הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מערכת המשפט בישראל, בעיקר בתחום השיפוט ופרקליטי המדינה, היא אולי האגף השוויוני היחיד כיום בישראל. נשים רבות ממלאות את מסדרונות פרקליטויות המדינה, הן קודמו לתפקידים בכירים וכתוצאה מכך, רבות הגיעו לכס השיפוט. נשיאות עומדות בראש בתי המשפט המחוזיים של ירושלים, תל אביב, חיפה, מחוז מרכז ובית הדין לעבודה. הישג לא מבוטל עבור ציבור הנשים בישראל. השלב הבא והמתבקש הוא שרת משפטים – הגם שנשיאת העליון בדימוס דורית בייניש, לא תהיה הראשונה: ציפי לבני כבר שימשה בתפקיד לפניה.
ויחד עם זאת גם בפני מערכת המשפט עומדים אתגרים לא פשוטים של שמירה על שלטון החוק, מעמדו של בג”צ אל מול הכנסת, וקביעת הערכים ונורמות מוסריות. כל תהליכי החקיקה במדינה עוברים תחת משרד המשפטים ולכן סדרי העדיפויות שנוצרים במשרד הזה משפיעים מעבר לתחום המשפטי.
בינייש היא אולי מודל החיקוי הנשי המובהקת ביותר. בזכות עבודה מאומצת טיפסה עד לראשות המערכת, תוך שהיא ממלאת את כל התפקידים החשובים בדרך, השאירה חותם אישי ומקצועי בכל מקום בו נגעה. מן האומץ שהפגינה בפרשת קו 300, עמידתה מול גורמי אכיפת חוק בעקשנות, ועד להכרעתה ב 2007, בבג“צ רסלר, המוכר יותר כבג”צ חוק טל, בה קבעה עמדה מוסרית שוויונית חד משמעית, הפכו אותה לאישיות המשפטית הבכירה והחשובה ביותר כיום.
ד”ר נויה רימלט, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (מומחית למשפט ופמיניזם) אומרת שבינייש הגיעה בתור נשיאה לראשות מערכת משפט שבאמת נראית כלפי חוץ כשיוויונית. “היחס בין שופטים לשופטות בישראל הוא באמת יפה וצריך תמיד לזכור שזהו החריג לכלל ולמערכות ציבריות בישראל ולא משקף את מה שקורה במערכות ציבוריות אחרות אצלנו. לכמות הנשים במערכת המשפט יש הסבר היסטורי, כי הפרקליטות היתה מקום העבודה שהציע מסגרת נוחה לנשים, משכורות נמוכות, שעות של עובדי מדינה ונשים הגיעו לתפקידים הללו כיוון שביקשו להימנע מתנאי ההעסקה במשרדי עורכי דין בשוק הפרטי. לא לחינם לא רואים כיום הרבה שותפות ונשים שמובילות משרדים גדולים, זה עדיין שמור לגברים בלבד. גברים לא התחרו בכלל על העמדות בפרקליטות וכך קרה שהמקפצה לשיפוט הפכה למקומן של הנשים. היום מדברים שם על הצורך לקלוט יותר גברים, אחרי שהסתבר שדווקא ההעסקה על ידי המדינה מעניקה בטחון תעסוקתי. ועדיין, אם מתבוננים על המינויים בצמרת מערכת המשפט, הרי שבבית המשפט העליון, הנשים המשיכו תמיד להיות מיעוט. הן היו בין רבע לשליש בזמנים טובים.”
מה הייחוד במערכת המשפט והצורך להעמיד שרת משפטים בראש?
“מערכת המשפט אינה רק שיפוט, אלא גם יוזמות חקיקה, אחריות על מערכת אכיפת החוק, שמירה על שלטון החוק וכמובן, החלטות שיפוטיות ערכיות בנוגע לקידומן ושילובן של נשים בתעסוקה. למשרד המשפטים יש תפקיד מכריע בקידום ודחיפה של הצעות חוק בקרב כל משרדי הממשלה. משרד המשפטים מכין את הצעות החוק ובמידת הצורך מקדם אותן.”
את רואה את בינייש ממלאת את התפקיד בהצלחה?
“אנחנו חיים בתקופה בעייתית מבחינת שלטון ולכן מעבר לצדק הפורמלי, של נשים בתפקידים מגוונים, צריך לחתור בכל המערכות למסות קריטיות של נשים. אפשר לקחת, בתוך משרד המשפטים, גם את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לא מילאה אותו אף אישה עד היום. יש לי הערכה אישית עצומה לבינייש ואני חושבת שהיא שופטת אמיצה מאוד והיא מודעת גם למשמעות שלה מעבר לסמל.”
מה בנוגע לפסיקותיה?
“בינייש שייכת לדור של נשים המאמינות בגרסה הליברלית של הפמיניזם, כלומר, ההצלחה האינדבידואלית של האישה. היא מאמינה בהסרת המגבליות החוקיות שדוחקות נשים מחוץ למעגל העבודה כפתרון, אבל היום מדברים על גל מורכב יותר של פמיניזם, שרואה גם את החסמים הסמויים מן העין, שהם המכשול האמיתי לשוויון.”
עו”ד סאוסן זאהר, מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות במרכז עדאלה ניצבה בבג”צ בפני בינייש ביומה האחרון בתפקיד וזכתה בתקדים משפטי שהיה לפסיקתה האחרונה של בינייש בתפקיד. “הופעתי מולה לא מעט, בעתירות שדרשו ביטול הפליה ומימוש זכויות של אזרחים ערבים, נשים וילדים ואני חייבת לומר שלבינייש היתה רגישות ייחודית לנושאים חברתיים ותרבותיים. היא תמיד נתנה משקל לפגיעה בקבוצות מוחלשות ובחנה השלכות ארוכות טווח של החקיקה או המדיניות בתחומים הללו. פסק הדין האחרון שהקריאה, בטקס הפרישה שלה, עסק בשלילת הבטחת הכנסה מאזרח ערבי, מקבל הבטחת הכנסה ומי שעשה שימוש ברכב כדי להסיע את ביתו העיוורת לטיפולים ואשר טען שזכותו לקיום מינימאלי בכבוד נשללה ונפגעה. בפעם הראשונה היא ביטלה סעיף בחוק, כשהיא נסמכת על הפגיעה בזכות החברתית כפגיעה חוקתית השווה לפגיעה ביתר הזכויות האזרחיות”
מה היא תוכל לקדם בתור שרת משפטים?
“אני מקווה שתוכל לדחוף לחקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות, שתפקידו להגן על אוכלוסיות מוחלשות וצמצום פערים חברתיים.”
עו”ד ענבר שנהב (“מעושרות”) מדגישה את הפן של דיני האישות והמשפחה הבעייתיים בישראל, והקושי שיש כיום לנשים להמנע מהכפייה של בית הדין הרבניים: “הטירוף הזה במערכת, מן הצד שאני מכירה מעבודתי, הוא אחד המשימות הגדולות של שרת המשפטים. אני חושבת, ולא מדובר בבעיה חדשה, שיש צורך ברפורמה כוללת בנושא השיפוט בדיני משפחה. זה בליבה של המערכת הזו, שכתוצאה מן המצב הקיים כיום, מקשה מאוד על נשים ועל אמהות. הן ממילא מגיעות מוחלשות לתהליך הזה של גירושין, לרוב עם פחות כסף ועם קשיים גדולים יותר. ממשלת ישראל לא מוכנה להתמודד עם המורכבות, שהרי מגיעה מהעדר ההפרדה בין דת למדינה, ואני חושבת ששרת משפטים עם אומץ צריכה לשנות זאת.”
מה לגבי מעמד השופטים והשופטות?
“בינייש באה עצמה ממערכת שיש בה כבר שוויון בין המינים, אבל מה שאנשים לא יודעים היום, זה שהשופטים והשופטות עובדים הרבה יותר קשה מפעם. אם בעבר, עורכי דין קרייריסטים חשבו לעצמם שיפרשו לכס המשפט ויעברו לעבודה בתנאים נוחים, היום שופטים עמוסים מאוד, צריכים לכתוב פסקי דין בקצב מהיר והם מאוד חשופים לעין הציבורית. שרת משפטים צריכה גם לחשוב על מעמד השופטים ולטפל בהם”.
***
האסון של משה סילמן, מפגין צדק חברתי שהצית עצמו בעיצומה של הפגנה ומת כעבור שבוע מפצעיו, הפתיע לא מעט מאנשי המחאה החברתית. בדיעבד, אחרי אותו אסון והפגנת איחוד מוזרה, פחתו ההפגנות מעוצמתן עד שכמעט נעלמו. ההצתה הנוראית הזו הדהימה רבים, אך הגילוי שחברת הכנסתאורלי לוי-אבקסיס, היתה נבחרת הציבור היחידה שנענתה לפניותיו וניסתה לטפל בקשייו הבירוקרטיים מול הביטוח הלאומי, לא הפתיעה איש.
לוי-אבקסיס, התשיעית מבין 12 ילדיו של שר החוץ לשעבר דוד לוי גדלה בבית שאן בבית פוליטי שלא ידעו בו מצוקה. אביה, שהתחיל כפועל בניין, עולה חדש ממרוקו, הכיר היטב את המצוקה החברתית ואת האפליה נגד עדות המזרח ועל בסיס ערכים אלה חינך את ילדיו. ואכן, לוי-אבקסיס היא אולי ההפתעה הגדולה ביותר של הכנסת ה 18. כמי שהגיעה לכנסת בסיעת “ישראל ביתנו”, ללא רקע של עשייה ציבורית, כשמאחוריה קריירת דוגמנות והגשת תוכניות טלוויזיה, נראתה כעוד אחת בדרך להיזכר כ’בתו של’. אולם לוי-אבקסיס לא נכנסה לסטיגמה המצופה ממנה ובשקט, ללא חשיפה תקשורתית גדולה, החלה לעבוד במסגרת ועדות ושדולות הכנסת כשהיא מתמקדת בתחומי רווחה וחינוך. היא משמשת כיו”ר השדולה לטיפול בילדים בסיכון, חברה בשדולה למען חיזוק הפריפריה ועומדת בראש השדולה לדיור ציבורי. בפרוייקט “בית הנבחרות” של סלונה, היא נבחרה במקום 4 מתוך 24, בעשייה למען נשים בכנסת, בין היתר על פועלה לדיור ציבורי, על הצלחתה להפוך את הטלפון של מרכז הסיוע לתקיפה מינית לחינם, והעברת הצעת חוק תקדימית להארכת חופשת הלידה לאם שתינוקה מאושפז.
לאורך הדרך ח”כ לוי-אבקסיס לא חששה להטיח ביקורת קשה במשרדי הממשלה, במיוחד לאור אסונו הגדול של סילמן, והכל למרות היותה חברת קואליציה.
למרות שהצהירה בעבר, כי לא תרצה להיות שרה במשרד ממשלתי, בשל הקשיים המשפחתיים (תסמונת אן-מארי סלוטר?), מערכת סלונה בחרה בלוי-אבקסיס להוביל את המשרד המאתגר ביותר בממשלת ישראל. אם צריך לסכם במילה אחת מדוע מגיע לה, היא תהיה “הקשבה”.
הפעילה החברתית סתיו שפיר, אמרה בפרוייקט בית הנבחרות שלוי אבקסיס, “עובדת קשה מאוד – כשהיא לא בועדות, היא עונה לפניות של אנשים שזועקים לעזרה בענייני דיור ורווחה, משתדלת להיות זמינה בכל עת ועושה עבודה מעולה – והכל בחן ונעם. חדה, בהירה ואמיצה”. העיתונאית לינוי בר-גפן אומרת שבמשרד כמו הרווחה, המטפל בשכבת אוכלוסיה קשות יש צורך דחוף באוזן קשבת אמיתית ולכן חשוב להציב שם אישה יותר מכל מקום אחר. “אורלי לוי אבקסיס הוכיחה בשנים האחרונות שהיא מקשיבה ועוזרת לא רק למצביעים פוטנציאלים של המפלגה שלה, אלא לציבור כולו. היא עבדה לטובת כולם, לא למען רוסים או ימניים, אלא למען שכבות המצוקה”.
היא מתאימה לתפקיד? היא מספיק מנוסה?
“היא הוכיחה מחויבות גדולה מאוד לתחום שלקחה על עצמה והיא מביאה היכרות עם הנושא מן הבית. צריך לזכור, שדוד לוי היה מי שהעלה את נושא מצוקות עדות המזרח על סדר היום, למרות שהיום זוכרים לו כולם את נושא הכבוד האישי והעלבונות. לוי-אבקסיס מחויבת לנושא אפליית בני עדות מזרח מבטן ולידה ויצא לי לשמוע מפעילים חברתיים רבים, שפונים אליה ונעזרים בה”.
ד”ר קציעה עלון, ראש החוג למגדר במכללת בית ברל אומרת שמינויה של לוי-אבקסיס ראוי מאוד, גם בהיותה אחת הפוליטיקאיות הבודדות היום שקשובה לקולות פמינסטיים מזרחיים: “לוי-אבקסיס, היא חברת הכנסת היחידה שפתוחה לשמוע ארגונים פמיניסטיים מזרחיים, כמו ‘אחותי’, למרות הפערים האידיאולוגיים והעובדה שהיא באה מן הימין הקשה. היא מגויסת למענן של קבוצות כמו מזרחים וערבים, וקבוצות שוליים אחרות ויש לה רגישות חברתית גדולה ובניגוד לשאר חברות הכנסת כיום, היא לא מגיעה מן האליטות של ישראל, היא תביא איתה משהו אחר לתפקיד, את הפרמטר האתני. אבל צריך לציין שאחת זה לא מספיק, צריכות להיות לפחות 25% נשים מזרחיות”.
את לא רואה סתירה בין הפמיניזם של לוי-אבקסיס לבין היותה ממפלגה הדורשת הצהרות נאמנות ובכך יוצרת אפליה כלפי ערביי ישראל?
“קשה להתעלם מן המפלגה שלה, ובל נשכח שלא בדיוק פילסה את דרכה רק במו ידיה. הרי דווקא היא נתמכה בצורה החזקה ביותר על סביבה פטריארכלית. זה מראה שנשים מזרחיות, למרבה הצער, עדיין זקוקות לגב חזק כדי להשתחל למערכת הפוליטית הדעתנית בישראל. החסמים של נשים מזרחיות הם כל כך גדולים”.
מה לוי-אבקסיס מביאה לתפקיד?
“שרת רווחה צריכה להבין שטיפול בבעיות רווחה, הוא הרבה טיפול בבעיות של נשים. מעוני נשים מוכות קורסים מרשימות המתנה, כל דיני האישות של המדינה, בין אם זה יהודים או מוסלמים, נתונים בידי בית דין דתיים, המוחזקים על ידי גברים פטריארכליים. הנשים הערביות סובלות מן הבעיות לא פחות מן הנשים היהודיות”.
