הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
עו”ד סאוסן זהר, שייצגה את חנין זועבי בעתירה בעליון, מסבירה שלמרות מסע הרדיפה כל הראיות היו בעדה, ומודה שייחלה להכרעה בפה אחד, כפי שאכן קרה. ראיון בלעדי לסלונה
החלטת בית המשפט העליון, פה אחד על ידי תשעה שופטים, להפוך את החלטת ועדת הבחירות לכנסת ה- 19 ולאשר את התמודדותה של ח”כ חנין זועבי בבחירות לכנסת, התקבלה פחות מחודש לפני הבחירות. מי שייצגה אותה היא עורכת דין סאוסן זהר מארגון עדאלה (לצד עו”ד חסן ג’בארין), שאמרה לאחר ההחלטה: “כיוון שכל הזמן ידענו שהראיות בתיק סותרות את מה שהציג ח”כ אופיר אקוניס – אם זה דו”ח טירקל, דו”ח מבקר המדינה או עמדת היועץ המשפטי לממשלה – חשבנו שזו צריכה להיות ההחלטה. אני מודה שגם קיווינו להחלטה פה אחד של תשעה שופטים ואנחנו שמחים על כך”.
עו”ד סאוסן זהר, עדאלה
מה המשמעות של אחידות הדעה של השופטים?
“המשמעות היא שאכן אין שום ראיות נגד ח”כ זועבי – לא ראיות בנוגע להיבט פלילי של השתתפות במשט, ולא ראיות לכך שמצע בל”ד מציע את שלילת קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. בנוסף, אנחנו טענו באמצעות התצהיר של זועבי שצריך לבדוק גם את מכלול פעילותה הפרלמנטרית, את העבודה שלה בתחום שוויון מגדרי, את השאילתות, ההצעות לסדר היום ואת הדירוג הגבוה שהיא קיבלה לפי דו”ח של שדולת הנשים שהוגש לכנסת בחודש מרץ 2012″.
מאחר שהיא כן היתה על המשט, מה הכוונה שאין ראיות נגדה?
“שאין מעורבות שלה באירועים האלימים, כפי שגם דו”ח טירקל מצא. אין ראיות שהיה לה קשר כלשהו לארגון IHH, והיא גם מציינת זאת מעל כל במה. הרי כל הדו”חות הנ”ל, של כל הרשויות בישראל קבעו, שגם הצבא והמודיעין לא צפו מראש שיהיו אירועים אלימים; אז אם המודיעין לא צפה זאת, אז זועבי כן יכלה לצפות זאת? בדיון בבית המשפט העליון, ח”כ אקוניס לא התחשב בכל הדו”חות הללו, גם כאשר ציטט מתוכם, ולכן בית המשפט העליון לא קיבל את הטענות שלו”.
האם להחלטת בית המשפט העליון תהיה השפעה על השתתפות הציבור הערבי בבחירות?
“אני לא עוסקת בצד הפוליטי. אני יכולה לציין שהגשנו חוות דעת מומחה, של פרופ’ סמי סמוחה, שהציגה, מבחינה מחקרית, את הירידה בשיעורי השתתפות הציבור הערבי בבחירות, עד לרמה הנמוכה מאוד ב-2009, של 52%. אבל אני לא יכולה לחזות את הקשר בין ההחלטה הזו לבין שיעור ההשתתפות בבחירות, במיוחד בעקבות גל החוקים הגזעניים שאושרו בכנסת האחרונה”.
בדיונים קודמים, בנושא הזה, היו שופטים שחלקו על דעת הרוב. מה השתנה הפעם?
“השינוי הגדול הוא שכל הטיעון שלנו התמקד בנושא העובדתי ופחות בנושא המשפטי. בבקשת הפסילה של ח”כ עזמי בשארה, התקיים דיון משפטי ארוך, האם קביעה במצע, של ’מדינת כל אזרחיה’ שוללת את אופייה הדמוקרטי והיהודי של המדינה ובית המשפט העליון קבע שאין בכך שלילת אופיה הדמוקרטי והיהודי של המדינה. הפעם, הדיון סביב זועבי היה ממוקד בנושא העובדתי ואנחנו ניסינו והצלחנו לשכנע שהיא לא ידעה מראש שה IHH יהיו חמושים על הסיפון וכן שאין לה שום קשר אליהם. החוק מאוד מפורש ואומר שצריכה להיות תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור והיא מעולם לא תמכה במאבק מזוין. היא עלתה על המשט, כפעילות פוליטית שבאה להטיח ביקורת פוליטית במדיניות הסגר על עזה. אין לזה שום קשר עם מאבק מזוין או תמיכה בארגון טרור”.
הוקל לה אחרי החלטת בג”צ?
“היא מאוד שמחה. היא מרגישה שהיתה כאן רדיפה פוליטית ואישית, כי הרי הוועדה לא החליטה לפסול את מפלגת בל”ד כולה. ולכן, אם בל”ד לא נפסלה, למרות המצע של בל”ד, ואין שום ראיות נגד ח”כ זועבי, אז מה יש כאן חוץ מרדיפה? אך ורק הרצון של מבקשי הפסילה (ח”כ אקוניס, הליכוד, עוצמה לישראל – ט”ש) לייצר לעצמם רווח פוליטי בתקופת בחירות”.
איך את מרגישה באופן אישי? היו לך כבר הישגים קודמים בעליון וזו לא הפעם הראשונה שאת מצליחה בתיק בעל חשיבות כזו גדולה.
“צריך לבחון כל תיק לגופו. אני מאוד שמחה על ההחלטה הזו ומברכת עליה. באופן אישי, יש לי סיפוק גדול, בטח, במיוחד עבור ארגון עדאלה, שהפך להיות הגוף המוביל בהתמודדות עם פסילות של מפלגות ערביות במהלך 15 השנים האחרונות. אני שמחה שהצלחנו להוציא את זועבי מן ההענשה הזו והרדיפה אחריה”.
לכאורה מדובר בשאלה פרלמנטרית-חוקית על רקע פוליטי. למעשה מדובר בחלק מהמאבק על קיום המדינה הציונית או חלופות לה.
כל מי שכותבת על הנושא צריכה להכיר בתוצאות ארוכות הטווח של העימות על הנרטיב, הסמלים, הלגיטימיות והציביון.
מי שבוחרת בתמיכה בפלורליזם ליברלי תומכת בפועל במדינה דו/רב-לאומית (בהינתן מגמות דמוגרפיות בישראל ועצם היות היהודים מיעוט מבוטל בלב העולם הערבי. לערבים אין שום אינטרס בסיסי בקיום מדינה ציונית-יהודית, אלא רק במדינה דמוקרטית בה הם הופכים לרוב דומיננטי בשילוב עם הפלסטינים בשטחים ובירדן).
מי שבוחרת במדינה דו/רב-לאומית תומכת בפעול במדינה פחות דמוקרטית-ליברלית ויותר ערבית-איסלמיסטית, בהינתן הדת-תרבות הדומיננטית אצל הרוב הערבי, ובהינתן החלשות הציונים-חילונים בכל תסריט כזה.
נ.ב. מומלץ לראיין מנהיגי ציבור ערבי המגדירים עצמם פלסטינים בגליל, בנגב, ביפו, עכו וחיפה, כדי להבין את המגמה ההיסטורית.
עד כמה שאני מסכים איתך, יש רק בעיה אחת – הדמוגרפיה דווקא לצד היהודים. הערבים עושים פחות או יותר אותו מספר ילדים כמונו וזה גם יורד, בעוד שאצלנו זה נמצא במגמת עלייה – שלא לדבר על הגירה וכו…
אז מהצד הזה אין ממש חשש שנהיה אי פעם מיעוט כאן, כולל אם נספח את יהודה ושומרון.
א. פסילה של אדם לרוץ לכנסת היא אכן דבר קיצוני ונדיר וצריך ראיות חזקות ו…אומץ מצד בית המשפט למעשה כזה. בפרשת עזמי בשארה התגלה שדווקא אלו שטענו לפסילה צדקו – מי שיוצא למדינת אויב על מנת להלל ולשבח את מנהיגה שמאיים על ישראל יוצר חזקה שהוא אכן תומך “במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.” כמאמר סעיף 7א ס”ק 3 לחוק יסוד הכנסת. חברת הכנסת זועבי חצתה את הגבול בין דיבורים למעשים עם הצטרפותה למשט. מדובר במעשה אקטיבי שנועד לתמוך במאבק נגד מדינת ישראל.
ב. אני בספק אם במדינה מערבית אחרת היו מתירים למי שפועל או מצטרף לגורמים זרים במאבק נגד המדינה – לרוץ לפרלמנט של המדינה. לבג”ץ כאן כמו במקרים אחרים חסר אומץ והוא כל כך חושש מ”מה יגידו” עד שהפך את עצמו לאימפוטנט בכל הקשור לדברים שהם אלמנטרים במדינות אחרות (רק להזכירכם – לפני מספר ימים בית המשפט של האיחוד האירופי סירב להורות על חשיפת המימון של האיחוד לארגוני זכויות למיניהם מחשש לפגיעה באינטרסים לאומים – דבר שלא היה עולה על דעתו של בג”ץ הישראלי).
ג. טוב שראיינת, חבל שהראיון נקרא כמו הרמה להנחתה ויח”צנות לעורכת הדין. לא היו מזיקות שאלות קצת יותר מורכבות מ”הוקל לה אחרי ההחלטה” ו “איך הרגשת”. נו באמת.