פוליטיווטש: האם יש מדיניות תעסוקה מפלה במגזר הציבורי כפי שטען טיבי?

צוות פוליטיווטש בדק את הנתונים שהוצגו בנאום של ח״כ אחמד טיבי בנוגע לאפלייה בתעסוקת ערבים במגזר הציבורי

תחקירן: ספי קלר

עורך: שני קינן

ביום שני, ה-10.11.14, נאם חה“כ אחמד טיבי (רע“ם-תע“ל) במליאת הכנסת וטען כי מדיניות הממשלה מפלה את אזרחי ישראל הערבים. בין היתר, ציין חה”כ טיבי כי: “אנחנו 20% מהאוכלוסייה, אבל רק כ-8% מהמועסקים בשירות הציבורי“. עוד הוסיף חה”כ טיבי כי: “חוט ישר מקשר בין היחס אל מפגין ערבי ליחס אל מועסק ערבי, אל אקדמאי ערבי. היחס הוא שונה. היחס אל האחר הוא יחס מפלה”.

נתחיל מהשורה התחתונה. בישראל חיים כ-1.7 מיליון ערבים ודרוזים שמהווים 20.7% מאוכלוסיית ישראל. לפי דו“ח נציבות שירות המדינה משנת 2014, המגזר הערבי מהווה רק 8.9% מעובדי השירות הציבורי. בנוסף, כפי שציין חה”כ טיבי, ישנן יחידות ממשלתיות בהן שיעור העובדים הערבים עומד על0% (למשל, המשרד לענייני אזרחים ותיקים- לפי דו”ח משנת 2012). לפיכך, אין ספק כי חה”כ טיבי נקב במספרים מדויקים. יחד עם זאת, תמונה מעט שונה מצטיירת כאשר מתחקים אחר מדיניות ממשלת ישראל בעשורים האחרונים בכל האמור בהעסקת מיעוטים בשירות הציבורי, ובודקים את הטענה המרכזית של חה”כ טיבי לפיה מדיניות הנציבות היא מפלה.

 בחינה חוקית של אפליית ערבים בתעסוקה: ראשית, האפליה בקבלה לעבודה על-בסיס לאום הינה אסורה על-פי חוק בישראל מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ“ח-1988. המשמעות היא שאפליית ערבים בקבלה לעבודה, הן במגזר הפרטי והן בשירות הציבורי, אינה חוקית ונתונה לטיפולה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. כמובן, אין בכך כדי לומר שתופעת האפליה בקבלה לעבודה אינה קיימת בפועל אלא רק שהיא אסורה על-פי חוק.

בשנת 2000 תיקנה הכנסת את חוק שירות המדינה (מינויים), תשי“ט-1959, כך שיכלול הוראות בנוגע לייצוג ההולם של המגזר הערבי בשירות המדינה. סעיף 15א לחוק מסמיך את הממשלה: (1) לנקוט בצעדים הדרושים לעודד ייצוג הולם; (2) לייעד משרות מסוימות למגזר הערבי בלבד; (3) לתת עדיפות בקבלה לעבודה למועמדים מהמגזר הערבי בהינתן שהם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של המועמדים האחרים.

החלטות ממשלה בנושא: במשך השנים התקבלו מספר החלטות ממשלה שנועדו לקדם את תכלית הייצוג ההולם בשירות המדינה. בהחלטת ממשלה מס’ 4729 משנת 2006 נקבע לראשונה על הקצאת משרות חדשות לבני המגזר הערבי בלבד. החלטת ממשלה מס‘ 2579 משנת 2007 קבעה לעצמה ליעד (שלא הוגשם) כי עד סוף שנת 2012 יגיע שיעור העובדים הערבים בשירות המדינה ל-10%. בנוסף, החליטה הממשלה כי עד סוף שנת 2012 לפחות 30% מהמשרות החדשות כל שנה יוקצו למגזר הערבי (ראו נתונים בנוגע לכך להלן).

בהחלטת ממשלה מס‘ 4436 משנת 2009 נקבע כי עובדים ערבים שהעבירו את מקום מגוריהם למרחק של 70 ק”מ בעקבות הקבלה לעבודה יקבלו סיוע בתשלום שכר הדירה עד גובה של 2000 ₪. בנוסף, נקבע בהחלטה זו כי מנכ”ל יחידה ממשלתית שלא תעמוד ביעדים שהוצבו לה (מבחינת שיעור תעסוקת הערבים בה) יוזמן לתת דין וחשבון בפני ועדת שרים מדי חצי שנה עד שהועדה תשוכנע כי המשרד נוקט בפעולות מעשיות להשגת היעדים.

נציבות שירות המדינה נוקטת אף היא צעדים להעלאת שיעור העובדים הערבים. בין היתר, בכל היחידות הממשלתיות אמור להיות ממונה על שילוב מיעוטים (בפועל ישנן יחידות שבהן תפקיד זה לא מאויש), ונקיטת פעולות שונות לפרסום והסברה בקרב המגזר הערבי. בהתאם לאמור בחוק שירות המדינה, נציב שירות המדינה פרסם בשנת 2012 חוזר המבהיר לוועדות המכרזים את חובתם החוקית.

בין היתר, מבהיר נציב שירות המדינה כי: “במקרה שבין המועמדים נכלל מי שזכאי להעדפה מתקנת, על חברי הוועדה לקיים דיון אפקטיבי, מובנה ומנומק באשר לקיומם של כישורים דומים בין המועמדים. עליהם לבחון האם נתוני המועמד שזכאי להעדפה מתקנת נופלים מנתוניהם של המועמדים האחרים, וככל שמסקנתם כי הנתונים אינם נופלים הרי שקיימים כישורים דומים ויש לפעול בהתאם לכלל הייצוג ההולם ולבחור במועמד הזכאי להעדפה מתקנת”.

האם בפועל השפיעו צעדי הממשלה והנציבות על תעסוקת ערבים?

כל הצעדים המפורטים לעיל (החוק, החלטות הממשלה, הוראות נציב שירות המדינה) הביאו במשך השנים לעלייה ניכרת באחוז העובדים הערבים מתוך כלל עובדי המדינה. בעוד שבשנת 1993 אחוז העובדים הערבים מכלל עובדי המדינה עמד על 2.5% בלבד, כיום שיעורם עומד על 8.9%.

בנוסף, לפי דו“ח נציבות שירות המדינה משנת 2012, שיעור העובדים הערבים מתוך כלל העובדים שנקלטו באותה שנה עמד על 14.28%. כפי שניתן לראות, מדובר על מגמה ברורה מאז שנת 2003, שבהּ אחוז הערבים שנקלטים כל שנה שנה לנציבות המדינה עולה ברציפות. בנתון זה יש בכדי ללמד אותנו על הכיוון הכללי בו צועד השירות הציבורי- הגדלה משמעותית של שיעור העובדים הערבים ביחס לכלל העובדים בשירות הציבורי. בנוסף, לפי אותו הדו”ח, מתוך כלל המכרזים שפורסמו על-ידי המדינה בשנת 2012, 12.5% יועדו בלעדית לעובדים בני המגזר הערבי. יש לציין כי האפקט של הנתון למעשה גדול יותר שכן ישנם מכרזים הכוללים מספר משרות.

לצד הנתונים שאוזכרו ישנם גם סממנים הפוכים. כאשר בוחנים את אחוז המועמדים הערבים מבין כלל המועמדים למשרות ציבוריות ניתן להבחין בשיעור נמוך (2.47% ב-2012) שאינו נמצא במגמת עלייה. יש לציין כי לא מדובר בהכרח בירידה במספר המועמדים הערבים וייתכן כי מדובר רק בעלייה במספר המועמדים האחרים. נתון נוסף נוגע לסוג המשרות אותן מאיישים העובדים הערבים. הזכרנו קודם ששיעור העובדים הערבים מבין כלל העובדים החדשים בשנת 2012 עמד על 14.28%, אך כאשר מוציאים את מערכת הבריאות מדובר ב-10.41% בלבד. נראה כי נוכחותם של עובדים ערבים במשרות בכירות בשירות ציבורי עדיין דלה.

שילוב מיעוטים במגזר הציבורי אינו אתגר ייחודי למדינת ישראל. כמובן שישנן נסיבות ייחודיות למקרה הישראלי, אך מקריאת דו“ח מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2011 עולה כי בכל המדינות שנבדקו בדו”ח ישנה מדיניות המעודדת שילוב מיעוטים במגזר הציבורי (ארה”ב, בריטניה, גרמניה, נורבגיה, קנדה, קרואטיה וטורקיה). יחד עם זאת, הדו”ח מצא כי בעוד שמדינות מסויימות מצליחות להגיע להתאמה בין שיעור המיעוטים במגזר הציבורי לשיעורם באוכלוסייה (למשל, ארה”ב) ישנן גם לא מעט מדינות שכושלות בכך (למשל, אנגליה ואוסטרליה).

 סיכום: לסיכום, אמירתו של חה”כ טיבי מציינת מספרים מדויקים. שיעור הערבים באוכלוסיית ישראל אכן עומד על כ-20% ושיעורם במגזר הציבורי אכן עומד על כ-8%. לצד זאת, נראה כי מדיניות ממשלת ישראל בעשורים האחרונים (לפחות משנת 2000) היא לעודד את שילוב ערביי ישראל במגזר הציבורי.

הנתונים מצביעים על מגמה ברורה של עלייה הדרגתית במספר הערבים המועסקים במשרות ציבוריות. יותר מכך, מבחינת שיעור הערבים בקרב העובדים החדשים ניתן לראות שמגמה זו אף תמשיך ותצבור תאוצה בשנים הקרובות, שכן שם מספרם מתקרב לשיעורם באוכלוסייה. אם כן, ההקשר של אמירתו של חה”כ טיבי, לפיו ישנה מגמה מובהקת של אפליה בהעסקת ערבים במגזר הציבורי הוא בעייתי.

מסיבות אלה קיבלה אמירתו של חה“כ טיבי את הציון 4 בסולם פוליטיווטש – “נכונה ברובהּ“

לוגו פוליטיווטש