הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הליכוד מרדימים את מערכת הבחירות. במסגרת הנמנום, הם שלחו אתמול מעין הצצה לתוך משהו שמתחזה להיות קמפיין דיגיטלי. לפי ההודעה לעיתונות, מדובר בפעילות אינטראקטיבית “שבמסגרתה יכולים הגולשים להביע תמיכה בראש הממשלה נתניהו ולהופיע לצידו על גבי הפרסום באינטרנט. לצורך המהלך נעשה שימוש בטכנולוגיה ישראלית חדשנית המאפשרת יצירת באנרים אישיים בזמן אמת וחיבור המהלך לפייסבוק ליצירת אפקט ויראלי.”
אפקט ויראלי הוא לא אותו הדבר המתרחש מעצמו ללא התערבות מכוונת? משהו שמתחיל מעצמו ומדביק את כולם? האם לא ברגע שמדובר ביוזמה של גוף פוליטי, היא כבר לא יכולה להיות ויראלית?
זאב קם מפרסם הבוקר שבליכוד מתרכזים בעיקר בקמפיין בצד הימני של המפה (כי המרכז-שמאל בכיס שלהם?). ציפי חוטובלי, נבחרה לתת את הקונטרה לנפתלי בנט ואיילת שקד במתקפה התקשורתית.
ביש עתיד, מתלהבים מיו”ר העבודה שלי יחימוביץ’ כמועמדת לראשות הממשלה. מצד אחד, יאיר לפיד הודיע קבל עם וואלה, שהוא אינו מתמודד על ראשות הממשלה. מצד שני, באירוע של יוזמת ז’נבה השבוע (אני הייתי המנחה) אמרה יעל גרמן: “אנחנו לא מחרימים את השמאל, ולא מחרימים את הימין. ואנחנו לא מחרימים את ביבי. ואנחנו לא נחרים כמובן, הלוואי ושלי תוכל להרכיב את הממשלה. אנחנו לא מחרימים אף אחד”.
במקביל, במפלגת קדימה (ח”כ פלסנר) יוצאים מתוך נקודת הנחה שבנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא.
בארץ חדשה טוענים שהסרטונים, מסדרת השיטה, עברו את החצי מליון צפיות. ניסיתי לעקוב אחר היוטיוב שלהם ולראות אם זה נכון, זיהיתי פחות צפיות, אבל גם 400 אלף זה מספר עצום. יניב ובלייר מתלוננים על כך שהתקשורת המיינסטרים מצנזרת אותם (הון-שלטון-עיתון), אך להזכיר, בראשית הקמפיין אלדד יניב אמר שאת הקמפיין שלו הוא ינהל ברשתות החברתיות בלבד: “לי לא אכפת מה יגידו עלי בתקשורת, המצביעים שלי יקבלו את המידע שלהם מן הרשת ואני אענה להם ישירות, וככל שהתוכן שלנו יהיה יותר אמיץ ויותר מעורר השראה, כך יבינו שאנחנו האלטרנטיבה. אני אעבוד בפייסבוק, ולכן גם התקציב הדרוש יהיה נמוך משמעותית”.
יו”ר ועדת הבחירות השופט אליקים רובינשטיין פסל קמפיין של מפלגת עוצמה לישראל, בטענה שהכיתוב “נאמנות” בערבית ותחתיו בעברית ‘בלי חובות אין זכויות’ הוא גזעני כיוון שמכליל ציבור מסוים. מעבר להחלטה העקרונית, מעניין, אם השופט עשה בכך שירות למפלגה וכעת, יותר אנשים מכירים את פועלם ויעזרו להם להתייצב עם יותר מ 3 מנדטים מעבר לאחוז החסימה.
הקשקוש הזה לא ברור לי. מדוע עיתונות משתפת פעולה עם מהלך שיווקי שכל מטרתו היא להזין את הפרסום של אמצעי הפרסום? עצם קיומו של קמפיין פרסומי כלשהו הוא ידיעה חדשותית? והרי, זה היה ברור מיד שמדובר במועמד פיקטיבי.
אתמול העלתי בהארץ פוסט שנוגע (מעט, בקצוות) בפעילות פוליטית של חרדים ברשתות החברתיות. לעניות דעתי, מעניין (אבל לא אובייקטיבית)
עוד אתמול בפלוג, פוסט אורח מעורר מחלוקת, ‘דווקא עכשיו לחבק את חנין זועבי’, של עמרי אריאב. שווה קריאה.
שאלה “טכנית” – את קוראת את התגובות בכל המקומות בהם את מפרסמת את הפוסטים שלך? האם יש מקום מועדף שכדאי להתייחס בו לפוסטים?
ראיתי באתרים אחרים שבתוך האתר יש ADD ON שמאפשר להגיב אבל דרך חשבון הפייסבוק (כמו שיש בפייד תגובות של אתר מאקו. יש מצב שאת משלבת את זה בפלוג?
תודה יוגב. קראתי גם מה שכתבת אתמול. אני בעיקר קוראת פה, גם כי דואגת שכל תגובה תגיע אלי במייל וגם כי אנשים פה קראו את הפוסט (מה שלא קורה בפייס חלק מן הזמן). הכי טוב להתייחס פה. בפייסבוק אני לא תמיד מספיקה והפיד רץ, אתה יודע. תהיה בטוח שכל תגובה שאתה כתבת כאן (ויודעת שהרבה) קראתי מהתחלה עד הסוף. לגבי שילוב פייס, אולי בעתיד, אין לי את היכולת יותר מדי להריץ פה שינויים גדולים כרגע….
בנוגע לארץחדשה: הייתי ממליץ לבדוק כמה סיקור תקשורתי הם מקבלים ביחס למפלגות אחרות בסדר הגודל האלקטורלי שלהם. לעניות דעתי, מדובר בסיקור חסר תקדים.
יש מצב. כמו כן, הקיטורים שלהם מצחיקים.
לא יודע לגבי “המרכז-שמאל”, אבל ככל הנראה רוב המרכז אכן בכיס שלהם (המרכז הוא הבלוק האמצעי של הבוחרים, ובהתחשב בכך שהשמאל המכונה בתקשורתית-אדלרית בשם “מרכז-שמאל”, קטן בחמישים אחוז ממה שמכונה בשם “גוש הימין-חרדים”, כנראה שבכ”ז המרכז נמצא ברובו בליכוד…).
הפנייה של הליכוד ימינה נובעת מסיבה נורא פשוטה: אין שום אובדן קולות שמאלה (למרות שחיים רמון מספר לנו שיש מעבר כזה ועמיר פרץ מביא גדודים של ליכדוניקים), אבל יש אובדן קולות ימינה. מה לעשות, בנט אולי מדבר בפחות קלישאות, אבל הוא בכל הסקרים הוא גדול יותר ממפלגות הכלום החדשות, והגידול בכוחו, מגיע, מן הסתם מבוחרי ליכוד.
מעבר לכך, זו גם שאלה מסחרית פשוטה: סוחר הולך למכור היכן שיש קונים. הימין גדול בהרבה מהשמאל, ושם נמצאים מאגרי הקולות.
חשוב לזכור, הציבור הרחב מצביע באופן שונה מהברנז’ה, ולכן למרות שלברנז’איסט הממוצע נראה בלתי-נתפש שהביבי הזה שוב מנצח שכן הוא לא מכיר אף אחד שמצביע ביבי, ברחוב המצב שונה…
מילה על ויארליות –
זה לא משנה מי מתחיל, ויראליות מתייחסת לאופן ההפצה אחרי ההופעות הראשונות. ויראלי הכוונה תפוצה אקספוננציאלית על ידי משתמשים.
לא מעט מהתופעות הויראליות התחילו מגוף מסחרי או מלכ”ר שדחף אותם. יש מחקר ענף (וממומן) שמנסה לאתר את מי כדאי “להדביק” בשלב בראשון על מנת למקסם את הסיכוי לתפוצה ויראלית.
לא כדאי להתייחס למספר צפיות ביוטיוב כי יש סקריפטים ורמאויות סביב הנושא (מספיק לראות מספר צפיות של כמה שירים מזרחיים ואפילו את “גמבה סטייל). זה לא מדד אמין והייתי מצפה ממר יניב וחבריו שימדדו את הצלחתם ברשת באינדיקטורים מקובלים של מעורבות, חשיפה פוטנציאלית וויראליות (שיתופים).
שחר