כמה הערות פזורות שאינן קשורות ישירות ללחימה בדרום:
אבנר הופשטיין בטור מעניין על מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר הבטחון משה יעלון. כשלעצמי, טרם כתבתי בעניין, אך התקשתי להבין מדוע שלושת הערוצים המרכזיים חתכו את האירוע ועברו הלאה. יתכן שזה נגע לאיזה סיכום עם תקשורת רה״מ, איני יודעת. הופשטיין נותן לי שם קרדיט על הנדנודים (תודה). חושבת שאחרי המלחמה אחזור עם הדרישה למסיבות עיתונאים גם בנושאים שאינם צבאיים-מדיניים.
ביום חמישי הקרוב תיערך בכנסת ההשבעה של נשיא המדינה העשירי, ראובן ריבלין. הנסיבות הסובבות כואבות. לאף אחד אין מצב רוח לטקס, אווירה, הפקות וכולי. אתמול נסעתי לכנסת, בין השאר כדי לאסוף את ההזמנה לאירוע אשר הודפסה לפני המלחמה.
לשם התיעוד הנה ההזמנה:
האירוע בפועל בחמישי הקרוב יהיה שונה:
בשעה 17:45 ברחבת הכנסת (בחוץ) יסקור הנשיא הנבחר משמר כבוד מצומצם ויניח זר על הגלעד בסמוך לדלתות וייל. לאחר מכן, יתכנסו הנשיא היוצא שמעון פרס, ריבלין, ראש הממשלה נתניהו ויו״ר האופוזיציה הרצוג בלשכתו של יו״ר הכנסת אדלשטיין למפגש סגור. בשעה 18:30 תתחיל ישיבת מליאה מיוחדת במהלכה יצהיר ריבלין אמונים למדינה. לאחריו ינאמו אדלשטיין, ריבלין ופרס. בתום הצהרת האמונים במליאה ריבלין ילחץ את ידי המוזמנים בטרקלין שאגאל. הקוקטייל החגיגי שתוכן בשאגאל – בוטל.
בהודעה על תכנון האירוע אמר אדלשטיין: ״טקס הכתרת הנשיא יתקיים במועד שנקבע מראש ולא יהיה שינוי במתכונת האירוע הרשמי במליאת הכנסת, שם מצהיר נשיא המדינה אמונים. עם זאת, בשעה שחיילי צה”ל נלחמים ואזרחי ישראל נמצאים תחת איום מטחי טילים, סברנו שיש מקום לקיים את האירוע במתכונת צנועה יותר ומצומצמת. אנו מחזקים את ידי צה”ל במשימתו הקדושה להביא שקט ורגיעה לכלל תושבי ישראל, במהרה”.
אתמול, יום ב׳, נערך בכנסת דיון שעסק בצורך במעבר מ׳דה לגיטימציה׳ ל׳רה-לגיטימציה׳ של ישראל בעולם. הנושא הוא מורכב (תמיד) ולדעתי, קשה לאנשים שחיים בישראל לתפוס איך ישראל מצטיירת בכלי תקשורת זרים כשהם צורכים באופן טבעי את כלי התקשורת הישראליים. הגיוני. עוד קושי: נדמה שלעיתים לא תופסים כאן שהעולם המערבי מתבונן על צבא חזק אל מול ארגון טרור ועל מספר הקורבנות בנפש בצדדים. המחשבה שהסברה יכולה לפתור דה-לגיטמציה היא תמימה בעיני. על כל פנים, דוברתו של ח״כ אילטוב (ישראל ביתנו) אחד ממארגני הכינוס הנ״ל שלחה במייל את סיכום הדיון. רוב הדברים שנאמרו שם הם די מוכרים ושחוקים ואני מצרפת את סיכום הכינוס מדה לגיטימציה לרה לגיטימציה ((זהירות פידיאף) למי שמתעניין להתרשם מכל מה שנאמר בדיון.
ד״ר מרדכי קידר גם הוא השתתף אתמול בדיון בכנסת אתמול. לא הייתי שמה לב לרעיונתיו המקוריים (בנוגע למאבק בדה-לגיטמציה בישראל) לולי התקשורת הישראלית היתה מריצה בימים האחרונים ראיון שלו ברשת ב׳ בנוגע לנתונים הקיימים לאופני הרתעת מחבלים (״הדבר היחיד שירתיע מחבלים – הידיעה שאמם או אחותם תאנס״. ״זה המצב״, ״מבוסס על נתונים״). קידר הסביר את עצמו היום בתכנית של גיא זוהר (רדיו 103). מומלץ להאזין לכל הסינק ולשמוע גם את קידר.
אבל הנה שני רעיונות מעשיים של קידר בנוגע לדה-לגיטימציה.
אחד, ״כל מי שטס לארץ על הכרטיס רשום לו TLV. למה זה לא JSM. הסיפור של ירושלים הוא חלק מקעקוע פעולות הדה-לגיטימציה. אנו במו ידינו קוראים לסמל של מדינת ישראל TLV. אם נשנה את זה ל JSM נתקע את זה בתודעה הלאומית״
שני, ״גיל המדינה – 66. אנחנו צריכים לחגוג למדינת ישראל 2964 שנים מהיום שנחנך בית המקדש. זה יותר מעשי.״
מי הח״כ שמרים את הכפפה ומציע לשנות את גיל המדינה בחוקיה ובהכרזת העצמאות שלה ובתפיסותיה את עצמה?
ועניין אחרון חביב, לפני כמה שבועות קראתי טור דעה של רוגל אלפר שמצא חן בעיני. אולי הטור היחיד שהיה שווה במעט את הקובץ הדיגיטלי אליו הועלה. שם הטור ״דעות לא שוות כלום״:
״הדעה של כל אחד טובה בדיוק כמו הדעה של כל אחד אחר. דעה זו הסחורה הכי זולה בתקשורת. מידע שווה יותר. לא לכל אחד יש מידע. אבל דעה? הדעה היא תופעה נפוצה מאוד. הצטלמו עם דף נייר שעליו משורבטות שלוש מלים — ופירסמתם דעה. הרשת, תמיד, רותחת. זה מצב הצבירה הרגיל שלה. ובעת כזאת, מאז חטיפת שלושת הנערים, אפשר להתרשם שדעות הן חשובות ומשפיעות. שמתקיים כאן באמצעותן דיון ערני. פחחחחח. נראה לכם?״
אני לא מסכימה עם כל מילה הכתובה בטור, אך מזדהה עם המסר. ולחדד, אני חושבת שדעות של אנשים בעלי מידע או דעות המובססות על עובדות ונסיון הן מעט יותר מעניינות או חשובות מדעות רגילות וגם אותן צריך לקחת בערבון מוגבל ולהטיל בהן ספק (וזה כולל כמובן את הדעות שלי).
הדרישה לשנות את הסמל של שדה התעופה ל- JSM הועלתה כבר לפני כמה שבועות על ידי ניר ברקת.
רעיון אשר כשלעצמו לא נראה לי בלתי סביר אגב. הבאתי בכוונה את שני הרעיונות (כדי שחלילה לא יזדקעו פה איך אני מעיזה לצטט חלקית).
לגבי הרעיון השני, ב- 1996 נדמה לי חגגנו את 3000 שנה לירושלים. אז למה לא לעשות את זה למדינה ? הבעיה העיקרית היא שיש לפחות שתי כרונולוגיות – על פי התאריך של ההיסטוריונים בית המקדש הראשון נחנך לפני כ- 2950-3000 שנה, על פי התאריך של המסורת היהודית זה היה לפני 2850 שנה או משהו כזה. כי יש פער של מאה שנה עד אלכסנדר בין הכרונולוגיה הרשמית ליהודית. נושא מרתק אגב כי יכול להיות שהכרונולוגיה היהודית היא זו שצודקת.
קידר לא לבד!
שכחת לציין שגם המשפטן המבריק אבי בל נכח בדיון החשוב.
http://www.haokets.org/2014/07/21/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A7-%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%94/
המחשבה שניתן להציג דברים כאלו ולדרוש ליגטימציה, תמימה בעיני.
יום טוב
מהמלך הראשון של ארץ ישראל, מלך הממלכה המאוחדת, שאול בן קיש, 1026 לפני הספירה. דהיינו 3040 שנה. זה הגיל של מדינת ישראל אשר במהלך חייה היו שני בתי מקדש. אחד נבנה במהלך המאה העשירית לפני הספירה (930-970) והשני נבנה 70 שנה אחרי חורבן הראשון במהלך המאה השישית לפני הספירה על ידי חוזרים מגלות בבל, עד לחורבנו בשנת 70 לפני הספירה על ידי טיטוס, בנו של אספסיינוס. יש המון ציוני דרך לגילה הרשמי של ארץ ישראל. הטוב ביותר הוא תחילת ממלכת ישראל על ידי שאול בן קיש.
הולך להיות קשה למצוא תאריך שיוסכם על כולם, לא כן?
אמת, ממש קשה. כוונתי היא התחלה פורמלית של שלטון בישראל. השלטון הראשון הוא של המלך שאול. כל הצעה אחרת מלפני שאול לא מכילה את ממלכת ישראל המאוחדת. בשלטון השופטים ישראל הייתה עדיין בגיבוש טריטוריאלי לא מושלם והתאחדה תחת מלך אחד בסופו של דבר והוא שאול המלך ועל כן התאריך הנ”ל הוא התאריך הרשמי לקומה של ישראל הפורמלית. כמובן שתמיד ניתן לטעון למה כך ולמה כך. יש כאלה שיאמרו מתחילת ההיסטוריה היהודית אולי אפילו מאירוע העקדה, שם הובטח לנו הכל. אבל בוא נהיה הגיוניים. לכן השלטון הפורמלי הראשון שבו העם ביקש להמליך עליו מלך.
למה לא לספור מהכניסה לארץ בימי יהושע? אז התחיל שלטון מדיני רשמי ישראלי בארץ.
חגיגות 3286 למדינת ישראל.
הציונות איננה בת אלפי שנים…
אכן היא בת 3500 שנה.