מה גורם לעיתונות להיות צהובה?

התמונה הבאה צולמה באמצעות מכשיר האייפאד שלי עם שאריות סוללה של 2%. באמצעות שרידי האנרגיה האחרונים של המכשיר, בערב הדיונים על חוק יסוד משאל עם וחוק המשילות (יום ד’ האחרון בכנסת) החלטתי לנצל את האון האחרון למטרות תיעוד עמדת הטעינה היחידה שמקצה הכנסת לעיתונאים.

איני מגזימה כאן, על אף שמכשיר הנייד הנטען בתמונה שייך הוא אף לי, ובאותם רגעי צילום סופני הצלחתי לשפר את מצבו של הנייד מאפסיות וחוסר כל עד כדי 5% צבועים באדום בוהק, שביעות הרצון שלי נעצרה שם. צלם חדשות נחמד הגיח והתחנן בפני. בדסק דרשו ממנו, מהר מהר, כמה כמה תמונות של חברי כנסת דוברי יידיש הנואמים בערבית. לבי הרך לא עמד בכך. בכל זאת, הכחדת הסיעות הערביות בכנסת עמדה לנגד עיני. ועל כן, ממרום כוחי עם 5% סוללה, משכתי את הנייד ואפשרתי לצלם לתעד את ההיסטוריה האמיתית.

עמדת יציע העיתונות, ממש מעל ספספלי האופוזיציה מעוררת בכתבים קנאה רבה. לא כי מישהו מהם רוצה לקפוץ מן המרפסת מטה ולהפוך לחבר כנסת עתיר זכויות. אלא כי מלמעלה ניתן לראות, לראות ממש טוב, לפעמים עד לרמת הגופן את הנעשה על שולחנם של חברי כנסת מסיעות העבודה, מרצ, בל”ד, רע”ם-תע”ל וחד”ש.

הנה מראה הנוף מלמעלה: מתהלך לו הח”כ ובאוזנו – אוזנייה לבנה קטנה מחוברת לכבל הישר לתוך הנייד. הנייד – בכף היד, נגיש בכל עת. ביד השניה או תחת הזרוע, אייפאד או לפטופ קטן.  הוא נכנס למליאה, מניח את הנייד, עדיין מקושר באמצעות האוזנייה לאוזן, פותח את האייפאד. חורש הפייסבוק, מדלג לאתרי החדשות, בחזרה לפייסבוק. הטוויטר נותר שומם. במקביל מגיעה שיחה באוזנייה ואז הוא מנהל אותה מתוך המליאה. לעיתים מסתמס. לעיתים לא רחוקות בכלל מסתמס עם העיתונאים שיושבים מטר וחצי מעליו.

עד כאן, רגיל. מדוע צרות העין? התשובה נעוצה באותם שלושה חורים מספקי חשמל הידועים לכל העולם בשמם המקצועי: השקעים. העובדה שלכל ח”כ יש שקע משלו, פרטי, עמדת חשמל לשימושו – היא זו שגורמת לעיתונות להיות צהובה. צהובה מקנאה.

אל תטעו בתמונה לעיל. יש בה רק שקע אחד פעיל. עיתונאי אחד הביא איתו מהבית מפצל והפך שקע אחד לשניים. שלושת השקעים השמוטים מטה, אינם עובדים. וכך, עם מצבת השקעים המינימלית הזו מסתובבים שם ביציע העיתונות כעשרה עיתונאים (כל אחד עם נייד ולפטופ/אייפאד), כחמישה צלמים עם הציוד שלהם ועוד משתמשים. עכשיו יבואו כל החכמים בתגובות ויגידו לי לקנות עמדת טעינה ניידת או להשקיע במפצלים יותר רציניים. התשובה: לא בא לי. גם ככה אני נסחבת עם מספיק חוטים. שקע עבודה בסיסי, לא בקיר האחורי, אלא ליד כל כסא נשמע לי כמו מצרך יסוד.

מתי יטפלו בכנסת בקושי ויקצו לעיתונאים, כל אחד ליד המושב שלו, עמדת טעינה? שאלתי את דובר הכנסת, יותם יקיר והוא אמר שרק שבוע שעבר, בפעם הראשונה פנו אליו שני כתבים וסיפרו לו על הבעיה. הוא מבטיח לבדוק את העניין.

בתמונה להלן: חדרי העיתונות בקונגרס האמריקאי, שנת 1951. הם השתנו מאוד מאז ועד היום.

 את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ