חתן פרס נובל פרופ’ דן שכטמן פנה ללשכת ראש הממשלה נתניהו לפחות שלוש או ארבע פעמים בבקשה להיפגש עם ראש הממשלה, אך לא קיבל תשובה. שכטמן היה שמח לבוא לפגישה משותפת, עם רעייתו פרופ’ ציפורה שכטמן ולפגוש גם את שרה נתניהו, או לבוא לבדו, העיקר לשבת עם נתניהו ולשוחח איתו על מועמדותו לנשיאות. אך ראש הממשלה לא עונה.
אם יש משהו שמאפיין את הקדנציה השלישית של נתניהו, אולי יותר מבעבר, הוא חוסר ההחלטיות. נתניהו לא החליט במי הוא תומך לנשיאות ולכן נותר שתקן . הוא גם לא מחליט מי יהיה יו”ר ועדת חו”ב במקום ליברמן, מי ימונה ליו”ר הקואליציה במקום יריב לוין, מתי ואיך לכנס את מרכז הליכוד וכולי. הוא החלטי רק בנוגע לאיראן.
נתניהו לא נפגש עם זה ולא עם ההוא ולא עם ההיא. אם ימשך כך, בסופו של התהליך יהיה לנו נשיא שיוכל לספר שראש הממשלה לא רצה לראות אותו. או מאוכזב נשיאות שיוכל לספר שאפילו את הדבר הפשוט והמתבקש הזה, פגישה עם ראש הממשלה הוא לא הצליח לקיים.
איני יודעת אם השופטת העליונה בדימוס, דליה דורנר ניסתה להיפגש עם ראש הממשלה ובכל זאת, אתעכב קצת עליה ועל שכטמן, שכן בניגוד לשאר המועמדים, שניהם מגיעים מחוץ לזירה הפוליטית. אין להם את הקשר האישי שיכול היה להיבנות במשך עשרות שנים של היכרות כפי שיש למועמדים האחרים, עם כל אחד ואחת מתוך ה 120 האמורים להצביע מתישהו בראשית חודש יוני. אפשר היה לצפות, ולו מטעמי כבוד ונימוסין, שראש הממשלה ישעה לבקשת הפרופ’ זוכה פרס הנובל ולפחות יוועד איתו. אפילו שלא למצלמות.
אז למה לא מוכן נתניהו לפגוש את שכטמן? נתניהו הוא הרי גם קול אחד מתוך 120 אותם אמור שכטמן לשכנע. פניתי ללשכת ראש הממשלה בשאלה וברגע שיענו אעדכן כאן.
שכטמן פגש אותי היום בבוקר בתכנית הבוקר של רשת וסיפר שיש לו חמישה חותמים עד כה: מפלגת מרצ תקצה לו שני חותמים, יו”ר סיעת הבית היהודי איילת שקד אמרה לו שתקצה לו חותם אחד, וכן: ח”כ ישראל חסון (קדימה) וח”כ מסעוד גנאים (רע”מ-תע”ל). הוא זקוק לעוד חמש חתימות כדי להתמודד.
הוא פנה עד היום ל 120 חברי כנסת, כדי להיפגש, וישב עד עתה עם 70 מהם. מבין השרים, במיוחד שרי הליכוד, מעטים הסכימו להיפגש איתו.
שאלתי את שכטמן שמית:
ראש הממשלה נתניהו? אממממ.
שר התקשורת גלעד ארדן? טרם
שר הפנים גדעון סער? עדיין לא
שרת התרבות לימור לבנת? לא נפגשו
שר החינוך שי פירון (יש עתיד)? מחר-כך (בערך)
אז מה קורה בליכוד שלא מסוגלים להחזיר טלפון למדען זוכה פרס הנובל ולהקדיש לו שעה, כדי לשקול את התמודדותו? האם לא כדאי ששכטמן, לכל הפחות, ידלג על המשוכה הלא מסובכת הזו של עשר חתימות כדי שבפני חברי הכנסת יהיה גם מועמד שאינו מקרבם?
בהסתובבויות במימונות אתמול למדתי עוד דבר מעניין על המירוץ לנשיאות. בכיר ליכוד אמר לי שלהערכתו לאור המצב המוזר שנוצר בתוך הליכוד – לדבריו, פחות מחצי מפלגה תומכת בח”כ ראובן ריבלין, כולם מניחים שהשר שלום לא יתמודד וח”כ מאיר שטרית ו/או ח”כ בנימין בן-אליעזר אינם נראים להם – מסתמנת תמיכה מסוימת ביו”ר הכנסת לשעבר דליה איציק.
חידדתי את השמיעה שלי היטב.
‘בטוח? התכוונתם לכך שיש תמיכה בח”כ דליה איציק, לשעבר קדימה, לשעבר מפלגת העבודה?’ שאלתי ‘היא עדיפה בעיניכם הליכודניקים יותר מאחרים?’
“כן. זו ברירת המחדל” נאמר לי.
ומה עוד היה אתמול במימונות? לא הרבה האמת. סרט נע של פוליטיקאים שרצים ממקום אחד לשני כדי להספיק כמה שיותר בערב אחד. המימונות הביתיות (הייתי אצל ריצ’רד פרס בבית שמש) יותר נעימות מן הציבוריות (הייתי אצל רביבו ראש עירית לוד בפארק הציבורי עם עוד כ 5000 איש).
אי אפשר להאשים אותם, את הפוליטיקאים, שהם כך מתרוצצים. הזדמנות טובה מבחינתם לפגוש כמה שיותר אנשים. מיותר לציין שרק במפלגות העורכות פריימריז (העבודה, הליכוד, הבית היהודי) אפשר היה לצפות בפוליטקאים מתחככים בציבור הרחב. עם כל הבעייתיות בשיטת הפריימריז, אני חושבת שדווקא אירועים ומפגשים מן הסוג הזה הם החלק הנחמד והנכון של עבודתם ולבטח זה עדיף על 19 הפוליטיקאים של ‘יש עתיד’ או 11 של ‘ישראל ביתנו’ שצריכים לשאת חן רק בעיני אדם אחד.
אני מצרפת פה כמה תמונות שצילמתי. לרגע אחד בביתו של ריצ’רד פרס קצת השתעממתי ואז פגשתי את רועי צ’יקי ארד מעיתון הארץ והצעתי לו לתפוס איתי טרמפ ללוד, וכך הערב היה קצת פחות משעמם.
בלוד, הספקתי לריב עם אנשי האבטחה והעיריה. הם החליטו להעיף את כל העיתונאים מן השטח שממנו אפשר היה לצלם, לכבוד בואו של שר הבטחון. תזוזי לכאן, תזוזי לשם. תגידו, אמרתי להם, אתם לא רוצים שיתעדו את האירוע. מה הקטע? הם לא רצו לענות. כל אחד מביניהם שלח אותי לפינה אחרת. בסוף סילקו אותנו אל מאחורי הגדר ואז, בלי יותר מדי תירוצים, הכניסו את הצלם הרשמי של העיריה פנימה ונתנו לו את כל המרחב הענק לצלם לבדו את המתרחש. מי נתן לאנשים האלה להיות דוברים? מי לימד אותם תקשורת? רק אתר העיריה חשוב לכם? אנשים מוזרים. אחרי כמה צעקות ומחאות, החזירו את העיתונאים פנימה.
איזה כיף לקרוא אותך, טל.
אני תוהה מדוע שכטמן לא מוותר מראש על מה שנדמה כמועמדות חסרת סיכוי.
תודה תודה. הוא לא מוותר כי אולי זה לא חסר סיכוי. ההפך, בגלל המצב המוזר שנוצר, המון מועמדים כאשר אף אחד לא יודע מה אנשים יעשו מאחורי הפרגוד – זה דווקא כן בעל סיכוי.
למה חשוב לך לסקר את חגיגות המימונה?
חשבתי שיהיה משהו מעניין מבחינה פוליטית.
פשוט ביזיון!
מפלגת העבודה שאני חבר בה בוחרת מועמד שלא מתחבר לקהל שלה – פואד פופלרי במגזר הערבי לפי סקר של המכון לדמוקרטיה
מפלגת יש עתיד גם אם ישימו בפניה את המועמד הטוב ביותר שמייצג את בוחריה לא תחתום לו כי לפיד לא נתן אישור
מפלגת השלטון או כך היא רוצה לחשוב את עצמה הליכוד הופכת למפלגת הסולטן ביבי לא מסוגלת לבחור למועמד ראוי שיוצא מקרבה כמו ריבלין ופוזלים לדליה איציק – רחמים עלינו זו בחירה ל 7 שנים
לגבי החרדים הם היחידים שבחדרי חדרים שואפים למישהו כמו שכטמן ויגאל אותם מהעוני שהם מכניסים קהילה שלמה
איך בדיוק הנשיא יכול לגאול מישהו מעוני ? אתה יודע שלנשיא אין כמט שום סמכויות והשפעה ? סתן תפקיד מיותר לחלוטין.
ושכחת גם את חוסר ההחלטיות בבחירת הנגיד
נכון. יש לא מעט דוגמאות מן השנה האחרונה.
מעניין לנחש מה עובר בראשה של השרה לבנת כשהיא יושבת עם התרבוש לראשה, איפה בייגה שוחט איפה…
מתפללת שהשופטת דליה דורנר תפתיע את כולם ותקח את הנשיאות. בא לי אישה חכמה שתייצג אותנו. אולי בזכותה נראה קצת יותר נאורים בעולם.
אם כל הכבוד לדורנר, גם ככה השופטים היקרים החליטו שהם מנהלים את המדינה. עד שסוף סוף מישהו מהם פורש, את רוצה אותו/ה בתור נשיאה?!…
למרות שאני מאוד רוצה לראות את רובי כנשיא, אני חושב שזה יהיה פשוט ביזיון אם חברי הכנסת לא יפגינו לארג’יות ויאפשרו לשכטמן ודורנר להתמודד. זה יהיה לא ראוי ולא מכובד.
מעבר לזה, לא ממש ברור לי מה יש לח”כים בליכוד נגד ריבלין, וההתנגדות אליו בתוך מפלגתו די מביישת לטעמי.
א. כשיוסף שפירא או יהודה ויינשטיין יציגו מועמדות לנשיאות (אם בכלל) הם לא יוכלו לטעון לחוסר היכרות עם המערכת הפוליטית.
ב. לגבי איציק מעניין. אולי בסוף תפתיע שתביא מספר משמעותי של מנדטים, אם כי ניצחון קשה מאוד לראות כרגע, בשעה שיש את ריבלין ובן אליעזר שנראים כמובילים (עם יתרון לפואד שנהנה מהפיצול בקולות הקואליציה)
אם כבר מחליטים להשאיר את המוסד המוזר הזה על כנו לפחות שירעננו את הגישה אליו ולא שיהיה מועדון סגור לפוליטיקאים.
אני מציע שועדות הכנסת השונות יצביעו על המועמדים שלהם לנשיאות, כל אחת מתחומה, וכמו עכשיו הבחירה הסופית תהיה במליאה. כך יוכל להיות רק מועמד פוליטיקאי אחד, שיוצע על ידי ועדת הכנסת (למרות שח”כינו הנכבדים עוד עשויים להמליץ על פואד גם כמייצג המושלם של החינוך והתרבות)…