חיים שלמים הקדישה לילי שרון לבעלה. היא הלכה לצידו לכל מקום ודאגה לו בכל רגע. האם לא מתיש לשמוע על נשים שביטלו עצמן למען הגברים?
“לילי דמעה. הבנים, הצוות, העוזרים והקצינים היו על סף בכי. רק אריק נותר רגוע ואף מעט משועשע“.
(על היום בו הוגשו המלצות דו”ח ועדת השופט כהן, 1983, מתוך הספר ‘אריק שרון, ראש ממשלה, מבט אישי מאת דובי וייסגלס, הוצאת ידיעות אחרונות 2012, עמוד 44).
“המאבטחים האמריקנים התגוררו בשני חדרים, מול הסוויטה של שרון. בשל המעקב העיתונאי הבלתי-פוסק אחרינו מיעטנו ככל האפשר לצאת החוצה. לילי נהגה ללכת לחנות המעדנים (“דלי”) שמעבר לכביש, רכשה מצרכים והכינה ארוחות במטבח הקטן של הסוויטה. ומיד כשהסבנו לשולחן חצתה את המסדרון נושאת מגשים עמוסי כריכים למאבטחים, והם נבוכים מסרבים בנימוס“.
(על תקופת משפט הדיבה בארה”ב, עמוד 63).
“אגב, לילי הצטרפה לכל נסיעותיו של אריק לארצות הברית. לא משה ממנו, אך היא לא היתה מעורבת במשפט עצמו, ואף לא נטלה חלק בדיונים שקיימנו. לפעמים היתה נכנסת ומקשיבה, אבל לא מתערבת. רק כאשר הדיון נגע בסוגיה בעלת היבטים ציבוריים או תקשורתיים, אריק היה מבקש ממנה להיכנס ולהביע את דעתה“.
(על תקופת משפט הדיבה בארה”ב, עמוד 68).
“הוא עשה כמה וכמה ניסיונות לרזות, ובעיקר עסקה בכך לילי, אך כל הניסיונות “להרזותו” עלו בתוהו. לא היתה זו בעיה שהפריעה לו בתפקודו הרגיל. כמעט לא חלה למעט הצטננויות קלות“.
(עמוד 140).
שלל התיאורים: לילי דמעה, לילי בישלה, לילי נלחמה על אריק כלביאה, לילה נשלחה (לפעמים גם בעניינים פוליטיים), לילי הביעה עמדה (אבל רק בפני אריק) ולילי לא סלחה (לעיתונאים) – מופיעים בדיווחים וספרים על חייו של אריק שרון. אפשר לקרוא את כתביו של העיתונאי-חבר של שרון, אורי דן או את ספרם של ניר חפץ וגלעד בלום (הרועה). גם אצל אילן בן עמי, ‘האישה שאיתו’, מסופר שבתחילת הדרך לילי עבדה במטה הארצי של משטרת ישראל, במחלקה לזיהוי פלילי בשנים שבהן איבדה את אחותה הבכורה מרגלית שרון (1962), נישאה לגיסה וילדה את בכורה עמרי שרון (1964) ואז עזבה את עבודתה ולא שבה אליה.
חיים שלמים של אישה, ללא ספק חכמה ומוכשרת, הוקדשו להיות האישה שאיתו. בציבוריות הישראלית, עדיין בתוך ימי האבל, מדברים על רומנטיקה, זוגיות ואהבה גדולה. בעוד איני מטילה ספק בחשיבות של זוגיות בריאה לכל אחד ואחת, האם לא מתיש לשמוע על נשים שביטלו עצמן למען הגברים?
ביטול עצמי למען הבן זוג
אני זוכרת את הבוז שרחשתי לה, כאשר ראיתי אותה נכנסת עם שרון לבית המשפט בתל-אביב. היא הלכה לצידו לכל מקום, תמיד נמצאת בתוך הפריים הטלוויזיוני. לילי והחבורה הקבועה של מלווים שהלכו עמו ממקום למקום. אין לה עבודה, יעדים, קריירה? אין לה הכנסות? כבוד עצמי? הייתי אז בחורה צעירה בראשית דרכי ולא הצלחתי להבין. אישה שלא רוצה לעבוד, יש דבר כזה? כן, מסתבר שיש. אני מכירה עוד רבות, גם היום.
איך אפשר לחנך ילדים לחריצות, התמדה וקיום עצמי אם כל מה שהם רואים בבית זו רומנטיקה וביטול האחת למען האחר? אי אפשר לשנות את ההיסטוריה לאחור, וברור שבתקופת חייהם הצעירים של לילי ואריק היה נהוג אז אחרת. מן הספר של בן-עמי, וגם ממה שהיה ידוע בציבור הישראלי, לילי היתה דמות מורכבת, שאפתנית ודעתנית. אולי יכלה להיות חוקרת פלילית ראשונה מן המעלה. אולם הסיפור הזה, שסיפרה לילי לעצמה ושנבנה עם המיתוס סביב חייו של שרון, מתסכל אותי ואף מביך. לעיתים נדמה שגם בהתבוננות על פוליטיקה גלובלית, המיתוסים הללו לא עומדים לעבור מן העולם.
הנה בת זוגתו של פרנסואה הולנד, משלמת מחיר ציבורי יקר בצרפת על היותה בלתי אהודה. היא הרי זו שחיסלה לו את מערכת היחסים הראשונה עם סגולן רויאל אם ילדיו. ואלרי טרירויילר הודיעה שלא תתחתן, לא תפסיק לעבוד ותשמור במקביל גם על דירתה. מי צריך נשים כאלה שלא מבינות את מקומן בעולם?
לי נראה נכון יותר שכל אדם מבוגר יבחר לעצמו את הייעוד שבו הוא מעוניין/מעוניינת, בויש כאלה שמעדיפים/ות להקדיש עצמם לבית בזמן שבן/בת הזוג מתרכזים בקריירה. לא נראה לי נכון לשפוט אותם, ואני משער שדווקא הדוגמא שהבאת, של ואלרי טרירולייר, היא בדיוק הדוגמא – את חושבת שעכשיו היא מאושרת, כאשר מסתבר לה שהבחירה שעשתה דווקא התאימה בדיוק לבן הזוג הבוגדני שבחרה, שעשה לה בדיוק מה שעשה לקודמתה?
באופן אישי, אני לא הייתי רוצה שבת הזוג שלי תוותר על קריירה ותהיה בבית (גם בשביל עצמה, וגם בגלל ששתי משכורות זה יותר טוב מאחת…:)), אבל אפשר לקבל שיש אנשים מבוגרים שעשו את הבחירה הזו, ולהם היא מתאימה.
עולם מושלם לטעמך יהיה ביום בו ‘בירגיט נייבורג’ מ’בורגן’, תהיה ראש הממשלה ובעלה יהיה זה שלצידה. (רק שאפילו בסדרה מגיע השלב בו הוא נשבר ועוזב).
השאלה שנשאלת האם לא צריך לכבד את הדרך בה בחרה לילי לחיות לצדו של אריק? זו הייתה לגמרי בחירתה.
שטויות במיץ בתערובת חוסר ידיעה, אפויות באש הוצאת הדיבה, וכל זה במסווה של “פמיניזם” שאיננו אלא חריצת דעה שוביניסטית חזירית. הלו, על הבחירה החופשית מדעת שמעת אי-פעם או שאת עסוקה בשמיעת עצמך עד שאין לך אפשרות לשמוע דברים אחרים?
למגיבים שרוממות הבחירה החופשית בגרונם: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך אלו שהצהירו שלא עבדו בשנה האחרונה כדי לטפל בילדים ובמשק הבית, 97.3% הן נשים ורק 2.7% הם גברים. אם זו אכן בחירה חופשית, איך נוצרה ההתפלגות המפתיעה הזו? מנפלאות הסטטיסטיקה?
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנורמות החברתיות דוחפות נשים להישאר בבית. לאישה שנשארת בבית כי בן-זוגה והסביבה שלה מסבירים לה שכך ראוי, ושאחרת היא תהיה אמא גרועה – אין הרבה ‘חופש בחירה’.
והערה אחת בכל זאת לטל – את שואלת “איך אפשר לחנך ילדים לחריצות, התמדה וקיום עצמי אם כל מה שהם רואים בבית זו רומנטיקה וביטול האחת למען האחר?” – אני מסכים באופן כללי, אבל גם אם שנשארת בבית עובדת קשה – לפעמים קשה מאוד. הייתי מוריד מכאן את ה’חריצות’.
נדב, זו שנשארת בבית עובדת קשה מאוד במשך 10-15 שנים (בערך) אם וכאשר יש ילדים קטנים. אחר כך, זו לא באמת עבודה קשה אלא משהו הפוך. לא מבטלת חלילה את השנים הקשות אבל זה חלק אחד בחיים שעובר מתישהו.
כן, אבל אלו השנים שבהן יש ילדים בבית ושבהן מחנכים אותם…
הנתונים שהבאת מעניינים (אם כי לא מפתיעים), ובכ”ז זה לא עניינו של איש מה בוחר לעשות כל אדם ללא קשר למגדר שלו.
אתה טוען שרוב אלה שנשארות בבית עושות זאת בגלל כפייה? תוכיח. להביא נתון סטטיסטי שמראה שזה רוב מכריע, ממש לא מלמד על כפייה, אלא דווקא מלמד על כך שיותר סביר שהמצב הפוך.
זכותך לא לאהוב את בחירתה של לילי שרון או של כל אישה אחרת שבחרה להישאר בבית, אבל אם אתה באמת בעד זכויות הפרט (וגם נשים הן פרטים, ולא רק פיונים אפורים במאבק פמיניסטי), מותר לך לקבל את בחירתה…
נשים רוצות לטפל בילדים יותר מגברים. ככה זה. גנטי כנראה. חוקי האבולוציה. אישתי לא נותנת לי לטפל בילדים במקומה. אני מטפל בהם בדברים שהיא משאירה לי. נשים וגברים הם שונים. שווים זה לא אומר דומים.
ברור. הגנטיקה של נשים הכשירה אותן להיניק ולחתל בלבד. הן לא מסוגלות לשום דבר מעבר. הגיוני. עכשיו הבנתי סופית את הראש שלך (כמגיב פה). ממש עצוב
כהרגלך את מבינה דברים איך שבא לך. אני לא כתבתי וגם לא רמזתי בכלל למה שאת כותבת על ״הן לא מסוגלות לשום דבר מעבר״.
עכשיו את רוצה להתווכח עם עובדות ועם המציאות, זאת הבעיה שלך וזה די אופייני לשמאלנים שלעולם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. נשים מטפלות יותר בילדים כי הן רוצות לטפל יותר בילדים.
לא חולק על עמדתך, נדב, באופן גורף. אבל לא ניתן לתאר אישה אחת כסימפטום של תופעה.
לגבי ולרי טריירווילר – לא היא בחרה לא להתחתן אלא פרנסוה הולנד. להפך היא דווקא מאוד רצתה. אבל הולנד לא מתחתן. הוא נשאר 25 שנה עם סגולן רויל, היו להם 4 ילדים ביחד ובכל זאת סירב תמיד להתחתן איתה גם לאחר שהיא הציעה לו בתכנית טלוויזיה ובכך השפילה את עצמה מול מיליוני אנשים.
זו לדעתי עובדה מאוד מעניינת שמעידה המון על הולנד, על האישיות שלו, על זה שהוא לא רוצה להתחייב ולא לקבל אחריות. כמובן שצריך להבין את זה בהקשר הצרפתי בו חצי מהילדים נולדים לזוגות לא נשואים ופחות ופחות אנשים מתחתנים כל שנה.
רוצה להפנות אתכם למה שמרת’ה סטוארט משיבה כשטוענים שאינה פמיניסטית מאחר וויתרה על ג’וב כברוקרית בוול-סטרייט לטובת חיי “עקרת- בית”;
זו בחירתה שלה לאפות עוגות, סידורי שולחן וקישוטים לחג המולד. הפמיניזם לא צריך לעודד לתפוס משרות “גבריות” אלא לעודד נשים לבחור במקצוע ואורח החיים שהן שואפות לעצמן.