הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
פוסט אורחת של שרי רוט, מחרדים 10
ימי פגרה הם ימים משמימים בכל הקשור להתרחשויות פוליטיות. אלא שנראה כי מאז תום ‘צוק איתן’, אין רגע שקט בזירה • מה קרה לסער? איך קורה שאחרי כל מה שנתניהו עולל לחרדים, הח”כים זוחלים לכל פגישה? מהו בסיס הסכסוך בין נתניהו ללפיד? ולמה, בעצם, לא ללכת על בחירות עכשיו? • שרי רוט על קו התפר שבין תשע”ד-תשע”ה
1.
פרישתו הפתאומית של שר הפנים גדעון סער הותירה אחריה צרור שאלות ותהיות. אין זה סוד שסער, במהלך התקופה האחרונה, וביתר שאת לאחר הבחירות לנשיאות, בהן נבחר המועמד שהריץ בניגוד לדעת ראש הממשלה, נערך בכל כוחו לפריימריז בליכוד.
פרישתו הותירה אחריה סימן שאלה גדול – אם נערך, מדוע החליט לעזוב בפתאומיות? האם הבין לפתע שאין לו סיכוי?
בליכוד לא נוהגים להדיח ראשי ממשלה מכהנים. בטח לא ראש ממשלה מכהן ומצליח, גם אם הוא לא טוב בללכד את השטח הסוער של הליכוד. אז על מה חלם סער כשעסק בהכנות להתייצב על קו הזינוק? יש אומרים, כי גורמים בסביבתו נהגו לומר לו שוב ושוב: ‘רוץ, סער, רוץ. יש סיכוי’ – כי זה מה שרצה לשמוע, ולאו דווקא כי האמינו בכך.
כך או כך, בקרוב צפויים פריימריז לראשות הליכוד.
מי ומי יהיו המתמודדים מול נתניהו? יתכן שח”כ משה פייגלין יחדש את מנהגו להתמודד (למרות שלאחרונה פטרונו הפוליטי בליכוד, השר ישראל כץ, התאחד עם נתניהו), אולי גם ח”כ דני דנון יחליט לאתגר. סיכויים ריאליים? לא ממש.
2.
קחו, למשל, את האירוע בו נוהגים חברי תגר להתכנס מידי שנה, ערב החגים. קבוצת חברי ליכוד מבוגרים, יוצאי אצ”ל, דור המייסדים של המפלגה. אל האירוע שלהם, המתקיים סביב שולחנות ערוכים, נוהגים להגיע נתניהו והשרה. אלא שאם בשנה שעברה השתתפו בו כמה עשרות איש בלבד, פלוס כמה צעירים שנבחרו בקפידה (יעקב וידר, החרדי של הליכוד, נמנה עליהם), הרי שהשנה הגיעו למעלה ממאה צעירים. “מרגישים פריימריז באוויר”, אומר אחד מבכירי הליכוד, שגם האירוע הזה “הריח לו” בחירות.
נתניהו לא ממש הבריק בנאומו. שוב ושוב חזר על המנטרות הקבועות של בטחון, בטחון, כלכלה, כלכלה. והיה שם גם הסיפור על כיפת הברזל (עמיר פרץ), עבורה הורה לרכוש את המיירטים. היות ובלעדיהם היא לא הייתה פועלת – אז הקרדיט מגיע לו. הסיפור הזה סופר על ידו לראשונה עם תום המלחמה, במסיבת עיתונאים משותפת עם שר הבטחון בוגי יעלון, ומאז שב ומסופר שוב ושוב…כמה מאולץ.
3.
קצת מעוררת גיחוך הזחילה החרדית (יהדות התורה וש”ס כאחד, בקטע הזה) לעברו של ראש הממשלה. מה לא אמרו עליו במהלך השנה האחרונה. כל ח”כ ובטאונו תקפו את נתניהו, לעיתים בנקודות הכואבות ביותר, תוך שאינם מחמיצים שום הזדמנות. גם השבוע, עם פרישת סער, תקפה העיתונות החרדית את ראש הממשלה, שבשלו הסער הזה.
אז איך קורה, שאחרי כל זה, זוחלים הח”כים לכל פגישה אליה הם מוזמנים?
פסיכולוגים מוזמנים לדון בתופעה, אבל ניתן גם להעניק לה פרשנות פוליטית. הרצון לנקום ביו”ר יש עתיד יאיר לפיד, גובר על הרצון לנקום בביבי. אחרי הכול, הכול מבינים כי נתניהו היה שבוי בידיו של לפיד – ומכאן החלו כל הצרות.
ברור לכל בר דעת שאין כמעט סיכוי שהמפלגות החרדיות יכנסו לקואליציה בטווח הקרוב. אבל עצם החיבוק החרדי לנתניהו, מאותת ללפיד שכוחו מוגבל. חלפו-עברו הימים של הרכבת הממשלה, עת היה כל יכול – יחד עם ה’אח’, יו”ר הבית היהודי נפתלי בנט. אחוות האחים שלהם כבר לא משהו, בנט אינו מטיל כיום וטו על כניסת המפלגות החרדיות לקואליציה. בהחלט סיבות טובות לדאגה.
נבהיר בזאת: השיחות של החרדים עם נתניהו עסקו בעיקר לא בכניסתם לקואליציה, כי אם בתמיכתה מבחוץ. אם וכאשר יתחולל משבר מול לפיד, נתניהו יכול להיות בטוח שהחרדים לא ימתינו לו עם הסכין, ויעדיפו לנעוץ אותו בלפיד.
בבחירה בינו לבין יאיר לפיד, הפנים והבין ראש ממשלת ישראל, החרדים שונאים יותר את האחרון. וזה בהחלט גרם לו לנחת.
4.
מהו, בעצם, בסיס הסכסוך הנוכחי בין נתניהו ללפיד?
בשיחה עם גורם בכיר בליכוד, מתברר שנתניהו דורש עוד מיליארדים תוספת לתקציב, עבור צורך בטחוני שהוא אינו מוכן לפרט. אחד הח”כים ששאל על כך נענה: “דבר עם אלקין, הוא יסביר לך”. אלקין הוא יו”ר ועדת החוץ והבטחון, אך סביר להניח שגם הוא אינו יודע במדויק מהו הצורך הבטחוני אליו מכוון נתניהו. האם מדובר בהתחמשות עבור תקיפה באיראן? עבור מתקפה מחודשת בעזה? – מי יודע.
מאחר ואין מצב להגדיל את הגירעון באופן כה בלתי אחראי, נראה שאין מנוס מהעלאת מיסים, צעד לו מתנגד לפיד, שעוד חפץ במיליארדים עבור חוק מע”מ אפס שלו.
ומכאן הפלונטר.
הפשרה, אם תהיה, יכולה לבוא בדמות אישור מע”מ אפס לתקופה מוגבלת, כותרות בעיתונים ומחיאות כפיים ללפיד, ואז – ביטולו.
5.
למה, בעצם, לא ללכת על בחירות עכשיו?
מצד אחד, הסקרים מנבאים לנתניהו את הגדלת כוחו. כיום עומד הליכוד על 18 מנדטים, בעוד הסקרים הנמוכים ביותר מעניקים לו 25 ח”כים. מחד, ראש הממשלה לא ממש רועד מאפשרות של בחירות. יש לו מרחב תמרון פוליטי טוב ופוזיציה נוחה.
מאידך, אתה יודע איך אתה מתחיל מערכת בחירות, אבל לעולם לא תדע איך תסיים אותה. וכל עוד נתניהו יושב על כס ראשות הממשלה ומתגורר בבית שברחוב בלפור – למה לשחק בגורל?
לעומתו, יאיר לפיד, נמצא בפוזיציה הרבה פחות נוחה. הסקרים ממש אינם מחמיאים, לשון המעטה, ונתניהו, כך נראה, נהנה להתעלל בו בנקודה הרגישה הזו. פלא שהוא קורץ לחרדים?
6.
ומה באשר לאביגדור ליברמן? מתברר שלא כל בכירי הקואליציה בטוחים כי מה שהוא אומר במסיבות עיתונאים בגלוי, זה גם מה שהוא מאמין בו ומתכוון אליו. ליברמן לא יסכים לשום שינוי בקואליציה הנוכחית, ואם כבר – אז הולכים לבחירות.
ובכל זאת, יש בכירים בליכוד שמוכנים להישבע ששר החוץ לא יפיל את הממשלה בשום מצב. הם שמעו ממנו, כך הם מעידים, כי למרות כעסו על החרדים (בחירות ירושלים), ויעקב ליצמן (האיש שהמליך את ניר ברקת על חשבון מועמדו משה ליאון), הדרך לנקמה לא חייבת לעבור בגביית חשבון מהמפלגות החרדיות כולן.
האם זה אומר שהחרדים בדרך פנימה? ממש לא. אבל זה אומר, שהם ב’חוץ’ שמרגיש כמו בפנים.
כל זאת בתקווה שלפיד מבין את הרמזים. שכן, כל תחושת מצוקה מצידו מעלה את מפלס האושר של הח”כים שאכלו מידו, מאז הוקמה ממשלת ה’אחים’, מרורים.
הזחילה של החרדים לממשלה לא מעוררת גיחוך. אין להם שום ברירה.
מצביעי מרצ, הבית היהודי, העבודה, הליכוד, יש עתיד, ישראל ביתנו, וגם רוב מצביעי המפלגות הערביות – יודעים שאם לא יקומו בבוקר לעבודה, הם ירעבו ללחם.
מצביעי המפלגות החרדיות התרגלו לכך שההנהגה שלהם תדאעג שיקבלו קצבאות כך שלא יצטרכו לצאת לעבוד (ובכך הם עלולים להיחשף להשפעה המשחיתה של החברה הכללית, ולעמדות אחרות, ר”ל…). אילוץ זה כופה על המפלגות החרדיות לנסות לזחול לכל ממשלה, בכדי לקבל את הקצבאות שמקיימות את הציבור שלהם.
גפני, ליצמן, דרעי וכל השאר – יודעים שני דברים חד משמעיים:
1. אין להם שום יכולת לשרוד באופוזיציה, מבלי לגלות שהאלקטוראט שלהם יצטמק מאוד (ברגע שקצבאות לא באות, אנשים יוצאים לעבוד, וכך הם פחות תלויים במי שסידר להם את הקצבאות, ועלולים להצביע למישהו אחר…).
2. הציבור שלהם לא באמת יכול לסבול ברית עם השמאל הקיצוני. אין ספק שההנהגה החרדית היא הרבה יותר שמאלה מהציבור החרדי – ולכן כל פעם שמתקרבות בחירות, הם פתאום שוברים ימינה. דרעי, האיש שכמעט אין אדם שלא יודע עד כמה הוא שמאל, ועד כמה אוסלו עבר בזכותו – טרח להתראיין לאתר חרדי כדי למחות בזעם על “השקר” כאילו אוסלו עבר בזכותו. ברור שהוא משקר, אבל עצם העובדה שהוא נאלץ להגיד דברים שאינו מאמין בהם, מלמדת עד כמה מוגבלת היכולת שלו לעשות כרצונו וללכת עם השמאל.
ביבי יכול להיות רגוע מאוד. הקואליציה הבבאה שלו תהיה איזו קואליציה שיבחר. גוש הימין הבסיסי (סליחה, מרכז-ימין – אם לשמאל מותר, אז גם לנו…) של ליכוד-ליברמן-בית יהודי, יתחזק בבחירות הבאות עפ”י כל סקר שישנו, ויוכל להרכיב איזו קואליציה שירצה – עם לפיד, עם חרדים, עם כחלון ולפיד, עם כחלון וחרדים, ואולי אפילו עם בוז’י, שבועיין לפני שיודח בפריימריס הבאים שם במפלגת קפד-ראשו…
על פי ההגיון הזה, גם למפלגות הערביות ולמפלגת “הבית היהודי” אין ברירה והן חייבות “לזחול לכל ממשלה” (בגלל זה כנראה היתה תמיד ביקורת על המפלגות החרדיות, כי הן “זחלו” לכל ממשלה והסתפקו בפירורים כמו ראשות ועדת הכספים, סגן שר במשרד האוצר ושפע תפקידים ביצועיים אחרים). הרי מדובר במפלגות סקטוריאליות שללא ייצוגן בממשלה לא ייענו צרכיהם המיוחדים במידה הרצויה להם. ובכל זאת הן שורדות ולעיתים גם מתחזקות באופוזיציה.
בעשרות השנים האחרונות שתי הממשלות היחידות בהן החרדים לא נטלו חלק הן ממשלות “ליכוד”. נראה לי שעם השמאל הם מסתדרים יותר טוב.
ביבי לא יכול להיות רגוע מאד כי זה לא באופי שלו. ובקונסטלציה הנוכחית אי אפשר להאשים אותו. אין שום עירבון שאיזושהי מפלגה תמליץ עליו בפני הנשיא להרכבת הממשלה הבאה. אולי בנט ימליץ על ליברמן? אולי ליברמן ימליץ על בנט? הוא יזיע טוב טוב, זה מה שבטוח. קואליציה כרצונו? לא בארצנו.
עפ”י ההגיון הזה, המפלגות הערביות וטגם הבית היהודי, מייצגות ציבור שברובו עובד למחייתו. יש הרבה דרכים להתייחס לעניין, אבל זו המציאות.
אין לי ספק שהההנהגה החרדית יכולה להסזתדר מצויין עם השמאל. הציבור החרדי לא ממש מסתדר עם השמאל, וההנהגה לא רוצה לאבד את הציבור (היום הם מצביעים כרצונם, ומחר עוד יילכו לעבוד ולהתגייס, רחמנא ליצלן…).
ביבי אכן לחוץ להחריד – זה לא אומר שיש לו סיבה להיות לחיץ. המציאות האובייקטיבית בשטח, היא כולה לטובתו. סוגיית ה”על מי ימליצו” היא בעיקר המצאה של כמה עיתונאים שונאי-ביבי שמצאו עוד דרך להפחיד אותו. בפועל לבנט ולליבמן אין שום אלטרנטיבה, וגם החרדים, עם כל הרעש – לא ימליצו על מי שתמליץ רע”ם-תע”ל. דרעי לא רוצה לאבד את שארית הציבור שלו…
האלקטורט שלהן לא מצטמק.
בסקרים יהדות התורה מקבלת כמות מטורפת של מנדטים (יחסית, כן?…) ושס מתרסקת בגלל הסתלקותו של מרן.
אני לא בדיוק מבין את ההגיון שלך,. הרי החרדים עובדים, ועובדים קשה. מסביבי רוב מכריי עובדים.
אברכי כולל לא עובדים וכל חרדי עובד מחזיק להם אצבעות ותורם להחזקת עולם התורה. תשאל ותברר…
ככה שהעניינים לא ממש כציוריך