בהמשך לפוסט הראשון, אנשי בידוק העובדות של פוליטיווטש יפרסמו בפלוג פוסט בידוק עובדות מדי שבוע. והפעם: האם דייק השר ישראל כץ כשנפנף בנתוני הבטיחות בכבישי ישראל?
בתאריך 3/4/2014 פרסם ח”כ ישראל כץ בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את הפוסט הבא:
“הנה בשורה לה חיכינו: הוכחה חותכת כי הכבישים בישראל בטוחים יותר. אם ההערכה שלנו לא מספיקה, אז הנה קיבלנו אישור גם מהאגף האירופאי. לפי דו”ח האיחוד האירופי שפורסם בימים אלה: ישראל עלתה למקום החמישי (!) בדירוג הבטיחות האירופי, עם 38 הרוגים בתאונות דרכים לכל מיליון נפש – לעומת ממוצע של 52 הרוגים באירופה”.
תחקיר: ענבר בן דורי
עורך: שני קינן
רקע כללי – רכבים פרטיים
המועצה האירופית לבטיחות בדרכים ETSC, הינה גוף לא ממשלתי המספק מידע וייעוץ לממשלות שונות. המועצה מפרסמת מדי שנה את דו”ח PIN, המכיל נתונים השוואתיים רבים בנושא הבטיחות בדרכים במדינות אירופה, וכן על ישראל. הדו”ח האחרון התפרסם ביוני 2013 ומכיל נתונים עד שנת 2012, כלומר הוא לא מכיל את הנתון עליו דיבר שר התחבורה. יחד עם זאת, הוא מעיד על מגמת השתפרות בבטיחות בדרכים בכבישי ישראל החל משנת 2000, הן באופן מוחלט והן ביחס למדינות אירופה. ואכן, מעיון בדו”ח עולה תמונה חיובית על ישראל אשר בשנים האחרונות נוטה, ברבים מן המדדים, להיות במחצית העליונה של דרג המדינות, ואף בין הראשונות. בנוסף, במקומות רבים בדו“ח ה-PIN מוזכרת ישראל באופן ספציפי כמדינה שבהּ מצב תאונות הדרכים והכבישים השתפר והיא בין המובילות ביחס למדינות אירופה במדדים רבים הנוגעים לבטיחות בדרכים.
ישנם מדדים רבים לקביעת איכות הבטיחות בדרכים ולהשוואה בין המדינות, כאשר המדד עליו מדבר ישראל כץ, מספר הרוגים למיליון נפש, הוא רק תת סעיף של סעיף מספר ההרוגים. על פי דו”ח ה-PIN, מתחילת המילניום ועד שנת 2012 הייתה ירידה משמעותית במספר ההרוגים בישראל. בעוד בשנת 2001 מספר ההרוגים לכל מיליון איש היה 83, בשנת 2012 הנתון עמד על 33 הרוגים לכל מיליון איש (ירידה של כ-60%). המספר היחסי הנמוך של הרוגים בשנת 2012 מציב את ישראל במקום השישי מתוך 31 מדינות עבור שנה זו. לפי דו”ח PIN 2009 , בשנת 2008, לפני כניסתו של השר כץ לתפקידו במרץ 2009, מספר ההרוגים בישראל היה 57 לכל מיליון נפש, נתון שהציב אותה במקום השמיני מתוך 30 מדינות.
מבחינה של מספר ההרוגים המוחלט בתאונות דרכים, ללא התחשבות בגודל האוכלוסייה, מתגלה גם-כן ירידה של כ-51% בין 2001-2012 במספר ההרוגים, כאשר בשנת 2001 היו 542 הרוגים לעומת 263 הרוגים בשנת 2012). ירידה זו מציבה את ישראל במקום ה-11 מתוך 31 מדינות, כאשר הממוצע האירופי עומד על 49%. לפי דו”ח PIN 2009, בתקופת 2001-2008 שיעור ההפחתה של מספר ההרוגים המוחלט עמד 24%, לעומת ממוצע כללי של 28%, נתון שהציב אותה במקום ה-17 בלבד מתוך 30 מדינות.
רכבים ציבוריים ומסחריים
לעומת נתונים חיוביים אלו, הנתונים אודות נפגעים בתאונות עם כלי רכב ציבוריים ומסחריים מציבים את ישראל בתחתית הטבלה. לפי הדו“ח מ-2013, אחוז ההפחתה הממוצעת בשנים 2001-2012 בהרוגים כתוצאה מהתנגשות עם משאית כבדה (מעל 3.5 טון) מציב אותה במקום השלישי מן הסוף מתוך 25 מדינות (הפחתה של 2.6% בלבד). באופן דומה, ישראל ממוקמת במקום ברביעי מן הסוף בהפחתת אחוז ההרוגים השנתית מהתנגשות עם משאיות קלות, (3.7% בלבד). הנתון החמור ביותר הוא שיעור השינוי השנתי הממוצע בשנים המדוברות בהתנגשות עם אוטובוסים וקרונות נוסעים, עם עלייה של 1.1%, נתון המציב אותה שנייה מן הסוף(לעומת הפחתה ממוצעת של 6.4% בכלל מדינות אירופה). עם זאת, בדו”ח מוסבר כי בתאונות מסוג זה יכולים להיות הרוגים רבים בתאונה יחידה, עובדה ש”מקפיצה” את שיעור ההרוגים כלפי מעלה (למשל בתאונת האוטובוס בשנת 2008 בה נהרגו 25 אזרחים רוסים, או תאונת הרכבת באזור קריית גת בשנת 2010 בה נהרגו 7 בני אדם).
בדיקת האמירה
הדו”ח עליו הסתמך השר כץ באמירתו נכתב על ידי European Commission for Mobility and Transport, ויצא במרץ 2014, ימים ספורים לפני אמירת השר. יש לציין שדו”ח זה קצר יחסית, מכיל נתונים מעטים וישראל נעדרת ממנו. משמע, הדו”ח לא בדק בצורה ספציפית את נתוניה של ישראל, כך שעל-מנת להגיע למדד רלבנטי היה עלינו לבחון את הנתונים בישראל על סמך נתונים רשמיים של הלמ”ס, ולבחון מה מקומה של ישראל באופן ידני. לגבי נתונים מסויימים שהם בעלי מדדים אובייקטיבים הדבר יכול להיות פשוט למדי, אך לעיתים הדבר יכול להיות בעייתי בגלל צורות מדידה והערכה שונות בדו”חות האירופיים לעומת הדו”חות הישראלים. בכל מקרה, יש לזכור שהדו”ח האירופי עליו דיבר השר כץ לא סומך באופן רשמי ידיו על הנתונים הנוגעים לישראל.
ע”פ נתוני הלמ”ס, בשנת 2013 נהרגו בתאונות דרכים ישראל 309 איש. בסוף שנת 2013 אוכלוסיית ישראל עמדה על 8,132 אלף איש. כאשר מחלקים את מספר ההרוגים בגודל האוכלוסייה, ומכפילים במיליון מקבלים את מספר ההרוגים למיליון לנפש. המספר המתקבל הוא 37.998, או 38 הרוגים לכל מיליון איש, כלומר אותו נתון עליו הצהיר השר כץ. זאת לעומת המספר הממוצע עבור 27 מדינות אירופאיות, העומד על 52 הרוגים לכל מיליון איש. כמו כן, ישראל אכן ממוקמת במקום החמישי, אחרי שוודיה (28 הרוגים למיליון נפש), בריטניה (29), דנמרק (32) וספרד (37). בדרך, ישראל עוקפת מדינות מפותחות כגון גרמניה, צרפת, פינלנד ואוסטריה. מלבד שנת 2012, מספר ההרוגים בשנת 2013 היה הנמוך ביותר ב-51 השנים האחרונות.
ייתכן כי ניתן לייחס את ההפחתה בשיעור ההרוגים והפצועים קשה לגורמים שונים, כגון חינוך, אכיפה, שיפור כלי הרכב ושיפוץ הכבישים. ואכן, נראה כי ישנה התאמה בין הירידה המתמשכת במספר ההרוגים בישראל לעלייה בתקציב המופנה לשיפור הדרכים בשנים האחרונות. החל משנת 2001, ישנה עלייה מתמדת בתקציב פיתוח התחבורה (מלבד ההפחתה החד פעמית אך ניכרת בתקציב זה בשנת 2004). בעוד שבשנת 2000, האחוז מתקציב המדינה למטרה זו עמד על 0.37% בלבד, תקציב פיתוח התחבורה עומד בשנת 2014 על 2.83% מתקציב המדינה, או 12.5 מיליארד ₪, כאשר מתוך תקציב זה, 56% מיועד לפיתוח כבישים ו-1% בלבד לבטיחות בדרכים. נראה כי בתקופתו של השר כץ הייתה מגמה דומה.
סיכום
לסיכום, אמירתו של שר התחבורה ישראל כץ התגלתה כמדויקת. מצב הבטיחות בדרכים בישראל זוכה בשנים האחרונות בשיפור מתמיד. לפי הלמ“ס, מלבד שנת 2012, מספר ההרוגים בשנת 2013 היה הנמוך ביותר ב-51 השנים האחרונות. בתקופת כהונתו של השר כץ ישראל עלתה מן המקום ה-8 למקום ה-5 עבור מספר ההרוגים פר מיליון נפש, ומן המקום ה-17 למקום ה-11 מבחינת שיעור ההפחתה במספר ההרוגים המוחלט. יחד עם זאת, עבור כלי רכב מסחריים וציבוריים , ישראל מוקמה בתחתית הרשימה של 2012.
מסיבות אלה קיבלה אמירתו של כץ את הציון 5 – ‘נכון‘.
יפה מאוד!
כץ אכן משקיע, ומעבר לשיפור התשתיות, הוא דואג לקמפיינים חזקים מאוד על זהירות בדרכים.
אלמלא שר התחבורה היה ממפלגת ימין האם הייתם מזלזלים באמת החלוטה היוצאת מפיו?!
תשקורת סמולנית.
אני מודה שאני לא מערער על הקביעה של אורי (שאינו אני…) שהתקשורת היא שמאלנית ולא אמינה – אבל עליי להודות שלא הייתי בוחר במלים “תשקורת סמולנית”…
ישראל כ״ץ, עם התדמית של עסקן מגעיל ומשוחת שלו, מתגלה בשנים האחרונות כאחד השרים הטובים ביותר, אחד שבאמת משנה ומקדם דברים, אחד שבאמת מאמין במה שהוא עושה ויש לו חזון ואידאולוגיה. אני אומר את זה גם מהיכרות אישית. בקונסטלציה אחרת הוא היה נחשב לכוכב עולה. למשל אם הוא היה בשמאל. אבל הוא ליכודניק, הוא לא סקסי, הוא פחות שולט על יחסי הציבור שלו, והוא מחובר יותר מדי לשטח – סוג של פשע בתקשורת. לכן הוא לעולם לא יזכה לאהדה של הברז׳ה.
לדעתי הפרטית המבוססת על היכרות עם שרים ועם ח”כים רבים, לכץ יש יחסי ציבור מאוד טובים. הוא שולט היטב על יחסי הציבור שלו ועושים עבורו עבודה מקיפה ועקבית בנושא הזה. כמו כן, להזכירך שיש ליכודניקים שזכו להכרה מאוד רצינית גם בתקשורת : משה כחלון, אהוד אולמרט (אם תשים את הפשיעה, תשים לב שהיו הרבה אנשי תקשורת שטענו בתוקף כל הזמן שהוא ראש ממשלה מעולה). כמו כן, אל תשכח את גדעון סער, שהעיתונות (הארץ, ידיעות) נושאת אותו על כפיים בכל תפקיד שבו הוא נמצא.
כשאהוד אולמרט היה ראש ממשלה, הוא היה ליכודניק בערך כמו שזהבה גלאון הייתה ליכודניקית…
אלה שטענו שמדובר בראש ממשלה מעולה, היו ברובם כאלה שהתפעלו מאוד מניסיונו הנועז לחמוק מכתב האישום באמצעות מכירת חיסול של איו”ש וירושלים – מכירת חיסול, שדווקא אבו מאזן סיכל…
אפשר רק לנחש בכמה היתה יורדת הסטטיסטיקה של הנפגעים בתאונות דרכים אם שיעור השימוש בתחבורה ציבורית היה קצת פחות פתטי בישראל ממה שהוא כיום.
או, במילים אחרות, אפשר רק לנחש בכמה היתה יורדת הסטטיסטיקה של הנפגעים בתאונות דרכים אם הוד מעלתו שר התחבורה לדורותיו מאז תחילת המילניום היה משקיע בפיתוח מערכות הסעת המונים במטרופולין תל אביב, מפסיק לשפוך כסף על האי הבודד שנקרא נת״ע, שלא מחובר לשום מציאות בישראל כנראה, מפסיק פרויקטים לא-כלכליים ומגלומניים כמו רכבת העמק או הרכבת לאילת ומטה את התקצוב שלהם לטובת פיתוח תחבורה ציבורית איכותית, זולה ונגישה בכל רחבי הארץ.
אבל מה שהכי חשוב – זה שהוא עמד במבחן העובדות.
הבעיה היחידה שאני מוצא כאן היא העובדה שהירידה בתאונות דרכים התחילה כשהשר כץ היה עדיין חייל בשירות סדיר ונער הכפות של הפלוגה כי הוא מגעיל עוד לפני שהיה שר.
אם ניקח את שיעור התאונות לנסועה כלומר כמה תאונות יש יחסית לק”מ שכלי רכב שונים נמצאים על הכביש, מדד שמייצג הכי טוב את הסיכון שיש בנסיעה ברכב. כמו גם את מספר התאונות האפקטיבי, כלומר לא יחסית למספר בני האדם שרובם לא נוסע.
כשאנחנו בוחנים את המספר הזה שמיוצג בנתון מספר תאונות עם נפגעים למיליון ק”מ נסועה, אנחנו רואים ירידה מתמשכת כבר 40 שנים.
תשתית הכבישים בישראל אמנם יותר טובה היום בהשוואה למצבה לפני 20 שנים, אבל בהשוואה עולמית תשתית הכבישים בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הייתה הרבה יותר קרובה למקובל במערב.
לכן אני חושב שהסיבה העיקרית לשיפור במספר התאונות היא העובדה שהנהגים הישראלים פשוט הרבה יותר טובים.