הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– פעם שניה תוך כמה חודשים ששר הכלכלה נפתלי בנט נופל לתוך מערך הספינים המשופשף של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
– בסיבוב הקודם: רוצחים תמורת בניינים, הצוות של בנט, כולל כבודו בעצמו, התגלו כטירונים פוליטיים. בנט גמגם בנוגע לאופציות שהונחו בפניו (שחרור אסירים פלסטיניים או הקפאת בנייה בשטחים), ניסה בהמשך לספר שהתקשר להתחרט (חסר לי לינק, אשלים אח”כ), אבל שרת המשפטים ציפי לבני וראש הממשלה נתניהו כבר עפו על כך שהבית היהודי הוא זה שהעדיף את שחרור האסירים על פני ההקפאה. מקור בצד הימני של המפה הפוליטית אמר לי במהלך אוקטובר: “אוי אוי, איך מיה בנגל עשתה לנו בית ספר (בנגל, דוברתה של שרת המשפטים- ט”ש).
– השבוע, מועדון קרב, סיבוב שני – בנט מקבל סנוקרת לפרצוף עם ה”אובדן עשתונות ערכי”. הולכת להיות אפילו נזיפה, נו-נו-נו, ועשר דקות בפינה.
– אז נמתין לסיבוב השלישי. כולם כבר מבינים שתהיה עוד השפלה.
– איך פספספתי את הכתבה הזו? לא ברור, אבל היא טובה ומעניינת. הייתי רוצה לדעת אם באותן קבוצות המיקוד גם מתעניינים בעמדות של נשים מצביעות ש”ס? או שלא צריך, כי תכל’ס יפה דרעי היא ממש פמיניסטית וזה כבר עונה על כל צרכי הפמיניזם של ש”ס?
– מי אמר ‘אני עושה חביתה לבד?’ ולמה הוא התכוון? ובהקשר מעט דומה: ראיתם שהילרי קלינטון לא נהגה ברכב בעצמה מאז 1996?
– ולקראת הסטייט אוף דה יוניון הלילה – מגזין פוליטיקו הלך לבדוק ולהצליב שורה של מחקרים שדירגו והישוו את 50 מדינות ארה”ב. נחשו מה? מדינות הקונפדרציה הדרומיות עדיין נמצאות בתחתית הדירוג ומעניקות לתושביהן חיים הרבה פחות איכותיים ממדינות הצפון.
בפינת ביקורת הקריקטורות שלנו, נגה כהן כותבת: לפי דו”ח של שדולת הנשים בישראל וקבוצת שטראוס, ממרץ 2013, נשים מהוות 47% מכוח העבודה, מחזיקות ב- 34% מתפקידי הניהול במשק, כ- 20% מתפקידי ההנהלה וכמעט ב- 17% מתפקידי הדירקטוריון. אבל, לפי העיתון “כלכליסט”, הנשים הן 0% בהשפעה הכלכלית (המשך מטה).
הקריקטורות של “קריקטוריסט”, צייר הקריקטורות הראשי של כלכליסט, הן חריפות ובועטות בממסד ובמדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל. למרות זאת, כמנהג נתניהו, כך גם מנהג כלכליסט: את ההחלטות הכלכליות הן רק של הגברים, ללא נשים.
עברתי על הקריקטורות של חצי השנה האחרונה, כאן. קריקטורות יש לרוב, אבל נשים, אין. מוטיב חוזר בקריקטורות הוא אנשים בחליפות עסקים שמדברים על כלכלה ומקבלים החלטות כלכליות. אין ביניהם אף אישה אחת. מוטיב חוזר נוסף הוא דמות ה”ישראלי” שהממשלה משקרת לו ומנחיתה עליו מכות. גם הדמות הזו היא תמיד גבר. במעט הפעמים שכן מופיעות נשים (ואני לא כוללת פוליטיקאיות שכן שם מדובר בסאטירה אישית), הן תמיד בתפקידים מגדריים וכמעט תמיד משמשות כפונקציה לקידום הסאטירה סביב מרכז התמונה, שהיא גבר.
לפי עמותת כ”ן (כוח נשים), אחד החסמים שעומדים בפני נשים בדרך להתקדמות מקצועית, הינו מחסור במודלים לחיקוי. אצל כלכליסט הנשים אינן אפילו חלק משדרת קבלת ההחלטות הכלכלית בצחוקים, בחלק הקליל (שם אפשר לדמיין הכל, לא?)
בנט התנהג מההתחלה לשחרור מחבלים ואמר בפרוש שלא היו אופציות. ומי ששקר וטען שבנט הסכים לשחרור מחבלים ואז התחרט היה נתניהו.
גם הפעם בנט נהג כמו שצריך, כי לא באמת היה ספין של נתניהו. נתניהו רציני בקשר לרעיון של להשאיר מתנחלים בריבונות פלסטינית והעלה אותו לראשונה ב-2010.
בשלום אמיתי, אין סיבה שישראלים לא יגורו בפלסטין. הבעייה היא, כמובן, שהלשום לא יהיה כזה, ועובדה שאבן מאזן מכריז כבר שנים על מדינה שהיא יודן-ריין.
אם בנט, שקד, חוטובלי, אקוניס פייגלין ודנון לא היה קופצים, העולם היה שומע את אבו-מאזן מגיב לדברי נתניהו.
אם נתניהו היה מזהיר מראש את בנט והיתר, התרגיל היה יכול להיות מבריק, כמובן בהנחה שהוא באמת כיוון רק לאבו מאזן ולעולם.
סופסוף גילינו מה יכול לגרום לתקשורת בישראל (פה, ב”הארץ”, בחדשות בערוצי הטלוויזיה וכד’), להגיד מילה טובה על ביבי – אם זה בהקשר שיכול להעמידו בעימות עם שאר מחנה הימין (בעיקר עם בנט).
המציאות, כמובן, הפוכה: כל הסיכויים שביבי באמת ניסה לשחרר בלון ניסוי ולבחון את התגובות לרעיון האדיוטי והלא-מוסרי של הפקרת אזרחים ישראליים לחסדיהם של אותם אנשים שרק היום הוא דיבר על כך שהשווה אותו להיטלר – וכאשר ראה את התגובות הנזעמות בכל מחנה הימין (לא רק בנט, אלא גם בליכוד הבהירו מהי עמדתם בנוגע לרעיון המטורלל), הסבירו מטעמו שבעצם הוא ניסה לעשות תרגיל מחוכם לפלסטינים, ובנט קלקל הכל כשקפץ. מעבר לעובדה שהטיעון נשמע לא אמין במיוחד (הוא לא יכול היה להזהיר מראש את שריו הבכירים להימנע מתגובות לתרגיל המתוחכם?), הרי שגם לו היה אמת, הרי שיש בעייה בכך שמעלים כאלה רעיונות (מהטעם הפשוט שהצד השני הופך אותם מיידית לעמדת פהתיחה של הישראלים, שממנה יתחיל המו”מ).
הקביעה המעניינת כאילו בנט ניזוק באינץ’ מתגובתו המהירה והנחרצת לרעיון העיוועים, מלמדת שוב שבנט אכן לא יצליח במשימה, במידה וברצונו לקבל קולות של מצביעי מרצ. למרבה הפלא, קולותיו הפוטנציאליים של בנט לא נמצאים בקרב אלה שקוראים לשולמית אלוני ז”ל, “מלכת זכויות האדם”, אלא דווקא בקרב אלה שלא העלו על דעתם להצביע עבורה. בקרב אעותו מחנה זעיר ממש לא ברור שדבריו של בנט התקבלו רע (למעשה, הרבה יותר סביר שהם התקבלו באהדה ובברכה – אפילו “הארץ”, שכל הזמן קרא לביבי להכנס בבנט, פתאום העלה ידיעה שטוענת שמקורבי ביבי חוששים שנזיפה בבנט עלולה לחזק אותו…).
בנט לא “הושפל”, בדיוק כפי שמיה בנגל לא עשתה בי”ס לאף אחד (המעמד הציבורי של ציפי לבני בהשוואה לזה של בנט, אני מניח שגם את יודעת הוא לא באמת באותה ליגה, במידה ויהיו מחר בחירות).
בנט רצה לעשות גלים ולהבהיל את ביבי מעצם קידום הרעיון ההזוי – ולצערם של העיתונאים (שצעקו לביבי “יאללה מכות יאללה”), זה לא כ”כ הצליח – בעיקר בגלל שביבי הוא לא טירון פוליטי, והבין שהרעיון שהפריח לחלל האוויר, מקבל אהדה רק בקרב אלה שנורא רוצים שהוא-עצמו לא יהיה ראש ממשלה…
הינה אני אוכיח לטל שאני לא אורי. אני לא מסכים איתו – חלקית. על זה שבנט לא ניזוק ולא נפל בספין של ביבי ויצא בסדר, אני מסכים.
אבל עח זה שהרעיון של להשאיר מתנחלים במדינה פלסטינית זה מעשה לא מוסרי ואידיוטי אני לא מסכים.
קודם כל, אני נגד כל מדינה פלסטינית ואני גם לא חושב שיש בכלל סיכוי שהיא תקום מתישהו. אבל נניח. אם הפלסטינים באמת רוצים שלום אז במה יפריעו להם כמה אלפי יהודים שיהיו אחוז זניח מהמדינה שלהם ? מן הסתם ברור שיהיה מדובר במספר קטן כי מרבית המתנחלים יסופחו לישראל, ולגבי השאר הרוב לא ירצו לחיות במדינה פלסטינית. אז מה הבעיה בדיוק ? עצם העבודה שהפלסטינים לא רוצים מלמדת איזה סוג שלום הם רוצים.
אבל מעבר לזה הסיבה העיקרית היא מוסרית. לא מפנים אנשים מבתיהם בכוח. אפשר להציע להם פיצוי ומי שלא רוצה לא חייב, הוא אחראי על מעשיו ואם הוא רוצה להישאר, זו זכותו.
לא הוכחת שאתה לא אני (או שאני לא אתה…:-)) במידה וההנחה העצובה של טל בעניין, עודנה בתוקף (דווקא אי הסכמות ביננו מוכיחות שישנו ניסיון להוכיח שאיננו אותו אדם…).
לעניין הבעייתיות שבהפקרת ישראלים לחסדי הרש”ף: גם אם אתה סבור שמדינה תגיד לאזרחיה שעל אחריותם, הם יכולים להשאר בשטח – אתה לא באמת מצפה שהיא תעמוד מהצד בשעה שבמרחק של 10 ק”מ ממרכז י-ם, או 20 ק”מ מלב ת”א, יישחטו יהודים – גם אם החליטו להיות מטומטמים גמורים ולקחת על עצמם את הסיכון שבלהשאר תחת ריבונות פלסטינית. מרגע שאין אפשרות של עמידה לרגע במצב סביר לגמרי של טבח שייערך בישראלים שיישארו בריבונות פלסטינית – הרי שאין טעם בכלל לדון באפשרות הזו.
טוב. די. השתכנעתי. סליחה אם נפגעת (נפגעתם??, סתם סתם, נפגעתם)
לא, לא נפגעתי. סתם חשתי צער על עומק חוסר הביטחון שאת חשה ביחס ליכולת של הפוסטים שלך לעורר תגובות של יותר מאיש אחד…
אגב, יש מגיב אנונימי פה למטה שכתב די דומה לי – אני חושד שגם הוא זה אני, אבל אין לי הוכחות…:-)
אני מניח שהפלסטינים יודעים שאם הם ישחטו יהודים אנו נתערב. אגב מדינה שכנה שטובחת בתושביה יכולה לצפות שהשכנים יתערבו מי באופן ישיר ומי באופן עקיף. ריבונות לא נותנת את הזכות להרוג את האזרחים.
הם בהחלט יודעים זאת – וגם בעוורתה ידעו שאם ישחטו משפחה באיתמר, צה”ל ייכנס ויחפש את הפושעים אצלם – וזה מנע משהו?
הטרור נגד ישראל הוא לא באמת תגובה למשהו, כמו שאצלנו אוהבים לקוות ולהאמין – טרור נגדנו הוא עניין של יכולת: כשאפשר להרוג בנו, סמוך על הצד השני שיהיה בתוכו מי שינסה להרוג בנו…
ריבונות לא נותנת זכות להרוג אזרחים, ובכ”ז מדינות רבות באזור נוהגות לעשות זאת על בסיס יומיומי. רובן אגב, לא באמת מוטרדות ע”H התערבות חיצונית. אצלנו אכן תהיה התערבות כזו – אבל מרגע שיש בכלל סיכון שאזרחים שלנו יישחטו במידה ויושארו לחסקי הפלסטינים, מה הטעם בכלל לשקול כזו אפשרות? אני נגד נסיגות ועקירות – אבל אם יוצאים משטח, אסור להשאיר שם אזרחים שלנו. לטובתם.
אבל אותן אזרחים יודעים את זה לא ? אז הם לוקחים את הסיכון וזו זכותם. גם הפלסטינים יודעים שנכבוש אותם חזרה ויוכלו להגיד להתראות למדינה שלהם. שכולם יקחו אחריות.
בכל מקרה שום דבר מהתרחישים הללו לא יקרו. אז הדיון לא מוביל לשום מקום.
זה שאדם יודע שהוא מסתכן (ומסכן את כל משפחתו), לא אומר שכאשר מתרחש הדבר הצפוי, תעמוד המדינה מהצד ותיתן לאיש ומשפחתו להיענש בעונש מוות על הטמטום שלהם.
אני מסכים שהרעיון לא סביר – אבל עצם העלאת ע”י “לשכת נתניהו” צריכה להדאיג מאוד.
אז בש”ס סופסוף הבינו שקול המון כקול שדי.
יש משהו משעשע בזה שעיתונאים משוכנעים שכולם חושבים כפי שהם חושבים. אינני מעלה בדעתי שאצביע לבנט אי פעם אבל במקרה הזה הוא פשוט משקף נאמנה את דעתם של מצביעי הבית היהודי .
ברור שהסיפור הזה רק מחזק את מעמדו בתוך אותם 20-30 מנדטים של הימין ה”חזק” שזה בעצם הפונטציאל האלקטורלי שלו.
השפלה קצרת מועד בספין אין פירושה נזק פוליטי ארוך טווח. להפך, בהחלט יכול להיות שבנט כמתמיד אידיאולוגי אוסף מביבי מנדטים מימין, שיהפכו את מפלגתו לגדולה יותר בבחירות הבאות.
בנוסף, בנט לא טועה בהכרח בטענות נגד שחרור אסירים שרצחו ישראלים, או באמירה שאין מקום להפריח בלוני ניסוי בדבר השארת מתנחלים תחת שלטון פלסטיני (כשכל הכוונה היא להרגיל את הציבור שהפינוי עשוי לבוא).
השאלה האמיתית היא האם בנט מסוגל להשפיע על המהלך המדיני, בהנתן ריבוי הסכנות שהוא מציב והסיכוי הנמוך להגשמה מוצלחת שתבטיח לכולנו עתיד יותר טוב?
האם בנט מצליח להדגיש את הדברים החשובים: שאש”פ לא שולט באמת בשטח ויכול להיות מוחלף באיסלמיסטים כמה דקות אחרי כל נסיגה/הסכם, שאין דרך להנהגה הפלסטינית להביא לויתור על זכות השיבה וכל שיבה “סמלית” תביא לעוד דרישות ולקריסת הממלכה ההאשמית עם הרוב הפלסטיני בה, שאין אפשרות לקבוע גבול יעיל בלב ירושלים הדתית-ענייה ושכוח בינלאומי בבקעה או בעיר העתיקה יהיה מטרה לאלימות קיצונים ולעולם לא ילחם בכל הכוח באיסלמיסטים או אפילו בסתם מסתננים, ועוד ועוד. כמובן, תומס פרידמן מתעלם (בשם קרי) משאלות מסוג זה…
פניתן לכלכליסט לגבי זה? ממש אשמח לשמוע את תגובתו, או אפילו לראות שינוי בהמשך בקריקטורות שלו… *אופטימיות*