הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
רני רהב הוא לא היחצן היחיד שאיים על עיתונאית. ביחסי העבודה בין יחצנים לעיתונאים יש אינטרסים ולעיתים מניפולציות שצריך לדעת לזהות מהר. הנה כמה כללים שכדאי לכל עיתונאי להכיר וליישם
בהקלטה פשוטה אחת הצליחה שרון שפורר, כתבת דה-מרקר להוציא לאור את מה שקורה לעיתונאים בשגרת העבודה שלהם. הלחצים הפשוטים הם מן הסוג הבנאלי – שמור לי ואשמור לך. יחצן שמפוצץ עיתונאי בדברי מתק ומצפה ממנו שלא “לשפד” את הלקוח שלו בתמורה. זה קורה לכמעט כל עיתונאי, מדי יום.
הלחצים המעיקים הן מסוג שהושמע בשיחה. ויש גם לחצי ביניים: איומים רגועים שכאלה, לא ברמות ה”טיל רעל ואת לא תצאי מן הבית” אבל טלפונים למערכת, להשמיץ, לרדד, להתלונן. “נתתי לך את המנכ”ל העולמי של חברת-העל לראיון וזה מה שיצא?” התקשר פעם יחצן אחד לרגוז אחרי ששטח הפרסום החינמי שקיווה שיקבל הסתיים בביקורת על קמפיין שובינסטי.
10 עצות בסיסיות להתמודדות עם יחצנים:
1. אם יחצן מתקשר ואומר לך בקול מתק “מעכשיו אני אתקשר כל יום עד שתשתכנעי”, קחי את הנייד וסמני את שם איש הקשר שלו ב”ארז לוי-לא לענות” או “ליאורה כהן-לא לענות”.
2. אם יחצן כותב עליך בעמוד הפייסבוק שלו: “כל העיתונאים שקרנים”, “כל עיתונאי שכותב עכשיו סטטוסים בענייני נוחי דנקנר מורח אתכם”, “לא להאמין איזה בזיון הם אנשי התקשורת שממציאים סיפורים בעמודי הפייסבוק שלהם” ועוד מיני האשמות, לעיתים עם חץ רעל כלפיכם ולפעמים אמירות כלליות שאתם יודעים שכוונו אליכם, נקטו בפעולות הבאות: אלף – חסמו אותו/אותה. כלומר, הבליקו אך אל תבליגו. בית – אל תענו לטלפונים שלהם יותר.
3. אם יחצן מתקשר לעורך שלכם ומתלונן עליכם שאינכם משתפים פעולה. אוי, כאן התחלנו להיכנס לשדה המוקשים. זה קרה לי בצורה מובהקת פעם אחת, כאשר הייתי (לכמה חודשים) כתבת במגזין עסקים של מעריב. התקשתי להתמודד עם הבשורה הנוראה (אינך משתפת פעולה עם היחצנים! הם מתלוננים שאת לא מחזירה צלצולים!). בהתחלה אמרתי לעורך שהנייד נפל למים ונהרס. כן, כך היה. הנייד החליק מן האוזן לתוך הקצף והילדים באמבט צהלו בשמחה. תארו לכם שזה קרה (נשבעת בילדי) בשיאה של שיחה עם יח”צן. אבל התירוץ של החלפתי מספר והם פשוט מתקשרים למספר לא נכון – לא שרד זמן רב. בסופו של דבר פוטרתי והבעיה פשוט נפתרה מעצמה.
4. וברצינות, אם יחצנים מתלוננים עליכם לבוסים למעלה, נסו לאתר אדם ערכי או עורך אכפתי שעובד בסביבתכם הקרובה ולהתייעץ.
5. אם לא הצלחתם לצאת מן הלפיתה המעיקה של “לרקוד עם יח”צנים’ והנכם מרגישים שעבודתכם במערכת התקשורת עומדת לפני סיום – צאו החוצה בסערה. תמרנו את העניינים כך שכתבותיכם האחרונות בדרכם החוצה יהיו הגונות, עובדתיות ומוגשות (למה לא) כנקמה מתוקה.
6. אם אין לכם היכן לפרסם ולפרט את ההתרחשויות, עמוד הפייסבוק שלכם עומד לרשותכם. שוב: היו אמיתיים, עובדתיים, הצליבו המידע, קבלו תגובה – ויאללה, הכל בחוץ. אם אין עיתון או גוף תקשורת שמתחשק לו להתמודד עם מערכת משומנת של יחצנים ועסקנים, כיכר הפייסבוק משמשת כמוצא ראוי. לא יקרה לכם כלום, ממילא אחרי שפוטרתם אין כל כך הרבה עבודות לעיתונאים.
7. אם יחצן שולח לכם דבר מה בדואר, חפץ שנראה מעט מוגזם לטעמכם, שלחו חזרה. לפעמים שולחים לי לוחות שנה או ספרים וזה נראה לי סביר ולא נורא. לוחות השנה צוברים אבק. בספרים אני לעיתים נעזרת, לא מתחייבת מעולם לכתוב על משהו, בטח אם זה לא מעניין. אם קיבלתם מכתב מוזהב מיחצן שיש בתוכו משהו מוזר – צלמו והעלו לפייסבוק, לא לפני ששלחתם מייל חוזר עם שאלות ליחצן.
8. אם יחצן לוקח אתכם לסיור שטח, ותוך כדי כך מצלם כדי לתעד את הרגע המרגש, חשדו בו ישר. אני תמיד מעדיפה את הצילומים שלי בצורת הסלפי ותו לא.
9. אם יחצן מתקשר עם משהו שנראה כמו ספין לעוס מראש, בסגנון: “כדאי מאוד לבוא מחר לועדת הפנים של הכנסת, בראשות ח”כ מירי רגב. צפוי דיון מאוד סוער עם התנצחות חשובה”, אווררו את מאחורי הקלעים של האירוע, הוציאו את הערמונים מן האש, כמו שאומרים. אין צורך לציין את שמה של היח”צנית הצעירה, ככל הנראה שכירה זוטרה שעשתה מה שאמרו לה אך בהחלט, ראוי ומותר לציין את שם משרד היח”צ שמעסיק אותה.
10. אם מזמינים אתכם, עם הילדים ועם המשפחות, היו חשדנים שבעתיים. אף אחד לא חושב שהילדים שלכם יותר חמודים מילדים של אחרים או שהם קופצים יותר יפה על מתנפחים.
ראשית, מגיע לשרון שפורר קרדיט עצום על האומץ שלה, ועל חשיבות המעשה העיתונאי שביצעה (גם אם לקח לה כמה חודשים, קשה להאשים אותה – היא באמת עמדה מול איומים מפחידים).
שנית, גם לך כל הכבוד על העמידה בפני לחצי יחצ”נים. אפשר להביע אכזבה קלה על כך שהדוגמא שלך ליחצנים פעילים הם אלה שעובדים עבור אם תרצו (אני משער שלכל עמותות הקרן החדשה שאת מעלה פוסטים עליהם השכם והערב, אין יחצנים בכלל, הא?:)).
שלישית, פרס הוא אכן עונש שהמציאו וממציאים יחצנים. אפילו את האגדה שהוא כיום נורא פופולארי הצליחו לדחוף לכל מקום (רק שמשום מה לא מעזים להעמיד לאיזשהו מבחן מעשי מאז 1996…).
שאלה בעניין – מישהו יכול להסביר לי את סוד ההצלחה של רני רהב ? כל פעם שאני שומע אותו אני שומע איש דוחה, מגעיל, מתלהם, לא משכנע. איך הוא יכול להיות יחצן טוב ? מי בכלל מעסיק אותו ? זו תעמולה רצינית.
שאלת תם: אני פשוט לא מכיר מספיק את עולם התקשורת, אבל מה האינטרס של העורך ללחוץ על הכתב לענות ליחצ”נים.
חשבתי שמרבית הכתבים אוהבים לעבוד איתם כי הם פשוט מגישים לך חומר וחוסכים עבודה. אבל אם כתב לא רוצה לעבוד איתם, למה שהעורך ילחץ?
כי מערכות היחסים בין היחצנים לבין הבוסים של הכתבים הן עוד יותר מורכבות ומשומנות מאלה שיש עם הכתבים (שמתחלפים רבות)
לאורי כמעט האמנתי לך אהה ! לאור תגובתו של אורי, הייתי מבקשת מהעיתונאית שלא לסקר את מפלגות הימין, בעצם אל תסקרי שום מפלגה ושום צד, תשבי בבית, תגדלי את הילדים, הפרנסה מן אללה או שאורי ידאג שישלחו לך כל חודש שיק.
וואלה, פעם הבאה שאחשוב על משהו, אדאג קודם לשאול אותך למה באמת התכוונתי, שרק רק אללה ואת יודעים איך הפכת את הטקסט שלי למשהו מגדרי…
לאורי, תקרא שוב, הנסיון שלך להדביק לעיתונאית או לכל עיתונאי שלא מתיישב עם דעתך הימנית ככל הנראה, הוא העיקר. באותה מידה יכולתי לכתוב על גבר. אתה מבקש כאן מהעיתונאית שזהו המקצוע העיקרי שלא לסקר את מגוון הדעות והרי זו פרנסתה. אנא פנה לעיתונאי “ישראל היום” עם אותה הצעה.
קראתי שוב, ולהפתעתי הרבה גיליתי שם את הטקסט הבא: “תשבי בבית, תגדלי את הילדים”. אמנם בניגוד אלייך, אני לא יכול לקרוא מחשבות אצל אחרים ולנחש מה הם חושבים, אבל ניכר בדברייך שרמזת כאילו למגדר יש בדל של קשר להסתייגות שלי מההטייה המוגזמת של מה שאמור להיות טקסט עובדתי נגד יחצ”נים…
כמו כן, הקטע המשעשע כאילו ביקשתי שהיא לא תסקר את מגוון הדעות, קצת מנותק מהטקסט שכתבתי. אני ביקשתי בדיוק את ההיפך (שתסקר את כל מגוון הדעות – הכולל גם אלה שמפעילים את המאסה העצומה של היחצנים, כפי שניתן לראות בימים אלה ממש באופן סיקור ההפגנות שמארגנות אותן עמותות עבור המסתננים).
כך או כך, תנוח דעתך – גם על “ישראל היום” יש לי ביקורת (הם תומכים בביבי ללא בדל של קשר למה הוא יעשה – ולכן הניסיון שלך להציג אותם כבעלי אידיאולוגיה כלשהי, גם הוא חסר קשר למציאות). אגב, “ישראל היום” הוא סיסמת קרב יפה, אבל כאשר יש מצד אחד את כל התקשורת הישראלית (מודפסת, מושמעת, מוקרנת ואונליין), ומצד שני עיתון בודד (שכאמור גם הוא לא באמת מייצג פן אידיאולוגי מובהק) – הרי שגם את אמורה לזהות בדל של חוסר איזון בסיקור…
אורי הנה ציטוט שלך : “אפשר להביע אכזבה קלה על כך שהדוגמא שלך ליחצנים פעילים הם אלה שעובדים עבור אם תרצו (אני משער שלכל עמותות הקרן החדשה שאת מעלה פוסטים עליהם השכם והערב, אין יחצנים בכלל, הא?:)).”
אה ? לא נערוך לך כאן רשימת הגופים העיתונאים והיחצנות והקרנות של הימין. נראה לי שהפוסט של טל לפני כשבועיים על הקריאה של אם תרצו להגיע לועדת הפנים מדבר בתגובתך כאן ובציטוט שהבאתי.
האם אתה אורי שהגיב גם בפוסט של מרגולין ? הנה ציטוט :” שהוקמו בפועל בידי פרסומאים ויחצנים, או כל האייטמים האינסופיים שנדחפים לתקשורת בשמן של עמותות הקרן החדשה (למשל, דחיפת המושג “מבקשי מקלט”, במקום “מסתננים”), יכול וצריך להתמלא חשד.”
גדול, הצלחת לחשוף את זה שאני ימני, מתוקף העובדה שאני מבטא עמדות ימניות. סחתין על ההסקה המהירה…
מצד שני, זה עדיין לא מסביר את הקטע המוזר שלך עם “תשבי בבית ותגדלי ילדים”, שהצלחת לדלות מתוך סאבטקסט דמיוני שהמצאת לך לגבי מה שכתבתי…
ולשאלתך(שגם היא מהווה הישג עיתונאי מזהיר בפני עצמו, בהתחשב בכך שאני מגיב בשם שלי ומבטוא אותן עמדות נורא נדירות…), כן, אני הגבתי גם בפוסט של רות מרגולין, וציינתי שיחצני הקרן החדשה הם חבורה מאוד פעילה ומשגשגת, שנהנית משת”פ נפלא בתקשורת שלנו. אני מקווה שזה בסדר מצדי לחשוב כך, ושזה לא מעיד על נטיות שובניסטיות סודיות שלא הייתי להן…