– חברת הדסטרט, שמסייעת לפוליטיקאים לגייס כספים ברשת, מנסה למשוך את סקרנות הגולשים באמצעות שאלון סקר “מי לדעתך יהיה המועמד הראשון לראשות הממשלה שישתמש במימון חברתי?” . הם מציעים תוספת של עשרת אלפים ש”ח למועמד שיגיע למאה אלף.
זה מעניין, אך לדעתי, מועמדים שעומדים בראשות מפלגות, שלרשותם תקציבים ואמצעים לא זקוקים לאתרים כמו הדסטרט ומימונה, והם מרימים את מבצעי גיוס התרומות שלהם, באתרים שלהם. הנה הדוגמה של יחימוביץ’ מהתמודדותה על ראשות העבודה. בינתיים מעניין לעקוב, אחר תמר זנדברג, ממרצ, שגייסה די מהר את הסכום שרצתה בו (10,000 ש”ח) ואף מעבר. ח”כ נינו אבדסזה, העלתה את עמוד גיוס התרומות שלה ביום שישי, והכניסה בסוף השבוע כ 2450 ש”ח. והשר הראשון, מיקי איתן, פתח גם הוא עמוד גיוס תרומות משלו היום.
– אני מלקטת מידע על מועמדים בליכוד ובעבודה. למי שמעוניין להעביר לי פרטים על מועמדים פוטנציאלים, אפשר להכנס לעמוד הזה ולשלוח לי פרטים (ליכודניקים, בחיאת, תעזרו לי). במסגרת החיפושים שלי על מידע, אני נעזרת לא מעט בעמודי העבודה והליכוד, במיזמי הח”כים הפוטנציאלים של ויקי. כל מידע נוסף אצלי, עוזר גם להם, ולהפך.
– שרי הליכוד לא נרגעים מן ההסכם בין הליכוד לישראל ביתנו. אחד מידידי הבלוג הציע לי לקרוא בין השורות ולחפש את המקום בו רוה”מ נתניהו עדיין משאיר פתח לאהוד ברק להיות שר הבטחון.
– צחי משה, יועץ התקשורת של שר החוץ אביגדור ליברמן, שמלווה אותו צמוד כבר שנים, נדהם מן האופן בו האיחוד הזה מסוקר בתקשורת.
– בינתיים, בעמוד הפייסבוק של המכון הישראלי לדמוקרטיה (ח”ח לצוריאל שרון שהפנה את תשומת לבי) העלו טבלה עם נתוני העבר ממיזוגים פוליטיים.
שטפו את עיניכם. כמה שווה 27 + 15 ביחד, אם לשפוט על פי נסיון העבר:
– כמה אנשים, כל אחד בנפרד, שאלו אותי על המשמעות הכספית של מעבר ח”כ נינו אבסדזה ונחמן שי מקדימה לעבודה. ממה שאני מבינה, הם לא מביאים איתם את הנדוניה הכספית, יעני יחידת מימון המפלגות. החוק הדורש שפיצול יעשה בקבוצות של שבעה ח”כים ומעלה (חוק מופז), נותר בתוקף בתקופה של אחרי פיזור הכנסת.
– בליכוד הוציאו לכל המתמודדים מכתב עם הנחיותיו של עורך דין אבי הלוי (זהירות פי.די.אף) בנוגע לגיוס כספים. סכום התרומה מאדם אחד לא יכול לעבור את ה 11 אלף ש”ח. אדם אחד יכול לתרום לכמה מועמדים במקביל, ובלבד שלא תרם יותר מ 33 אלף ש”ח. מועמד המתמודד ברשימה הארצית לא יכול להוציא יותר מ 477 אלף ש”ח (הסכום נמוך יותר עבור מתמודדים במחוזות ותלוי בגודלו של מספר המצביעים). ההנחיות האלה אמורות להתאים גם למועמדים במפלגת העבודה, למעט העובדה שמספר המתפקדים במפלגת העבודה קטן מן הליכוד, ולכן הסכום של 477 אלף ש”ח, נמוך יותר. במידה ותהינה הנחיות של יועמ”ש של העבודה, אעלה אותן פה גם.
התקשרתי לעו”ד הלוי קודם כדי לקבל קצת ביאורים. ה 477 אלף ש”ח הם תקרת הוצאות. ולכן גם אין טעם לגייס סכום שהוא מעבר לכך. בהצצה באתר מבקר המדינה, ראיתי שצחי הנגבי גייס במהלך שנת 2012, סכום של 498 אלף ש”ח. מה הוא עומד לעשות עם היתרה? אולי כדאי לעצור את ההתרמות?
ירוחם טובי, העובד עם צחי הנגבי מסר לי בתגובה: “אנחנו לא נוציא שקל אחד יותר מן המותר בחוק. לגבי העודפים נפעל על פי הנחיות מבקר המדינה.”
למיטב הבנתי, תרומות שנאספו ולא בוזבזו צריך א. להחזיר לתורמים, ב. להעביר לקופת המפלגה או ג. להעביר לקופת המדינה.
השאלה המעניינת היא האם איחוד מביא להפחתת מנדטים, או שמפלגות שכוחן נחלש נוטות להתאחד.
הטבלה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, היא המשך הסיקור התקשורתי המופלא של האיחוד – זריית חול, במסווה של דיווח.
באיחוד גח”ל לא היו 34 (הליברלים העצמאיים פרשו, והיו ברור שלוקחים איתם גם בלוק מצביעים שלם), וכך גם באיחוד אגודה ודגל התורה (חב”ד לא היו חלק מהאיחוד, בעוד שתמכו באגודה ב-1988), ליכוד-גשר-צומת רצו בתקופת הבחירות הישירות לראשות ממשלה כ-ש-כ-ל המפלגות הגדולות איבדו מנדטים, עקב היכולת לפצל הצבעה.
אין לי מושג אם האיחוד יחזק את שני מרכיביו, למרות שההיסטריה בתקשורת ובמשמאל (כולל המכוןם הישראלי לדמוקרטי, גוף א-פוליטי שכמותו…) מלמדת שכנראה הם לא אוהבים את מה שהם רואים בסקרים הפנימיים…
באשר ל”שרי הליכוד הלא נרגעים” – כלל אצבע: כאשר מדובר בכתבה מבית מוזס העוסקת בביבי, יש לקבל את הכתוב בעירבון מוגבל. אגב, גם לפי הכתוב, רק מיקי איתן דיבר. אנחנו כמובן אמורים להבין שהשאר פשוט נורא פוחדים, אבל בסתר ליבם מתנגדים בחריפות להסכם הנוראי. אולי, ואולי לא…
זה מדהים שהימין עדיין חושב שהתקשורת נגדו…
העיתון הנפוץ במדינה מקבל הנחיות מחו”ל לאהוד את הליכוד.
לעורך הראשי במעריב מונה ניר חפץ, יועץ לשעבר של נתניהו.
אם זה לא מספיק, הוא נקנה עכשיו על ידי בן צבי, המוציא לאור של מקור ראשון, עיתון המתנחלים, וישולב בעסקיו.
לרשות השידור מונה מנהל פוליטי, שלא נותן לשדרנים שאינם נאמנים לליכוד זמן מסך או זמן רדיו.
שדרנים שלא מיישרים קו ולא ימניים מספיק, לוקחים להם את התכניות.
ערוץ 10 מגיע מדי רבעון להתחנן לעזרה ממשלתית, ולאחרונה אולץ לחתום בכתב שיסקר את ראש הממשלה “באופן הוגן”. אנחנו כמובן כולנו בעד סיקור הוגן, אבל מעניין מה נתניהו חושב שנחשב לסיקור הוגן של עצמו.
אז מה נשאר לנו? ידיעות אחרונות, שמנסה להיות מיינסטרימי ועממי; ערוץ שניים שיחסית משוחרר מלחצים, והארץ, שאף אחד לא קורא.
אין ספק שלתקשורת יש הטייה פוליטית. זו הטייה שנקנתה בכח ובכסף, והיא לטובת הימין או נתניהו אישית.
ודאי. התקשורת ימנית, ידיעות “מיינסטרימי ועממי”, מעריב היה ימני קודם (עם בן כספית, האוהד מס’ של ביבי…) ועכשיו הוא שיא הימין – ומה נותר לשמאל המסכן והדחוק? רק “הארץ”, אולי? “זו הדרך”?
ולמציאות: “ישראל היום הוא אכן כלי תקשורת פרו-ביבי מובהק – ומולו עומדת כל שאר התקשורת. ערוץ 2, ערוץ 10 (שעפ”י כל קריטריון היה צריך להסגר, כמו כל חנות מכולת שלא עומדת בחובותיה), רשות השידור (שכידוע נורא ימנית, ועל כן פותחת שידורי בוקר עם אריה גולן, דרך קרן נוביך, אסתי פרז ושאר חברי מרכז הליכוד, וכל ערב ב-20:30 נותנת מסך חופשי לפעילת הבית היהודי גאולה אבן), גל”צ (שהליין אפ הקבוע שלהם כולל את יוכפז, ברקאי, יעל דן, ולעתים גם אילנה דיין ורינו צרור, פעילי “זו ארצנו”), ידיעות אחרונות ווינט, הארץ, וואלה ובעצם כל כלי תקשורת מרכזי בישראל.
העיתונות בישראל אינה לא-ימנית. העיתונות בארץ היא שמאלה בהרבה גם לשלי יחימוביץ’. אם תעשה סקר בין בכירי כלי התקשורת (למעט “ישראל היום” ו”מקור ראשון”), תגלה שמרצ יכולה להרכיב ממשלה ללא קואליציה (או אולי להעזר קלות בקדימה/עבודה/לפיד בתיקים הזוטרים…).
המקבילה מימין של הארץ הוא מקור ראשון (שהוא עיתון מכובד בעיני עם דעות ימניות) ולא ישראל היום. האחרון הוא פשוט פמפלט של ביבי ולא עיתון. באוזני שמעתי מכתב שעובד שם איך הם מקבלים הנחיות ישירות מלשכתו של ביבי מה לפרסם, ושרה מאשרת תמונות שלה שמפורסמות שם. תוסיף לעובדה שהוא פועל ללא כל הגיון כלכלי (אלדסון מממן את הפסדיו) ומדדר את כל שוק העיתונות.
לגבי מעריב- כספית הוא לא אוהד של ביבי אבל הוא גם לא שמאלן גדול. תוסיף לזה את קלמן ליבסקינד, בן דרור ימיני ומנחם בן. לא היונים הגדולות בעולם.
לגבי גלי צהל- על אלה שאתה מצייין ניתן להוסיף את אברי גלעד, ג’קי לוי, עירית לינור וקובי אריאלי הימניים (כן, לינור וגלעד אמורים להיות שמלאנים מאזנים. אז זהו- שלא).
בערוץ שתיים רוני דניאל הקולונל הוא לא בדיוק יונה, ועל כל גאולה אבן יש גם אראל סגל.
די לראות צל הרים כהרים, ודי לרדוף את ה”סמולנים”. אולי לשם שינוי תתרכזו בלתקן במקום להפיץ שנאה.
רשות השידור – על כל גאולה אבן יש אראל סגל? בלבול קל. אראל סגל הוא בערב חדש (חינוכית) ושם יושבים גם בן כספית וגל גבאי, נערי הגבעות הידועים… רשות השידור זה גם ובעיקר רשת ב’, שכאמור מספתחת כל יום עם אריה גולן וקרן נויבך. רוצה איזון? שים ימני שלוש פעמים בשבוע במשבצות שידור אלה.
מעריב: בן דרור ימיני הוא אכן לא תומך הקרן לישראל חדשה, אבל הוא בעד נסיגה טוטאלית ופינוי המוני – לא ממש ימין. ליבסקינד לא כותב את המאמר הראשי בעיתון – כספית כותב אותו.
גל”צ – כל השמות שהזכרת יושבים בין 11:00 ל12:00 בתכנית שאינה תכנית חדשות. לעומת זאת, כל מה שמשודר בין 7:00 ל14:00 בצהריים (למעט אותה שעה מסכנה) אלה מנחי חדשות בעלי הטייה מובהקת שמאלה.
ערוץ 2: רוני דניאל הוא פרשן. לידו יושב אברמוביץ’. המגישה הראשית היא יונית לוי, שלא בדיוק חברה בנוער המפד”ל.
כל הניסיונות האבסורדיים לטעון שהתקשורת בישראל אינה מוטה שמאלה (או שהיא אפילו מוטה ימינה) היא או תמימות איומה, או סתם סילוף-שנובע-משנאה. במקום לספר מעשיות על “רדיפת סמולנים”, נסה להקשיב לרדיו בבוקר באיזושהי תחנה, ללא דיעות קדומות. נסה לקרוא עיתון (כל אחד משלושת היומונים הוותיקים). נסה לצפות בחדשות בטלוויזיה.
לגבי עניין התיקונים: אני בעד. עכשיו צריך להגיע להסכמה מה מקולקל (כי יש לי רעיונות ואני די משוכנע שלא תסכים עימם…)…
לך ולי כנראה יש הגדרות שונות של מה זה ימין ומה זה שמאל. אחרי נאום בר אילן של ביבי, ואחרי שליברמן הביע נכונות לחילופי שטחים עם מדינה פלסטינית עתידית, זה כבר מזמן לא רק עניין של הקמת מדינה פלסטינית בעתיד. קשה לי להעביר את הקו הברור בין ימין לשמאל, אבל בכלליות הייתי אומר שהדיון הוא על איפה יהיה האיזון בין “יהודית” ל”דמוקרטית” (מילים שלי, אתה רשאי כמובן לחלוק על ההגדרה ולהציע אחרת).
העובדה שבן כספית הוא אנטי ביבי לא הופכת אותו לשמאלן. הוא לא. (יש כמה אנשים בימין המובהק שהם אנטי ביבי). כל אדם שתומך ב”אם תרצו” לא יכול להיות שמאלן. כנ”ל לגבי בן דרור ימיני. השפה שלהם רחוקה מלהיות שמאלנית- היא משתלחת ומגמתית. כלומר ימנית.
יונית לוי היא לא חברת מפד”ל, אבל אין לי מושג חברה באיזה תנועה היא. היא מגישת חדשות (ולא פרשנית), שנתפסת כמאד אמינה ע”י הציבור.
מעניין ישראל היום התעלמת, ולא באלגנטיות.
לרוב הרעיון של ימנים לתיקון ה”קלקולים”, קשור בדרך כזאת או אחרת לעריפת ראשים של שמאלנים. הם כמובן אשמים בכל בעיות מדינת ישראל. כמו שהסכם אוסלו הוא אבי אבות הטומאה, ולא חס וחלילה מדיניות ההתנחלויות מ-77.
אז גם ביבי שמאל כי הוא תומך בנסיגה, מן הסתם גם רובי ריבלין שמאל כי הוא תומך במתן אזרחות לפלסטינים, והנה עינינו הרואות כל כך מעט סיקור חיובי ומאוזן של איתמר בן-גביר וברוך מרזל, כך שברור שהתקשורת שמאלנית בעליל.
חביבי, תפסיק להזיז את הקו ימינה ותסתכל מסביבך. יש בימין תומכים בפינוי המוני. יש בימין תומכים במדינת כל אזרחיה. יש בימין תומכים בסגירת הרבנות הראשית. יש בימין (הפלא ופלא!) שונאי נתניהו. זה שהימין גדול לא אומר שיש בו אחדות דעים, ונתניהו הולך לגלות את זה בקרוב.
אם יש משפט שאני לא אוכל לסבול לעולם זה שאת ערוץ 10 צריך היה לסגור לפי כל קריטריון. המשפט התועמלני הזה שומט את הבסיס מתחת לכל שאר הטענות שלך, כיון שהוא לא רציני, צבוע, ומעלים פרטים משמעותיים.
אולי די ומספיק עם השקר הזה של להתייחס לערוץ 10 כאל “עסק” לכל דבר. ערוץ 10 (כמו כל כלי התקשורת המסחריים) עובד בסביבה מפוקחת רגולטורית בצורה שאין שניה לה: מיסים, זכיונות רישיונות תקנות אגרות ומועצה שלמה של פקידים שיושבים ומודדים בסטופר כל פרסומת ומתממנת בדמי רישיון עצומים שאינם הגיוניים לענף ואינם רלבנטיים לימינו (אם היו הגיוניים אולי המתחרים שלהם היו מרוויחים משהו. ולא כך היא).
מעניין מאוד שענף כל כך שולי זוכה לכל כך הרבה תשומת לב רגולטורית. אם היינו מסירים את ההתערבות הממשלתית הגסה בענף, לא נראה לי שמישהו היה מבקש סיוע או התערבות אבל לממשלת ביבי הסופר דמוקרטית (וגם לממשלות קודמות) נורא חשוב להחזיק כמה כלי תקשורת שניתן מתחת למגף.
לעולם לא תוכל לסבול? לעולם-לעולם? אפילו לא בעוד האתיים שנה?:)
ברגע שמתחילים עם הכרזות פומפוזיות שכאלה, הדיון הופך ללא רציני.
ערוץ 10 הוא עסק לכל דבר – וכל עסק בעולם עובד בסביבה מפוקחת ורגלטורית. בעלי הערוץ התחייבו לתנאים כאשר קיבלו הזיכיון. הם לא עמדו בהם. לו סגרת מרפסת בלי אישור מהעירייה – היו הורסים לך אותה, ולא היית רואה בכך “פגיעה בדמוקרטיה”. ערוץ 10 הפר את התחייבויותיו – ולמרות זאת לא הצליח להרוויח. במקום שייסגר, עומדים נציגיהערוץ וזועקים שהמדינה חייבת להושיעם, “למען הדמוקרטיה”.
ובכן, הדמוקרטיה והפלורליזם יכולים לעמוד בסגירתו של כלי תקשורת פרטי, גם לו באמת היה ייחודי (והוא לא – עם זכוכית מגדלת לא תמצא הבדלים בין הקו המערכתי של חדשות 10 לבין כל שאר כלי התקשורת האלקטרונית והמודפסת במדינה). כמו שמכולת יכולה לפשוט רגל, והדבר אינו מהווה את חורבן הדמוקרטיה – גם לערוץ טלוויזיה כושל מותר להיסגר.
ממשלת ביבי מחזיקה הרבה פחות כלי תקשורת “מתחת למגף” מאשר שונאי ממשלת ביבי. יחסית לרודנות פאשיסטית, הוא זוכה לביקורת מרשימה מתוך המדינה. מי שהיה קורא את הדמגוגיה משמאל על הפאשיזם של ביבי ושת’, ולא היה גר פה – עוד היה עלול לחשוב ש”ידיעות” מופץ במחתרת, ושערוץ 2 משדר מלונדון…
תגובה קצרה לרועי:
הסיפא שלך כ”כ שטופת שנאה, שפשוט מדהים שאתה זה שפתח דיון בקריאה לחדול משנאה.
אם הסיפה שלי כ”כ “שטופת” שנאה מה נאמר על ההתחלה והאמצע של דבריך?
הימין שונא את השמאל הרבה יותר מלהפך. לציין את זה לא “שטוף שנאה”
וגם, אחרי התגובה המגעילה שלך לwalla קצת איבדת את הזכות לקרוא לאנשים אחרים שטופי שנאה.
עצוב, פשוט עצוב.
אכן, וההתנשאות בשנקל שלך לא מרשימה אותי.