אמנם קלישאתי, אך מתבקש. שיר השבוע מוקדש לשר הכלכלה נפתלי בנט, ולציבור החילוני בישראל שהתבונן משתאה על תהליך בחירת הרבנים הראשיים ולא הבין מה להם ולעסק הזה:
עיתונאית ובלוגרית פוליטית, בעלת ה'פלוג' הבלוג הפוליטי. לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפלוג, זוכה פרס גוגל למצוינות דיגיטלית הופיע בשיתוף פעולה באתר 'הארץ', סלונה, אל-מסדר ועוד. כתבות וראיונות של טל הופיעו במעריב, גלובס וכלי תקשורת נוספים
בזמן שהציבור החילוני התבונן משתאה על התהליך, מביני עניין ראו פה תהליכים פוליטיים משמעותיים, אולי אפילו תהליכים פוליטים בקנה מידה גדול ביותר.
קודם כל, ראו את הפיצול בבית היהודי. אורי אריאל – מספר 2 של בנט – לא פעל לטובת הרב סתיו, וניסה לשכנע בשקט לטובת הרב שפירא (חרד”לי). גם עוד חלקים בבית היהודי לא ניסו לפעול לטובת הרב סתיו, ופעלו נגד בנט בעצם. היחידים שהיו בעד הרב סתיו היו בנט-אורבך-שקד. וזה מתווסף לכעס של החלק החרד”לי על בנט שהוא לא תמך פומבית ברב אליהו. וכמובן, זה מצטרף לבחירות לראשות עיריית ירושלים, כשבנט תומך בברקת, ורוב הסיעה – וגם הסניף הירושלמי – תומכים במשה ליאון.
בקיצור, הפילוג כמעט בלתי נמנע. במיוחד כשיש תסיסה בהתנחלויות נגד הממשלה ובנט.
לגבי ש”ס. היה פה מהלך נסתר גדול. הרב שלמה עמאר יצא נגד הנהגת ש”ס, וגם רוב ח”כי ש”ס תמכו בו. חלקם דיברו בפה מלא ואמרו שהם מחכים ליום חמישי הגדול (יום אחרי הבחירות לרבנות), כשש”ס תיכשל ותקום מפלגה חדשה בהנהגת הרב עמאר ובראשה יעמוד אלי ישי. וע”פ התוצאות, ש”ס נשארה חזקה, אבל לא לאורך זמן.
סביר מאוד שבבחירות הבאות ש”ס תיחלש משמעותית. הדיבורים כיום הם שלפחות 2 מנדטים יברחו ממנה. ואולי אפילו מפלגה רצינית (ולא אמנון יצחק/הרב אמסלם) תתחרה בה ותיקח אפילו 3-4 מנדטים.
בבחירות עצמן ביבי הפעיל לא מעט לחצים לטובת המועמדים החרדים. זה אחת מה”סוכריות” שהוא מעניק להם, למען תמיכה בו בבחירות הבאות. וזה כמובן בלי ללכלך את ידיו והביע תמיכה פומבית במועמדים החרדים.
ליברמן לעומת זאת, שהביע תמיכה פומבית ברב סתיו, בפועל תמך במועמדי החרדים (כך דרעי העיד בקולו). אין ספק שזה לא בגלל שהוא חושב ששושלת יוסף יותר מכובדת מהרב סתיו, אלא בגלל שזה חלק מתהליך של קריצה לחרדים.
בקיצור, היה מסקרן לראות את התהליכים בבחירות המתישות לרבנות. אין ספק שהם יקרינו גם על המערכת הפוליטית (בעיקר בבית היהודי).
בזמן שהציבור החילוני התבונן משתאה על התהליך, מביני עניין ראו פה תהליכים פוליטיים משמעותיים, אולי אפילו תהליכים פוליטים בקנה מידה גדול ביותר.
קודם כל, ראו את הפיצול בבית היהודי. אורי אריאל – מספר 2 של בנט – לא פעל לטובת הרב סתיו, וניסה לשכנע בשקט לטובת הרב שפירא (חרד”לי). גם עוד חלקים בבית היהודי לא ניסו לפעול לטובת הרב סתיו, ופעלו נגד בנט בעצם. היחידים שהיו בעד הרב סתיו היו בנט-אורבך-שקד. וזה מתווסף לכעס של החלק החרד”לי על בנט שהוא לא תמך פומבית ברב אליהו. וכמובן, זה מצטרף לבחירות לראשות עיריית ירושלים, כשבנט תומך בברקת, ורוב הסיעה – וגם הסניף הירושלמי – תומכים במשה ליאון.
בקיצור, הפילוג כמעט בלתי נמנע. במיוחד כשיש תסיסה בהתנחלויות נגד הממשלה ובנט.
לגבי ש”ס. היה פה מהלך נסתר גדול. הרב שלמה עמאר יצא נגד הנהגת ש”ס, וגם רוב ח”כי ש”ס תמכו בו. חלקם דיברו בפה מלא ואמרו שהם מחכים ליום חמישי הגדול (יום אחרי הבחירות לרבנות), כשש”ס תיכשל ותקום מפלגה חדשה בהנהגת הרב עמאר ובראשה יעמוד אלי ישי. וע”פ התוצאות, ש”ס נשארה חזקה, אבל לא לאורך זמן.
סביר מאוד שבבחירות הבאות ש”ס תיחלש משמעותית. הדיבורים כיום הם שלפחות 2 מנדטים יברחו ממנה. ואולי אפילו מפלגה רצינית (ולא אמנון יצחק/הרב אמסלם) תתחרה בה ותיקח אפילו 3-4 מנדטים.
בבחירות עצמן ביבי הפעיל לא מעט לחצים לטובת המועמדים החרדים. זה אחת מה”סוכריות” שהוא מעניק להם, למען תמיכה בו בבחירות הבאות. וזה כמובן בלי ללכלך את ידיו והביע תמיכה פומבית במועמדים החרדים.
ליברמן לעומת זאת, שהביע תמיכה פומבית ברב סתיו, בפועל תמך במועמדי החרדים (כך דרעי העיד בקולו). אין ספק שזה לא בגלל שהוא חושב ששושלת יוסף יותר מכובדת מהרב סתיו, אלא בגלל שזה חלק מתהליך של קריצה לחרדים.
בקיצור, היה מסקרן לראות את התהליכים בבחירות המתישות לרבנות. אין ספק שהם יקרינו גם על המערכת הפוליטית (בעיקר בבית היהודי).