מקבץ עניינים מן הימים האחרונים בפוליטיקה:
– ההחלטה של האיחוד האירופי הלילה, לכופף לישראל את היד עד הסוף – מחייבת לאוורר שוב את ראיונות הרדיו שנתן השר נפתלי בנט ממקום ביקורו בסין, בקיץ 2013: “אף אחד בעולם לא מתעניין בנושא הפלסטיני” אמר בנט. מצחיק/עצוב. מעניין אם הוא נחת חזרה בישראל מאז אותן האמירות.
– ביום ב’ בכנסת, מיציע העיתונות אפשר היה לראות את השר עמיר פרץ חולף הלוך ושוב, שוב והלוך, ליד שלי יחימוביץ’ ומתעלם ממנה לחלוטין. בסידור המושבים במליאה, פרץ ממוקם כסא אחד לפניה (ומעט לאלכסון ימני). התמונה להלן צולמה אחרי שיחימוביץ’ כבר יצאה מן המליאה, אך קשה היה לפספס את הריחוק (עדיין, האם לעד?) בין השניים.
– ועוד: חברי הכנסת של יהדות התורה, מנחם מוזס ומשה גפני, ברגעי הסתודדות אינטימיים עם השרים יאיר לפיד ושי פירון. דקה לפני הצילום ולפני שהספקתי להרים האייפאד לאוויר היה שם חיבוק בין פירון לחבריו האחרים. בכלל, פירון הוא חבקן מקצועי, מרבה להסתחבק ולטפוח על שכם (ממרחק 2 מ”מ). אם אהיה בכנסת בשבוע הבא ואם פירון ינכח אנסה להריץ session צילומי חיבוקים שלו.
– ובזמן שאני מצלמת שטויות, המצלמה של ערוץ הכנסת תפסה דברים רציניים ממש:
* * * * * * * *
– טור מעניין על השושלות בפוליטיקה הישראלית שלנו, אבי שילון: הרצוג, לבני, נתניהו, לפיד – כל ראשי המפלגות הבולטות הם בנים או נכדים של.
– למישהו הזדמן לקרוא את הטור ההזוי שפותח בתיאור מילולי של תכונותיה החיצוניות של ח”כית? “כאילו מה זה קשור” (ציטוט מן הטור) הוא כל מה שאפשר לומר על הכתיבה הזו. אם רק לאחרונה צצה שוב המיזוגיניות של נחום ברנע (אני לא יכולה להביא את עצמי לחזור על הלשון הבזויה שלו), הנה עוד בעל טור שוביניסט ולא חכם. לידיעת האימבציל הבא בתור, או האימבציל הקודם, חברות הכנסת מעבירות ביניהן בקבוצות הווטסאפ שלהן את הטורים הללו. לא שהן עושות או מתכננות לעשות משהו בעניין, אבל מיידעות זו את זו וככל הנראה מאווררות רגשות.
תוספת: חברי הכנסת ראובן ריבלין ובנימין בן-אליעזר הם אינם מועמדים מעוררי השראה לנשאות המדינה. הצעה עם חזון: עדינה בר-שלום, לנשיאות המדינה. טור שפרסמתי היום במעריב
וגם, יוסי ורטר השבוע על “הקול המעצבן של זהבה גלאון”, אגב לא בפעם הראשונה, ולא רק על גלאון…
אכן
הרצוג, לבני ולפיד הם בנים של פוליטיקאים,
אבל נתניהו הוא לא בן של פוליטיקאי, אלא של פרופ’ להיסטוריה…
בן ציון נתניהו לא היה סתם היסטוריון, הוא היה גם המזכיר האישי של ז’בוטינסקי מייסד הציונות הרביזיוניסטית ומכאן גם הסיבה להכללתו בקבוצת “הבנים של”.
בקשר לנשיאה הבאה. נשיאה ולא נשיא זה ברור אבל עם כל הכבוד רובי ואפילו פואד ולא דליה איציק. עדינה בר שלום? מה עם עדה יונת? אפילו אווה אילוז לפניה. היה לנו נשיא שקיבל בקשיש . היה לנו נשיא שנפנפ באברו ןבעל מזכירתו ועכשיו יש לנו נשיא שלא נדע מצרות פשפש שעלה לגדולה עוד לפני דורות ורב ראשי שלא טמן ידו בכיסו . הגברת עדינה בר שלום מעלות רבות לה? אבל עם כל הכבוד ויש כבוד הקשרים שלה לארגון הפשע שהקים האבא שלה ושליחיו? מונע ממנה בעצם הגיע לבית הנשיא.אפשר למצא אישה ולא אחת אם באמנות ואם אפילו בפוליטקה ואם במדע שתהה נשיאה נאמנה וטובה לנו.
יש המון נשים וזה עקרון חשוב שתשב אישה במקומות שלא היתה בהן קודם. אני בעד כל אחד מן השמות שהעלת. ויש עוד רבות וטובות (ועל כל אחת מהן יהיה אפשר למצוא גם נקודות לשלילה). בסופו של דבר, בחרתי לכתוב עליה, כי היה נראה לי שמכל הנשים המשובחות והמדהימות, לה יש סיכויים פוליטיים יותר טובים גם להגיע לזה.
טל, את לא רואה סתירה קלה בין ההפניה לטור על הבנים-של לבין ההמלצה למנות את הבת של הרב עובדיה לאזרחית מס’ 1?…
לא. הטור של שילון מעניין. לא אני כתבתי אותו, אלא היסטוריון. אני לא מפנה עם ביקורת או עם שלילה של מה שכתב. פשוט חושבת שזה מעניין וזה אספקט (שאני מודה) שלא היה פרוש אל מול עיני באופן זה.
לגבי בר-שלום, אני מפנה פה לטור שאני כתבתי.
תרצה או לא תרצה, שושלות קיימות בכל מדינה, גם בדמוקרטיות הכי נאורות. מישהו היה יודע מי זו הילרי קלינטון (עם כל המוני הכבוד שיש לי אליה, ויש הרבה) לולי היתה נשואה לביל קלינטון. מנגד, היא עשתה המון בזכות עצמה. ומה זה בוש האב ובוש הבן. שילון הראה שהתופעה חיה ובועטת גם אצלנו. לגבי הטור שלי, זה מה שאני חושבת, שהיא מאוד מאוד ראויה וכתוצאה מכך שגם אני (בסופו של דבר) בן אדם פרגמטי, אני מבינה שהסיכוי למנות אותה לתפקיד הרם נובע גם מכך שהיא נצר לרב ראשי. בתוך עמי אני חיה וכולי.
אחלה. תודה על התשובה.