הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
איך קרה שח”כ עליזה לביא מיש עתיד נאמה בפני נשות רבנים חרדים • מה קרה שכחלון פתאום מגדיר את כולנו “מסורתית” והאם רחל עזריה צריכה להתחיל לחפש בית • מדוע כדאי לכל מי שכבר שיבץ את סער ברשימה של כחלון “לחכות לסוף” • ומה פשר הסכסוך שיזם ברקת עם האיש והחיוך
שרי רוט, חרדים 10
1.
לא תאמינו, אבל למרות שבקושי חלפו עשרה חודשים מאז הבחירות לכנסת ה-20, במסדרונות המשכן כבר ניתן להריח את אווירת הבחירות הבאות…
קשה להניח את האצבע על הנקודה, אבל משהו מנצנץ בכיוון.
כמו תמיד, ראש הממשלה בנימין נתניהו הראשון לזהות, כשהכריז על רצונו להקדים את הפריימריז לתפקיד יו”ר תנועת הליכוד. הייתם צריכים לשמוע את ח”כ מיקי זוהר ביום שני, בפתח ישיבת סיעת הליכוד, מחמיא ל’מנהיג’, תוך שהוא חוזר כמה וכמה על המילה.
את הפריימריז, למי שלא עקב, הצליח נתניהו להקדים, אבל יו”ר מרכז כלבבו לא הצליח לגרום לחברים לבחור.
מעקב צפוף אחר יו”ר המחנה הציוני, ח”כ בוז’י הרצוג מעלה כי גם שם פתחו בקמפיין. המנטרה עליה חוזר בוז’י שוב ושוב, בלי להתעייף, היא: נתניהו עייף.
ביום שני הגיעה תגובת הנגד של נתניהו. “כשקשה, אנחנו עובדים קשה יותר. וכשקשה יותר – לא הולכים לישון”, אמר, והנחית על בוז’י את העקיצה שהזכירה כיצד אמר על ליל הבחירות: ״כן, הלכתי לישון, אני במצבי לחץ כאלו, אין לי מה לעשות, אני הולך לישון״.
ב’יש עתיד’ ממשיכים את אירועי ‘הפרשת חלה’, בהם החלו עוד בערב הבחירות הקודמות.
הפורמט מעניין: ח”כ עליזה לביא, בדואט עם ליהיא, רעייתו של יאיר לפיד, נוסעות יחדיו ליעדים שונים כדי לערוך את הטקס. ההזמנה הבאה הגיעה אליהן מכיוון מפתיע…קיבוץ רשפים המשתייך לשומר הצעיר.
בין לבין מנסה המפלגה להגיע אל יעד הבחירות כשהווטו חרדי כבר לא מרחף מעליה. הסתה נגד חרדים כבר מזמן לא ‘אין’ במדינה. שכן, היום שוב נהנים לשנוא את ההתנחלויות.
אם בתחילה נראה היה שמאמצי יו”ר יש עתיד יאיר לפיד נושאים פרי והנציגים החרדים, לפחות שלא בפרהסיה, מנהלים עמו שיחות, כשרק שר הבריאות יעקב ליצמן מחרים – הרי שלאחר אירועי חוק הגיוס המתוקן התמונה פחות פשוטה ונדרשת עבודה סיזיפית מצידו להשגת היעד.
אפרופו שיחה עם הנציגים החרדים: היה זה ימים אחדים קודם ל’פרוץ מאורעות חוק הגיוס’. מצאתי ח”כ מדגל התורה משוחח בעירנות עם לפיד, צמודים לקיר של אחד ממסדרונות הכנסת.
הימים היו ימי מתיחות שיא בסיעת יהדות התורה. נציגי דגל התורה הקפידו להחרים את ישיבות הסיעה המשותפות (מאז זרמו הרבה מים בברזי החינוך העצמאי וישיבות הסיעה שוב מאוחדות).
מותר לדבר עם יאיר? שאלתי.
“אם זה לא ליצמן – מותר”, השיב איש ה’דגל’.
היום, אני יכולה לשער, זה לא היה קורה.
אבל עזבו אתכם מריח בחירות כשבש”ס, למשל, יש כבר אש אמיתית. שנה מאז ‘קמפיין השקופים’, והמפלגה יוצאת בקמפיין חדש ובו רשימת ההישגים. אילולי ריח בחירות שעולה באפם, לא סביר שמפלגה תבחר להשקיע מממונה כדי להבליט הישגים. בשביל זה יש את ערבי הבחירות.
כשהקדמת בחירות בישראל הוא תרחיש מפתיע, תמיד טוב להריח אותו מראש.
וכשקואליציה מפסידה בהצבעת אי אמון לאופוזיציה, כדאי שתזכרו שאנחנו התרענו.
2.
כשראיתי את המחזה מול עיני, התקשיתי להאמין שהוא אמיתי: היה זה לאחר אישור חוק הגיוס המתוקן, יש עתיד מנסה לצאת שוב מהריסות יחסיה עם החרדים, ובתמונה: ח”כ עליזה לביא מ’יש עתיד’ עומדת על הפודיום ומדברת בפני…נשות רבנים חרדיות.
צריך להודות: אילו לא הייתה ב’יש עתיד’, הייתה עליזה לביא מצליחה בקדנציה הקודמת לפעול רבות למען נשים חרדיות. הלוואי שהשרה לשוויון מגדרי גילה גמליאל או שרת התרבות מירי רגב יעשו שתיהן יחד חצי ממה שעשתה עליזה בתפקידה כיו”ר הוועדה לקידום מעמד האשה.
אלא שמיקומה במפלגה שקרעה את הקשרים בינה לבין הציבור החרדי, הובילו לכך שח”כים חרדים נהגו להחרים את ישיבות הוועדה. דווקא בקדנציה הנוכחית, ולמרות שהיא ישובה על ספסלי האופוזיציה, הייתה לה עדנה.
אחד הנושאים בהם טיפלה רבות היה המודעות למעשים בלתי ראויים בתוך החברה החרדית.
לפני שלושה שבועות, במלון ירושלמי, התכנסו רבנים ודיינים לכנס שנתי. גם נשות הרבנים התכנסו לכינוס מיוחד משלהן, שכותרתו: ‘מנהיגות נשים חזקה לחוסן המשפחה’.
הרעיון לקיים את הכנס היה של שר הדתות דוד אזולאי, שעשה שעות לצד עליזה לביא בדיונים בנושאים בהם עסק הכנס, ובאופן טבעי ראה לעצמו לחובה או לזכות להזמין גם אותה לאירוע.
מי שקיבלה את פניה הייתה רעייתו של יו”ר ש”ס, יפה דרעי, יושבת ראש מועצת הנשים של ש”ס (גוף לא ממש פעיל, המונה שתי חברות – יו”ר פלוס חברה) שאף לחצה את ידיה. ימות המשיח? חכו עד שתשמעו את ההמשך.
אז ככה: בתכנית המקורית לא תוכנן שהח”כית מיש עתיד תנאם. אבל משביקשה לדבר כמה דקות, נענה אזולאי לבקשתה. וכך קרה הבלתי יאומן כשחברת כנסת מיש עתיד נאמה בפני רבניות מכל החוגים, ובהן גם ונשות ש”ס.
אז נכון שדרך ארוכה מאוד עוד עומדת בפני יש עתיד עד שאחד מח”כי המפלגה יוזמן לכנס בדגל התורה, אבל, בכל זאת, התחלה מסוימת יש כאן – ויאיר לפיד יכול לרשום לעצמו ‘וי’ בזכותה של לביא.
לטובתו, ולטובת מפלגתו, הייתי מצמידה הערת אזהרה של ‘רק שלא יהרוס, שלא ידבר בשנתיים-שלוש הקרובים מילה בנושא הגיוס. מיצינו, העם מיצה, העם עייף מלשמוע על כמה חשוב ש’כל’ החרדים יגויסו’, יש נושאים פיקנטיים הרבה יותר, והם ממוקמים בכיוון של גבעות בנימין.
עליזה לביא ומשה גפני, צולם בכנסת ה 19 (מארס 2014)
3.
“לא”, הוא השיב בנחרצות, כשנשאל האם מפלגת ‘כולנו’ הולכת להתערבב עם הליכוד לקראת הבחירות הבאות.
זו הפעם השניה שיו”ר ‘כולנו’, שר האוצר משה כחלון, מארח את תא העיתונאים הפרלמנטריים בכנסת, לשיחה פתוחה וגלויה. הוא אינו מרבה להתראיין, אבל מאמין בשיחות עם עיתונאים.
בנושא הזה, אגב, הייתי מציעה לראש הממשלה ללמוד ממנו. שידבר קצת יותר עם העיתונאים, ובין לבין – שגם יחייך. בקיצור, שיהיה כחלון…
“עזבתי את הליכוד לא כדי לחזור לליכוד”, אמר, אבל אז הוסיף עוד משפט: “הייתה חסרה מפלגה, טיפה מסורתית“.
הופ.
דווקא כשמפלגתו הופכת ללעומתית לחוק השבת של ח”כ מיקי זוהר מהליכוד (חוק סוציאלי, אגב, שאינו קשור לחרדים) משרבב ראש מפלגת שלנו את המילה ‘מסורתית’.
איך מסורתית כשבפנוכו נמצאת רחל עזריה, לדוגמה?
ניסיתי לשאול אותו, אבל הוא לא ממש ענה. למרות זאת, משהו בתנועות העין שנלוו להסבריו על הסיעה נתנו לי להבין (ואולי טעיתי) שרחל עזריה לא ממש ממושמעת בנושא זה. ושאולי (ושוב, הפרשנות על אחריותי האישית בלבד) אם זה היה תלוי בו ורק בו, חוק השבת היה זוכה בקולות מפלגתו.
אם אני צודקת בתחושה, אזי בקדנציה הבאה תצטרך עזריה לחפש לעצמה בית אחר.
אבל איך אמר כחלון עצמו? “מי שאוהב כדורגל, ואני אוהב כדורגל יותר מכדורסל, יודע שצריך לחכות לסוף, אז קורות הדרמות…”
אני עצמי לא אוהבת/מכירה לא כדורגל ולא כדורסל, אבל מציעה לשמוע לו.
ולחכות לסוף.
4.
בניגוד לכל מי שכבר שיבץ את גדעון סער ברשימה של כחלון, אני הייתי מציעה גם בנושא הזה, להמתין. לסוף.
אז נכון שכחלון הוציא כותרות מהפגישה והן היו עמוסות שבחים לידידו משכבר הימים: “גדעון חבר שלי, מנהיג שיש לו מה לתרום לציבור”.
אבל חוץ מ’הכל דיבורים’ לא מצאתי בדבריו הצעה קונקרטית. הרי סער לא הולך להיות מספר 2 של…וכחלון לא יהיה הפראייר שיוותר על כיסאו בראשות המפלגה. שטות שכזו עשה פעם אחת בוז’י הרצוג, ואת המחיר עליה הוא משלם עד רגעים אלו.
כאשר ניסו חברי התא ללחוץ עליו ולהיכנס לשאלת המקומות – הוא בהחלט התחמק. “לא נכנס לזה, עושה לו עוול כשמשבץ אותו כבר מעכשיו, זה לא פייר, זה לא הוגן”.
צריך להכיר את כחלון, האיש שלא יריב, האיש שלא יפגע, האיש שיידע להתחמק באלגנטיות, האיש שגם כשיסרב לך יעשה זאת עם חיוך – כדי להבין שגדעון סער לא עומד לזכות ב’כולנו’ לכיסא המלכים.
אז אולי יהיה זה אלי ישי שינסה להקים מפלגה ישראלית כללית, תואמת ליכוד (המשבצת אליה לוטש עיניים גם יו”ר הבית היהודי נפתלי בנט) ויציע לגדעון את הבכורה – אבל לשם כך יעזוב סער את הליכוד?
ובכלל, איך אמר כחלון? “גדעון בליכוד”. רק עתה הצביע עבור חיים כץ לתפקיד יו”ר המרכז, הוא עדיין חבר מן המניין. חבר שיש לו בטן מלאה על ראש הממשלה אמנם, חבר שטוען שהליכוד מנוהל כמו ‘תיאטרון בובות’, אבל חבר. חבר שעזב מסיבות די עמומות ועלומות. בדיוק כפי שעזב אריאל אטיאס, וכפי שפרש שי פירון.
לאן ישוב? האם ישוב? נחכה “לסוף”.
5.
התעלומה היא דווקא במישור היחסים שלו עם ניר ברקת.
כחלון אינו עשוי מחומרים של ‘מסתכסך’, ולפיכך ממש לא ברור מדוע קם ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, בבוקר לא בהיר אחד, וסימן מטרה: שר האוצר של מדינת ישראל.
בעוד הוא נערך לבחירות (ריח בחירות, כבר אמרנו) וממלא את רחובות ירושלים בפלקטים הנושאים את תמונתו, הוא שב ומטיל בוץ בפרצופו של שר האוצר.
כאילו כל צרותיה של עיר הבירה אינן נובעות אלא מכיוונו של האיש והחיוך.
לשבחו של כחלון ייאמר כי הוא מקפיד על מדיניות הבלגה. גם כשניסיתי לשאול אותו כיצד הוא חש מול הקמפיין שתוקף אותו – המשיך לחייך. “אני לא יודע מה הוא רוצה ממני, אני באמת לא יודע מה הוא רוצה ממני”.
מישהו, אגב, יודע?
6.
האמת, כחלון וברקת הם שני הפכים באשר מה שהם מייצגים.
ניר ברקת מגיע מ’כפית של זהב’. האיש יכול להרשות לעצמו לעבוד שנים מבלי לקחת מקופת העירייה משכורת (נוטל שקל סמלי בלבד), ומסוגל לעבור מערכות בחירות עם דו”חות ביקורת על השקעה מעבר לחוק ולשלם קנסות, שלא מזיזים לו את הארנק.
כחלון, לעומתו, מגיע מרקע הפוך לגמרי. מגבעת אולגה, ממשפחה מעוטת יכולת, מהיכרות עם האנשים השקופים.
קחו דוגמה: שאלנו אותו על תמיכתו בדירות להשכרה. כשהוא השיב, הוא לא עשה זאת באמצעות מושגים כלכליים המדברים גבוה-גבוה. הוא פשוט הביא דוגמה מ…אמא שלו.
“היינו תשעה ילדים בבית, חיינו בדירה, אבא נפטר, נשארו 8 ילדים, היום אמא לבד בבית. למה שלא תפצל את הדירה ותשכיר אותה לעוד דייר?”
כשכחלון שוקל שיקולים כלכליים הוא עושה את זה ‘מתוך העם’, מ’למטה’. הוא חי את העניים, את הנזקקים, את אלו שכמה לירות מהשכרת יחידת דיור מאוד יעזרו להם לגמור את החודש. ולא כדי לטוס ללאס-ווגאס.
כחלון לא קנה שלטון או מפלגה בכסף. הוא השקיע בקמפיין, אבל בעיקר הציב את העשייה שלו במשרד התקשורת, את הקשרים האנושיים הטובים שלו ואת…החיוך.
כמה חבל בשביל הליכוד, שהוא כבר לא שם.
ניר ברקת מגיע מ’כפית של זהב’
סיפור – הדרך לכפית הזהב:
ליל חורף בהיר בסוף שנות ה-70. כח צנחנים יוצא מהכפר דיר מימס לכיוון מבצר הבופור כחלק ממבצע “רונית”. המשימה של גדוד 890 היא לכבוש מתחם בקרבת הבופור שבו פרושה יחידת ארטילריה של המחבלים שנוהגת להפגיז את קרית שמונה ומטולה. מטפסים לרמת ארנון בציר קשה לתנועה. כח שכן של גדוד 202 מתגלה ומתחיל להילחם. הכח של 890 ממשיך ליעד שלו מול אש לא מדויקת ומשתלט עליו במהירות לאחר שחיסל 7 מחבלים ולכד עוד 2. לאחר פיצוץ המבנים והקנים הארטילריים נסוגים לשטח מדרום לליטני שם מסומן שטח נחיתה למסוקים. כאשר המסוק הראשון קרב לטרפז שלו פותח לפתע אחד הלוחמים באש ומסתער לתוך ענן האבק. בשטח מהומת אלוהים. לאחר שחוברים ללוחם מוצאים אותו רוכן מעל גופת מחבל חמוש בRPG. הכח ניצל. שנה וחצי מאוחר יותר יוצא כח צנחנים מאזור מרג’ עיון לאותו איזור (רמת ארנון) כחלק ממבצע “מוביל”. הלוחם הוא כעת מפקד מחלקה בגדוד 890. משימת הגדוד היא לכבוש ולהשמיד מתחם של מחבלים בפאתי הכפר תבנין. הכח מתגלה בשטח היערכות והפשיטה השקטה הופכת לקרב היתקלות. המ”פ מוקי קנישבך מוביל הסתערות על היעד מול אש תופת, הוא נפגע ממספר כדורים ונופל (לאחר ההסתערות חוזרים ומוצאים את גופתו, אז עדיין היה נהוג לא לפנות פצועים תוך כדי הסתערות). המ”מ נוטל פיקוד וממשיך בהסתערות ובהמשך בטיהור היעד למרות שגם הוא חטף כדור.
כך גדלים עם כפית זהב.
אוהבים אותך כחלון.
אהבתי את שבחרת לתאר כדוגמה לכך שכחלון חושב מהעיניים של העם. לא העם של כפית הכסף אלא אותו העם של כפיות הפלסטיק. אותו העם שזקוק למישהו שיגן עליו, שיגרום לכך שיוכל לשלם כמה אגורות פחות על קוטג’ וקורנפלקס. אותו העם שרוצה רק לחיות, אבל לחיות בכבוד. אני מאמין באיש ובדרכו ולאחרונה קשה למצוא כתבות מהן אפשר לרוות קצת נחת בקשר אליו. המשיכי להאיר לנו את דרכו.
כמה חבל שבנושא הגז כחלון פעל ביחד עם הטייקונים ונגד העם. הוא יכול היה לשנות לחלוטין את המתווה בסיטואציה הפוליטית הנוכחית ובחר בטייקונים.
עצוב.
(והחיוך לא מכסה את ערוותו).