טידביטס, 27 ביוני

אני מנסה להפוך את פוסט הסל, הידוע כאן בשמו טידביטס, למשהו קבוע של ימי חמישי (אבל לא תמיד מצליחה/מספיקה):

איפה מתכנסת ועדת הכספים היום לדיון הראשון בחוק ההסדרים? ברמת גן. מאחר וזה מחוץ לכתלי המשכן, אין שידור בערוץ הכנסת, אז איך נדע מה קורה שם ואם יש אנשים שמכבים את המצלמות (אממ. כשל לוגי, איך אפשר לכבות את מה שאין, ובכל זאת) באמצע הדיון הסוער?

בינתיים, יו”ר האופוזיציה מחזקת את ידי ה”ח”כים שלנו” שנמצאים שם (בועדת הכספים) אך משמיטה את מי שמרגיז אותה (פרס של שתי עוגיות שוקולד למי שמאתר את החוליה החסרה בסטטוס שלה).

אם כבר עוסקים בסיפור הקיזוזים בכנסת, לדעתי כל הנוגעים בדבר – מכל הצדדים והמפלגות לרבות מורדים בתוך מפלגותיהם – חלו במחלת הפופוליזם. לא הפופוליזם שנתניהו, פישר ולפיד המציאו (כמונח שמטרתו לבלום את השיח הציבורי), אלא פופוליזם אמיתי שורשי, של פוליטיקאים. השורה התחתונה בסיפור הזה היא שיחימוביץ’, בניגוד לקודמתה בתפקיד, פשוט גורמת לקואליציה קצת יותר להזיע. לקואליציה יש רוב משמעותי, אבל אם יהיו יותר מדי הברזות, הם יהיו בבעיה. עם מורדים מבית (ח”כ רובי ריבלין,  גילה גמליאל ואורלי לוי), חופשת הלידה של ח”כ אלהרר היא הבעיה האחרונה שלהם.

לאן הולך חוק הלאום של ח”כ יריב לוין ואיילת שקד? נראה שהוא לא יגיע רחוק. מה יקרה עם החוק הלאום של ח”כ רות קלדרון? בינתיים היא התפצלה מן היוזמות לעיל ועברה להצעת חוק יסוד מגילת העצמאות.

עם בחירת סגש”ב דני דנון ליו”ר נשיאות ועידת הליכוד ולקראת הבחירות לשאר התפקידים במוסדות התנועה, מתחיל בליכוד לחץ של פעילים בולטים לכנס ועידה, ולהעיר את מוסדות הליכוד מן התרדמה. השר ישראל כץ התראיין היום  לרשת ב’ (איילה חסון) ואמר, את מה שאני שמעתי כבר מזמן מתוך אנשים בליכוד (אין לינק, אני מצטטת את רשת ב’ מן הזכרון הטרי): “לאן נעלמו כל הכספים של מימון הבחירות? הליכוד נכנס לבחירות עם הסכום הכי גדול מכל המפלגות ולא השתמש בו”. למיטב הבנתי, כץ לא התכוון שנעשה בכספים שימוש בלתי מורשה, אלא שפשוט המפלגה לא השתמשה בכסף, לא הפעילה את פעיליה, לא הורידה את הסכומים לסניפים וכולי. תסכול. תסכול.

למקרה שפספסתם, פוסט אורח מרתק של מורלי פרישמן, שזכה להרבה צפיות ותגובות ובו בכיר שב”כ לשעבר, ליאור אקרמן, מעתיק משפטים מנאום של לאומן ימני הולנדי ומעביר אותם כטקסט עובדתי דעתני לעיתון ‘סופהשבוע’/דה פוסט.

וקצת על הפמיניזם מעבר לים, בארץ האהובה עלי (אחרי ישראל, ברור)

 * * * * *

ולקינוח, שני מטעמים: השבוע בכנסת, תקף ח”כ אופיר אקוניס את ח”כ תמר זנדברג על כך שהיתה בעברה עסוקה בלממן מחזות פוליטיים נגדו. זנדברג נעלבה ודרשה מידית מיו”ר הכנסת לתת לה את זכות התגובה: “האשמת אותי בכך שקיבלתי מימון לכתיבת המחזה בעוד שזו היתה פעילות התנדבותית של פעילים שמחו למען הציבור בסוגיית הגז והם מקדישים מזמנם וממרצם”.

חיפשתי את המחזה עצמו, שכולו בוסס על פרוטוקול הדיון של ועדת הכלכלה, בראשות אקוניס ובנוכחות טייקונים נבחרים וכל מה שמצאתי זה את זה (שעשע אותי אז ומשעשע גם היום, אם מישהו מוצא את המחזה המלא, הביאוהו לכאן):

איפה הם הגיבורים? זנדברג בכנסת, אקוניס עדיין שם. גם מצבו של תשובה לא ממש השתנה.

* * * * *

והממתק הנוסף: בכנסת מסתובבים המון המון המון אנשים. כל הזמן. חלקם מנסים לשוחח עם חברי הכנסת, לתפוס אותם במסדרון, במזנון או אפילו לדפוק על דלתות לשכותיהם כדי להיכנס לפגישות ספונטניות. יש משהו חינני בכך שהכנסת פתוחה לאזרחים מן השורה (למרות שאני בטוחה שגם להסדיר כניסה, להגיע ושאר פרוצדורות זה מורכב, אך מי שמאוד רוצה בכך – יכול).

הנה תמונות של קבוצה המתדפקת על דלתות חברי כנסת.

מי שבסוף הכניס אותם, בלי לקבוע מראש, הוא ח”כ זבולון כלפה, מהבית היהודי.