ירון אברהם: המודל המשולב של ציפי לבני

פוסט אורח של ירון אברהם, כתב ערוץ הכנסת

ישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה בניהולה של ציפי לבני, כך מספרים רוב השרים היושבים בה, מתנהלת לעילא ולעילא. אפשר, הם אומרים, לחלוק על דעותיה של יושבת הראש, אבל לבטח שלא על האופן שבו היא מנהלת את הישיבות. “אסרטיבית”, “עניינית”, “חכמה”, כל אלה הם רק חלק מהכתרים שנקשרו לראשה. אתמול, לבני הוכיחה אסרטיביות מהי. על הענייניות בוועדה אתמול אפשר לחלוק, אבל באשר לחוכמה, הרי שזו הייתה אחת ההחלטות הגרועות והלא חכמות שקיבלה לבני מאז נכנסה לתפקיד הנוכחי.

אל שולחנה של הוועדה הגיעה הצעת החוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרצ, המבקשת לכונן מערך של תחבורה ציבורית בשבתות. מטרת ההצעה היא לדרוש ממשרד התחבורה להשתחרר מהכפייה הדתית ולאפשר תחבורה ציבורית מסודרת גם בסופי שבוע. מעבר לשירות החברתי הנפלא (מי לא רוצה ללכת לים בשבת ביתר קלות), יש להצעה גם חשיבות סביבתית. ההצעה, אגב, מאוד מידתית: היא מאפשרת לשנות קווים מסוימים, להפחית את תדירותם, כדי להתחשב בתושבים ולהתאים את המערך ליום המנוחה השבועי של האזרחים, דתיים וחילוניים גם יחד.

בשלב מסוים, התברר שבאורח נסי כמעט, מסתמן רוב להצעה המכוננת. שני שרי ישראל ביתנו נמנעו, שלושה התנגדו (לימור לבנת, אורי אורבך ואורי אריאל), ושלושה תמכו (שרי יש עתיד: יאיר לפיד, יעל גרמן ויעקב פרי). בשלב הזה שר האוצר לפיד “קלט” שיש אופציה להעביר את החוק. הוא גלגל פתק קטן לציפי לבני שתבחין במצב. והיא הבחינה, או-הו, ועוד איך הבחינה. במשך דקות שלמות, במקום להביא את ההצעה להצבעה, לבני משכה את הזמן. דיברה ודיברה, הביעה תמיכה כללית בחוק, השמיעה מעט מאוד הסתייגויות (אם כי כן השמיעה אותן), ובסוף העלתה את ההצעה להצבעה. מי בעד? שלושה. מי נגד? שלושה. מי נמנע? שלושה! איך שלושה? אמרנו שרק שרי ישראל ביתנו נמנעו. אז זהו, שלא. שרה נוספת הצטרפה לאצבעות הנמנעים: השרה ציפי לבני. גורמים בוועדה מספרים שעשתה זאת לבקשתה של יועצת ראש הממשלה לענייני חקיקה, פרח לרנר, תוך שהיא מצליחה להמם את השרים התומכים וגם את המתנגדים.

כתבתי על העניין הזה ברשתות החברתיות, וגם באולפני ערוץ הכנסת. אני מביא פה את תגובתה של מיה בנגל, דוברת השרה לבני, במלואה: “השרה לבני אמרה בישיבה שצריכה להיות תחבורה ציבורית בשבת, אך לא באופן גורף, אלא להיעשות באופן כזה שלא יפגע ביום המיוחד הזה, גם לחילוניים. החוק גורף מדיי ולא מידתי”.

בקיצור, לבני הביעה תמיכה אבל לא תמכה. סוג של קונסטלציה מוזרה כזו במציאות הפוליטית של ימינו. אבל בל נטעה: לבני הבינה שטעתה. הרי יכולה הייתה להצביע בעד החוק, להעביר אותו בקלות, במקום להסתמן כזו שהפילה אותו. גם כך, סביר להניח שרגע לאחר העברת החוק, השר אורי אריאל היה מגיש עליו ערר. נסכם כך: לבני (שוב) עשתה טעות של טירונית פוליטית.

היום היא ניסתה לתקן. כל הסיפור יצא לה עקום (ולא בפעם הראשונה). בהודעה לעיתונות היא סיפרה על דבריה בשדולה לדת ומדינה בכנסת: “בכוונתי לקדם יחד עם השר סילבן שלו מהלך של הכרה ביום ראשון כיום מנוחה נוסף, כפי שנהוג ברחבי העולם, גם בישראל. דיברתי עם השר שלום וסיכמנו: הולכים יחד ובכל העוצמה על יומיים מנוחה בשבוע – שבת וראשון. כך נשמור על הסמליות והאופי המיוחד של השבתות והחגים שלנו, שלהם גם ערכים סוציאליים, אך נאפשר יום מנוחה בשבוע בו הכל פתוח ונגיש, ובא לציון גואל”.

אז כן, לציון בא גואל, כך מסתבר, אבל גם לציפי לבני הוא בא, ועוד איך. קוראים לו סילבן שלום.