דו פרצופיות אמריקאית 1
מדוע השליח המיוחד מרטין אינדיק אומר במכון וושינגטון דברים ברורים וישירים בשמו המלא בפני קהל קובעי מדיניות ובעלי דעה חשוב, אך בישראל רק שבוע אחד לפני כן אומר את אותם הדברים בשיחת אוף רקורד לנחום ברנע מבלי ששמו יוזכר בעיתון? ממה הוא חושש?
רביב דרוקר כתב על זה שבוע שעבר, תוך שהוא מציין במפורש שמדובר במרטין אינדיק (אצל ברנע)
אתמול הוא צוטט כאומר:
At one point in December 2013, Israel announced additional settlements along with the release of a tranche of Palestinian prisoners, which was part of an agreement reached earlier in the peace talks.
Israelis then claimed that Palestinian Authority president Mahmoud Abbas had agreed to more settlement activity in exchange for the already agreed-upon prisoners, which caused Abbas to “shut down,” Indyk said.
Indyk specifically blamed the faction of Israelis who did not want peace talks to succeed, and used settlement activity as a way of “sabotaging” negotiations.
“I can tell you firsthand that that had a very damaging effect. And by the way, it was intended to have a damaging effect,” he continued.
דו פרצופיות אמריקאית 2
מדוע מזכיר המדינה ג׳ון קרי אומר בפני קהל של 200 איש (ושם הוא מניח, באופן מוזר קצת יש להגיד, שהדברים לא יצאו) שמדינת ישראל תהיה בדרך לאפרטהייד אם לא תפעל לכיוון שתי המדינות, אך לא מוכן להגיד את הדברים האלה למצלמה?
לארה״ב יש שליחים ונציגים כאן בישראל, השגריר דן שפירו לדוגמא, או בוושינגטון: אינדיק, דניס רוס, רוברט סטאלוף, דיוויד מקובסקי שהולכים ובאים מתוך מכוני המחקר, אל הבית הלבן, אל המועצה לבטחון לאומי ובחזרה במעגלים. הם מכירים את הישראלים יותר טוב ממה שהם מכירים את האמריקאים, הם מדברים עברית מעולה, קוראים עיתונות ישראלית וסגורים על כל הניואנסים הפוליטיים הכי קטנים, סודים ולעיתים מטונפים של ישראל.
אז מדוע הם מתביישים להגיד פה את הדברים באופן ברור ובארה״ב הם לא מעיזים לקיים תדרוכי רקע ולהסתתר מאחורי הקלעים?
וכמו שכתבה אתמול אמילי האוזר בטור בעיתון הארץ – בהתייחסות מאשימה כלפי מחלקת המדינה האמריקאית:
״I’m sorry – what? You “didn’t realize” settlement construction was being used to sabotage talks? Youdidn’t know that settlement building “is also about expropriating land on a large scale”?
דו הפרצופיות של השר בנט
השר נפתלי בנט התלהב היום בבוקר מקידום הצעת החוק שלו מעל גבי עיתון ידיעות אחרונות ׳שלילת החנינה לרוצחים כבדים׳. אני רק אזכיר שבנט העסיק וככל הידוע לי ממשיך להעסיק את נתן נתנזון, מי שהניח חומר נפץ מתחת למכוניתו של ראש עירית שכם בסאם אלשכעה, במעשה טרור חבלני שהביא לפיצוץ וכריתת שתי רגליו של אלשכעה. נתנזון נידון לשש שנות מאסר, אך קיבל חנינה מנשיא המדינה הרצוג. בפוסט שפרסמתי בעבר, אתם יכולים להנות מתמונה של נתנזון יושב במזנון הכנסת יחד עם בנט ושר האוצר יאיר לפיד, כמי שהוביל אז (2013) את המו״מ הפוליטי מטעם מפלגת הבית היהודי. אז בנט הוא נגד חנינה לרוצחים כבדים, אלא אם הם יהודים ועובדים אצלו בלשכה, שאז אפשר גם לחון וגם לסדר להם עבודה בכירה.
אולי בנט צבוע, אבל נתנזון לא רצח. תיקון, לא הצליח לרצוח…
בנט מתנגד לשיחרור רוצחים, לא לשחרור מי שמתכנן ולא מצליח.
1. האמריקאים יודעים שהרחבת ההתנחלויות היא רק סימפטום אחד של חוסר המוכנות של המערכת הפוליטית וההנהגה בשני הצדדים לפעול באומץ לפיוס של פשרה הדדית. קרי ואינדיק ורוס לפניו לא הביאו שום בשורה, או תשורה בעלת ערך שהיה מביא את אבו-מאזן למלחמת אזרחים כדי לפרק מחנות פליטים, או את ביבי למלחמת אזרחים כדי לפרק את ההתנחלויות. אין בנוסחאות דרך להרגיע את ההאשמים שהרוב הפלסטיני בממלכה לא ימוטט אותה כחלק מההצלחה במצרים, עירק, סוריה ולוב. אין בטיוטות שום פתרון אופרטיבי לחלק את ירושלים ולהשאיר אותה שלמה באופן שיקבע גבול בעיר ומוסדות מתפקדים שלא הופכים את המקום למוקד סכסוך אלים. אין בניירות נוסחה לגדה מערבית מפורזת, ממש כשם שאין דרך לפרז את עזה או את סיני או את דרום לבנון והגבול עם סוריה. אין שם הסבר איך מעבר בטוח לא מחלק את הריבונות הישראלית באופן מערער יציבות, או איך הפלסטינים נוטלים ריבונות כלכלית, במטבע מיסים ומכסים, אבל נשארים מחוברים למערכות התשתיות והתעסוקה והחינוך הישראליות, וכו’.
אז מצביעים על הסיבה הכי נוחה פוליטית לצרכים פנימיים אמריקאיים ולכיסוי הכשל הידוע מראש.
2. אינדיק בוחש באותן נוסחאות עם אותם עמיתים פלסטינים וישראלים כבר עשרות(!) שנים. למה הוא חשב שהפעם, תחת ביבי ואבו-מאזן, התוצאה תהיה שונה? אולי הוא פשוט רצה במשרה? או בעוד ניסיון לפני פרישה לעשות את מה שמתחריו בוושינגטון לא הצליחו לעשות? או אולי הדיסוננס הקוגניטיבי כה חזקה אצלו שהוא חייב להמשיך לנסות כדי להציל את המוניטין שהשקיע בלטעון שהוא יודע איך להביא שלום עם כוחות בינ”ל (יעילים?) וכו’?
3. אנשים בוושינגטון לא בטוחים מה המניע המשיחי/פסיכולוגי/אגואיסטי של קרי להביא שלום למזרח התיכון. אבל, הם כן יודעים שאחרי שסיכן את מעמדו הפוליטי וכעת הוא קרוב לנקודה בה יודה שכשל, הוא צריך לתת הסברים. והאמריקאים לא רוצים הסבר מסובך לגבי אמינות השותפים, מורכבות ההסדרים שרוצים לכפות שינוי כלל אזורי בבת אחת, או הקשיים של ארה”ב מול רוסיה, מדינות ערב הכועסות והסכנה למשטר הפטרודולר בשעה שכלכלת ארה”ב שקועה בחובות והאוכלוסיה מזדקנת. אז מצביעים על האשמים.
קראתי הסבר מאוד משכנע למה אינדיק אמר את הדברים: נמאס לו מכל השטות הזאת של קרי אז הוא אמר את זה כדי לעורר את הזעם הישראלי על מנת שלא נסכים לקבל אותו שוב בתוך מתווך. חכם מצדו כי הוא גם מקבל מה שהוא רוצה וגם יוצא טוב מול הבוסים שלו.
אין כמו להתחכם כדי להישמע גם צודק וגם חכם. תגובה עניינית? מקורות מוסמכים? מחקר מעמיק? היכרות אישית? העיקר הניצחון המילולי. קשב, נכונות לדיון מתוך נקודות מוצא שונות, העשרה הדדית ולמידה מעמדות האחר? למה לבזבז זמן על שיח פלורליסטי דמוקרטי? שבת שלום
אכן למה אם רק באת כדי להוציא קלישאות חסרות כל משמעות ולא להגיד כלום ? נדמה לי שהמקור שלי הוא האתר המצוין Commentary. חוץ מזה אם אין לך מה להגיד, תשתוק. תודה.
אכן דו פרצופיות מזעזעת (כל המקרים שהובאו).
אין ספק שעדיף בהרבה לצפות מארה”ב שתכפה על ישראל מדיניות שרוב הציבור מתנגד לה והצביע נגדה פעם אחר פעם – ואז לספר לנו סיפורים אודות חשיבות הדמוקרטיה, הפלורליזם, חופש הביטוי וכד’…
ולעניין בנט: אז את מוטרדת מכך שבנט נתן עבודה לנתנזון (שגם עפ”י הפרשנות הליברלית ביותר, לא יכול להיות מוגדר כרוצח, מהטעם הפשוט ששכעה לא נהרג) ומכנה אותו “רוצח”, בעוד שנמנעת מהשימוש במילה הזו ביחס לכל אחד ואחד מעשרות הרוצחים המתועבים ששוחררו (ואלה שלא שוחררו לבסוף) במסגרת הרצון להושיב את הפלסטינים למשא ומתן.
אין ספק – דו פרצפיות זה הכי מעצבן…:-)
מה הולך לקרות מעבר לכל הפטפטת הזאת? יש מצב לקידום חרם על ישראל או הסרת האמברגו במועצת הביטחון?
זוהי אכן שאלת המפתח. האם יכול השמאל הקיצוני לעקוף את רצון הבוחר כאן, ולקדם לחץ חיצוני על ישראל כדי לכפות את האג’נדה שלו, אחרי שהציבור הישראלי דחה אותה בקלפי?
האם ניתן לקדם חרם בינ”ל? האם ניתן לגרום להביא להפסקת השימוש בוטו אמריקני (אני מניח שהתכוונת לוטו ולא לאמברגו), בכל פעם שמביאים הערבים הצעות חריפות כנגד ישראל?
כל אלה אכן שאלות קשות, שלא קל לענות עליהן. לא קל להיות איש שמאל קיצוני: מחד, לדעת שרוב מוחץ של הציבור סולד מהרעיונות שלך והטרגדיות הנוראיות שהם מביאים, ומאידך, להתאכזב כאשר האסונות הבינ”ל שאתה חוזה לישראל, לא ממהרים להתגשם…
דודי, האמריקאים לא מצטיינים בלהביע עמדה נחרצת. יש להניח שזה יהיה המשך של אותו הדבר. הם ימשיכו להגיד בכל הזדמנות שהם נגד ההתנחלויות, אבל לא יעשו שם דבר ממשי נגד זה.
באמת חבל שהדוד סם לא כופה עלינו את הפתרון היחיד האפשרי… שהוא כמובן צרוף של שכל ישר, היגיון צרוף ואמת אובייקטיבית מוחלטת.
איך אמר המשורר (עאלק) לפני שהפך למתעד תרבות בגרוש “רק תצאו מהשטחים”…
ואכן הלב נשבר לראות כיצד ארה”ב לא מנסה לכפות על ישראל מדיניות שרוב אזרחי ישראל מתנגדים לה.
ידוע שדמוקרטיה אמיתית היא כזו שבמסגרתה הצד שמפסיד בבחירות, בא בטענות לגורמי חוץ על שאינם מפעילים לחץ חיצוני על ממשלתו, שבה בחר רוב הציבור.
אגב, האמריקנים מצטיינים מאוד בלהביע עמדות נחרצות – במקרה הנ”ל, מה לעשות שהעמדות שלהם הרבה פחות נחרצות מהעמדות שלך, למשל. נכון, הממשל הנוכחי הקפיד לגבות את הפלסטינים על כל צעד ושעל, ובכך העלה אצלם (ואצל השמאל הקיצוני בישראל) את רף הציפיות ללחץ מאסיבי על ישראל – אבל בה בעת, הממשל היה מודע למגבלותיו בכל הנוגע לייצור לחץ אפקטיבי על ישראל (מה לעשות, קשה לכפות על מדינה דמוקרטית שנשלטת ע”י ממשלת קואליציה, לבצע מדיניות שבוודאות גמורה תמוטט את הממשלה).
הסכסוך הישראלי-פלסטיני אמנם נתפש ע”י השמאל כאן והרבה שמאלנים בחו”ל, בתור הבעייה החמורה ביותר ביקום, אבל במציאות, אפילו משיחיסט כמו קרי, מבין שכרגע יש בעיות חמורות יותר שהממשל צריך לטפל בהן (אחרי שטיפולו הקודם בהן, הביא להחרפה רצינית בהן…).
דוגמאות לבעיות חמורות יותר ברגעים אלה ממש (לא לפי סדר חשיבות) :
1. סוריה.
2. דרום סודאן.
3. ניגריה.
4. אוקראינה.
5. צפון קוריאה.
6. מצרים.
7. תימן (שאתמול נסגרה בה שגרירות ארה”ב ללא הגבלת זמן).
8. וונצואלה.
9. צינור הנפט הקנדי (קי סטון).
10. הגירה ממקסיקו.
וכמובן עדיין ישנה מלחמה באפגניסטאן, וגם עיראק לא ממש רגועה (וכעת ישנם דיבורים על החזרת “יועצים” אמריקנים לשם…).
קרי, נכון שקרי חשב שמכאן ייצא לו פרס נובל – אבל ברגע שנכזבו תקוותיו שמדינת ישראל תסכים לשים בצד את הביטחון הלאומי שלה, ואת רווחתם של רבבות מאזרחיה, למען פרס הנובל שלו, הוא נאלץ לחזור לעסוק בנושאים החשובים באמת…
“…אכן הלב נשבר לראות כיצד ארה”ב לא מנסה לכפות על ישראל מדיניות שרוב אזרחי ישראל מתנגדים לה.
ידוע שדמוקרטיה אמיתית היא כזו שבמסגרתה הצד שמפסיד בבחירות, בא בטענות לגורמי חוץ על שאינם מפעילים לחץ חיצוני על ממשלתו, שבה בחר רוב הציבור….”
אל תבלבל הסכמים קואליציוניים עם נצחון בבחירות.
גוש הימין קיבל 43 (ליכוד+ישראל ביתנו+הבית היהודי). גוש השמאל קיבל 25 (עבודה+מר”צ+חד”ש).
גוש המרכז קיבל 27 (יש עתיד+תנועה+קדימה).
החרדים קיבלו 18 (ש”ס+יהדות התורה)
והערבים קיבלו 7 (רע”ם-תע”ל+בל”ד)
כלומר 59 מנדטים בגוש מרכז+שמאל+ערבים שכולם בעד הסכם עם החזרת שטחים לעומת 54 (עם ש”ס) שלא בעד הסכם -לא ממש רוב סוחף… ולפי ניסיון העבר את ש”ס ניתן להעביר צד.
רגע אתה מדבר על יד עתיד שהמנהיג שלה התחיל את מסע הבחירות שלו באריאל וקבע שהוא נגד שבכלל יהיה מו״מ על ירושלים ?
אז כן הוא בעד הסכם. גם הליכוד. גם הבית היהודי. כולם בעד הסכם. כנראה לא ההסכם שהשמאל ההזוי ממציא בראש של עצמו.
אגב – חד״ש היא מפלגה ערבית, לא מפלגת שמאל. אין כמעט שום הבדל בין חד״ש לשאר מפלגות הערביות בפועל.
איזו פרשנות מרתקת. לא מחוברת למציאות (יש עתיד פתחה את קמפיין הבחירות שלה באריאל ויאיר לפיד אמר “ירושלים מאוחדת” יותר פעמים מבנט, אבל מילא – מעבר לעובדה שציבור מצביעי ש”ס אינו בדיוק אריה דרעי, בכל הנוגע לעמדות המדיניות שלו…), אבל בהחלט מעניינת.
הציבור הישראלי מראה פעם אחר פעם שאין אף מועמד משמאל שהוא מוכן לתמוך בו, ונתניהו, על שלל חסרונותיו, משחק במגרש ריק.
נכון שאפשר להציג את ביבי כשמאלני, אבל כנראה שהוא לא ממש, מתוקף העובדה שאינו מוכן לוויתורים שהשמאל והפלסטינים תובעים.
בבחירות האחרונות הצביעו עבור מפלגות שמראש הצהירו על תמיכה בימין 61 מנדטים. 19 מנדטים הצביעו למפלגה שמנהיגה דיבר על מפלגות ערביות כ”זועבי’ז”, פחות מיום אחרי הבחירות.
צר לי, אבל רוב הציבור כאן הוא ימני. אני מסכים שזו שערורייה ויש להחליף את העם לאלתר, אבל זו המציאות כרגע…
אופס, התגובה האחרונה היא שלי…