מה קורה במפלגת העבודה? הרוחות שם סוערות סביב התנהלות ח”כ אבישי ברוורמן בראשות ועדת הכלכלה. ממספר שיחות שערכתי אתמול, יש מעטים שמוכנים להגן על העמדות שלו. התשובה שקיבלתי ממספר רב של אנשים איתם שוחחתי היתה “לא מבינים את ההתנהלות שלו”. בשבועות האחרונים צעירי המפלגה מפגינים מול ביתו, פונים אליו באמצעות ח”כים אחרים ואתמול החליטו כמה ראשי סניפים של המשמרת הצעירה לכתוב לו מכתב מחאה על האופן בו הוא מנהל את ועדת הכלכלה: “אנחנו לא מוכנים לשתוק על הפיכת מפלגת העבודה לליכוד ב’, כיו”ר הועדה אינך איש בודד, אתה שופר לאלפי האנשים שבחרו בך לתפקיד” הם כתבו (עמוד 2)
במכתב ששלחו לברוורמן שתי טענות מרכזיות:
אחת, נושא תאגידי המים ושינוי התקנון לניתוק חייבים. בעוד בועדה בראשות ברוורמן מתנהל ויכוח על גובה החוב שממנו ומטה יאסרו את הניתוק, טוענים הצעירים של המפלגה, מגובים בח”כ איציק שמולי, שאסור לאפשר כלל את אופצית הניתוק. בין אם זה ניתוק בשל חוב שמעל ל 1000 ש”ח או סכום אחר – הרי כעבור זמן מסוים ובאמתלה פרוצדורלית כלשהי, הסכום ישונה ואולי אף יופחת. העיקרון הוא, כך הם טוענים, שפשוט אסור לאפשר ניתוק מים לאנשים.
שתיים, נושא החדשות המקומיות. הדברים מופיעים בפירוט בכתבה הזו של יו”ר ארגון העובדים חיים הר-זהב וח”כ ברוורמן חטף ביקורת ציבורית קשה עוד קודם לכן על אופן התנהלות הועדה בראשותו. הנה לדוגמא, בכתבה ב’המקום הכי חם בגיהנום’ עליו.
המכתב ששלחו ראשי סניפים של המשמרת לברוורמן לא היה מקובל על המשמרת כולה כגוף שמייצג את כלל צעירי המפלגה. תום איינהורן, דובר המשמרת הצעירה מסר לי בתגובה: “המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה לא “נגד ברוורמן”. זה נכון שיש יו”רי סניפים של המשמרת שחתמו על המכתב, והם בהחלט חופשיים לעשות כפי שצו מצפונם מורה להם. אבל המשמרת הצעירה היא גוף גדול הרבה יותר מאותה קבוצה של יו”רים, והמשמרת כגוף לא קיבלה עמדה כזו מעולם”
הנה שני עמודי המכתב במלואם:
אחרי פרסום המכתב הנ”ל (אתמול בפייסבוק שלי) התקשר ח”כ ברוורמן לצעירים וקבע להיפגש איתם היום, חמישי, בתל אביב בשעות הצהריים. בנוסף, לחלק מן החתומים על המכתב הובטח שביום ב’ הקרוב תעסוק ישיבת הסיעה של המפלגה בנושא תאגידי המים באופן מפורט.
פניתי ללשכת ברוורמן לתגובה
בנושא תאגידי המים, אנשיו של ברוורמן אומרים שבמשך 12 שנים מתבצעים עשרות אלפי ניתוקים ותאגידי המים עובדים ללא כללים מסודרים ועושים ככל העולה על רוחם. המהלך הנוכחי בועדת הכלכלה מיועד להסדיר את הנושא וברוורמן אף כתב והסביר את עמדתו בעניין. לקריאה מפורטת של עמדתו אני מפנה ללינק הבא (וממליצה לקרוא במלואו): “העמדה המוסרית הנכונה היא שאסור לנתק מים. מים הם לא מוצר יסוד אלא זכות יסוד. הקושי היחיד עם העמדה הזו, היא שהסיכוי שהצעת החוק תעבור בכנסת בתקופה הנוכחית שואפת לאפס” מסביר ברוורמן.
בנושא החדשות המקומיות נאמר לי: “השמירה על עובדי החדשות המקומיות בפריפריה היתה בראש סדר העדיפויות של ברוורמן בבואו להגיש את הצעת החוק להמשך קיומן של החדשות המקומיות. חשוב להזכיר כי ח”כ ברוורמן היה היחיד שסייע לחדשות המקומיות, לאחר שהסתיים התקציב הממשלתי שמימן את החדשות המקומיות, והגיש את הצעת החוק בזמן ששום גורם אחר לא היה מוכן להירתם לעזרתם”. המשך תגובתו של ברוומן מאוד ארוכה והיא נוגעת לעניינים שפורסמו בכתבה הנ”ל של חיים הר-זהב, ולא לנושאים הפנים מפלגתיים המועלים כאן בפוסט. מי שמעוניין לקרוא את כל תגובתו של ברוומן יכול לקרוא אותה במלואה בכתבה המקורית של הר-זהב.
ענייני טידביטס אחרים לחלוטין:
– למקרה שפספסתם: אתמול פרסמתי פה על שיתופי הפעולה המתרבים בין התנועה של ציפי לבני למפלגת מרצ וכיצד הגיע איש התנועה למשרדי מרצ כדי להתלמד על המערכות הממוחשבות של מרצ. מעניין לעקוב אחר ההתפתחויות הפנים מפלגתיות בתנועה. האם זו תהיה דיקטטורה ב’ אחות ליש עתיד. בדיקטטורה של יש עתיד לפחות שיבצו נשים בכמעט מחצית הרשימה.
– גועל נפש של התבטאויות בכנסת. הח”כים אחמד טיבי וג’מאל זחאלקה ננזפו על ידי ועדת האתיקה. מישהו יכול להסביר למה כל אירועי הקרקס של הכנסת הזו מתרחשים בועדה ספציפית אחת?
– קטע שפספסתי סביב כל איומי איל גולן – הוא אשכרה שלח מכתב עורך דין ואיים לתבוע את סגן שר החינוך אבי וורצמן (למדתי על זה אתמול בבוקר ברדיו בעת שיחה בשידור חי עם אראל סגל וקלמן ליבסקינד על פרשיית איל גולן). אני מבינה שהעורך דין של גולן לא שמע על כך שלחברי כנסת יש חסינות והם יכולים להגיד מה שהם רוצים על מי שהם רוצים ומתי שהם רוצים?? שלא לדבר על כך שמדובר בשר החינוך. אם כבר, אז צריך לברך על ההתייחסות שלו לנושא והבהרה ראויה שעם כל הכבוד לסגירות תיקים במשטרה, יש התנהגויות שאף אחד לא מוכן לסבול.
– כל מי שחשב שמזכיר המדינה ג’ון קרי עושה סיבוב על הגב שלנו בדרך למירוץ לבית הלבן (2016). אז זהו, שלא. זה לא בתכנית שלו (וממילא, לבית הלבן לא נכנסים באמצעות התמודדות גרועה או מדהימה עם מדיניות החוץ האמריקאית. אלא רק עם התמודדות עם הכלכלה והכסף)
– בשבוע שעבר תומר אביטל ואני העלנו פה, בפלוג, חידון נושא פרס סביב ספר המתח של תומר. ובכן, יש זוכה (!)
הזוכה היא רחל (שם מלא שמור במערכת הפלוג).
פתרון החידה:
1. נערי דליה – הם אנשים בעלי המוגבלויות שדליה איציק כיו״ר החליטה להעסיקם בכנסת.
2. העיתונאים ששימשו השראה לויקטור – מתאים ל עמית סגל ולילך ויסמן.
3. וינדרת- שושי זלמן וינדר שמסר הודעה שקרית ליו״ר הכנסת בורג על מותו של ח״כ אמנון רובינשטיין, שהיה מאושפז בהדסה, ובורג התפדח וונשא דברים לזכרו במליאה.
4. חברי הכנסת ששוכנו במסדרון ״הסרטן״ קומה 2 – גדעון עזרא, מלכיאור, אילן גילאון, דוד אזולאי.
5. 300866- משכן הכנסת נחנך במקומו הנוכחי בתאריך 30 באוגוסט 1966
– נתראה פה עוד כמה שעות לפוסט חדש נוסף של מתח”ככים (אם יש לכם טיפים בעניין, זה הזמן tal@eyaltal.com)
טלי , תודה על הפוסט . אל תהיי בטוחה כלל בחסינות של אותו ח”כ סגן שר החינוך אבי וורצמן . הבנתי שהוא היה באיזשהוא מפגש של מנהלים משהו בציונות הדתית . לאיו דווקא אולי בתפקיד ח”כ , לאיו דווקא לצורך מילוי תפקיד כזה . ואם תוכח גם כוונת זדון , הרי חסינות מהותית כפי המכונה בעגה המשפטית , לא בטוח שתעמוד לו . זה לא כזה ברור הקביעה שיש לו חסינות מפני דברים כאילו , החסינות חלה בעיקרון רק כאשר מדובר במילוי תפקיד ולצורך מילוי התפקיד , וכבר הוסרו חסינויות בקשר למצבים מסויימים דומים בעיקרון . יש אפשרות כזו , מזקיק בירור יותר מעמיק של הנסיבות . תודה
נ.ב. טלי : יש איזה בעיה בהזנות של ה – RSS מן הבלוג . פשוט מקבלים אותם באיחור גדול מאוד , הכל ביחס לרגע / זמן העלאת התגובות ( כנ”ל גם לגבי עצם הפוסטים ) . יש לך אפשרות הרי להגדיר באיזה מקום , את המחזוריות או תדירות הבדיקה / שליחה של הפידים וכו…. אולי תוכלי לצמצם הפער , כי הוא ממש גדול . תודה
מבאס. אני אשתדל לטפל… גם אני מקבלת את התגובות (במייל) די באיחור.
הנזיפה של וועדת האתיקה בשני הח”כים היא מתנה נפלאה עבורם: זה מה שהציבור שלהם רוצה מהם. ביום שבו יתחילו להשית קנסות עתק על המגדפים, כנראה שהתופעה תפחת.
איןלי מושג מי חשבו שקרי חושב על הבית הלבן, בשעה שהיעד שלו ברור וחד (וקל להשגה בהרבה) – פרס נובל לשלום. כל מה שצריך זה להביא פיסת נייר בין ישראלים לערבים, שלצידה יהיה פוטו אופ יפה. אובמה כבר קיבל פרס אחד, ולכן קרי הוא המועמד הטבעי לקצור את הפרס הבא על האוסלו הבא עלינו לרעה…
לגבי “התנועה” – לפי מה שכתבת על בניית המפלגה (בה למתפקדים/תומכים לא יהיו כלל סמכויות במפלגה) אני חושב שדי ברור שהמפלגה תמשיך להיות דיקטטורה (כאמור, היא כבר היום דיקטטורה), בדיוק כמו יש עתיד (שרוב הנשים שלה נבחרו במקומות שבשעתו נראו כלא ריאליים, למקרה ששכחת…).
נו אורי, אבל זו הטקטיקה של טל. להקים אנשי קש כדי להגחיך אותם. גם בפעם הקודמת שבה היא כתבה שקרי חושב על נשיאות אמרנו כאן שנינו שהמטרה שלו היא נובל (וזה היה לפני שההערה של יעלון הפכה את זה למיינסטרים) ולא נשיאות, אבל דבר לקיר.
אבל אני כתבתי שהוא לא חושב על נשיאות ושזה ספין שמוכרים לכתבים הישראלים. אבל תעוות את העניינים כראות עיניך. למה לא?
את גם כתבת “שמעתי פרשנים מדיניים מסבירים כי השאיפות של ג’ון קרי בכל העיסוק בנושא הישראלי-פלסטיני נוגעות למשימה הבאה שלו: נשיאות ארה”ב 2016” – ולא הזכרת במילה את פרס הנובל לשלום, שמהווה את המטרה היחידה של הליצן מבוסטון, במסגרת מסעו הבלתי נלאה להביא פיסת נייר מפלסטין השדודה.
אני האחרון לפקפק בבורות המשוועת של עיתונאים פרשנים מדיניים בכל הנוגע לפוליטיקה של ארה”ב (להגיד שאובמה קדוש ושפוקס והרפובליקנים הם משוגעים שונאי נשים, זה בסה”כ דקלום טקסטים של סטיוארט וקולבר…), אבל האמת היא שפרט לפוסט שלך, לא נתקלתי בשום מקום שבו מישהו ייחס לקרי שאיפות נשיאותיות – ואת לא ייחסת את הטענה למישהו ספציפי, אלא ל”פרשנים מדיניים”…
יובל (שאני מניח שכאן המקום להבהיר לך שהוא אינו אני – לצערי, האיש שנון להפליא…) לא טען שאת כתבת שקרי רץ לנשיאות, אלא שהבאת אנשי קש שטענו כך, בכדי ללעוג להם ולבורותם. קראתי שוב את דברייך, שבהם לא מוזכרים אותם “פרשנים” בשמותיהם, ואין ברירה אלא לקבוע חד משמעית שאת טועה – והוא צודק. הוא לא עיוות כלום, וסתם האשמת אותו בכך.