– יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין הכריע: הבחירות יתקיימו במועד. לדבריו, ביממה האחרונה הוא קיבל פניות רבות מחברי כנסת ומשפטנים שהשמיעו באוזניו עצות רבות ובהן הצעות לדחות את בחירות: “האווירה הקשה שממשיכה ואופפת את המירוץ מעוררת חוסר שביעות רצון מהתהליך ומטילה צל כבד על המתמודדים ועל הכנסת. “האזרח מס’ 1 צריך להיות מס’ 1 בניקיון כפיו, באמינותו ובמוסריותו ולהגיע לתפקיד נשיא המדינה בדרך הישרה והנקייה ביותר. עלינו מוטלת חובה לעשות הכול שכך אכן יהיה. לצערי הרב, לא ניתן להתכחש לכך שבאווירה הקיימת הבחירות שתתקיימנה לנשיאות תהיינה נטולות כל מימד של חגיגיות ומכובדות – כפי שהן אמורות להיות. אך עם זאת, בחשש כבד מצפונות העתיד, החלטתי להשאיר את תאריך הבחירות המקורי על כנו”.
– חשיפת הצהרות הון של פולטיקאים נהיית שוב צורך חיוני. ח״כ שלי יחימוביץ׳ (העבודה) הציעה זאת בעבר והיא עומדת להעלות את ההצעה פעם נוספת בשלהי כנס הקיץ של הכנסת, חצי שנה אחרי שהצעת החוק שלה הופלה על ידי הממשלה. הרציו: העובדה שחברי הכנסת מפקידים את הצהרת ההון שלהם בכספת הכנסת אינה עונה על הצורך האמיתי והוא חשיפת המידע לעיני הציבור. הנה הצידוק: המשטרה בדקה את הצהרת ההון של ח״כ בנימין בן-אליעזר ולא מצאה שם תיעוד להצהרות על הכספים ששימשו לרכישת דירת הפאר ביפו.
בן-אליעזר נשאל על כך מספר פעמים, על ידי עיתונאים, ככל הנראה גם על ידי חברי סיעתו ולא סיפק תשובות. היו לו לפחות כמה חודשים, מאז התעורר העניין לראשונה להציג בפני הציבור את המידע. הוא לא חשב שזה חשוב מספיק ונפנף את השואלים בתואנה שמדובר ברכילות וחיטוט סתם.
טוב יעשו כעת – שטרית, איציק, ריבלין, דורנר ושכטמן אם ב 48 השעות שנותרו להם יעלו לעמוד הפייסבוק שלהם את הכל המידע הרלבנטי להתנהלות הכספית הפרטית שלהם.
עדכון 1: איציק הודיעה בעמוד הפייס שלה שהנחתה את הרו״ח שלה להכין את המידע ופרסמה את המידע בנוגע לרכישת הדירה שלה בגן העיר. האם תספיק להציג את דו״ח ההון המלא שלה בפני הציבור עד לפני יום ג׳? רשימת הדירקטוריונים מהם התפרנסה בשנים האחרונות והכנסות אחרות שנוצרו לה במהלך השנים בתור אשת ציבור וגם מאז פרשה מן הכנסת.
עדכון 1.5: איציק שלחה הצהרת הון מלאה, עם כל הטופס חתום על ידי רו״ח. לחצו כאן הצהרת ההון המלאה של דליה איציק (זהירות פידיאף)
עדכון 2: ריבלין מסר לווינט את מידע ההון שלו: דירה בת ארבעה חדרים בירושלים שרכש ב-1973 בעלות של כ-220,000 שקלים. מלבד זאת, הוא לא מחזיק בנכסי דלא ניידי. ריבלין הצהיר כי יש לו 450 אלף שקלים בקרן השתלמות, ביטוח ובקופת גמל, בנוסף לעוד 300 אלף שקלים בתיק השקעות. לפי ההצהרה, לריבלין רכב בשווי של כ-60 אלף שקלים.
עדכון 3: הצהרת ההון של פרופ׳ שכטמן.
הגיע הזמן שבישראל – כמו כמעט בכל דמוקרטיה מערבית – יציגו נבחרי הציבור את כל המידע הפרטי שלהם. וזאת, החל משלב המועמדות (לא חמש דקות לפני הבחירות, אלא בשלב בו ניתן עדיין לשאול שאלות). כך נהוג בכל העולם. לבטח במקום כמו ישראל שהקרבה העצומה בין הפוליטיקאים להון מתגלה, פעם אחר פעם, כבור עמוק ומסכת של הונאות ובגידה בשליחות הציבור.
עסקתי בכך מעט בפלוג בעבר, אך לא מיציתי את העניין. כמו עיתונאים אחרים פניתי ל 120 חברי הכנסת וקיבלתי תשובות חלקיות או התעלמות. הפוליטיקאים שפניתי אליהם, התרעמו בחלקם מן הפגיעה הצפויה בפרטיות. מן החשש שהציבור יחטט להם בעניינים.
מעניין שבארה״ב, כאשר מיט רומני הצהיר, כחלק מהצהרת ההון שלו (ב 2011, לקראת ההתמודדות לנשיאות) על מטילי זהב בכספת שלו ועל סוסי תחרות יקרים שנמצאים באחזותו – אף אחד בציבור לא נרעש מן הפגיעה בפרטיותו. לא גם כאשר היה צריך להסביר שהסוסים נמצאים בשימוש של רעייתו החולה למטרות ריפוי. זה כמובן, רק בימים שבין תחרויות. על כל פנים, שווים העצום של הסוסים (מאות אלפי דולרים) חייב את חשיפתם בהצהרת ההון, וכך היה.
– לטבלת התמיכות שהעלנו בפלוג עם מעקב אחרי הצהרות פומביות ומידע מבוסס על מקורות, כולל הורדת מועמדותו של בן-אליעזר – כאן.
– מדוע שר האוצר יאיר לפיד לא מתייצב בפני הציבור ומביע את עמדתו בנושא הבחירות לנשיאות? האם הוא למד מנתניהו להסתיר את עצמו ואת דעותיו מעיני הציבור? האם הוא חושב שבתור ראש הסיעה השניה בגודלה בכנסת זה לגיטמי לשבת על הגדר? להשאיר את העניין הזה של הבחירות הנוראיות האלה כמשהו פרטי אישי שלו? אם אף אחד מן המועמדים לו נראה לו יתכבד ויסביר לציבור מה הוא מתכוון לעשות.
– מפלגת העבודה נמצאת במבוכה גדולה. הם הפגינו אחידות סיעתית עם התמיכה בבן-אליעזר ועכשיו אכלו אותה. עד שהרצוג יחליט מי יהיה מועמד המפלגה (אם בכלל) העסק זולג. ח״כ רוזנטל, שהיה בעבר מאוד מזוהה עם יחימוביץ׳, התייצב לצידה והודיע על תמיכה בריבלין. לא אתפלא אם גם מזרחי ואחרים ילכו בכיוון הזה. נחזיק להם אצבעות שלא יתגלה על ריבלין דבר ב 48 השעות הקרובות ובכלל.
הרצוג פרסם אתמול (בשעה מאוחרת) הודעה שהוא שואף למועמד שיהיה מוסכם על כל סיעות האופוזיציה. מאחר וההודעה הזו נשלחה כבר אחרי שיו״ר מרצ, זהבה גלאון פרסמה שהיא תתמוך בדליה דורנר, אז למי רמז הרצוג? זה לא שהוא ילך עכשיו וישכנע את גלאון להזיז את תמיכתה ואת תמיכת סיעתה. יחד עם גלאון הודיעו גם פריג׳, זנדברג ורוזין שהם תומכים בדורנר. חברי הכנסת הערבים ממילא נוטים לתמוך בדורנר. האם הרצוג יצליח להציל את מפלגתו מן המבוכה הנ״ל באמצעות מהלך נוסף של איחוד האופוזיציה?
– חברי כנסת מן הימין (נפתלי בנט, איילת שקד, אלי ישי, ישראל כץ) מבסוטים שחוק איסורי החנינה צלח את משוכת הצבעת הממשלה. חוק, ככל חוק במדינה מתוקנת, חל מן הרגע שהוא עובר ואליך. אין לחוקים תחולה רטרואקטיבית. כלומר, אנשים שיבצעו מעשי רצח נוראיים אחרי שהחוק יעבור קריאה שלישית, יהיו כפופים לו. הסמכות לחון אנשים ששוהים כיום בבתי הכלא, או אותם אלא שנמצאים כיום בעיצומו של משפט, או אלה שירצחו בחודשים הקרובים עד שהחוק יושלם – תיוותר בתוקף. כלומר, אם חו״ח יתפרץ השלום בחודשים הקרובים ושוב יועלו עסקאות שחרור על הפרק, אין לחוק הזה שום משמעות.
אכן, החוק לא יחול רטרואקטיבית. אבל האם יחול בהכרח על מועד ביצוע המעשה, או שמא יחול על מועד הכרעת בית המשפט? שופטים יוכלו לרשום את הערת ההגבלה רק לאחר שהחוק ייכנס לתוקף. כלומר, לכאורה, קיימת אפשרות שגם אם המעשה נעשה לפני מועד תחולת החוק, החלטת בית המשפט תינתן לאחר מועד זה, ואז החוק חל גם על מעשים שבוצעו לפני סיום תהליך החקיקב. דרך אגב, חוק נכנס לתוקף לא לאחר קריאה שלישית, אלא לאחר שיו”ר הכנסת, ראש הממשלה והשר הממונה חתמו עליו, והוא פורסם ברשומות.
זה מה שכתבתי ב – 20 בפברואר :
הטור החדש של אלדד יניב בוואלה יגרום מבוכה גדולה לחברי מפלגת העבודה שחתמו (בעיקר למשה מזרחי שלבטח לא נחשף בפעם הראשונה לטענות כנגד פואד) ומנגד יחימוביץ תוכל פעם נוספת לבדל עצמה מהרצוג (בעצמו מבאי ביתו של פינטו ומי שבחר בזכות השתיקה בפרשת עמותות הקש של ברק).
http://www.talschneider.com/2014/02/20/tidbitsfeb20/
הדס, את הטעות שלהם, עשו כבר חברי העבודה בכך שהכניסו עצמם כצד למאבק בין בן-אליעזר לשלטונות החוק ושחררו את ההצהרה המביכה לפני מס’ שבועות בפרשת הקזינו, בה הודיעו שהם מתנערים מהניסיון להכפיש את שמו של בן-אליעזר. נקווה שזו הייתה החלקה חד פעמית שלא תחזור על עצמה. מיותר לציין ששוב הייתה זו שלי יחימוביץ שהופיעה במלוא יושרתה.
אני לא מתלהב מהחובה להצהיר הון. יש אכן פגיעה בפרטיות ובעיקר ריח של פופוליזם. לפחות בארה״ב העובדה שאתה עשיר לא נחשבת לסוג של קלון, להפך. בצדק אגב אני מעדיף פוליטיקאים שהצליחו בעסקים ולא חשודים שיתפתו להיענות לדרישות של בעלי הון. לא במקרה שני הפולטיקאים התותחים ביותר בישראל הם אנשי עסקים שהצליחו ועשו לביתם לפני שנכנסו לפוליטיקה : בנט וברקת.
אבל אם זה מה שצריך, אז שיהיה.
אגב אני לא חושב שיש אווירה קשה בבחירות לנשיאות – יש אווירה מצוינת. סוף סוף בחירות אמיתיות לנשיאות, עם מועמדים ראויים ופחות ראויים (והרבה פחות ראויים, עוד אחת נשארה), כשהכל נחשף והכל על השולחן. זה מצוין.
טל האם החוק החדש יחול על גם על רוצחים יהודים ? או בכלל אזרחי המדינה ולא רק על מחבלים ?
כמו כן נמסר לי ע”י המנקה, כי לאחר ישיבת סיעת העבודה, נאספו המון שערות ראש מהאזור בו ישב הרצוג. נראה לה כי טעות נוספת אחת של הרצוג, תגרום לו להתקרחות מלאה. אין ספק המנקים בחדר הסיעה יודעים היטב את מצבם רוחם של החכי”ם. כמו כן נמסר שהחכי”ת שהיתה יו”ר המשמרת הצעירה במפלגת העבודה לא ידעה את נפשה מצער לאחר שהפסידה בבחירות להציב את מריונטה שבחרה לתפקיד היו”ר החדש של המשמרת.
מעניין. האם לדעתך יש לבטל את החוק שנחקק בנוגע ליגאל עמיר? לפי דברייך, חוק רטרואקטיבי, אין יכירנו מקומו במדינה מתוקנת, ועל כן המסקנה היא שיש לבטל את החוק הזה, אם ברצוננו להתעלות אל הסטנדרטים שלך למדינה מתוקנת…
לפני שיתקבל כאן רושם מוטעה – אני נגד שחרור יגאל עמיר, או כל רוצח אחר. מאסר עולם הוא מין ביטוי שובבי ורומזני שכזה, שבמקור נועד לקבע את העובדה שאנחנו כחברה רוצים שנוטל החיים שהורשע, יתכבד ויישב בכלא עד שימות. איכשהו הדבר לא נאכף מעולם בארץ, אבל הניסיון להציג את הרעיון של מאסר עולם ללא אפשרות חנינה כמשהו נתעב ומזעזע, הוא לא רק תלוש מהמציאות, אלא גם כזה המתנגש באופן ברור עם מדינות שהענישה שלהן רופסת כמעט כמו זו שלנו (בבריטניה נדון רק השנה לוחם חירות אסלאמי אמיץ שערף את ראשו של חייל בריטי באמצע לונדון, למאסר עולם ללא אפשרות חנינה, והשמיים לא קרסו. היו אחרים לפניו שכבר קיבלו עונש זה, והמחוזים בשעונים לא עמדו מלכת…).
העובדה שציינת רק שמות של ח”כים מהימין ככאלה ששמחים על התקדמותה של הצעת החוק למניעת חנינות מרוצחים נתעבים, היא גם לא נכונה (אחד מיוזמי החוק הוא ממפלגת-הכלום של לבני, ח”כ דוד צור), וגם מסקרנת מאותו כיוון שאליו התייחסתי למעלה (הנחרצות שלך נגד כל ניסיון לאפשר לחוק זה לפגוע ברוצחים שכבר יושבים בכלא) – מה שמחזיר אותנו לשאלה המעניינת, האם את בעד ביטול חוק יגאל עמיר (שהוא חוק פרסונלי ורטרואקטיבי, כאמור)?
אני מבין ששנה וחצי אחרי הבחירות כבר מותר לשים את “חברי הכנסת הערביים” בסד אחד.
יש פה סקר? הטענה היתה שהסוקרים לא שואלים אותם בנפרד. אני דווקא הרמתי טלפון לכמה סיעות. תעיין בלינק לראיון עם חברי הכנסת הערבים.
את בטוחה שאת רוצה לשלוח אותו ללינק שלך? הלינק דווקא מראה שיש שם כמה וכמה דעות (ולא כמו שכתבת פה…), והלינק גם מראה שדיברת עם שלושה ח”כים ערביים, שזה פחות משליש – ובכ”ז גיבשת מסקנה ש”הם נוטים לתמוך בדורנר” (והגדלת עשות בכך שקישרת בין תמיכה בדורנר לבין נכונות להתחייב על חנינה למחבלים, שג’טאס הציג כעמדה עקרונית עבורם – ואני חייב לציין שדורנר לא אמרה בשום מקום שהיא תקדם חנינות למחבלים…).
בכל מקרה, אין עוררין על כך שבשעה שאת שמת את כל הערבים בסל אחד, זה לא היה במסגרת סקר, אלא רק במסגרת של ייחוס דיעה (שלפי מאמר שאת-עצמך כתבת לפני ימים אחדים, לא באמת משקפת את עמדת כולם…).
אני מניח שאפשר לראות את זה כיותר נאור מאשר לכלול את כל הערבים כגוש אחד במסגרת של סקר – אבל בשביל זה צריך באמת להאמין שמה שמותר ליופיטר אסור לשור…