נשים בשלטון

אחרי הרשימה הגברית של הליכוד, העבודה מרשימה עם לא פחות מארבע נשים בעשירייה הראשונה. מעבר לשוויון המתבקש, הנתון הזה יכול להיות מה שיכריע את הבחירות הבאות. סקרי עומק מגלים שהסוד להצלחה של “קדימה” בראשות לבני ושל “יש עתיד” בבחירות הקודמות היה פנייה למתלבטים של הרגע האחרון. מי אלה? נשים כמובן

טור שהעלתי השבוע במאקו

הנושא המגדרי תופס כותרות באופן עקבי במערכת הבחירות הזו, וזה מפתיע, אפילו אותי. אני לא מוסמכת לכתוב בשם מחצית האוכלוסייה, אבל אני מניחה שיש רבות שמרגישות כמוני: במשך שנים התרגלנו שהעולם הפוליטי מתנהל ללא תשומת לב לטיעונים הפמיניסטים. פתאום, השנה, ברעש גדול, נשים חרדיות יוצאות בגלוי נגד חברי הכנסת של ש״ס ויהדות התורה, התעוררות פמיניסטית מרתקת בימין הלאומי, ביקורת נוקבת על הליכוד מפלגת השלטון הכל-גברית, תשומת לב מוגברת למשה כחלון ויאיר לפיד, כשהאחרון מביניהם כבר הוכיח שהוא לא רק מדבר, אלא גם מקדם נשים.

לאחר הפריימריז במפלגת העבודה, “המחנה הציוני” עם שלוש נשים בחמישייה הפותחת, ציפי לבני מהתנועה, שלי יחימוביץ’ שנבחרה ראשונה בפריימריז והפתעת הבחירות המקדימות, סתיו שפיר שהתברגה אחריה. כשמסתכלים על העשירייה, יש כבר ארבע נשים יחד עם מירב מיכאלי. עובדה חסרת תקדים במפלגות הגדולות. כל זאת, כמובן, בלי לשכוח את מרצ, שהיא מאוזנת מגדרית כבר מזמן (אך אינה מפלגת שלטון).

אבל לא מדובר רק בהתפרצות פמיניסטית. העבודה, כמו מפלגות אחרות, גילתה באמצעות במחקרי עומק וסקרי דעת קהל שנושא המגדר הוא קריטי לקראת יום הבחירות. ישנם מחקרים המצביעים על כך ששיעור הנשים המתלבטות עד לרגע האחרון גבוה מן הגברים המתלבטים. ובכדי לייצר סחף של השבוע האחרון, כפי שקרה ב-2009, כשהנשים נהו אחרי לבני כשחשבו שיש לה סיכוי להיות ראשת הממשלה וכפי שקרה שוב ב-2013 כשבימים האחרונים, מי שהתלבט עד לרגע האחרון (יותר נשים מגברים) נהו אחרי לפיד ורשימתו המאוזנת. אם במרץ 2015, מרבית המתלבטים של הרגע האחרון יהיו נשים ולא גברים, אז כל המפלגות צריכות לשאוף לשם.

כמובן שלא רק היתרון האלקטורלי חשוב כאשר עוסקים בייצוג הנשי בכנסת. המתנגדים לעיסוק בנושא מזדעקים נגד התפיסה של העדפה מתקנת וטוענים שחשוב יותר תוכן דבריו ומעשיו של נבחר ציבור מאשר השאלה אם הוא גבר או אישה. אבל הם שוכחים שלפחות 22 מנדטים בכנסת היוצאת חסומים בפני נשים רק בגלל שהן נשים. לא בגלל הדעות שלהן או המעשים שלהן, אלא רק כי הן נשים.

ש״ס, יהדות התורה, ורע”ם-תע”ל הן מפלגות המדירות נשים בהגדרה, באמצעות סעיפי התקנון הרשומים שלהם. במדינת ישראל, כל משלמי המסים מממנים להם את הלוקסוס הזה של להיות דמוקרטים אך לחסום נשים, רק בגלל שהן נשים.

לכן השאלה צריכה להיות הפוכה. אם חשוב יותר תוכן הדברים והמעשים ולא זהות נבחר הציבור, מדוע כאשר חוסמים נשים מלהשתתף מוענקת לכך לגיטימציה רחבה?

למעשה, גם עם המאמץ של העבודה, מרצ, יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו ובל״ד להציג רשימות מאוזנות מגדרית יחסית הן לעולם לא יביאו את כנסת ישראל לאיזון, כל עוד המדינה מאפשרת בחסות מימון המפלגות את האפליה המגדרית.

מתי יתרחש שינוי אמיתי? כאשר ש״ס, נניח, תהיה המפלגה שאולי תסטה יום אחד בעתיד מן הקו האנטי-נשי. החומה תיפול כאשר ש״ס תקרוס בקלפיות ומישהו שם יבין שכדי לחזור לעמדת השפעה והנהגה אי אפשר לעשות זאת ב-2015 עם גברים בלבד. אם הבוחרים לא ירצו בהם יותר, הם יצטרכו למצוא שיטה להיות אטרקטיביים  והנה לכם הפתרון: שילוב נשים ברשימה.