הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הראיון של יאיר לפיד בידיעות אחרונות הוא פחדני. לא פחדני מצידו של העיתון (זה לא בלוג ביקורת תקשורת כאן), אלא פחדני מצידו של הפוליטיקאי, יאיר לפיד, שהכינוי ההולם אותו יותר הוא הפוליטונאי.
כבר אחרי הראיון הראשון של לפיד בערוץ הבית, ערוץ 2, כתבתי כאן בפלוג שאפשר לנחש היכן יערך הראיון הפוליטי הבא של לפיד. לפיד דיבר מאז ברדיו ובטלוויזיה מדי כמה ימים, אבל היו אלה שיחות תגובה לאירועי היום. הראיון בידיעות אחרונות, הוא “רחב היריעה” הראשון בעיתונות הכתובה. 2500 – 3000 מילה (להערכתי), שער, תמונות מחמיאות (יופי של ציפורניים, טבעת ושעון גברי). אפילו הטי-שירט השחורה הנצחית הוחלפה. אין לי מילה של ביקורת ליועצי התדמית המשובחים. אבל מה עם תוכן? מה עם אומץ? העובדה שלפיד בחר ללכת להתראיין במקום עבודתו מעידה על פחדנות ציבורית.
איפה נשמע שפוליטיקאי עם קמצוץ אומץ מתראיין אצל עמיתו לעבודה? אין כל הבדל בין לפיד “אני עומד מאחורי הביטוי פוליטיקה חדשה” לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו שמתראיין בזירה הפרטית שלו. לא רק שפוליטיקאים בימינו עסוקים בלהפחיד את הציבור, הם עצמם עסוקים בלפחד מעיתונאים (אפשר לחשוב, כלב השמירה מזמן לא כאן).
אין בראיון הזה של לפיד, שום אמירה מעניינת או חשובה המייצרת שיח ציבורי. זהו פמפלט פוליטי שיכול לשמש חומר קמפיין משובח, אבל פוליטיקאי שלא מצליח לעורר בי (ויש להניח שגם לא בקוראים אחרים) בדל של חשיבה מאותגרת, לא שווה שישחיתו עליו את הקול בקלפי.
מדוע לפיד אינו מעלה על דעתו ללכת להתראיין אצל עיתונאי מישראל היום? או הארץ? (גם אני ביקשתי לראיינו, אבל ביננו, מה הסיכוי שלי, עם בלוג פעוט חשיפה שכזה?)
הנה ההצעות של הפלוג (מתוך אותו פוסט קודם).
“לך תתראיין אצל איילה חסון, גאולה אבן או קרן נויבך. אפשר גם אצל בן כספית, בן-דרור ימיני, רינו צרור, גידי וייץ, אלוף בן, יעקב אילון, מתי טוכפלד ועמוס רגב. לא כל כך אצל דרוקר (חבר של עופר שלח, האחרון אולי מועמד ברשימת יש עתיד), אפשר אצל לונדון וקירשנבאום או נדב פרי. השם שהוזכר מספר רב של פעמים היא איילה חסון, מראיינת קשוחה שלא תתן לו להתחמק.”
הבהרה (תוספת מאוחרת לפוסט המקורי): מאז נכתבה הביקורת לעיל בפוסט המקורי, שקורא ללפיד ללכת להתראיין במקומות אחרים, הוא דיבר בכלי תקשורת רבים. בעיקר בתגובה לאירועי היום. כולל אצל איילה חסון. לא כתבתי שלא התראיין כלל, אבל כשמתיישבים לראיון גדול בעיתונות הכתובה ושוב, כמו במקרה של ערוץ 2, המקום הראשון והמועדף זה אצל העמיתים במקום העבודה (כאן זה אפילו לא מקום עבודה לשעבר) התוצאה לדעתי מוזרה ופחדנית.
מהנסיון שלי בעיתונות, כשמרואיין משיב בקלישאות ולא מספק דבר חדשותי, גונזים הראיון. כמה פעמים אכלתי אותה עם העסק הזה. הלכתי למרואיינים ולא הוצאתי מהם דבר. כל עורך יודע לפסול על הסף ראיון שאינו שווה דבר. האם יש סיכוי שבראיון מן הסוג הזה, שנותן לפיד במקום עבודתו, לעמית בכיר, יפסל ראיון החג כי הוא לא מספק את הסחורה? (איזה שאלה תמימה).
“המרכז מאפשר מרחב תמרון” אומר לפיד “הויכוח הכלכלי בישראל תיאולוגי יותר מאשר מעשי. הקפיטליזם נכשל, אומרות מפלגות השמאל, רק סוציאליזם. מה פתאום, אומר הימין, רק קפיטליזם. נתניהו הוא קפיטליסט דתי. ואני אומר ששעון נוכחות בחברות הייטק זה רעיון לא טוב. כי זה עובד נגד הבסיס של שוק ההיי-טק, ומצד שני מורי קבלן זו טרגדיה לאומית ואסור לתת לזה לקרות. אני בוחן את הדברים מול הדי.אנ.איי של המדינה.”
הבנתם? הכל זה פילוסופיה. לא עניינים מעשיים. שמאל זה לא טוב (למה?) ימין זה לא טוב (למה?). והפוליטונאי אומר שהמרכז הוא טוב, כי יש בו מרחב תמרון להגיד הכל ולא להגיד כלום.
בנושא הדיור, לפיד מתחיל לומר כמה דברים, ביקורת על יישום מסקנות ועדת טרכטנברג ומיד מדלג לנושא האנטי-חרדי. שוב קלישאות “אני לא רוצה להישמע אנטי חרדי. גם צעירים חרדים צריכים לגור איפשהו. אבל כאשר צעיר ששירת בצבא, למד מקצוע, מתחיל את דרכו בשוק העבודה ומשלם מיסים, מגלה שבגלל הדברים האלה הוא הופך להיות אחרון בתור, הוא לא יכול אלא להתמלא בכעס וייאוש. אני יכול לחזור על הדוגמה הזאת בעוד 30 תחומי חיים.”
כמו מה לדוגמא? לפיד לא נשאל ולא מפרט. וכך הלאה והלאה. הראיון מלא באמירות כלליות ולא מחייבות, חלקן קצת מצחיקות. צריך שתי מדינות, צריך להפסיק לבנות בשטחים, הוא אומר:
“לא נלך שוב להקפאה כי הפלסטינים ניצלו את זה לרעה, אבל לא נבנה התנחלויות חדשות”. מישהו מבין? לא נקפיא, אבל כן נאפשר להתנחלויות קיימות להתרחב. איך זה בדיוק מסתדר עם הרצון לפנות יישובים אם יאפשרו להתנחלויות להתרחב. גם לכם אמרו פעם, כשהייתם ילדים, אי אפשר לקפוץ על כל החתונות? בדיוק ככה.
ועוד במסגרת הפנטזיות המוזרות:
“לא רוצים לפנות 360 אלף מתנחלים. בסוף הפינוי יהיה של 70-80 אלף נפש” הוא אומר וממהר באותו המשפט להמתיק את הגלולה המרה “אני בא מבית של המחנה הלאומי, זה נורא, אבל לא תהיה לנו ברירה. המדינה, כמו הברון מיכנהאוזן, תדע לתפוס לעצמה בשערות ולחלץ את עצמה. אחד מפשעי השמאל הוא שלא חיכה ביציאה מגוש קטיף למפונים עם שמיכה וקערת מרק ודמעה בעין….”
יש לי שאלה ספרותית-היסטורית, הברון מיכנהאוזן לא היה סוג של פנטזיונר? זה הדימוי המדינתי שלנו? וממתי מחכים לאנשים שמתפרעים ומסרבים להתפנות בשיא חומו של חודש אוגוסט עם שמיכה ומרק? אולי הפשע הגדול של השמאל זה שלא חיכה להם עם מאוורר וקרטיב? ואולי, להגיד על השמאל הישראלי פושע, זו אמירה מטופשת וחסרת אחריות?
אני קטונתי מלהבין את ערכו של הראיון הזה. אני בטוחה שיועצים פוליטיים למיניהם רק יכולים לחלום על במה שכזו, אבל לדעתי הצנועה, אני הייתי מצפה מפוליטיקאי שילך דווקא להתראיין במקום הכי קשה. אחרת, איך רוצה אדם שמפחד מכמה שאלות נחושות, שנאמין ביכולתו לפתח את העור העבה של פוליטיקאי, את היכולת לעמוד בפני ביקורת ציבורית כשהמצב יהיה אחר כך קשה.
אחד הטורים החריפים … עוד שלב בדרך לפסגה.
טל, הבעיה עם מה שאת כותבת הוא שהוא היגיון צרוף.
היועצים בישראל מבססים את דעותיהם על פחד קמאי, ובעיקר היועצים של לפיד.
מהות השמרנות הוא פחד, ושמרן נשאר שמרן.
אסף, תודה!
דקל-דוד, מי שמנהל את לפיד הוא הוא עצמו ולא יועציו. ובכל מקרה, גם אם נדמה למישהו שיש יועץ המושך בבובת חוטים, בסופו של יום האחריות על החלטותיו היא עליו. בכך אין לי ספק.
כאשר ראיינו את בן גוריון הוא דיבר במשפטים נשגבים חובקי עולם. כך גם מנחם בגין. גם נשיאי ארה’ב מדברים על “אל תשאל מה אמריקה יכולה לעשותך עבורך תשאל מה אתה יכול לעשות למען אמריקה שלך.” וכך הלאה. ראיונות עתונאיים אינם ים של פרטים וסעיפים אלא שרטוטי חזון כלליים.ההתקפה הנמרצת שלך מעידה כי אינך בקי בראיונות מעין אלה וראוי שתעיין בהם היטב.
ולא לשכוח: אנחנו המדינה היחידה בעולם ש…. ככה, פשוט. בלי סטטיסטיקות, בלי סקרים, בלי עובדות. אמר, ואנחנו צריכים לקבל את זה.
מדובר ב”ראיון” שהוא אחד המבזים ביותר את הישראלים – מצד ידיעות אחרונות ומצד יאיר לפיד.
הערה אחת: הוא דווקא התראיין אצל לונדון@קירשנבאום, פעמיים. והם בהחלט לא עשו לו חיים קלים.
אתה צודק. הציטוט כאן לעיל (מפוסט קודם שלי) הגיע מפוסט שנכתב לפני אותו הראיון. לא רציתי לחתוך את הניסוח המקורי. אני גם ראיתי אותו אצל לונדון וקירשנבאום פעם אחת. ממילא זה לא ראיון רחב, אלא רק היה במסגרת התוכנית, משהו כמו כמה דקות.
מכיוון שלפיד, לפחות לפי הסקרים ולפי הכוונות שלו, הולך להיות בסביבות העשרה מנדטים פלוס, הייתי מצפה שישב מול מצלמה יותר ברצינות. צריך לומר, ולגבי זה אני גם מסייגת עצמי פה, שיתכן שהוא רצה והציע וכלי התקשורת לא רצו. כלומר, יתכן שפנה לישראל היום והציע והם אמרו לו לא (יכול להיות…)
אולי כדי להקל עליו הוא קיבל גם את השאלות מראש ?
קשה לי להאמין. זה נראה כמו שיחה, וכשהפורום ממילא כל כך נעים, למה צריך מראש? מה כבר יכול להיות בשיחה בין עמיתים למקצוע ולמקום העבודה?
טור מעולה. אין מה לנתח את הראיון של לפיד, חבל על הנסיון, האיש ריק ולא אמר דברי טעם פוליטים מעולם, למעט סיסמאות כוללניות וריקות (סטייל ‘אין מלחמה צודקת’ ואחרות). הטרגדיה האמיתית תהיה ביום שאחרי הבחירות, כשייפול לנו האסימון כמה הציבור באמת יכול להיות מטומטם, וניווכח כמה מנדטים הדבר הזה קיבל. זה יהיה הרגע שבו אלעל יקבלו אינספור טלפונים של זוגות צעירים שמחפשים כרטיס חד כיווני.
יאיר, לא בטוח שאני מסכימה איתך. ובטח לא מדובר באיש ריק. הוא פשוט בוחר במודע כיום לעשות דברים בדרכו, לא להרגיז, לא להתעמת. זו דרכו אל הקלפי וזה עצוב שהחברה הישראלית והתקשורת בארץ מאפשרת לזה להתרחש. ממי שרוצה להיות מנהיג אני מצפה לפחות להתגבר על הבעיות שיש היום בתקשורת הישראלית ולהוכיח, לפחות מן הצד שלו, טיפה יותר אומץ
התכוונתי ריק מתוכן פוליטי. אחרי הכל היא כתב את שיר אהובת הספן. I’d give him that
פוסט מצוין וחד. המשיכי כך, טל.
🙂
הברון מיכנהאוזן (שעכשיו גיליתי שגם היה אדם אמיתי, בטרם הפך לדמות ספרותית שהתבססה על עצמו) היה גוזמאי ושקרן. לא פנטזיונר. מה שרק הופך את הדימוי הזה של לפיד לאיום ונורא עוד יותר.
אתית ולמראית עין את צודקת, אבל לצערי אני לא בטוח בכלל שכל כלי תקשורת אחר היה עושה עבודה הרבה יותר טובה מול לפיד. יאיר לפיד היה מקבל את תמונת השער והפניה מהעמוד הראשי בכל עיתון בישראל היום. ולא משנה מה הוא היה אומר. אילה חסון אולי היתה יותר תוקפנית, ישראל היום אולי היה נותן כותרת פחות מחמיאה – אבל בשורה התחתונה השאלות יהיו אותן שאלות והתשובות בודאי שאותן תשובות. כולנו יודעים את זה. מעטים המראיינים בארץ (ושאני אומר מעטים אני מתכוון בודדים ממש) שיעשו שיעורי בית ויעמתו את פוליטיקאי עם עובדות וסתירות פנימיות בתוך התשובות שלו (השמאל פינה את גוש קטיף? זו היתה ממשלת ליכוד ושינוי שמפלגת העבודה עדיין היתה רשמית באופוזיציה). ירון לונדון הוא כן כזה, אני לא מכיר מראיין טוב ממנו היום בישראל. אבל לונדון וקירשנבאום לא עורכים ראיונות ארוכים, וערוץ 10 לא שולח אותם לכאלה שהוא מקבל (וחבל).
ואולי דוקא מאיתנו הבלוגרים תבוא הבשורה לעתיד? אולי צריך לאחד כוחות ולעשות משהו שישנה את השיח התקשורתי בישראל כלפי פוליטיקאים. צריך לחשוב על זה. אולי יש כאן זרעים של רעיון.
יופי של טור. במיוחד אהבתי את המאוורר והקרטיב…
https://www.facebook.com/Yair.Bagrut
כולם מוזמנים לקבוצה בפייסבוק הקוראת ליאיר לפיד להוציא תעודת בגרות לפני שיתמודד לכנסת .
תראי את פרק 9 בסדרה החדשה של סורקין דה ניוזרום. בפרק מציעים המגיש והעורכת שלו ליועצי התקשורת של המפלגה הרפובליקנית לערוך דיבייט אמיתי. כזה שבו ישאלו שאלות אמיתיות וקשות, ידרשו תשובות שמגובות במספרים וסטטיסטיקות ולא סתם אמירות באוויר והמתמודדים יעומתו עם דברים שאמרו בעבר. כמובן שהרעיון נחתך על הסף כי יועץ התקשורת לא מעוניין בסוג כזה של חשיפה. הבעייה לא רק אצלנו. למה להקשות על עצמך. לפיד למד דבר מאוד חשוב מההיסטוריה של מפלגות מרכז בישראל. אתה פופולרי כל זמן שאתה שותק (או לא אומר שום דבר קונקרטי) ברגע שאתה מתחיל להביע דעות מוצקות אתה מתרסק. (זוכרת את איציק מרדכי ומפלגת המרכז שלו?)
כתוב מצוין, בכלל קטונתי מלדרג, והכל בסלע, אבל פתאום חשבתי על הענין הזה של לחכות למפונים עם ארטיק ומאוורר, זה דווקא יכול היה להיות רעיון טוב, איכשהו להגיד שאנחנו מבינים את כאבם, כי לשיטתם זה כואב, ולהביא אותם לצד שלנו או משהו.
*הייתי יכולה לטעון שזה בעקבות הרעלת אכילת גפילטע פיש, אבל נגזל ממני העונג. אני גם בדרך כלל נגד איזו אחדות מזוייפת ושקרית, אבל סתם פתאום חשבתי על זה.
טל, הוא התראיין אצל איילה חסון. רק שזה ערוץ 1 ובקושי רואים. אני ראיתי.
לפחות תבדקי את עצמך – הוא התראיין אצל לונדון וקירשנבאום פעמיים.
הראיון בערוץ 2 היה האכזרי ביותר שעבר עד כה, גם בערוץ 10 בפעם הראשונה אצל ל&ק נהנו לחבוט בו – בפעם השניה היו יותר קשובים. לדעתי עושים לו חיים הרבה יותר קשים מכל פוליטקאי אחר, דווקא בגלל שבא מעולמם. עיתונאים אוהבים לחבוט בבני עמם, קניבליזם.
כתבתי מפורשות בפוסט לעיל “לפיד דיבר מאז ברדיו ובטלוויזיה מדי כמה ימים, אבל היו אלה שיחות תגובה לאירועי היום”. הבאתי כאן קטע מפוסט שפורסם קודם לכן בפלוג, שנכתב בתגובה לראיון הראשון שלו בערוץ 2. יש בעיה עם כך שהראיונות הגדולים והחגיגיים הם בערוץ 2 וידיעות אחרונות. זה לא ראוי מבחינתו. הוא לא צריך ללכת לשם. ואני באמת שוברת את הראש למה הוא עשה זאת.
אם את באמת חושבת שאצל יונית הוא קיבל יחס ידידותי אז משהו מעוור את עינייך…היא מעולם לא באה באוירה כל כך כסאחיסטית – למחרת כל המבקרים שיבחו אותה שהקיזה את דמו…
יש גם גבול לזכרון הסובייקטיבי…
וגם אצל איילה חסון התראיין. באמת תבדקי את עצמך להבא.
הכנסתי הבהרה לתוך הטקסט. זה עדיין לא משנה את התוצאה של הראיון האומלל והמוזר הזה.
טל, ניכר שמעולם לא הגעת לאירוע שבוא דיבר יאיר לפיד. בתור אדם שהיה בשלושה מפגשים שכאלה ונשאר לשמוע את שאלות הקהל אני יכול להגיד לך שהראיון לא חידש לי דבר. אבל האמת היא שבראיון שכזה לא הייתי מצפה שהעיתון יציג נתונים גם אם המרואויין יביא אותם איתו במחשב הנייד, זה פשוט לא העומק שמוצג בעיתון של סופ”ש ולא עומק שמצופה מהקהל להיכנס אליו, אדרבא בראיון טלביזיוני ששם אין סיכוי שיציגו את הנתונים אלא אם מדובר על ראיון מוזמן. למעט עיתון הארץ, אין גוף מדיה אחד שיודע לעשות תחקיר נגדי לנתונים שמציגים פוליטיקאים ולרוב הם מתרכזים בשקרים של ביבי (מזל שלהארץ אין חובות לרגולטור).
האמת שהתגובה שלך כעיתונאית מפתיעה אותי ואני אוהב את מה שאת כותבת.
אם את רוצה להבין באמת על מה יאיר מדבר, תכנסי לאתר שלו (ולא רק בשביל לבקר את העיצוב), תקראי ואחר כך תרשמי “שאלות קשות” כפוסט – אני בטוח שלא רק אני אשמח לדעת מה נקרא אצלך “שאלות קשות”. יהיה גם מעניין אם פוליטיקאים מכהנים עונים על שאלות קשות כאלה (ניחוש שלי – אף לא אחד מאלה שיש להם סיכוי להשפיע, כולל שלי יחימוביץ)
הייתי : http://www.talschneider.com/2012/06/19/lapidtelaviv/
http://www.talschneider.com/2012/07/15/lapidteam/
ואתה צודק. הרבה פוליטיקאים מתחמקים ולא רוצים לדבר. ראה את הראיון המפורסם של יחימוביץ לעיתון הארץ בנושא ההתנחלויות. היא לא רוצה לדבר על גזענות, דת ומדינה, חוק טל, פינוי התנחלויות ועוד שורה ארוכה של נושאים, כי המסר הוא הקשיים הכלכליים. אני כתבתי רבות וארוכות נגדה בעניין הזה. גם היום, כשהיא מדי פעם משחררת הודעות בנושאים הללו, זה לא בדם ליבה.
אבל במקרה של לפיד, אין פה שובל של עשייה ציבורית, כמו שיש במקרה של פוליטיקאים מכהנים. כלומר, נניח מופז, בכל זאת, יש תוכנית מדינית שהוא ניסה לשים ולשכנע את לבני כשהיתה יו”ר. יש אמירות שלו לאורך השנים. או במקרה של לבני, כנ”ל, יש שובל של עשייה. לפיד נמצא בעמדה ייחודית. המון כוח והשפעה, כשהוא לא אומר דברים ברורים. אני מצטערת אם זה לא נעים לשמוע או לקרוא. אבל זה המצב. שיטוט באתר שלו לא יפתור את הנושא. ואגב, גם אני, אם אשב מול חמש שעות לא בטוח שאצליח להוציא משהו. אבל להגיד לך את האמת? הייתי שמחה אם הוא היה עושה “ראונד טייבל” עם כמה בלוגרים. ונותן באמת לכל הקבוצה הזו שמטיחה בו הרבה ביקורת, את ההזדמנות להתווכח.
אין לי בעיה לשמוע דברים לא נעימים. גם אני שאלתי את לפיד שאלות ולא תמיד קיבלתי את כל עמדותיו. שיטוט באתר שלו נותן את הכיוון – לא ראיתי דברים דומים מהצד של שלי אבל מכיוון שאני נגד התפיסה הכלכלית שלה באופן גורף קשה לי להתייחס ברצינות לדבריה כי בכל זאת, היא נתמכת ע”י ועדים שהם גורם מרכזי ביוקר המחייה – אין לה מה להגיד לפני שהיא מסבירה את הסתירה הזאת בשאיפה שלה שלכולנו יהיו חיים זולים ושמחים.
לגבי מופז – שמעתי אותו, הייתה לו את ההזדמנות לעשות אבל הוא לא עמד בה ולכן קשה לי לומר שהעשייה המדינית היא משמעותית. לא אומר שהוא לא עשה דברים בתור שר אבל אני חושב ששר מקצועי יכול לעשות דברים כמו או יותר טוב מח”כ, במיוחד במשרד שעיקרו עשייה ולא פוליטיקה (למרות שהכבישים באיו”ש ממש טובים כך שגם במשרד התחבורה יש פוליטיקה)
לבני – אופוזיציה היא גם מקום לעשיה והיא לא עשתה רבע ממה ששלי עושה בזמן הרבה יותר קצר (מבחינת הרעש לפחות).
לפי הטון שלך יש לי חשש שאת דורשת מנבחרינו העתידיים עשייה ציבורית ודורשת מהם יותר מהנבחרים הקיימים בטענה שהם טרם הוכיחו את עצמם – אבל איך יוכיחו את עצמם אם לא יבחרו?
טור קולע ממש.
הראיון באמת היה “אפור” (אפילו יותר מהראיון של ביבי בישראל היום;-)).
ה”אפרוריות” הזו לטעמי היא לא נחלתו של לפיד בלבד, אלא של המרכז כולו…שאומר הכל בלי להגיד דבר (“כמו ללכת בלי חיתול בכלל”). המפלגה שלו מן הסתם תוך מערכת בחירות אחת או שתיים, תיעלם בתהום הנשייה…
כולי תקווה שמערכת הבחירות הקרובה שבה על פי המסתמן המרכז כולו (לפיד + קדימה + עצמאות נכון לעכשיו) יקבל כמחצית מהמנדטים של הפעם הקודמת – יעזור לישראל לחזור לעידן הדו-גושי הישן, הראשות הליכוד והעבודה.
שלום לך. כמובן בשמאל כמו בשמאל מעוותים את המציאות. ” ממתי מחכים לאנשים שמתפרעים ומסרבים להתפנות” ככה מחקת במחי מקלדת את הטראומה של אנשי גוש קטיף שרובם המכריע ללא צל של ספק עזב את הבית באצילות ובלי שום התנגדות.
טור מעולה, אני חושב שהעלת פה נקודה מעניינת שהשיח הפוליטי בארץ נורא רדוד ושטוח.
אני חייב לחזק את בוריס וממש מפציר בך לצפות בכל הסידרה the newsroom, הסדרה באמת מציבה מראה אל מול רמת השיח והעיתונות שאנו רואים בטלוויזיה (כתבות זורעות פחד, כתבות “צבע” וסתם תוכן צהוב או נעים לעין במהדורות החדשות).
באותה הנימה אני יציין שלא זכור לי שהיה debate בין המועמדים השונים, והתקשורת לא נותנת במה לעיתונאים ששואלים שאלות קשות ומראים את הסתירות בדברי הפוליטיקאים (קרן נויבך – גם צריכה איזון וגם בעטו אותה ממבט שני שהיה מעולה , המקור בערוץ 10, לונדון וקירשנבאום. שני האחרונים כמעט ונשארו ללא מקור תקשורתי לאחרונה).
אולי יש צורך להקים כלי תקשורת חדשים עם כוח עצמאי(בלוג זה פלטפורמה מעולה)? אפשר להזכיר את huffingtonpost ועוד שאולי לא נשארו עצמאיים אבל בהחלט היו בעלי משקל.
טל, לשם ההגינות – האחרים לצערנו הרב עושים את אותו הדבר. זו התרבות הפוליטית הדפוקה בישראל שאנחנו כציבור מאפשרים לה להתקיים. אמת, מי שמתיימר להניף את הדגל המשומש “פוליטיקה אחרת” ומתנגד לפוליטיקאים מכהנים ברשימה שלו, ודאי שמצופה ממנו לסטנדרט גבוה יותר.
אבל בסופו של יום, וסליחה על הבוטות, הכלב מלקק את הביצים כי הוא יכול. 10+ מנדטים בכל סקר אפשרי ועל מה? הברנש לא אמר דבר וחצי דבר, לא מגיע עם אף ניסיון רלוונטי לפוליטיקה, אף אחד לא יודע מה הרשימה הסופית שלו (ולפי השמועות הכוכבים הגדולים – שלח ופירון – הם בטח לא הדבר הכי טוב שקרה לפוליטיקה הישראלית), ובסוף הוא גם חושב שכולנו מטומטמים. אז כנראה שבאמת כולנו מטומטמים…..
בכל מקרה אחלה פוסט. לא מיועד לד”ר יהיר, אלא לציבור הרחב בתקווה שאולי יוריד כמה אסימונים.