שרי רוט: האם סיכל ליצמן ‘דיל’ שרקח גפני על חשבון אריה דרעי?

ליברמן מרגיש שמורחים לו זמן • עבור הבית היהודי המשא ומתן מתנהל בעצלתיים • כולנו רוצה ‘ארגז כלים’ ונכנסה למסלול התנגשות מול אריה דרעי • בש”ס מחכים שכחלון יירד מהעץ וישאיר בידם את מינהל התכנון – שעליו, כידוע, העולם עומד • ומשה גפני עושה הכל כדי לקבל את ראשות ועדת הכספים, רק כדי לא לפתוח אפשרות שיעקב אשר יחזור לכנסת

שרי רוט, חרדים 10

אם במוצאי יום הבחירות נראתה מלאכת הרכבת הקואליציה כקלה מאין כמותה, הרי שחלוף הימים מתברר כי הדברים אינם כה פשוטים.

כפי המסתמן כעת, יתכן ובנימין נתניהו יאלץ לבקש מנשיא המדינה רובי ריבלין ארכה נוספת של 14 ימים שמתיר לו החוק, כדי לסיים את מעשה המרכבה. שכן, נכון לעכשיו נראה שהצדדים לא יתעשתו ולא ‘ירדו מהסוסים עליהם טיפסו’ – עד לרגע האחרון.

ב-25 לחודש הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה. כעבור 28 ימים יפוג תוקף מנדט שהוענק לו, ונתניהו ייאלץ להגיע בשנית כדי לבקש ארכה של 14 יום נוספים. חוקית הנשיא אינו חייב להעניק ארכה, אך מעשית נשיאי המדינה נהגו להעניק אותם מבלי לפשפש בטיב הסיכויים ו/או טיב המו”מ מול המפלגות.

המשמעות: בפני נתניהו עומדים פחות משבועיים כדי לסיים את המנדט הראשון ועוד שבועיים נוספים עד תום הארכה. מדובר בפרק זמן ארוך, ארוך מדי יש שיאמרו, וכפי שהדברים נראים כעת, הצדדים במשא ומתן עושים הכול כדי למרוח את הזמן ולנצלו עד תום.

ישראל ביתנו: 

תחושה של מריחה. בראיון שהעניק אתמול לרשת ב’, סיפר יו”ר ישראל ביתנו, ח”כ אביגדור ליברמן, כי צוות המו”מ של מפלגתו נפגש עם צוות המו”מ של הליכוד ביום רביעי האחרון, ו”התחושה הייתה של מריחה”.

“זה כאילו משחקים כדורגל וצד אחד מעביר את הכדור רק במרכז המגרש”, המשיל ליברמן מעולם הספורט. “ממש מושכים זמן. מעבירים כדור במרכז המגרש, בלי לסמן איך רוצים לפרוץ את הדרך. איך רוצים להקים את הממשלה הבאה”.

ליברמן הציג, כביכול, שלא התיקים הם עיקר עניינו, וכי נידונו נושאים ‘ברומו של עולם’, כמו עונש מוות למחבלים, פנסיות, ופטור ממע”מ למוצרי יסוד. אך קשה להתעלם מהעובדה לפיה חותר ליברמן לקבל לידיו את התיק הבכיר בו הוא מחזיק כיום – תיק החוץ. תיק, אליו לוטש עיניים גם יו”ר הבית היהודי נפתלי בנט  (פלונטר א’).

באופן רשמי הבהיר ליברמן כי אינו מתנה את כניסת ישראל ביתנו לממשלה בתיקים, בטח לא בקבלת תיק הביטחון בו חשק  במהלך מערכת הבחירות.

אך באופן מעשי הלחישות הן כי יתעקש על תיק בכיר – חוץ או בטחון. מאחר והליכוד מעדיף להשאיר בידי בוגי יעלון את תיק הבטחון, נשאר פנוי תיק החוץ.

כמקובל במשא ומתן הבהיר ליברמן כי אין לו כל בעיה לשרת את  העם מהאופוזיציה.

 הבית היהודי: 

הפלונטר של הדתות. גם בבית היהודי משתדלים להתמקד, נכון לעכשיו, בסוגיות גורליות כמו כיפוף מעמדה של מערכת המשפט הישראלית ובג”צ, כולל נושאים כמו חוק העתירות, אותם לא הצליחה המפלגה לקדם בקדנציה הקודמת.

בין השאר מדברים בבית היהודי על ‘ההתגברות’ – ביטול עליונות הרשות השופטת על פני הרשות המחוקקת, הקטנת מספר שופטי העליון בוועדה למינוי שופטים ועוד.

בין לבין, ירצו בבית היהודי גם לחדש את הבנייה בישובי יהודה ושומרון.

לגבי חלק מהנושאים יש הבנה בקרב בכירים בניהול המו”מ מצד הליכוד, כמו למשל בנושא חוק העמותות. יחד עם זה, בבית היהודי מתעקשים לטעון כי אין כל התקדמות במגעים, למרות שכעת הם כבר מודים כי, נכון לעכשיו, הליכוד רוצה לראות את מפלגתם בקואליציה – ולא כפי שחשבו קודם לכן, כאילו נתניהו מעדיף ממשלת אחדות עם המחנה הציוני.

מה שלא אומרים בקול בבית היהודי, קשור, איך לא, לתיקים.

האם יקבל יו”ר המפלגה נפתלי בנט תיק בכיר כפי שחשק במהלך מערכת הבחירות?

אם חלומו היה לזכות בתיק החוץ, נכון לעכשיו נראה שהחלום הולך ומתרחק ממנו. באופן לא רשמי יש בבית היהודי מי שמתקשים להבין מדוע יעדיף נתניהו להעניק את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, עם ששת המנדטים שלו, על פני בנט שמביא עמו נדוניה בת שמונה ח”כים (פלונטר ב’).

מה גם שבבית היהודי, למרות הירידה בכוחם (מ-12 ל-8 בלבד) מבקשים לא פחות משלושה תיקים: האחד – לנפתלי בנט, ועוד שניים – לאיילת שקד ואורי אריאל.

פלונטר נוסף התולה בחלל הוא ‘פלונטר תיק הדתות’ (פלונטר ג’) – התיק בו חושקות גם הבית היהודי וגם ש”ס. הצעת הפשרה מדברת על כך שהתיק יישאר במשרד ראש הממשלה, כששתי המפלגות מאיישות תפקיד מנכ”ל או סגן שר.

כולנו: 

מתעקשים על ‘ארגז הכלים’. ועדיין, שני הפלונטרים הקשורים לישראל ביתנו ולבית היהודי מתגמדים לעומת אלו שמייצר יו”ר כולנו, ח”כ משה כחלון.

כחלון, כך מתברר, מתעקש על כמה תיקים, או כפי שהוא מכנה זאת “כלי עבודה”, שנראה כי אין כל אפשרות להעניק לו אותם. בתחילה התעקש לקבל לידיו מלבד את תיק האוצר גם את תפקיד יו”ר ועדת הכספים, מה שמנע חתימה של הליכוד עם יהדות התורה, שדורשת את התפקיד עבור ח”כ משה גפני.

נחשוף כאן לראשונה:

בשלב מסוים הגיעה אל כחלון הצעה מכיוון גפני: תן לי את ראשות וועדת הכספים (“אני אתמוך ברפורמות שתקדם”) – ובתמורה אעזור לך ליטול מידיו של אריה דרעי את מינהל התכנון הנמצא באחריות משרד הפנים –  עוד “כלי עבודה” שכחלון דורש לקבל לידיו תמורת כניסתו לקואליציה.

הדברים כמעט נסגרו בין הצדדים. אלא שאז נודע על כך לח”כ יעקב ליצמן, חברו הטוב של דרעי. ליצמן מיהר להטיל וטו אל האופציה – והיא נגנזה. בש”ס, אגב, מכחישים כי היה שיתוף פעולה כזה בין גפני לכחלון מאחורי גבם.

כיוון שכך, חזרה ‘כולנו’ אל דרישתה המקורית לקבל לידיה את ועדת הכספים, וגם את מינהל התכנון. כל זה מלבד תיק האוצר, תיק הבינוי ותיק הגנת הסביבה.

מכל המכשולים, אלו שמציבה ‘כולנו’ הם שמדאיגים יותר מכל את מנהלי המו”מ מטעם הליכוד, שנאלצים מפעם לפעם לפזול (בכנות או בצחוק) לכיוונו של ח”כ בוז’י הרצוג.

“אם כחלון ימשיך להקשיח את דרישותיו לא יהיה מנוס מללכת לאופציה של ממשלת אחדות”, יש מהם שאומרים, שלא לציטוט בשמם. “אנחנו לא מתלהבים מהאפשרות, אבל נלך אליה באין ברירה אחרת”.

על החרדים, כך נראה, לא יוותרו בליכוד הפעם. על בשרם הם למדו, ובדרך הקשה, כי יחסית למפלגות האחרות, החרדים הם הפרטנרים הנוחים ביותר לניהול קואליציות.

 ש”ס: 

המלחמה על מינהל התכנון. ש”ס מגיעה אל שולחן המו”מ עם דרישות חברתיות (טיפול ב’שקופים’), אותן לא יקשה על נתניהו להעניק להם (חלק מהדרישות חופפות לאלו של משה כחלון).

בנוסף, היא תבקש לעצמה תפקיד שר אחד בלבד (דרעי מעדיף לשמור את שאר החברים בעמדה נחותה יותר של סגן שר, כך עושה רושם), פלוס סגן שר נוסף, אולי שניים. הם לא יתעקשו על כך יתר על המידה.

ההתעקשות היחידה של ש”ס, נכון לעכשיו (לא חוק גיוס, לא תקציבי ישיבות) עומדת על מינהל התיכנון. “מינהל התכנון זו דרישה חד משמעית”, אומרים בש”ס.

מה שמונע חתימה (פלונטר ד’).

בליכוד הועברה הצעה לפיה תקבל ש”ס סגן שר במשרד האוצר (לאיציק כהן), כחלופה למינהל התכנון, עד כה בש”ס לא התלהבו מהרעיון. גם לא כשהוצע להעניק להם כתוספת סגן שר גם במשרד הדתות (ליעקב מרגי) ו/או החינוך (למשולם נהרי).

“אם נתניהו היה אמיץ לחתום עם ש”ס ועם יהדות התורה על הסכם, לכחלון לא הייתה ברירה אלא להתקפל מדרישתו לקבל את מינהל התכנון”, אומר גורם חרדי בכיר, “אבל כמו שזה נראה כעת, אין לו האומץ הנדרש לשם כך”.

 יהדות התורה: 

גפני מתקדם מאוד לעבר הכספים. יהדות התורה היא המפלגה הקרובה ביותר לחתימה על הסכם. או כפי שהגדירו זאת אמש, לאחר פגישת מו”מ עם הליכוד:  “התקדמנו מאוד”.

בתחום התיקים מדובר בסגנות במשרד הבריאות פלוס ראשות ועדת הכספים ואולי עוד תפקיד סגן שר (סגן שר חינוך אצל נפתלי בנט, אם וכאשר יתכופף וייעתר לקבל את התפקיד, כשהוא מוותר על משרד החוץ הנחשק לטובת ליברמן, או סגן שר שיכון) עבור מאיר פרוש.

אלא שכאמור, כחלון אמור לוותר רשמית על ועדת הכספים.

הפתרון יכול היה להימצא אם היו חברי מועצת גדולי התורה מתכנסים ומחליטים לקחת, כהוראת שעה בלבד ורק לפעם הזו, תפקיד שר (שר בריאות עבור ליצמן, ושר לגפני). ‘התקבצו’ גדולי ישראל, הגזירות בפתח, והחלטה…

“גפני לא יקדם החלטה כזו, כי היא תוביל אולי להוראה כי עליו לפרוש מהכנסת לטובת יעקב אשר, מנאמני בית הגראי”ל שטיינמן. לכן עדיפה לו ראשות ועדת הכספים. האדמו”ר מגור לא ימהר להחליט החלטה שכזו, בלי שתהיה החלטה על כך גם מצד דגל התורה”, יש מי שמסביר – ושוב חזרנו לפלונטר (ה’).

נזכיר כי בפעם הקודמת התיר בג”צ, כהוראת שעה בלבד, את תפקיד סגן שר במשרד הבריאות (ללא שר מעליו). לא בטוח שזה מה שיקרה גם הפעם. אם וכאשר יגיש אי-מי עתירה, ובג”צ לא יאשר הפעם את המתכון, הרי שישנם סיכויים גבוהים שהאדמו”ר מגור יתיר לליצמן לקבל לידיו תפקיד שר.

כל זה בכפוף לכך שישונה החוק המגביל את מספר השרים ל-18. באם לא ישונה החוק, תיאלץ המפלגה להסתפק במשרד הבריאות בלבד – מה שיותיר את דגל התורה ללא תפקידים, ויגרום, מן הסתם, לתסיסה פנים מפלגתית.

גם החוק להגבלת מספר סגני השרים אמור לעבור שינוי, באם מתכוון ראש הממשלה להעניק לש”ס שלושה סגנים ועוד שניים ליהדות התורה.

לש”ס, כאמור, אין כל אינטרס בשינוי החוק, מאחר והיו”ר מסתפק (או שמא מעדיף) שר אחד בלבד.

ליברמן כבר הביע את התנגדותו, אך נראה שיתכופף אם וכאשר תועלה הדרישה – בפרט כשהוא עצמו מעדיף לקבל לידיו גם את משרד הקליטה.

המו”מ מול יהדות התורה כולל, כמו גם בשאר המפלגות, נושאים עקרוניים, וגם מו”מ זה מוביל לכמה פלונטרים לא פשוטים.

לדוגמה: דרישת יהדות התורה לבטל את הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס, צעד בו תומך גם ראש הממשלה. בבית היהודי מתנגדים לכך בטענה שהחוק יוותר ‘חסר שיניים’.

גם ביטול הרפורמות בחוק הגיור מעורר קשיים. ביהדות התורה מתעקשים על כך, בישראל ביתנו ובבית היהודי מסרבים להסכים (פלונטר ו’).

הנושאים שכבר הובטחו למפלגה, ולא עוררו התנגדות מיוחדת, הם העלאת קצבאות הילדים ב-2.6 מיליארד שקל, וביטול הקיצוצים בתקציבי מוסדות הדת והחינוך (עוד כחצי מיליארד שקל).

מכאן, לאן? 

או: למה נתניהו לא חותם?

אילו היה נתניהו מקדים לחתום עם המפלגות החרדיות סביר להניח ששאר ‘השותפים הטבעיים’ היו מתיישרים בהתאם.

כך עשה בקדנציה הקודמת כשמיהר לחתום עם ציפי לבני והתנועה, תוך שהוא מעניק לה הטבות הרבה מעבר לגודלה, בבחינת כל הקודם זוכה.

משום מה מעדיף הפעם נתניהו לסגור ‘יחד’ עם כל המפלגות, מה שמקשה מאוד על התקדמות המו”מ, כשכל מפלגה מנצלת את העובדה שבלעדיה אין קואליציה (אפשר להסתדר בלי ישראל ביתנו, אבל אי אפשר להקים קואליציה בלי הבית היהודי או בלי כולנו).

מה שמביא להפרחת האיום המרומז, מעת לעת, אודות ממשלת אחדות לאומית.

האחרון שהעלה את הנושא היה עו”ד דוד שומרון, איש צוות המו”מ של הליכוד, שהבהיר: “אם מי מהסיעות יעוררו קשיים מעבר לצפוי, נצטרך לבדוק אלטרנטיבות”.

והוא לא היה היחיד שהעביר את המסר הזה.