עם השלמת הליך רישום המפלגות בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19, מתברר שגם כעת ב 2012, יהיה זה נאיבי לחשוב שמדינת ישראל מסוגלת להכיל שוויון אמיתי בין המינים.
לאורך ימי הפריימריס פרסמתי פוסטים רבים העוסקים בסוגיה הפמיניסטית, לא כי הנושא הפמיניסטי הוא החשוב בעולם; כלכלה צודקת, חברה שוויונית, ביטחון לתושבי הדרום – כולם חשובים יותר. אך בצומת הדרכים הזו, של גיבוש רשימות, תקנונים ומשחקי כוח, נוצרת הזדמנות המתרחשת רק אחת לארבע שנים: להכניס יותר נשים לכנסת כדי שגם הנשים יהיו חלק מהותי מקידום כלכלה צודקת, חברה שוויונית וביטחון לתושבי הדרום.
הבעיות ברשימות לכנסת ה-19 מתחילות באותן המפלגות, הזוכות למימון המדינה מכספי המסים, אך חורתות על דגלן את היותן מפלגות לגברים בלבד. ש”ס ויהדות התורה עובדות על פי סעיפים תקנוניים המפלים נשים באופן הכי מובהק. שאיפה לשוויון בין המינים לא תתקיים בכנסת, כל עוד בקרב המפלגות הדתיות שוררת הסכמה שזהו אינו עיסוק לנשים. למרבה השמחה, על פי הסקרים הקיימים ש”ס לא מצליחה לצמוח כפי שהיא מצפה, והמפלגה שנוגשת בה בשוליים, “עם שלם” דווקא משלבת נשים באופן טבעי.
גם מפלגה דתית מובהקת נוספת, מפלגת הבית היהודי, שילבה אישה חילונית, איילת שקד, במקום החמישי ועוד אישה במקום ה-10, אורית סטרוק, ואם אכן הסקרים המנבאים להם היום מעל ל-10 מנדטים יתממשו, הרי שיהיו לפחות שתי נשים בכנסת מטעם רשימה דתית – הישג לא מבוטל עבור הציבור הימני-דתי.
בליכוד המצב מורכב יותר: ציפי חוטובלי שזכתה למספר הקולות הרב ביותר מבין הנשים בליכוד הוקפצה למקום העשירי ברשימה, אך בשילוב עם ישראל ביתנו, קיבלה סופה לנדבר את השיבוץ במקום העשירי ברשימה, וחוטובלי נדדה למקום ה-15, כשמיד אחריה, אורלי לוי – גם היא מטעם ישראל ביתנו – במקום ה-16.
בהתבוננות על רשימת הליכוד, עד למקום ה-40, אפשר לספור עשר מועמדות, כלומר שיעור של 25%. זה יותר ממה שהיה בליכוד עד היום, אך עדיין נמוך מאוד בהתחשב בכך שמדובר במפלגת שלטון, שהיא המשמעותית ביותר בשיבוץ תפקידים, מינוי שרים וקבלת החלטות. השיפור הפמיניסטי ברשימת הליכוד התרחש, יש להודות, באמצעות השילוב עם ישראל ביתנו. כמו כן, ראוי לשים לב, אם הליכוד יכניס רק 36 חברי כנסת, שיעור הנשים יורד למתחת ל-20%, כיוון שיוליה מלינובסקי, קטי שטרית וסמדר בת-אדם משובצות במקומות ה 37, 39 ו-40, בהתאמה.
הסיפור הנ”ל, של שיבוץ נשים רבות לכאורה, אך במקומות שרק מגרדים את הריאליים, חוזר על עצמו במפלגות נוספות. יאיר לפיד השיק אירוע קמפיין מרשים במטרה להציג את הנשים ששיבץ ברשימתו, אך במהלכו נמנע מלהודיע על דירוגן. כשנשלחה רשימת המפלגה התגלתה האכזבה: קאדר כל כך מרשים של מועמדות נדחקות למקומות לא ריאליים. אם לפיד יכניס לכנסת, לדוגמה, שישה ח”כים בלבד, מה שלא מופרך לאור עליית כוחה של “התנועה”, שיעור הנשים ברשימתו יהיה מביש: ח”כ אחת מבין שישה. אם יכניס 7 ח”כ, המצב ישתפר קמעה. אך עדיין היעד של 40% שהגדיר לפיד כראוי, רחוק מאוד מיישום.
גם ב”תנועה” המצב אינו משביע רצון, בלשון המעטה. ציפי לבני הקיפה את עצמה בגברים, גברים, גברים, ולמרות שהיא עצמה אישה, דחקה שתיים מן המועמדות שצירפה אליה למקומות 9 ו 10, כך ששוב, הנשים בתת ייצוג בהנהגת הרשימה. לבני הודתה בעבר שלא היתה קשובה לתנועות פמיניסטיות ולנושא השוויון בין המינים כבעל חשיבות על סדר היום, ולפי האופן בו הרכיבה את רשימתה לכנסת, נראה שלא הרבה השתנה מאז.
במפלגת העבודה, עם יו”ר אישה, שלי יחימוביץ‘, פעם ראשונה מזה עשורים, היתה הזדמנות להציב סטנדרט גבוה ושונה. במפלגה דאגו להכיל את הכלל של מינוי 40% נשים למוסדות המפלגה לפני כמה חודשים (בפועל, מטעמים טכניים גרידא, המוסדות מכילים כ 30% נשים), אך לא התקדמו עם הצעד הנוסף של קביעת הרף הראוי הזה גם בכל הנוגע למינוי ח”כים. אין הדבר אומר שצריך היה כבר עתה, בבחירות 2013, להכניס 40% נשים ברשימה, אך היתה תקווה בקרב פעילות במפלגה, שהעיקרון ישולב בתקנון והמפלגה תתחיל לצעוד לכיוון. נכון להיום, אם תכניס העבודה 20 מנדטים, יכללו ברשימתה 6 נשים, שהן 30%, עדיין השיעור הגבוה ביותר מבין שאר המפלגות (לֹמעט מרצ).
ברשימת בל“ד, עברה חנין זועבי למקום השני, והסיכוי שהיא תשב בכנסת הבאה התחזק אלא אם הליכי הפסילה נגדה יושלמו והיא לא תוכל להיכנס לכנסת הבאה. חוץ ממנה, הרשימה של בל”ד גברית לגמרי. בחד“ש, לווה נושא הנשים בוויכוחים עזים שבסופם דורגה ד”ר נבילה אספניולי במקום החמישי, הכמעט לא ריאלי, אך בהסכמה תוך סיעתית היא אולי תשתלב בכנסת באמצעות מהלך של רוטציה.
ואחרונה חביבה, מפלגת מרצ, שהוכיחה את המחויבות הגדולה ביותר לנושא הפמיניסטי. אם המפלגה תכניס רק שלושה ח”כים לכנסת, אזי רק זהבה גלאון תייצג את הנשים (30%), אך בכל אופציה אחרת, שבה המפלגה זוכה לחמישה עד שישה מנדטים, המצב משתפר. אם מרצ תזכה לשישה מנדטים (שאיפה הנראית כיום יומרנית, אך חלק מן הסקרים מצביעים על מגמה כזאת) תגיע מרצ לשיא כל הזמנים – חצי גברים חצי נשים.
אם לסכם, נראה שבקמפיין 2013, מרבית ראשי המפלגות מודעים מאוד לנושא תת הייצוג הנשי ובכל זאת, דוחקים אותן למקומות על סף הכניסה לכנסת, כמעין צ’ופר הקורץ לחצי מן הציבור: הנה אתן רואות, שיבצנו המון נשים.
הפוסט פורסם לראשונה באתר סלונה.
אני לא סבור שהדבר החשוב הוא מספר הנשים.
יותר חשוב מעמד הנשים בחברה .
חלק מחברות הכנסת אינן נשים בעיני … 🙁
ואיני מתכוון למראה חיצוני או העדפה מסוג כלשהו אחר.
הייתי שואף לפרלמנט נאור ולא חשוב מין יושביו.
אנשים מסוגם של אמנון רובינשטיין יפעלו הרבה יותר לטובת הנשים מציפי חוטובלי ציפי לבני ואפילו שלי יחימוביץ ….
עידו, מספר הנשים הוא קריטי. גם מבחינת ניראות וגם מבחינת תהליכי חקיקה וקבלת החלטות. אני דווקא מסכימה איתך (וֹלא ציינתי זאת בפוסט לעיל) ששתיים מן הנשים המזיקות ביותר לאינטרסים פמיניסטיים – ח”כ מיכאלי וח”כ שמאלוב-ברקוביץ’ לא יהיו בכנסת הבאה.
לא ברור מדוע מבחינתך אשה שהיא אם לשמונה ילדים, מטופחת ועובדת במשרה מלאה, מזיקה לאינטרסים פמיניסטיים (ודייקי, פמיניסטיים. בלי כל קשר לדעותיה הפוליטיות)?
האמת שאתה צודק. היא לאו דווקא הזיקה ישירות לאינטרסים פמיניסטיים. היא הזיקה לערכים כלליים של כבוד כלפי חברי כנסת, עם האופן שבו התנהגה (פעמיים) בכנסת היוצאת. ולהתנהגות שלה אין כמובן שום קשר להיותה אישה. אלא רק לאופיה הנמהר ונעדר השליטה.
גם בעבודה הנשים במקומות גבוליים: נאדיה חילו ונינו אבסדזה הן במקומות 18-19 ויש סיכוי שלא ייכנסו.
לעומת זאת בליכוד ביתנו יש דיבורים על כך שיחוקקו את החוק הנורווגי כדי להכניס עוד ח”כים משולי הרשימה.
במרצ הכיוון הוא דווקא שאולי יהיה 50% נשים אם יקבלו רק 2 מנדטים כמו בסקר מעריב האחרון. וההישג יהיה גדול משום שזה 50% בלי שום שריון!
במרצ יהיה שוויון בין המינים בכל מספר זוגי של ח”כים עד 6 (גם 4, שהם בערך המינימום שהמפלגה מקבלת). כ”כ, השריון לא הופעל בסופו של דבר, והרשימה שוויונית כתוצאה מבחירת חברי וחברות המרכז.
הדרך הנכונה להציג את הייצוג הוא בגרף, כפונקציה של מספר הח”כים. רק כך רואים את המגמה האמיתית, כולל דחיקת נשים לסוף הרשימה.
ובמסגרת החוק הנורווגי ישבץ הליכוד שרים ולא שרות…
צריך להבין שבציבור הדתי המהלך של שיבוץ שתי נשים בעשיריה הראשונה הוא לא פחות ממדהים. הבית היהודי שעד לא מזמן היה צריך אישור רבנים ראשיים להכנסתה של אשה לרשימה (גילה פינקלשטיין) עבר לתפיסה ברורה מאליה שאשה תשובץ בעשיריה הראשונה בשריון. והאיחוד הלאומי המזוהה כסממן החרדל”י יותר בתפיסתו שיבץ את אורית סטרוק באישור שני הרבנים מלמד וליאור ואפילו הרב אבינר שטען שאשה לא צריכה לרוץ טען שיש לעשות הכל כדי להכניס אשה ראויה למקום המשורין לה. כך שלהקביל בין שילוב הנשים בבית היהודי לבין שאר המפלגות גורם להם עוול.
לגמרי מסכימה איתך, אלעד, ומן הבחינה הזו איילת שקד היא לא רק אמיצה, אלא גם משמשת סמל לנשים רבות בימין. מעניין אם בנט ישחק על הנושא הזה, כשהוא מנסה למשוך מצביעות מן הימין להצביע יותר ימינה.
בנט משחק על זה בכל רגע נתון .אני לא שמעתי עד היום נאום שלו שבו הוא לא הזכיר את המהפך של הציונות הדתית ובראשו הצטרפותה של איילת שקד. דוגמא לכך הוא כנס הועידה במודיעין לאישור האיחוד. איילת התקבלה בקהל המפדלינקי ,שעד לאותו רגע צעק על פרטי האיחוד, במחיאות כפים שלא קיבל אף נציג אחר של הסיעה. הדתיים אוהבים להיות חלק מקונצנזוס כנראה.
אני לא חושב שהחידוש של איילת שקד הוא בהיותה אישה אלא בהיותה חילונית תל-אביבית. שנים רבות שנשים משמשות חברות-כנסת מטעם המפדל ואין בכך חידוש גדול.
השיבוצים ברשימה של יש עתיד אינם מבוססים על כמה מנדטים תשיג המפלגה בסקרים אלא כמה מנדטים המפלגה חושבת שתצליח לגייס בפועל (וצריך לזכור שכאשר נעשו השיבוצים ציפי לבני עוד לא הייתה בתמונה). אם ראש מפלגה קובע את השיבוצים (או ועדה מסדרת) זה נעשה בכדי למשוך לתוך המפלגה מועמדים שלדעתו ראויים. איך הוא יראה בעיני המועמדים שגייס אם הוא ישנה את השיבוצים בהתאם לסקרים גם אם אלא מנבאים ששאיפת ליבו לגבי יחס הגברים/נשים לא מתממשת?
שני נקודות נוספות באותו נושא (אבל לא קשורות ליש עתיד) – נניח שבמרץ ובבית היהודי הנשים קיבלו שיבוצים על סמך הקולות שקיבלו ולא שיריונים, הרי שבמפלגות העבודה והליכוד ביתינו בוחרי המפלגה הם אלה שלא מוכנים לשבץ נשים בדירוג גבוה (אם אני זוכר נכון מירב מיכאלי הייתה באזור מקום 15 לפי מספר הקולות בפועל, לא יודע לגבי חוטבלי). העובדה שראשי המפלגה הפנימו את הצורך בנשים ויצרו שיריונים רחוקה מאד מהאידיליה שבה נשים נכנסות למקומות ראליים “מלמטה” (מהמתפקדים) – קשה לי לראות שינוי בכנסת כל עוד זה המצב וזה תלוי בשינוי משמעותי בהרכב המתפקדים ובנשים המועמדות.
נקודה שניה (לא קשורה לנקודה ראשונה) – מהו יחס נשים/גברים ברשימות המועמדים במפלגות העבודה והליכוד (ביתינו)? אם היחס הוא לא חצי-חצי (לדוגמה), איך אפשר לצפות שברשימה של המקומות הראליים היחס כן יהיה חצי חצי? גם פה צריך לבוא שינוי אבל מצידן של הנשים – אי אפשר להתלונן על יחס “מקפח” כאשר מצד אחד יש ברשימות יש מועמדת אחת על כל חמישה גברים ומצד שני מצפים למיקום ראלי של יותר מ-20% מהנשים המועמדות (בין אם בשיריון או מבחירה של המתפקדים) – לכל המועמדים צריך להיות סיכוי שווה להיבחר על סמך כישוריהם וקשריהם, ללא אפליה על בסיס מינם.
בשורה התחתונה, לדעתי אי אפשר לצפות לשינוי משמעותי במספר הנשים בכנסת ללא שינוי משמעותי במנגנונים ששולטים בבחירתם במפלגות (הרכב מתפקדים, אופן הדחיפה שלהם בתוך מפלגה) וגם במתמודדות עצמן.
אני גם חושב שכל מי שמבקר ניסיון לשפר את המצב כ”לא מספיק” שוכח שאין שינוי משמעותי שמבוצע בצעדים גדולים – זה שספינה גדולה לא מסתובבת מהר לא אומר שהיא לא משנה כיוון.
ונשאלת השאלה מדוע לא נבדק מספר הנשים ברע”ם-תע”ל? אחרי הכל, הקמפיין הנלהב בדבר ההדרה של ש”ס ואגודה נמשך כאן פוסט אחר פוסט…
בדקת פעם כמה נשים מייצגות את התנועה האסלאמית? את זו שהתלוננה על הדרת הערבים מהסקרים, והנה כאן הדרת את המפלגה הערבית הגדולה ביותר (בעוד שכללת את שתי האחרות, אלה שלא מדירות נשים לחלוטין…).
אגב, גם אם נתעלם מההדחקה האנינה של הדרת הנשים הערבית, ונעסוק רק בחרדים, הרי שיש בעייה גדולה למדי עם הפטרנליזם העולה ממחאה בשם קבוצה אחרת. מותר לתת לנשים חרדיות את הקרדיט המינימלי להחליט לבד עבור מי להצביע. הן מכירות את המפלגות במגזר שלהן טוב לפחות כמו אלה שנעלבים בשמן ולא משתייכים למגזר החרדי.
כמו כן, יש משהו בעייתי בספירה היחסית הזו, שמתעלמת ממספרים אבסולוטיים, למרות שמבחינת מפלגה כמו מרצ (שהציבור מקפיד להקטין אותם מקמפיין לקמפיין – הם יקבלו 6 מנדטים בערך כמו שהליכוד יקבל 60…), זה נראה הרבה יותר מרשים…
הליכוד, למשל, יכניס לכנסת הרבה יותר נשים מכל רשימה אחרת, ואני משער שגם את יודעת שמספר הנשים שיצביעו ליכוד (חרף העובדה שנשים נוטות יותר שמאלה מגברים – תופעה שקיימת בכל העולם), צפוי להיות גדול יותר ממספר הנשים שיצביעו לכל מפלגה אחרת. אפשר להתנשא מעל אותן נשים ולהגיד שהן מצביעות נגד האינטרס של עצמן, ואפשר לקבל את זה שיש נשים שחושבות שהמגדר של המועמד/ת הוא פחות חשוב מהאג’נדה שהוא/היא מייצג/ת.
תודה רבה על הקול השפוי שלך. שמתי לב שטל די מתעלמת מי כל מי שלא חושב כמוה ואינו חולק את האובססיה שלה עם מספר הנשים ברשימות.
הכי מצחיק שהסיבה האמיתית למה אין יותר נשים ברשימות אינה אפלייה – אלא פשוט כי יש פחות נשים בפוליטיקה בכלל מלכתחילה. אפשר לשאול למה, אולי בגלל הכוחניות שדורשת הפוליטיקה, אולי בגלל סיבות אחרות, אבל זאת עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה.
נכון.
דווקא הדרישה לקביעת שיריונים לנשים פוגע כיום בשיויון.
מכיוון שכיום אישה ראויה יכולה להיות ראש מפלגה, וזה קורה בפועל ב3 מפלגות בישראל, הטענה שיש כאן תקרת זכוכית מגוחכת. לכן, דוקא הדרישה לשיריון יוצרת תודעה לפיה נשים צריכות סעד ועזרה על מנת להגיע למעלה, ובכך גורמים להערכת חסר של נשים מצליחות, שכן תולים זאת בשיריון…
אם כן – למה יש פחות נשים במפלגות – קודם כל בגלל שיש הרבה אנשי צבא בפוליטיקה שלנו, וצמרת הצבא מורכבת מגברים (למעט ח”כ מירי רגב). כמו כן, הפוליטיקה דורשת התמסרות וכוחניות שנשים רבות אינן רוצות להיכנס אליהן.
בדיוק היום קראתי מחקר על ההבדל הביולוגי שבין נשים לגברים ברמת האגרסיביות והאסרטיביות.
לא צריך ללכת נגד הטבע בכוח, אלא לאפשר לכל אחד לבחור במה שהוא רוצה.
ואגב, הניסיון לכפייה תרבותית על החרדים ראוי לכל גינוי. הפמיניזם הוא תאוריה טובה ויפה, אך לא חוק. יש לחרדים זכות לתרבות שלהם ומה שנכתב פה מעורר תחושה של רדיפה כנגדם.
ואולי זו הסיבה שאני כותבת על זה כל הזמן? כי צריך להפסיק לחשוב למה אין כל כך הרבה נשים, אלא לנסות להוביל לכך שיהיו יותר. לא כדאי להרים ידיים ולהגיד זה פשוט לא מתאים להן. אולי כדאי לחשוב שזה לתועלת כולם שתהיינה יותר נשים. ולהוביל לשם
דברים נכוחים שכמובן מסבירים מדוע נמנעת מלעסוק בהדרת הנשים מרע”ם-תע”ל…
יש סבירות קלושה שכדאי לחשוב שזה לתועלת כולם לעוות את השיטה הדמוקרטית, כך שייכפו שריון (או שריון נוסף) של נשים במפלגות שלא רוצות בכך – אבל יש וודאות מוחלטת שזה יהיה לתועלתן של נשים עסקניות אם ינהגו כך…
“לחשוב שזה לתועלת כולם שתהיינה יותר נשים” היא אמירה בעייתית כל חיבור בין המגדר של נבחר ציבור לבין היכולת שלו להביא תועלת לכולם הוא חיבור פסול. נבחר ציבור צריך להיבחן עפ”י דעותיו, כישוריו ופעילותו, לא לפי המגדר שלו.
אני יכול לחשוב על כמה נשים בפוליטיקה הישראלית שאם יתנו להן לעשות כרצונן, מצבינו יהיה ממש רע (לדעתי).
הדרת נשים כדרך פעולה היא דבר פסול, אבל אילוץ המערכת לתיקון המצב מתוך תפיסה שזה יהיה טוב לכולםמתוך אג’נדה כזו או אחרת וללא בסיס אחר (למשל, הוכחה מתוך תקדימים היסטוריים) זה מעוות.
תודה רבה על פוסט מצויין, איסוף נתונים וניתוחם, ומעקב מתמשך אחרי הנושא.
אני חולק עלייך שהנושא הפמיניסטי הוא “פחות חשוב”. זוהי סוגייה חברתית ראשונה במעלה, והיא עומדת בשורה אחת (ולרוב קשורה) גם לחברה שוויונית וכלכלה צודקת שהזכרת, ובסופו של דבר גם לכיבוש ולבטחון. פעמים רבות הנושא הפמיניסטי נדחק כ”פחות בוער” ביחס לסוגיות אחרות. עמדה של צדק חברתי מחייבת לראות את הקשר בין הנושאים ואת העובדה שמדובר במאבק אחד. מחאת קיץ 2011 השכילה להציף נושאים רבים בלי לדרג את החשיבות שלהם, והפוסט הזה מציף נושא מרכזי ומהותי, ואין צורך להקדים לו אפולוגטיקה. [נאום הגבר]
כהערת אגב, אני לא חושב שכל המפלגות העלו על סדר יומן את נושאי הכלכלה הצודקת והשויון, וטוב שכך.
משמח לראות שלא כל המפלגות מקדשות את הקנאה, וחלקן מאפשרות למעמדות שונים לחיות זה לצד זה (כמובן ללא ניצול).
הפוסט שלך הוא פרודיה של שמאלני הזוי או שיש באמת אנשים כמוך במציאות ? קשה לי להאמין.
ליאמין המשיחי והסהרורי כבר אין מה להציע בשום תחום לבד מתחום השנאה וההשמצות?
בנימין, יש ממש אנשים כמוני במציאות. ממש. בשר ודם.
נדמה לי שבנימין התכוון לאריה ולא לך.