על סדר היום השבוע: עמונה. מסמתן: ויכוח פנים מפלגתי ליכודניקי. יו״ר הקואליציה דוד ביטן פרסם הודעה (מוצ״ש) לא ברורה ממנה עולה שהחוק לא יקודם השבוע, אך כן יקודם בהמשך כיוון שאין ברירה (אחרת יאלץ הליכוד לפנות את עמונה ובתים נוספים בעפרה)
סיעת הליכוד נגד נתניהו @usegal חשף 25 מתוך 30 חברי הסיעה כולל יור הכנסת ו 9 שרים ביד חוק ההסדרה בניגוד לעמדת יועמש והצבעה קודמת.
— Dana Weiss (@danawt) September 17, 2016
יום א׳ 18 בספטמבר
ישיבת ממשלה בירושלים עם הנושאים הבאים על הפרק.
20:30 הרמת כוסית מפלגת יש עתיד. יאיר לפיד ישא נאום פוליטי (לראשונה נאום גדול מאז שהוא הפך למוביל בסקרים הפוליטיים). משתתפים: ח״כים ופעילי מפלגה. המקום: ראשון לציון, רחבת אולם מופת.
יום ב׳, 19 בספטמבר
כינוס מיוחד של מליאת הכנסת בנוגע למשבר הרכבת. האם עדיין בתוקף לאור העובדה שהנושא נשכח ונזנח?
17:00, ועידת מרצ מתכנסת כדי לדון בשינוי חוקתי לכיוון פריימריז פתוחים. המקום: תיאטרון גבעתיים
https://www.youtube.com/watch?v=Qib9JUzMT2Y
יום ג׳ 20 בספטמבר
המראת נתניהו לניו יורק לעצרת האו״ם השנתית. מצטרף אליו: שר האוצר משה כחלון.
יום ה׳, 22 בספטמבר
נאום נתניהו בעצרת האו״ם בניו יורק
יום ב׳, 26 בספטמבר
18:30 בליכוד, הרמת כוסית לכבוד ראש השנה, בנוכחות ראש הממשלה נתניהו, כפר המכביה.
בלילה: העימות הנשיאותי הראשון בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ. העימות יערך באוניברסיטת הופסטרה, בעיר המפסטד בניו יורק. העימות יהיה מורכב משישה חלקים, כל אחד בן 15 דקות. בכל חלק ישאלו טראמפ וקלינטון על נושא אחר והמועמדים ישיבו בתחילה במשך 2 דקות רצוף ואחריהן שאר ה 11 דקות יוקדשו להעמקה בנושא המסוים.
יום א׳, 2 באוקטובר
ערב ראש השנה
יום ג׳, 4 באוקטובר
עימות בין המועמדים לסגנות נשיא, מייק פנס וטים קיין. העימות יערך באונ׳ לונגווד, פארמוויל, וירג׳יניה. העימות יחולק ל 9 חלקים, כל אחד בן 10 דקות. בתחילת כל חלק כל אחד מן המועמדים ישיב במשך 2 דקות ואחריהן המנחה של העימות ינסה לקבל מהם תשובות המשך.
יום ו׳, 7 באוקטובר
היום האחרון להרשמה לבחירות במרבית מדינות ארה״ב. יש כ 11 מדינות בהן מותר להירשם להצביע ביום הבחירות עצמו. במדינות אחרות, מותר להירשם עד 15 יום לפני ההצבעה. מחקר שנערך אחרי בחירות 2012 הראה פערים עצומים בשיעורי ההשתפות בבחירות במדינות בהן אפשר להירשם ביום הבחירות (מעל 70 אחוז לעומת מעל ל 50 אחוז).
יום א׳, 9 באוקטובר
העימות הנשיאותי השני, באוניברסיטת וושינגטון, סט. לואיס, מיזורי. העימות יערך בפורמט של מפגש עם תושבים. חצי מן השאלות יועלו על ידי אזרחים שישתתפו והחצי השני על ידי המנחה. בהתחלה ינתנו למועמדים 2 דקות להשיב ואחריהן שאלות ותשובות המשך של המנחים. האזרחים המשתתפים בעימות נבחרים בקפידה על ידי הועדה המנהלת את העימותים והם חייבים להיות אזרחים שטרם החליטו למי להצביע.
יום ג׳ 18 באוקטובר
מפגן הכוח הפוליטי השנתי הקבוע על הדשא של ישראל כץ בישוב כפר אחים.
יום ד׳, 19 באוקטובר
עימות נשיאותי שלישי ואחרון שיערך באוני׳ נבדה, לאס וגאס, נבדה. העימות הזה יתקיים לפי אותו הפורמט של העימות הראשון.
יום ב׳ 31 באוקטובר
ישיבת הפתיחה של המושב השלישי של הכנסת ה- 20 (כנס החורף)
היום האחרון להגשת מועמדות לתפקידי מפלגה בבית היהודי (חברי ועידה, יו״ר ועוד), עבור מתפקדים שהם חדשים.
יום ג׳, 8 בנובמבר
בחירות בארה״ב
31 בדצמבר 2016
היום האחרון להתפקדות בבית היהודי (סגירת המפקד)
31 בדצמבר
למי שלא מכיר: עמוד הפלוגה המסייעת ובו הצעות עבודה בתחום הפוליטי (משרות עליהן אני לומדת ומתעדכנת או שפוליטקאים מבקשים לפרסם בעמוד הזה)
בשבועיים האחרונים העלתי שם משרות פוליטיות חדשות רבות. שווה הצצה.
אם אתם מעוניינים להצטרף כמנויים לפלוג (15 ש״ח לחודש) ולהיכנס לאחת מקבוצות הווטסאפ של הפלוג – קראו את הפוסט ׳הצטרפות לקבוצות הווטסאפ.
כמה תיקונים לגבי הבית היהודי –
ה31 באוקטובר הוא לא היום האחרון להגשת מועמדות לתפקידים במפלגה. הבחירות למוסדות המפלגה ייערכו בנובמבר 2017 (5 שנים מהבחירות הקודמות), ולכן – עבור מתפקדים חדשים ה31 באוקטובר הוא התאריך האחרון להתפקד למפלגה, כך שיוכלו בעוד שנה (אם ירצו) להתמודד לתפקידים הללו.
בצורה דומה, ה31 בדצמבר הוא לא היום האחרון למפקד הבית היהודי. למעשה – למפקד אין תאריך סיום, והוא יישאר פתוח (בדיוק כמו המפקדים של הליכוד, העבודה ומרצ). ה31 בדצמבר הוא כן התאריך האחרון שבו מתפקדים ותיקים יכולים לחדש את חברותם על מנת לקבל פטור מתקופת אכשרה, כך שיוכלו לבחור ולהיבחר בבחירות למוסדות המפלגה שיתקיימו בנוב’ 2017.
מי שיתפקד או יחדש חברות לאחר תאריך זה יוכל לבחור ולהיבחר בפריימריז רק לאחר תקופת אכשרה (שנה כדי לבחור / שנה וחצי כדי להיבחר).
לגבי מתפקדים חדשים – מי שיתפקד עד 31 באוקטובר יוכל גם להתמודד למוסדות המפלגה, מי שיתפקד עד ה31 בדצמבר יוכל רק לבחור למוסדות המפלגה. מי שיתפקד לאחר מכן – תחול עליו תקופת אכשרה (זהה למתפקדים ותיקים), ויוכל / לא יוכל לבחור ולהיבחר בפריימריז בהתאם לתאריך שבו יתרחשו (בכפוף לתאריך הבחירות לכנסת וכו’).
אז מרת ממשיכים עם היוזמה שלהם לבחירות-על-תנאי, במקום וועד הכיתה שקיים כרגע? טוב, נו. דמוקרטיה מעולם לא הייתה הצד החזק של המפלגה הזו…
בארה”ב יש כרגע סיפור חביב שלמרבה ההפתעה לא זוכה לסיקור צמוד של ה”מומחים לענייני ארה”ב”, בתקשורת שלנו, אודות תורמים להילארי, שהעבירו באופן חד פעמי סכומים קטנים, וגילו להפתעתם שהפכו לתורמי-קבע בסכומים גדולים בהרבה מכפי שהתכוונו לתרום. ייתכן, כמובן, שהכל נעשה בטעות, אבל עדיין מדובר בסיפור חביב, שאין ספק שהיה עושה כותרות-ענק לון היה מדובר בקמפיין היריב…
נושא עמונה הוא בסה”כ עוד פרק קטנטן בסיפור הגדול-באמת של חוסר הנכונות של ממשלת הימין להיישיר מבט לבעייה העקרונית של רשות שופטת ששכנעה עצמה שהיא רשות מחוקקת ומבצעת כאחת. השכנוע העצמי הזה גורם לכך שבמקרה עמונה יש תכתיבים חד-משמעיים, ובמקרים של רבבות מבנים לא חוקיים במגזר הערבי, דווקא מופגנת סבלנות מופלגת…
בכל מקרה, סיפור עמונה, שהפך, כמובן, לתקווה הגדולה של השמאל לחורבן שלטון הימין, לא יביא לתוצאות המקוות, גם אם מאות אזרחים ישראלים יאבדו את בתיהם, למען פוזה נאורה של כמה מקבלי כספים מאירופה. מה לעשות, כדי לשנות לגמרי את המדיניות הישראלית, עדיין צריך לנצח בחירות פה – בחירות אמיתיות, לא בחירות-על-תנאי מהסוג שמציעים במרצ (כתחליף לעלק-בחירות שיש שם כיום).
רציני?
וועידת מרץ מתכנסת בתיאטרון? זה טוב מכדי להיות אמיתי….
ואורי- אם אובמה לא יטיל ווטו במועצת הביטחון של האו”ם לקראת תום כהונתו- אכן נהיה בקסטרופה או ששוב סתם מאיימים עלינו?
ולא קשור בכלל: האם מאז מלחמת יום כיפור שראל הייתה נתונה בסכנה של התפרצות כאוס בכל רגע נתון? (אני מתכוון למאות אלפי טילים שמוכנים לשיגור אצל חיזבאללה)
אם אובמה לא יטיל וטו באו”ם, אז נהיה באותה קטסטרופה שבה נהיה אם הפלסטינים יעשו לנו צונאמי מדיני בספטמבר 2011…
יש שני גורמים מנוגדים בישראל שיש להם אינטרס לנפח את האיום של יוזמה אמריקנית, ושניהם לא אמינים במידה שווה:
1. השמאל לסוגיו, שממשיך לייחל למהלך חיצוני שיעקוף את הציבור הישראלי המעצבן, שממשיך להצביע לא-נכון. האנשים האלה משקרים לנו – אבל בעיקר לעצמם.
2. ביבי ואנשיו, שיש להם אינטרס גדול לנפח את האיום של מהפך של אובמה, כדרך לנפח את חשיבותו של ביבי כמי שבולם אותו.
מדובר בקשקוש גמור. אובמה מוגבל למדי במהלכיו. אם יוביל מהלך אנטי ישראלי אחרי בחירות שבהן זכתה הילארי, הוא תוקע בעימות עם הקונגרס (גם אם הדמוקרטים יצליחו להשיב לעצמם את השליטה בסנאט, מה שממש לא נראה וודאי – אין להם סיכוי להשיב שליטה בבית הנבחרים), ולהתחיל את הקדנציה במלחמת חורמה מול הקונגרס, זו פוזיציה גרועה לכל נשיא חדש, בעיקר כשזו לא הפוזיציה שלו, אלא של קודמו. במידה וטראמפ ינצח בבחירות, הרי שכל צעד של אובמה יהיה חסר ערך, ואף גורם זר לא יתייחס אליו, מתוך הבנה שלטראמפ אין כל מחויבות למהלכים של הנשיא היוצא.
אין להטיל ספק ברצונו של אובמה לדפוק את ישראל, אבל יש עליו מגבלות רבות שמונעות ממנו לעשות זאת כמו שהיה רוצה.
מאז מלחמת העצמאות לא היה מצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל, טוב כ”כ. במשך קרוב לשבעה עשורים נערך צה”ל למלחמה כוללת בכמה חזיתות במיתאר של מהלכי תמרון גדולים של האוייב, בצפון, בדרום ובמזרח. ה”אביב הערבי” חיסל את האיום הזה לשנים לא מעטות. אין סוריה, וספק אם תהיה סוריה אי פעם בעתיד. האיום של חזבאללה הוא גדול, אבל הוא ברמה של הסבת נזק (שעליו ישלמו במחיר כבד לאין שיעור, וכנראה שזה מרתיע אותם לא מעט, לצד ההנחה שאם תיפגע יכולתם הצבאית בלבנון, יהיו מי שמאוד ישמחו להיפרע מהם שם…).
ה”אביב הערבי”, שגם הוא תוצר משובח של פעלתנותו המבורכת של גדול נשיאי ארה”ב מאז ומעולם, עשה נזק נוראי לעולם הערבי, הביא למותם של מאות אלפי אזרחים חפים מפשע – וסילק את היכולת הצאית של חלק נכבד מאוייבינו. הוא ה”אביב הערבי” (ובוגדנותו של אובמה כלפי כמה מבעלות בריתו החשובות ביותר במזה”ת), יצרה קשרים חזקים בין ישראל לבין מצרים ומדינות המפרץ הפרסי ובראשן סעודיה.
אלמלא העובדה שעליבותו של אובמה הביאה גם להסכם הנוראי עם איראן, שמאיים ליצור אימפריה צבאית של ממש בטווח זמן של שנים ספורות – ניתן היה לסכם את ברק אובמה כגירסת המאה ה-21 של בלם. האיש שבא לקלל ויצא מברך…
ולנושא לא קשור בכלל: בתקשורת מאוד נרגשים מגיבוב טרחני של עיתונאי “הארץ” שחיבר תסריט דמיוני כיצד מוקמת “מפלגת מרכז”, ומביסה את ביבי, באמצעות חיבור של מפלגות מהמרכז והשמאל: העבודה+התנועה+מימד+קדימה+הירוקים+כחלון). למי שבוחן את החיבור הזה, ואומר שכל מרכיבי המפלגה המהפכנית הזאת, מצויים כבר כעת בתוך המפלגה של בוז’י ולבני, מומלץ לקרוא את הטקסט הזה. התקשורת כ”כ נרגשת מהטקסט הזה, שברק רביד מקדם אותו כבר יומיים בטוויטר, וערוץ2 אשכרה הביא את הכותב כדי לדון בטקסט שהוצג כ”מחולל סערה”.
מסתבר שבתקשורת עדיין מאמינים ש”מפלגת רמטכ”לים” שתרוץ מטעם השמאל, על בסיס עמדות שמאל – יכולה לשכנע את הציבור להאמין בכך שהמציאות שאנו חיים בה, היא בסה”כ שדה כלניות דמיוני. מצד אחד זה עצוב – מצד שני זה נורא מצחיק. אגב, גולת הכותרת של התרחיש הזה, היא ברית בין ברק ואשכנזי, שסוגריפ על רוטציה – כי זה הצליח מאוד בסקרים של בוז’י ולבני. כן, הטקסט הזה עדיין חושב שהסקרים של הבחירות הקודמות הם משהו שכדאי לבנות עליו במהלכים פוליטיים עתידיים.
אפשר להוסיף ללו”ז שפע של מסיבות עיתונאים של בכירי ממשל ותומכי הילארי בקשר לרצף המרשים של הנחות מטענים ומסעות דקירה ברחבי ארה”ב, שלכולם אחראים אנשים שבאופן מקרי לגמרי משתייכים לאותה קבוצה דתית.
אפשר גם להוסיף ללו”ז את ההתנפלות של הדמוקרטים על טראמפ שלדעתם נחפז להתייחס לפיצוץ בתור פיגוע. כן, עכשיו גם הם מודים שזו אכן הייתה פצצה, אבל עדיין ישנו סימן שאלה לגבי המניעים.
למשל, המחבל במינסוטה שדקר תשעה אנשים תוך צרחות “אללהו אכבר”, עד שחוסל בידי אדם שהוא, אבוי, מדריך ירי שהסמכתו בוצעה בידי הNRA – הוא מוסלמי מסומליה, אך מסתבר שעדיין לא ברור מדוע יצא למסע הדקירות.
המציאות הפאשיסטית כל הזמן מפריעה בקידום תהליך השלום, ובמקרה זה, בקידום סיכוייה של מועמדת המחנה. הגיע הזמן שבג”ץ יוציא צו ע”ת נגד המציאות הזאת.
הקטע המעניין הוא שכמה בלוגרים חדי עין זיהו שהתקשורת האמריקנית והדמוקרטים התנהגו בצורה הזו בדיוק לפני 4 שנים, כשהיה הפיגוע בבנגאזי. גם אז הרפובליקנים מיהרו להגדיר זאת כטרור אסלאמי, והתקשורת והדמוקרטים מיהרו להגיב בזעם על ההכפשה הגזענית (כשחלקם מסביר שזו תגובה אותנטית עקב סרטון היוטיוב על מוחמד).
מה הלקח? הלקח הוא שגם בארה”ב יש “ג’יימסים” שמצליחים לא לזהות גל טרור גם כשהוא נופל להם על הראש.