הכמעט לא ריאלי, אך בהסכמה תוך סיעתית היא אולי תשתלב בכנסת באמצעות מהלך של רוטציה.

ואחרונה חביבה, מפלגת מרצ, שהוכיחה את המחויבות הגדולה ביותר לנושא הפמיניסטי. אם המפלגה תכניס רק שלושה ח”כים לכנסת, אזי רק זהבה גלאון תייצג את הנשים (30%), אך בכל אופציה אחרת, שבה המפלגה זוכה לחמישה עד שישה מנדטים, המצב משתפר. אם מרצ תזכה לשישה מנדטים (שאיפה הנראית כיום יומרנית, אך חלק מן הסקרים מצביעים על מגמה כזאת) תגיע מרצ לשיא כל הזמנים – חצי גברים חצי נשים.

אם לסכם, נראה שבקמפיין 2013, מרבית ראשי המפלגות מודעים מאוד לנושא תת הייצוג הנשי ובכל זאת, דוחקים אותן למקומות על סף הכניסה לכנסת, כמעין צ’ופר הקורץ לחצי מן הציבור: הנה אתן רואות, שיבצנו המון נשים.

הפוסט פורסם לראשונה באתר סלונה.