שרונה מן: בין לפיד לכחלון – הבדלים כלכליים

פוסט אורחת של הכתבת הכלכלית של ערוץ הכנסת, שרונה מן

בתוך מערכת בחירות, שזכתה לביקורת על כך שהיא חסרת אג’נדות, בה כל המפלגות הואשמו כי מובלות על פי הסיפורים בעיתונים; פעם זה דוח המבקר על הזוג המלכותי הבזבזני ופעם זו החזית שנפתחת בגזרת הצפון. משה כחלון סימן יעד: משרד האוצר.

אנשי הקמפיין שלו העלו הילוך בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, “כחלון לאוצר”, כשהמטרה העיקרית היא לייצר שורה תחתונה לכל מה ששמענו מכחלון בחודשים האחרונים, את מצע הדיור של המפלגה, תכנן כחלון חודשים ארוכים לפני שהודיע על התמודדותו. “דירות הם לא קוקה קולה” עקץ את שר האוצר דאז, לפני כחצי שנה בכנס להעצמת האזרח, בשעה שכל המפלגות התגוששו, אבל לפחות סביב שולחן ממשלה אחד.

כחלון התווה את הדרך; לסתור את כל הבסיס הרעיוני של מפלגת יש עתיד, זו שנתניהו סידר לה את הקמפיין, כשזרק את לפיד ממשרד האוצר.

הדלת שלפיד נאלץ לטרוק אחריו, מפתה את כחלון יותר מכל, להיכנס בה. ולזה, יש יותר מהסבר אחד.

ראשית, כחלון מגיע למערכת הבחירות הזאת על הטיקט החברתי, ומשרד האוצר זה המקום לחולל בו את השינויים (גם אם לאחר המינוי, זה יתגלה כאתגר רציני, מול הפקידות הבכירה שיודעת להסביר את המציאות רק באמצעות נתונים בקובץ אקסל)

שנית, היכן שלפיד נכשל, שם כחלון רוצה להצליח, ובגדול. אם הציבור ישתכנע בקמפיין “כחלון לאוצר” הרי שהצליח לפצח את הנוסחא העלומה – הבידול הרעיוני, אם קיים בכלל, בין כחלון ללפיד, לפחות בתחום הכלכלי חברתי.

אז מה בכל זאת ההבדל בין שני האישים הללו, שניהם, נחשבים למותג עצמו של מפלגתם, שניהם מדגישים את העניין החברתי, שניהם מעדיפים שתחשבו עליהם כעל מפלגות “מרכז מתון”. ההתמקדות בשניהם, התאומים ההפוכים, היא חשובה במיוחד לאור ריבוי הקולות שעדיין ניתנים לשכנוע במרכז המפה הפוליטית.

לפיד מציע רפורמה בביטוח הלאומי, אימוץ מסקנות דוח אללוף למלחמה בעוני; שהמליצה על מתן סיוע בשכר דירה לזכאים, תוספות בקצבאות הזקנה והוספת דירות ציבוריות.

לכחלון, יש את אלי אללוף ברשימתו, מספר שלוש.

בנושא הכאוב שנקרא יוקר המזון בישראל, כחלון, מבטיח לפרק את הקרטלים, לעודד תחרות ובעיקר לשחרר חסמים בירוקרטיים, כדי ליצור תשתית ראויה לייבוא.

את לפיד, טרם שמענו או ראינו מחזיק מיקרופון ונושא נאום חוצב להבות ליד הסופרמרקט השכונתי, אבל מי שזוכר את נאום הפרידה של לפיד ממשרד האוצר, 48 שעות אחרי שקיבל את שיחת הפיטורין, שם חשף לפיד כי תכנן להציג את התכנית שלו להורדת יוקר המחייה, בתוכה: הסרת חסמי יבוא בתחום המזון, פירוק הריכוזיות בענף הבנקאות על ידי הקמת בנקים אינטרנטיים ועוד.

כחלון, במסע הבחירות שלו, סימן את הבנקים כמטרה הבאה שלו. זה התחיל בסלולר, ימשיך בבנקים, וזוהי רק ההתחלה, מבחינתו.

ובעוד שוק הדיור אף הוא נמצא במצב של חוסר ודאות, בתוך תקופת הבחירות, לפיד מבטיח: נלאים את קק”ל. אותו הגוף שמדיף ריח חזק של שחיתות, ומחזיק במיליוני דונמים ובמיליארדי שקלים, בקופה הציבורית. בנוסף, לפיד מחזיק בתכנית מגירה אחת, לפחות, מע”מ אפס שמה, זוכרים?

כחלון, מפריך את תכניתו של לפיד, קורא להקמת ועדת חקירה בנושא משבר הדיור ובניגוד ללפיד, מסמן את רשות מקרקעי ישראל, שמשווקת קרקעות טיפין טיפין למרבה במחיר, כיעד הבעייתי במחסור הדיור בישראל שמוביל לעליות המחירים מדי רבעון. הבטחת הבחירות של כחלון היא – פירוק מנהל מקרקעי ישראל.

בסקרים האחרונים, לפיד שומר על מספר דו ספרתי שנע בין 10 ל- 12 מנדטים, בעוד שכחלון נאבק מדי שבוע, סביב ה- 7 עד 10 מנדטים ביום טוב.

על אף ניסיונותיו החוזרים ונשנים של כחלון להתנער מההשוואות ללפיד “לאחד יש ניסיון של שנתיים ועשה 15 תאונות..” כדבריו ומהמושג “מפלגת אווירה”, אין ספק שיכלו להגיע יחד לשולחן המשא ומתן, חזקים יותר, לכן, זו בעיקר שאלה של אגו, פחות של דמיון רעיוני.

כחלון מזכיר ללפיד שישב בממשלה שלא עשתה דבר עבור הציבור כדי להוזיל את הדיור, למשל. אנחנו זוכרים לכחלון שהצביע נגד פטור ממע”מ בדירה לזוגות צעירים, בכנסת ה-18 בעיצומה של זעקת השבר בחברה הישראלית, מחאת קיץ 2011.

בשלושת השבועות הבאים, הקרב על המסר יהפוך להיות קרב של תודעה, איך גורמים למצביע פוטנציאלי לשלשל את האותיות “פה” על “כ” או להיפך. כשהאנליזה הזאת תושלם במלואה רק ב- 18 במארס.