שדרן הרדיו גלן בק עמד על הבמה והסתכל לאנשים בעיניים. באור יום בהאנגר חקלאי גדול ישבתי בשורה השלישית וראיתי לבק את הכחול הצלול של העיניים. בק סיפר על ההתמכרויות לאלכוהול, על החשיבות של אלוהים בחייו, הוא ירד לברכיים, התרומם, אמר שזו מערכת הבחירות הראשונה שבה הוא מתייצב מאחורי מועמד כלשהו. ״וזה קורה הפעם, לא כי אני החלטתי להיות פוליטי, אלא כי ברוב הקריירה שלי, אף מועמד לא חשב שהתמיכה שלי רלבנטית למישהו״. הקהל התגלגל מצחוק. אפילו את המתרגמת לשפת הסימנים שעמדה לצידו בשולי הבמה, הוא הצחיק ואז הקהל צחק בקול רם מכך שהיא צחקחקה. יפה איך שבק מישיר מבט ומסתכל לאנשים בעיניים כשהוא מדבר, רשמתי לעצמי. מדהים. רק אז שמתי לב שהמשקפיים איתם עלה לבמה הוסרו והוכנסו לכיס החולצה. אני רואה את בק אבל בק לא רואה אף אחד בחזרה. זה חייב להיות משל פוליטי למשהו, לא?
את העדר ההתלהבות שראיתי ביום שבת באיימס, מצאתי ביום א׳ באיווה-סיטי. שדרן הרדיו הפופולרי היה רק החלק האחרון בשרשרת הנואמים שחיממו את האוירה ואת הבמה עבור טד קרוז. כאשר קרוז עלה על הבמה, הקהל העצום, אלפי אנשים היה על הרגליים, חלקם עם משרוקיות ירוקות (שחולקו על ידי הצוות של קרוז), מחאו כפיים בהתלהבות רבה. תוך כדי נאומו של קרוז, המילה אלוהים הוזכרה עשרות פעמים, מישהו מן הקהל צעק ״איימן״ אחרי כל משפט שני.
יום א׳ הוא יום הביקור בכנסיה ואיני יודעת אם הקהל הרב שהגיע לקרוז עבר בכנסיות לפני האירוע הפוליטי, אבל אני, כחילונית, התחלתי לחשוב שאני נמצאת בבית-האלוהים ולא יושבת בהאנגר המשמש בימי הקיץ כמבנה מחסני גדול למכירת בקר וחיות משק.
הנאום של בק היה ממושך. כשלעצמי, כבר התבשלתי מספיק בפסוקים וציטוטים והייתי מוכנה לקבל את הדבר האמיתי על הבמה, אבל אז בק אמר דבר חשוב מאוד. טד קרוז, כך בק, ״הוא אדם שלא משנה את הדעות שלו. הוא לא נהיה שמרן עבור הקמפיין. הוא שמרן אמיתי. מן הבית. אצלו בבית במטבח על שולחן האוכל היו מונחים שני דברים: החוקה של ארה״ב והתנך. והוא לא עומד להשתנות. הוא תמיד יהיה נגד נישואין בין מי שאינם גבר ואישה. הוא תמיד יאמין שהחיים מתחילים ברגע הכניסה להריון ולא שניה אחת אחרי ויתנגד לכל ההפלות והוא מבין את הסכנה הטמונה בכליפות האיסלמית שרוצה להשתלט על העולם.״
קרוז הגיע. ברשימת חמישה הדברים שהוא יעשה ביום הראשון בתפקיד, היו שני אייטמים הקשורים בנו. מיד ביומו הראשון בתפקיד, כך אמר מי שרוצה להיות נשיא אמריקאי, הוא יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. ומיד באותו יום הוא יבטל את ההסכם עם איראן. הקהיליה החקלאית שישבה מולו הנהנה במחיאות כפיים.
בערב ההצבעה באיווה שיעור של כ 14% בכל אחת מן המפלגות לא החליטו באיזה מועמד לתמוך. להעדר ההחלטיות הזו משמעות קריטית בשיטת ההצבעה המיוחדת של ה Caucus, כיוון שמרבית מקומות ההצבעה הם כפרים קטנים ומרוחקים בהם קבוצות המצביעים הן לא רק מצומצות (עשרות אנשים) אלא אף אינטימיות. כולם מכירים את כולם. תהליך ההצבעה מאפשר לאחד השכנים לעלות על פודיום קטן ולנסות לשכנע את שכנו להחליף קבוצה.
ויש עוד כמה אלמנטים שיכולים לשמש כמקור להפתעה.
במפלגה הדמוקרטית, מי שלא עובר את ה 15% (בשכונה מסוימת) מאבד את תומכיו. במקרה כזה מותר לאותם תומכים להצטרף לקבוצות אחרות. גם זה אגב, תלוי ברמת השכנוע של השכנים.
במפלגה הרפובליקנית מותר לאדם להירשם כחבר מפלגה גם ביום ההצבעה עצמו. אנשים יכולים להתייצב בשעת ההצבעה, להירשם כחברים במפלגה הרפובליקנית (אין תקופת אכשרה) ולהצביע. גם זה עשוי להשפיע על התוצאות.
ודבר אחרון: הרפובליקנים מחזיקים אצבעות שברני סנדרס ינצח. הם חושבים שהוא יריב פחות קשה. הדמוקרטים מחזיקים אצבעות שטראמפ ינצח. הם חושבים שהוא בטוח יפסיד את הבחירות הכלליות כי מבריח קהלים. וכבר נשמעו כאן שמועות על דמוקרטים שירשמו כחברים במפלגה הרפובליקנית מחר וישתתפו בהצבעה של הצד השני.
תיירות פנים פוליטית
בסמוך אלי, באירוע של טד קרוז פגשתי את סוזאן היינס. היינס ובעלה נסעו משיקגו לסוף השבוע במערב איווה (דביינפורט ואיווה סיטי) כדי לראות במו עיניהם את המועמדים ואת ההתרחשויות. היינס אמרה שאינה מאמינה לחצי מן הדברים שהמועמדים אומרים. ״הם זורקים הבטחות חסרות בסיס לקהל ואנשים מוחאים כפיים בהתלהבות כאילו יש סיכוי שמשהו מזה יקרה״. לדבריה, אינה יודעת למי להצביע. נטייתה לרפובליקנים, אבל טראמפ, אותו הלכה לראות ערב קודם בדייבנפורט הוא קו אדום. אם הוא יזכה במפלגה הרפובליקנית, והמועמד הדמוקרטי לא יהיה לשביעות רצונה – אז אולי מועמד עצמאי.
אחראית ההצבעות באחד מן השכונות באיווה-סיטי, תרזה דנינגטון (תומכת קרוז) אמרה לי שהתפקיד שלה בפיקוח על ההצבעה יהיה לוודא שכל מי שרוצה לדבר ולנסות לשכנע את האחרים – מקבל את ההזדמנות לעשות זאת. ״אני הולכת לשמש כקולם של הביישנים״ היא הסבירה.
תמונות נוספות: