הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
למי שלא הבין עד היום: טראמפ בהחלט עשוי להיות הנשיא ה 45 של ארה״ב. ברגע שהוא יגרוף את מספר הצירים הדרושים לו כדי להגיע מנצח לועידה הרפובליקנית, ברגע שהוא יבחר רשמית כמועמד של הרפובליקנים ביולי באוהיו (כן, כן, אני מתכננת להיות שם), ברגע שהוא יכנס לקמפיין בחירות מול הילרי קלינטון (או סנדרס) – הכל פתוח.
בחודש יולי יתאפסו כל עמודי הסקרים והלך הרוח הציבורי האמריקאי ייבדק מחדש. בחודש אוגוסט אף אחד לא יזכור מה היה במארס, וכמה אגרסיבי טראמפ היה. המקומות החשובים בהם כוחו של טראמפ יבחן, הן מדינות המפתח-המתנדנדות: וירג׳יניה, אוהיו, פנסילבניה, פלורידה, מישיגן. שם מנצחים קמפיין אמריקאי ולא בניו יורק, קליפורניה או טקסס.
אם לשפוט לפי מהלכי הקמפיין של טראמפ עד ליום זה, הוא יהיה מתחרה אגרסיבי במיוחד וילחם באופן החזק, הקשה, הבוטה והאלים ביותר. מה שניתן ללמוד מאירועי בחירות עד עתה זה שמי שמסיר כפפות, ומוכן שתומכיו יכו אנשים, משקר בלי למצמץ ללא הרף, ממציא סיפורים, משפיל מתחרים – הוא גם בעל סיכוי מעולה לנצח.
הנה תמצית האירועים מן הימים האחרונים (ולקראת ההצבעה החשובה מחר באוהיו ופלורידה) –
מישל פילדס, עיתונאית באתר הימני Breitbart והעורך בן שפירו הודיעו שהם מתפטרים מן העבודה באתר עקב העדר גיבוי מן ההנהלה. פילדס קיבלה מכה/חבטה בזרועה אחרי שאחד ממנהלי הקמפיין של דונלד טראמפ דחף אותה. פילדס צייצה, דיווחה, ואותו מנהל קמפיין הכחיש בכל תוקף. אנשי טראמפ האשימו אותה שהיא ממציאה ומשקרת. בסוף הבוסים באתר הכריעו. (טעות שלי:הבוס, אנדרו ברייטבארט, הכריע.) לא התאים להם שסיפורים מן הסוג הזה יפגעו בקמפיין של טראמפ.
ומדוע כל זה חשוב? כי עיתונאי אחר מרשת CBS נעצר בעצרת של טראמפ לפני כמה ימים (ושוחרר), כי לפני כשבועיים צלם חטף מכות מאנשי אבטחה בעוד עצרת של טראמפ. מפגינים מוכים, על טראמפ עצמו ניסו להתנפל מן הקהל וטראמפ האשים את התוקף שהוא מדאעש (מה שהתגלה כשקרי, כמובן).
טראמפ טוען שתוקפים אותו ושמארגנים מחאות נגדו ומפנה אצבע מאשימה לתומכי ברני סנדרס. סנדרס הגיב: ״טראמפ הוא שקרן פתולוגי״.
מנגד אחרים, כולל בכירי מפלגתו של טראמפ (רוביו להלן) מציינים שזו דווקא הרטוריקה האלימה של טראמפ שמטפחת את האוירה האלימה.
ועוד מאירועי הקמפיין
The original clip was deleted, so here's a copy: Trump supporter yells "Go to Auschwitz. Go to fucking Auschwitz." pic.twitter.com/iV4ARW969S
— Yair Rosenberg (@Yair_Rosenberg) March 13, 2016
מיט רומני מתגייס לסייע לקייסיק באוהיו. הסקרים שם צמודים (טראמפ/קייסיק) וההצבעה מחר היא לפי שיטת המנצח-לוקח-הכל
בפלורידה: טראמפ מוביל את הסקרים בפערים גדולים.
אצל הדמוקרטים: קלינטון מובילה באופן משמעותי בפלורידה, ובאוהיו היא מובילה רק בקצת (אצלם לא מדובר ב The winner takes it all)
אנדרו ברייטבארט נפטר לפני כמה שנים (בגיל 43 או משהו כזה. דום לב) כך שהוא בוודאי לא הכריע כלום בעניין פילדס. מי שהכריע זה אחד מהעורכים.
אגב, ההתפטרות של פילדס והעורך השני באה אחרי התפטרות של הדוברת של ברייטבארט. והטענה היא לא שדחף אותה אלא שממש משך אותה ביד לרצפה.
כדרכו של טראמפ, האוהדים הקולניים כולל כמה מובילי דעה האשימו אותה שהיא שקרנית פתולוגית, שכבר המציאה תקיפות (גם הן תועדו) ובעיקר, כמובן שהיא אישה שרוצה תשומת לב ובימבו ש”עושה עבודה עיתונאית בשטח עם נעלי עקב” (?!). הנקודה שבברייטבארט ממש לא גיבו אותה, רמזו שהיא כנראה “התבלבלה” והשתיקו את שאר העיתונאים שם שלא יתייחסו למקרה או יביעו תמיכה.
אופס, הקדמתני. סורי
אבל בניגוד אליך אני חושב שטראמפ יהיה נשיא נורא ואיום ושההשפעה ההרסנית שלו תהרוס את הפוליטיקה האמריקאית עד היסוד ותדפוק את העולם אפילו יותר מאובמה.
לא הייתי ברור במשפט שלי: התכוונתי שהקדמת אותי בלעדכן את טל שברייטבארט נפטר…
מכיוון שאני עוקב אחרי הפוליטיקה המאירריקנית והייסטוריה האמריקנית בעניין רב, אני חייב להביע ספקנות ביכולת של נשיא כלשהו להיות גרוע יותר מאובמה, גם אם ממש ישתדל.
הסיבסה לכך היא שאובמה מביאעימו, לצד חובבנות מופלאה, שמשולבת ביוהרת-אין-קץ (שילוב מנצח, לכל הדיעות) גם אידיאולוגיה הרסנית שרואה בעוצמה האמריקנית, דבר רע ופסול, שעשה רע לעולם בכלל ולארה”ב עצמה בפרט.
טראמפ הוא ליצן. ליצן זה בוודאי לא דבר אופטימאלי. זה עדיין פחות גרוע מעוד נשיא דמוקרט.
כך או כך, זה לא משנה, שכן אני מתקשה לראות סיכוי שטראמפ, כמועמד הרפובליקנים, אכן יצליח לנצח בבחירות כלליות. אני חושש שהנשיא הבא הולכת להיות אשפית האימייל מבנגאזי…
הבנתי למה התכוונת ב’הקדמת’.
משהו על טראמפ ומשהו על הילארי.
הילארי – היא לא מועמדת אופטימלית. כלומר היא הסמל של הפוליטיקה הישנה והמקושרת והמתכמנת (אני לא בטוח שזה כל כך גרוע, בהתחשב בחלופות) – אבל הסיפור של בנגאזי זה נון-אישיו שמוצא מהקשרו שוב ושוב. וזה גם לא ממש קשור לאימיילים. האימיילים זו שערוריה שראוי לה שתתברר ויש מצב שהיא תאבד על זה את הלגיטימיות. לגבי בנגאזי היא בסה”כ נתנה הערכת מצב מוקדמת מדי בהתאם לאינפורמציה שהייתה זמינה. זה דבר שקורה כל הזמן.
טראמפ – ההיבריס, האגו, וחוסר ההבנה שלו מגמדים את אלו של אובמה. אובמה נכשל כמה כשלונות חרוצים, אבל מתוך היבריס וכוונות טובות. טארמפ הוא פוטין רק וולגרי ואופורטוניסטי בהרבה. וגם כנראה עם הרבה פחות הבנה.
בנגאזי זה הרבה הרבה מעבר להערכת מצב מוקדמת. בנגאזי זה מקרה שבו התנהלה רשלנות כללית בדרגי הסטייט דפרטמנט, בכל הנוגע לאבטחת מתקן בעיר שהיו להם התרעות לגביה. זה החלק הפחות גרוע בסיפור (והוא גרוע דיו, אגב). החלק הגרוע יותר, הוא המהלך המכוון של הדבקת הפיגוע (שכאמור, היו התרעות לגביו) לסרט מטומטם, מתוך רצון לא להרגיז את המוסלמים ולא לקלקל את מדיניות הפייסנות של הממשלה כלפי האסלאם.
פרשת האימיילים היא פרשה שאמריקנים אחרים היו הולכים עליה לכלא (לא רק על ההפקרות הביטחונית, אלא גם הטיוח המטורף שנעשה אחרי החשיפה).
וזה לפמני שהזכרנו את כל הפרשיות החביבות מהשנים הקודמות.
טראמפ שחצן ולא ידען גדול. בזה הוא דומה לאובמה. ההבדל הוא בבסיס התפישה: טראמפ לא רואה את העולם עקום – העוצמה האמריקנית לא נתפשת בעיניו כדבר רע, אלא כדבר חיובי. היסטורית, לא הייתה מעולם מעצמת-על עדינה כמו ארה”ב ביחס לאומות חלשות ממנה. אובמה מתעלם מזה, בדרכו לפייס את המדינות והעמים שברובם שהיו שוחטים כל מי שחושב אחרת מהם, לו רק יכלו. טראמפ חושב שאמריקה מושלמת. הוא טועה – אבל יש בה הרבה מן החיוב מאשר מן השלילה. על הבסיס הזה לבדו, הוא כבר עדיף על כל מי שרק חושב איך לחרב ולהחליש.
נראה לך שלטראמפ בכלל אכפת מאמריקה או מהעוצמה האמריקאית? אכפת לו רק מעצמו. הוא ימכור את אמריקה בשקל וחצי עבור האינטרסים הפרטיים שלו. הטרגדיה פה היא כפולה: קודם כל שהמצביעים שלו לא רואים שעושים עליהם סיבוב ושנית ש- 200 שנים של שלטון פדרליסטי (בתואר או בפועל) בכל זרועות הממשל החלישו וכמעט העלימו את מערכת הבלמים שאמורה למנוע מנשיא גרוע להרוס את המדינה.
טראמפ הוא ליצן ציני – אבל האינטרס שלו אינו מנוגד לזה של ארה”ב, כמו גם האג’נדה שלו.
אני סבור שהוא בחירה גדועה לנשיאות, אבל האלטרנטיבה משמאל מפחידה בהרבה, שכן היא תלוייה לגמרי באובמה, שבכל רגע נתון, יכול לגמור על המועמדות שלה.
אני מסכים שהשיטה שם איבדה מהאיזונים ההיסטוריים שלה (כפי שמוכיח הנשיא הנוכחי, על שלל צוויו הנשיאותיים), ועדיין היא עדיפה על השיטה שלנו, שבה הרשות החזקה ביותר, היא היחידה שאינה עומדת לבחירה…
אובמה לא השתמש בצווים נשיאותיים יותר מקודמיו, והשימוש בהם אינו חדש.
אתה מניח שלטראמפ יש אג’נדה. אין לו. וזה הרבה יותר גרוע מכל מועמד אחר, משמאל או מימין. זה סוג של יאיר לפיד. אבל לפיד לפחות לא שונא נשים ולא גזען בצורה כל-כך בוטה (בכל זאת, “הזועביז”).
מחדל אבטחה? מה זה קשור ישירות להילארי.
ספין על הסרט? זה משהו שכל הזמן עושים בפוליטיקה. אני לא מתרגש מזה יותר מדי וזה בוודאי לא הופך אותה למועמדת פחות טובה מטראמפ.
אובמה משתמש בצווים נשיאותיים כדי לעקוף קונגרס, באופן חסר תקדים. קודמיו גם השתמשו בכלי זה, אבל לא כתחליף שגרתי לחקיקה, שידעו שלא תעבור.
לטראמפ יש אג’נדה, בדיוק כמו לכל אחד שעושה משהו. במקרה שלו, האג’נדה שלו היא להיות איש חשוב. הדרך לשם עוברת דרך ניפוח חשיבות המדינה שלו, להבדיל מאובמה, שהדרך שלו עוברת דרך החלשת המדינה שלו.
אורן, מחדל האבטחה בבנגאזי מגיע ישירות לפתחה. היא אישרה באופן אישי את הפעלת המתקן בבנגאזי – וכאמור, היא נטלה חלק פעיל בקמפיין השקרים אחרי הפיגוע, שתכליתו טשטוש העובדה שאל קאעדה חיה ובועטת, גם אחרי חגיגות חיסול בן לאדן.
היא מועמדת פחות טובה מטראמפ מכיוון שהיא מייצגת את כל התכונות הרעות של טראמפ, בנוסף לכאלה שהקלינטונים מחזיקים חצי מונופול עליהן (השחיתו שלהם היא מליגה משל עצמה. טראמפ אולי יהיה מושחת, אבל כרגע הוא איש פרטי…).
אובמה משתמש בצווים נשיאותיים בדיוק, ואף פחות, מקודמיו, הן דמוקרטים והן רפובליקנים. וגם הם השתמשו בצווים בשביל “לעקוף קונגרס”.
לגבי טראמפ, אם אתה רוצה לקרוא ל”להיות ראש המדינה” אג’נדה, בבקשה. אז גם ליאיר לפיד יש אג’נדה. הקישור ל”ניפוח חשיבות המדינה” הוא רגעי – כל עוד זה מקדם אותו אל המטרה. ברגע שהמטרה תושג או תעלם, המדינה תעניין לו את אתה-יודע-מה.
אובמה דורס את הקונגרס הרבה יותר מקודמיו. שוב, זה עניין תפישתי – הוא רואה עצמו כסוג של משיח, שבא לתקן ארץ רעה וגזענית – ועל משיח לא חלים החוקים הרגילים…
האג’נדה של טראמפ היא כאמור לא בשורה גדולה. מצד שני, אין לו עניין מיוחד בפגיעה בארה”ב, עניין שיש לאובמה, שמאמין שטובתה האנושות (וגם טובת רוב אזרחי ארה”ב), מחייבת שינוי תפישתי מוחלט. ההבדל בגישה הבסיסית הופך את טראמפ לעדיף על אובמה. הילארי, שבבסיס היא מגה-מושחתת רגילה, יכלה להיות מקבילה לטראעמפ, אלמלא העובדה שהרקבון שלה הפך אותה לתלוייה באובמה לצורך הישרדותה הפוליטית (ואולי גם ההישרדות שלה אל מול הדין הפלילי), ועל כן היא גרועה מטראמפ, שכאמור גרוע פחות מאובמה.
אתה מזכיר את אלה שטוענים שביבי מנסה להחריב את ישראל. אם כאלה אי אפשר להתווכח. אובמה דורס את הקונגרס הרבה פחות מקודמיו. טראמפ גרוע בהרבה מקלינטון כי “אין לו עניין מיוחד בפגיעה בארה”ב” כל עוד פגיעה בארה”ב לא מסייעת לו. זה ישתנה ברגע שפגיעה בארה”ב תסייע לו. שלא לדבר על כך שכמעט כל דבר שהוא אומר (בניית חומה, איסור מוחלט על כניסת מוסלמים וכו’) מהווים פגיעה בארה”ב, גם אם הוא לא מתכוון לכך.
עד כמה שלא ארצה, אין לי יכולת להשפיע על תהליכי החשיבה האסוציאטיבית שלך, והקישורים המוזרים שאתה עושה…
ביבי מעולם לא נתפס בהתבטאות שמבטאת עויינות לארה”ב ולמה שהיא מייצגת. לאובמה יש עבר עשיר בכאלה, עוד לפני שמוסיפים את נישואיו למי שהצהירה שהפעם הראשונה שבה התגאתה במדינתה, הייתה כשבן זוגה נבחר למועמד לנשיאות, והכומר שבקהילתו ישב עשרים שנה, שהסביר שהטרור נגד ארה”ב, הוא באשמת ארה”ב…
אובמה הוא לא אנטי-ארה”ב באופן כללי – לשיטתו, הוא מתקן אותה, שכן היא כרגע תופעה שלילית ביחס לרוב אזרחיה וביחס לרוב העולם בכלל, ולעולם השלישי והמוסלמי בפרט.
אובמה רמס ורומס כל דבר שעומד בדרכו בהקשר זה, באופן חסר תקדים. טראמפ, בניגוד להילארי, לא תלוי להישרדותו במישהו בעל האג’נדה של אובמה, כך שהוא גרוע פחות ממנה, עוד לפני שמודדים את ההיסטוריה הכושלת-להחריד שלה, כאישיות ציבורית.
תיקון: כתבתי בטעות ש”ביבי מעולם לא נתפס בהתבטאות עויינת לארה”ב”, וכמובן שהתכוונתי שמעולם לא נתפס בהתבטאות עויינת לישראל.
מסתבר שדבריך מזכירים את ביבי אפילו עוד יותר… אתה מביא דברים שאמרה מישל אובמה כדי להוכיח שבעלה עוין את אמריקה? ברצינות? שנזכיר את שרה-שהמדינה תישרף-נתניהו?
האם אתה יכול להביא התבטאות כלשהי של הנשיא עצמו שמוכיחה שהוא עוין את ארה”ב? לא שההתבטאות הזו של אשתו גרועה כמו אלה של גב’ נתניהו, אבל בוא נצמד לאנשים עצמם.
כאמור, ל”רמיסה” של אובמה יש תקדימים רבים, גם דמוקרטים וגם רפובליקנים. וזה ממש לא משנה אם הילרי תלויה באובמה לגבי מדיניותה אם וכאשר תבחר לנשיאות – בשלב הזה הוא כבר לא יהיה רלוונטי.
וואו, אתה באמת מלא אסוסיאציות:)
צר לי, אבל מישל אובמה נדיברה לציטוט בהקשר לדעתה על ארה”ב. שרה אמרה את זה (אם אמרה), בשיחה פרטית שהודלפה (או הומצאה).
כדי לזהות מה חושב מר אובמה על ארצו, אנא קרא את דבריו בספרו “dreams from my father”, ותגלה לבד. כאמור, אובמה לא שונא את ארה”ב כארה”ב, אלא את מה שהוא רואה כמה שהיא כרגע, ושיש לתקן/לשנות, לטובת רוב האמריקנים והאנושות כולה.
כאמור, לרמיסה של אובמה יש תקדימים רבים, בהיקף זניח – ובשום פנים לא כמדיניות קבועה, כפי שהדבר קיים אצלו.
הילארי כרגע תלוייה באובמה באופן מוחלט. ייתכן שבעתיד תוכל להשתחרר מהתלות בו (אם כי את ניקסון הצליחו לסלק מתוך הבית הלבן עצמו, על עבירות פחותות מאלה שהיא חשודה בהן), אבל זה הימור גדול מכדי שהיא תוכל לקחת. נכון לרגע זה, בכל אופן, הוא יכול בכל רגע שירצה, לחסל את המועמדות שלה. היא יודעת זאת היטב, ולכן (בניגוד לקמפיין שלה לפני שמונה שנים), היא כבר לא ממצבת עצמה מימין לו.
האסוציאציה היא, שאתה משתמש בשיטות של הדרוקרים – להתמקד באישה בשביל לנגח את הבעל. בין אם רשמי ובין אם מודלף, אובמה (וביבי) לא מתנהלים עפ”י אמירות של בנות זוגן.
לא מפתיע שבמקום להביא ציטטה אחת (אחת!) שמוכיחה את דבריך אתה שולח אותי לקרוא ספר שלם, שבו ודאי מעלה אובמה טענות לגבי אפליה על רקע גזעי (לא, לא, מה פתאום, אין אפליה על רקע גזעי באמריקה. אמריקה מושלמת). מכאן ועד “עוין” ו”ארץ רעה וגזענית” – נו, ראינו כבר מה עושה לך שנאת אובמה. אם אובמה היה יכול לרוץ לעוד קדנציה, כבר היית מקים את V16.
באמת, אמרת שיש לו “עבר עשיר” בהתבטאויות כאלה, האם כולן מרוכזות בספר הזה? אתה לא מסוגל למצוא אחת כזו? מכיוון שיקח לי לפחות שבוע להשיג את הספר ולקרוא אותו, אתה לא יכול לתת כעת ציטוט אחד מתוכו? אתה ודאי זוכר אותו בעל-פה.
ל”רמיסה” של אובמה יש תקדימים בהיקף דומה ואף רב יותר, כמדיניות הרבה יותר קבועה מאצלו.
והילרי לא ממצבת עצמה מימין בעיקר בגלל הקמפיין של סנדרס, שמושך אותה שמאלה בלי קשר לאובמה.
לא, אני נתתי דוגמא קלילה. מישל אובמה נאמה את הטקסט שלה במסגרת הקמפיין של בעלה. ג’רמייה רייט הוא דמות שאובמה הקדיש לו את ספרו, הטביח את שתי בנותיו אצלו, והושא על ידו. מדי שבוע פקד אובמה את כנסייתו, ושמע את דרשותיו של האיש. לו אובמה היה ביבי, ההקבלה לכך היא שביבי יהיה מעריץ של ראש ישיבת ?”עוד יוסף חי”, ואני משוכנע שהיית רואה זאת בעין יפה…
ביקשת ציטוט והבאתי לך ספר גדוש ציטוטים, שאני מסיק בצער שלא קראת (לא מפתיע, מעריציו הישראלים של אובמה בדר”כ לא יודעים עליו יותר מדי, מלבד זה שהוא מאגניב וקול). בכל מקרה, אני נענה לבקשתך ומביא לך קטע מדבריו, בהוצאה המחודשת של ספרו, העוסק במניעי המחבלים של ה9.11:
desperation and disorder of the powerless …easily slip into violence and despair.
אני מראש מסכים לטענות שלך שאפשר לתת לדברים המון משמעויות (ממש כפי שניסית לעשות בעניין הילארי ולוב), ובכ”ז, אני ממשיך בדרכי המשעממת ומתייחס רק לטקסט הכתוב, ומזהה בו הבנה למצוקה שמובילה 19 אנשים לעלות על מטוס ולהרוג 3,000 אזרחים. אני לא טוען שהוא תומך בפיגועים. אני משוכנע שהוא מתנגד להם – אבל, בדומה למורה הרוחני רייט, הוא “הוא מבין מאיפה זה מגיע”. – זה מגיע מהגישה המתנשאת כנגד המוסלמים האומללים.
את הפיגועים עצמם הוא מגדיר כחלק מ:
underlying struggle between worlds of plenty and worlds of want
בקיצור, האיש לא מת על ארה”ב בוורסיה שלבה, שאינה תחת הנהגתו, ונורא נורא רוצה לשנות אותה, כדי שתהיה יותר בסדר, ופחות רעה.
רמיסת הקונגרס ע”י אובמה, היא אכן מדיניות קבועה אצלו.
הילארי אכן רודפת אחרי סנדרס בכיוון שמאל – אבל התמיכה של אובמה, שקובעת האם השחורים ייצאו מהבית כדי להצביע לה (ובינתיים הם עושים זאת, כל זמן שהבית הלבן מגבה אותה), חשובה לה עשרות מונים. אם היא תלך ימינה, ואובמה ימשיך לתמוך בה – היא עדיין תדרוס את סנדרס. אם היא תלך שמאלה, אבל אובמה יילך נגדה – היא תחזור הביתה לתת הרצאות בחצי מליון דולר לשעה (או שישר תלך לעמוד מול חבר מושבעים. הכל תלוי באובמה, ובגברת סנשו פנשו שלו, לורטה לינץ’).
בעעעעעע “הטביח” צ”ל “הטביל”. אני מתקן למרות שאני רוצה להאמין שזה אמור להיות ברור למה התכוונתי…
נו באמת… מרטין לותר קינג אמר “We must develop and maintain the capacity to forgive”. הפרשנות הפשטנית שלך תביא אותך לקרוא גם לו שונא אמריקה ומתחנף לאויביה. אלף-בית של דמגוגיה.
למזלך, מצאתי את הספר אונליין וספציפית את שתי הפסקאות שאתה מצטט:
What I do know is that history returned that day with a vengeance; that, in fact, as Faulkner reminds
us, the past is never dead and buried-it isn’t even past. This collective history, this past, directly touches my
own. Not merely because the bombs of Al Qaeda have marked, with an eerie precision, some of the
landscapes of my life-the buildings and roads and faces of Nairobi, Bali, Manhattan; not merely because, as
a consequence of 9/11, my name is an irresistible target of mocking websites from overzealous Republican
operatives. But also because the underlying struggle-between worlds of plenty and worlds of want; between
the modern and the ancient; between those who embrace our teeming, colliding, irksome diversity, while
still insisting on a set of values that binds us together, and those who would seek, under whatever flag or
slogan or sacred text, a certainty and simplification that justifies cruelty toward those not like us-is the
struggle set forth, on a miniature scale, in this book.
I know, I have seen, the desperation and disorder of the powerless: how it twists the lives of children
on the streets of Jakarta or Nairobi in much the same way as it does the lives of children on Chicago’s
South Side, how narrow the path is for them between humiliation and untrammeled fury, how easily they slip
into violence and despair. I know that the response of the powerful to this disorder-alternating as it does
between a dull complacency and, when the disorder spills out of its proscribed confines, a steady,
unthinking application of force, of longer prison sentences and more sophisticated military hardware-is
inadequate to the task. I know that the hardening of lines, the embrace of fundamentalism and tribe, dooms
us all.
ואתה מדבר על האסוציאציות שלי? הקפיצה שעשית מרשימה. ממש שנאת אמריקה, מפתיע שהוא לא הפציץ את שיקגו. אם תקרא טוב תבין שהוא קורא לאמריקה מקום של שפע, מקום של מגוון, מקום מודרני, מקום של ערכים משותפים.
זה הכי טוב שלך?
אני עשיתי קפיצה? אני טענתיח שהוא מבין מניעי מחבלים – אתה הופך את זה לטענה שהוא מפציץ את שיגאקו…
זה די עצוב, שכן כתבתי די במפורש “אני לא טוען שהוא תומך בפיגועים. אני משוכנע שהוא מתנגד להם”, אבל מסתבר שזה כנראה לא היה מספיק ברור, למי שמעדיף אסוסיאציות על טקסט מפורש.
בכל אופן, יופי שהשגת את הספר – יש בו עוד פנינים רבים.
האיש, כאמור, לא הגיע לכנסייה של רייט במקרה, ולא סתם ישב שם במשך 20 שנה. רייט לא הפך לשונא ארה”ב רק בשנת 2008.
אובמה לא אוהב את מה שארה”ב טרום-אובמה ייצגה. אפשר לחשוב שהוא צודק (וה חסר הגיון, בהתחשב במה שקרה בעולם בשנים האחרונות – אבל השמאל מעולם לא התלהב מהקטע המשיחיסטי הזה של לוגיקה – זה פוגע ב”תקווה”), ואפשר לחשוב שהוא טועה. העובדות הן אותן עובדות.
חחח… קראתי חלק מהספר. לומר על אובמה שהוא שונא את אמריקה, עוין או כל מיני שטויות בגלל הספר זה בערך כמו לומר על ביבי שהוא שונא את ישראל כי הוא כתב עליה “מקום תחת”. דוגמא קלאסית של הוצאת דברים מהקשרם.
אבל אל תתן לעובדות לבלבל אותך. האהבה עיוורת, השנאה מעוורת.
וואו, אז אתה טוען שלא השתכנעת?! איזה שוק מדהים!!
מי היה מאמין שמעריץ, לא ישתכנע שהמשיח שלו אינו משיח…
הייתי אולי משתכנע אם היה כאן נסיון שכנוע. כל מה שהיה זה אמירה סתמית שלאובמה יש עבר עשיר בהתבטאויות שמבטאות עוינות לארה”ב, ובמקום להביא התבטאות אחת כזו (בדר”כ, כשאומרים “התבטאות” מתכוונים לאמירה בעל-פה, בנאום, בראיון וכדומה), שלחת אותי לאשתו ולספר שקיווית שלא קראתי ולא אוכל להתמודד איתו, וגם משם הבאת ציטוטים חסרי הקשר, שאם כבר מבטאים אהבה כלפי המדינה ורצון לתקן את החוליים שלה. אבל אצלכם הפשיסטים שלא למדו לקח, אם אדם לא עומד דום למשמע שם המדינה ופוצח במסכת הילולים ותשבוחות, הוא אינו אלא סמולני בוגד אוטו-אנטישמי.
בניגוד אליך, אני לא חושב שאובמה הוא המשיח. הוא כן נשיא יותר טוב משני הבושים, וככל הנראה גם מהנשיא הבא, יהא אשר תהא, אבל הוא ודאי לא חף מטעויות. בכל זאת, הוא לא אורי.
“קיוויתי שלא קראת”?:) אתה-עצמך מציין שרצת לחפש אותו אחרי שהמלצתי לך עליו כחומר קריאה משובח…
אתה חייב להבין, לי דווקא יש הערכה עצומה לשמאל כאנשי ספר מעמיקים, גבוהי מצח, שוחרי תרבות, נאורים ואינטליגנטיים. בכ”ז, הם חושבים שאובמה הוא כמעט כליל השלמות, וזו מחשבה שעצם התמיכה בה, שווה בונוס של נקודות איי קיו…
אלא מה? אני שלחתי אותך לאשתו, לספר שלו – ולמנהיג הקהילה שלו (שאני מניח שרק בטעות לא הזכרת אותו כאן…), ומה לעשות – האיש הוא קצת מעבר ל”לעומד דום למשמע שם מדינתו”. שוב, אני לא מצפה ממעריץ להשתכנע, ואכן לא התאכזבתי.
נחמתי היחידה היא שלפחות הלכת לקרוא משהו שכתב סט. ברק, וגם זה משהו. עד עכשיו סתם הערצת אותו בלי לדעת מה אתה מעריץ. עכשיו לפחות תוכל לבסס את ההערצה על משהו שהוא בעצמו כתב…
ועדיין, ה”עבר עשיר בהתבטאויות” נותר די עני. אוי, השנאה, השנאה… אין כל הבדל בין השנאה שלך לאובמה לשנאה של דרוקר לביבי.
ודאי שיש הבדל – אצל דרוקר ברור שיש משהו אישי בין שניהם. אצלי יש את העניין שאובמה מנהל מדיניות שמסכנת את החיים של כל האנשים שיקרים לי. מה לעשות, אני לא אובייקטיבי ביחס אליהם, גזעני ככל שזה יישמע לאלופי ה-PC
לא, מר אורי דרוקר, אם תשאל את רביב, הוא יאמר לך שביבי מנהל מדיניות שמסכנת את חייהם של כל האנשים שיקרים לו, בדיוק כמוך.
שניכם מונעים משנאה תהומית. ההבדל היחיד הוא שאצל רביב לפעמים יש גיבוי לטענות.
אין לי ספק מה רביב דרוקר יגיד, אבל בדומה למה שאתה כותב – זה לא הכי אמין, שכן הדברים הם מונעי אג’נדה – והנימוקים חלשים להרחדי.
בכל מקרה, אני חייב לשבח אותך אותך על המודעות לגבי ההטייה של דרוקר, זה מוכיח שגם מי שטועה כל הזמן, עשוי להיות צודק פעם ב…
חוסר המודעות העצמי שלך משעשע. מה שרביב כותב “לא הכי אמין”. לעומת זאת, מה שאתה כותב…
שום דבר בפוסט הזה שמתקף את הפתיח המופרך לפיו לטראמפ יש 50% סיכוי להבחר לנשיאות.
טראמפ יזדקק ל 70% מהמצביעים הגברים הלבנים, דבר שאפילו רייגן האוחז בשיא בענין זה לא הגיע אליו.
הילארי תבחר.
http://www.politico.com/magazine/story/2016/03/donald-trump-needs-7-of-10-white-guys-213699
צודק, תיקנתי. סליחה על הטעות.
ראשית, אנדרו ברייטבארט ז”ל נפטר בשנת 2012, לפני מעט יותר מארבע שנים.
טראמפ אכן עלול להיבחר לנשיאות. זה יהיה מצער. מצד שני, זה לא יהיה טראגי, כמו בחירה של הילארי (אפשרות ריאלית בהרבה, למרבה הצער).
טראמפ הוא מועמד בעייתי פחות, מעורב בדברים אפלים פחות, והעובדה שבדומה לנשיא המכהן, יש לה כרגע חסינות בתקשורת, לא משנה עובדה זו.
צודק, תיקנתי. סליחה על הטעות.
טל את בהחלט מלחיצה עם האירועים המפוקפקים שעוברים בעצרות של טראמפ, מה שמפתיע אם ליצן, מאיפה הכסף, ואם הליצנות אינה סותרת ניהול תכנון יוזמה תבונה, מה רע בנשיא ליצן?!
הכסף מירושה.
אם אתה היית יורש את אותה כמות כסף וסוגר אותו בחסכון צמוד מדד היית היום יותר עשיר ממנו, כלומר הוא אפילו לא איש עסקים מוצלח.
אם הוא קיבל בירושה או לא, אינני יודע, מה שכן אני בטוח שהוא לא סגר את הכסף בפק”מ, אלא השקיע בכל דבבר אפשרי, התרסק כמעט כמה פעמים אבל התאושש. ואולי זה בהחלט קמפיין בשביל מתחריו, “אמריקה לא יכולה לפשוט רגל גם לא פעם אחת..”
בג”ץ של ביבי/שקד ירד מהפסים:
בית המשפט העליון קבע: היחצ”ן מוטי מורל בנה “תוכנית זדונית” שהדביקה לאדם אונס שלא ביצע, עורכת הדין רוני אלוני-סדובניק סייעה להוציא אותה לפועל. מגישות תלונות השווא חויבו לשלם פיצויים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4778721,00.html
טראמפ הוא לא ליצן, לא בדיחה, והוא בדרך הבטוחה להיות מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה”ב, ובהתמודדות על הנשיאות יש לו סיכויים טובים לנצח.
אין טעם להתכחש לכך.
האיש מצליח בתוך המפלגה הרפובליקנית על רקע הצלחתו לתייג עצמו כאאוטסיידר. זה ממצב אותו במצב מוזר שבו הוא יכול להביע עמדות ליברליות יחסית וכך להוות גורם מושך לקהלים שונים ומורכבים.
יותר מכל מועמד אחר, הוא האנטי-תזה לברק אובמה. כל מי שלא אהב את אובמה כנשיא ימצא יתרונות בטראמפ. לדעתי, זה מה שהרג את ‘המציל’ מארקו רוביו.
וכמובן – המומנטום שטראמפ הולך וצובר הולך רק מחזק את הסיכויים שלו להגיע לועידה הרפובליקאית ביולי כשהוא המועמד הבטוח. גם במצב שבו הוא לא ישיג את מספר הקסם של נציגים, יהיו לו יותר מ1,000, והפער לעומת המועמד הבא יהיה עצום. הסיכויים שהמפלגה תבחר לעשות חראקירי במצב הזה בדמות מועמד פשרה (יהא אשר יהא – קייסיק, רומני או מישהו אחר) הם אפסיים. אחרי הכל, בין קלינטון/סנדרס לבין טראמפ, יש להם קירבה רעיונית גדולה יותר לטראמפ.
עם המועמדות בכיסו, טראמפ ימנה סגן נשיא. סביר להניח שאם הבונה המאפיינת את הקמפיין התוקפני שהוא מוביל תאפיין גם את הקמפיין לנשיאות, סגן הנשיא הזה יהיה מועמד שיאפשר לטראמפ לקרוץ לציבורים אחרים. מישהו שייתן לטראמפ את מה שדיק צ’ייני נתן לג’ורג’ בוש הצעיר.
הן מול קלינטון והן סנדרס, טראמפ ייהנה מיתרונות ברורים. מול סנדרס הוא יוצג כמו אלטרנטיבה קפיטליסטית שפויה. מול קלינטון הוא יהיה האאוטסיידר שבא לתקן את הממסד.
כל זאת, בלי להתייחס לחולשות של הילארי קלינטון כמועמדת לנשיאות: הדרך שבה תטופל פרשת האימיילגייט של הילארי רגע אחרי שהיא תקבל את המועמדות של הדמוקרטים; השאלה מה יעשו צעירים דמוקרטיים נוכח הצורך לבחור בין נציגת הממסד לבין דמות כמו טראמפ; והשאלה האם היא מסוגלת לבחור בסגן/סגנית נשיא שיחזקו את הדמות שלה ולא יחלישו אותה.
הכל מסתכם למסקנה הכרחית אחת: צריך לראות את דונאלד טראמפ כמתמודד רציני מאוד לנשיאות ארה”ב. בוודאי לא כליצן או בדיחה.