באמריקה כולם כבר יודעים שלפעמים קשר ישיר עם הבוחר בפייסבוק וטוויטר זה חזק יותר מכל קמפיין – מה כדאי למתמודדים הישראלים, ובעיקר למתמודדות, ללמוד?
בראשי של סלונה, מתוך פרויקט ‘גברתי ראש העיר’
קריסטי קווין עשויה להיות האישה הראשונה שתעמוד בראשות עירית ניו יורק. היא לסבית שחיה עם בת זוגתה מחוץ לארון, יו”ר מועצת עירית ניו יורק (שניה בחשיבותה בהיררכיה העירונית) ואישה שמנסה לעשות היסטוריה בעיר החשובה בעולם. סיכוייה נראים טובים.
כמו פוליטקאיות אחרות בשנים האחרונות, קווין אינה חוששת לרתום באופן מובהק את הטיעונים הפמיניסטיים לקמפיין שלה וכך, וידאו השקת ’נשים למען קווין’ שלה, הציג את לא אחרת מאשרגלוריה סטנייהם, פעילה פמינסטית מובילה וזוכת מדליית החירות הנשיאותית לשנת 2013.
יחד עם קמפיין ’נשים למען קריסטי’, הושק גם ההאשטג #WomenforQuinn ועמוד הפייסבוק התואם, שנועד, לתייג ולהעלות ברשתות את כל חומרי הקמפיין הרלבנטיים. כל המהלך, של קווין, הוא כדי להביא להצבעה מסיבית של נשים עבורה. סטיינם אף אומרת זאת בוידאו: “תארו לעצמכם כמה חשוב יהיה זה לנשים צעירות ונערות – וגם לגברים צעירים – לראות שאשה יכולה להיבחר למה שהוגדר כ’משרה השניה בחשיבותה בארצנו’.”
קווין מחזיקה חשבון טוויטר פעיל, כמובן ובו מעלה תמונות של נשים שתומכות בה ובעוד הקמפיין שלה, לראשות עירית ניו יורק (היא נחשבת כיום למועמדת המובילה) אינו רק על בסיס תכנים פמיניסטיים, הקול הזה, שמלהיב הרבה בוחרות נמצא שם כל הזמן.
* * * * *
השימוש ברשתות חברתיות בפוליטיקה אינו חדש כמובן. בשנים האחרונות נצבר נסיון רב עבור פולטיקאים אולם הבחירות לרשויות המקומיות (בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם) מציבות אתגר מסוג אחר.פועלם של פוליטיקאים מקומיים לא מעניין את הציבור הרחב. הקמפיינים המקומיים הנם דלי תקציב ובסופו של דבר, הם צריכים לעשות הכל כדי לגרום לאנשים ללכת להצביע, ביום הבחירות, ולצאת מן האדישות המאפיינת את ציבור המצביעים המקומי.
אז איך מנצלים את המדיום עד תום כדי שמועמד או ראש עיר מכהן יוכל להפיק את המירב?
ראשית, כשתקציב הקמפיין דל הרשתות חברתיות ובמיוחד הפייסבוק מאפשרים מגע אינטנסיבי עם הציבור. זה אמנם לא תחליף לשלטי חוצות וכנסים, אבל זו התחלה.
שנית, קשה אך אפשרי לגעת באנשים גם אם לא פגשתם אותם ברחוב. תשאלו את ראש עירית ניוארק,קורי בוקר (פירוט בהמשך)
שלישית, בארץ זה אמנם קשה, אך גיוסי תרומות באמצעות crowd-funding מאפשרים למועמדים לנסות להפעיל את הציבור, בסיוע סכומים קטנים.
רביעית, קיימת כיום חפיפה כמעט מושלמת בין פעילות של קבוצות פייסבוק פתוחות או סגורות לעשייה מקומית. מספיק שהמועמד או ראש העיר מודע להתארגנויות אזרחיות לוקליות – כמו קבוצת ההורים ’צפוף לילדים בתל–אביב‘ או ריץ‘ רץ‘בחירות הוד השרון או קבוצות שמתלוננות על העדרם של גני כלבים ברמת השרון – כדי שיבין את הלך הרוח הציבורי וכיצד נכון לתקשר עם התושבים בכל שכונה ושכונה. כל מה שצריך הוא איש רשתות חברתיות שמנקז למועמדים את המידע.
חמישית, אפשר להציץ ולקנא במאגרי המידע האמריקאים ובאופן בו הם מוגשים לציבור. הנה מיפוי פוליטי של השכונות בהן שיעורי ההצבעה בבחירות מקומיות הקודמות בניו יורק (2008) היו נמוכים או גבוהים זהו כלי דיגיטלי מן המדרגה הראשונה עבור מועמדים שצריכים לתכנן את מבצע יום הבחירות? איפה כדאי להשקיע מקסימום, כדי לשלוח אנשים לקלפיות?
מועמדים בישראל, גם מועמדי הרשויות המקומיות נמצאים ברשתות החברתיות בעיקר עם מידע חד סטרי. הם מעדכנים, מעלים סטטוסים, מוסיפים תמונות ואולי וידאו במקרה הטוב. אבל כמה באמת הם משתמשים במידע שעולה בקבוצות? בפניות ישירות של תושבים.
הדוגמה הקיצונית והפעלתנית ביותר היא קורי בוקר, ראש עירית ניוארק (ניו ג’רזי) שפיד הטוויטר שלו הפך אותו לשם דבר. מותג ראש העיר החדשני המצייץ. כראש עיר שחולש על אוכלוסיה של פחות מ 300 אלף איש, עוקבים אחרי הטוויטר של בוקר 1.4 מליון איש. הכיצד? לא רק כי הוא מתמודד למשרת סנטור מטעם מדינת ניו ג’רזי, אלא כי הפעילות רשת שלו מרתקת.
תושב כותב לו שמכונת התשלום בפן-סטיישן ’אכלה את כל המטבעות’. “תבוא עכשיו לעיריה, אני אחזיר לך את הכסף” הוא עונה לו בטוויטר.
בניגוד לפוליטיקאים אחרים, שנותרים רוב הזמן בעמדת המתבונן מן הצד-מתנשא על ציבור הגולשים והמצייצים, בוקר עוקב בטוויטר אחרי 75 אלף חשבונות, רבים מהם תושבי עירו ורוב הזמן מרטווט ומתייחס לדרישות ואמירות התושבים.
הוא זכה לחשיפה לאומית כה גבוהה – בעקבות אירוע אמיתי, מחוץ לטוויטר בו זינק לתוך בניין בוער להציל שכנים – עד כדי שהגולשים יצרו ממ על שמו #CoryBookerStories (מישהי מצייצת בצחוק: פעם נזקקתי לכיליה, קורי בוקר תלש את הכיליה שלו מגופו והציל אותי).