הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
* * * פיגועי הטרור בפאריז (בראש סדר היום החדשותי/פוליטי) * * *
הלילה שבין שבת לראשון
העימות הדמוקרטי השני, בין הילרי קלינטון, ברני סנדרס ומרטין או׳מאלי. החל מן השעה 04:00 לפנות בוקר (שעון ישראל). הפוקוס של העימות שונה עקב האירועים בפריז. שידור חי של העימות, גם למי לצופים מחוץ לארה״ב, בלינק הבא.
יום א׳, 15 בנובמבר
ועידת ה G 20 בטורקיה. נשיא ארה״ב ברק אובמה יגיע למה שהיה אמור להיות שיח כלכלי ויהפך לדיון ראשי מעצמות בנושא הטרור הגלובלי. נשיא צרפת הולנד ביטל את השתתפותו. (מטורקיה ממשיך אובמה לנסיעה ממושכת למלזיה והפיליפינים).
09:45, יש עתיד: הפגנת אימהות, בהובלת ליהיא לפיד מול ישיבת הממשלה שצפויה לאשר את ביטול השוויון בנטל.
10:00, בכנסת: המשך ישיבת ועדת הכספים. האם הם יקבלו (סוףסוף) את הנתונים לגבי הפרק של תקציב הבטחון? תקציב הבטחון ל 2016 צפוי לעמוד על בין 56.1 מיליארד שקלים – 59 מיליארד שקלים.
12:00 בירושלים, ישיבת הממשלה. על הפרק, הצבעה בנושא שינוי חוק שירות בטחון (לֹפי התחייבויות ההסכם הקואליציוני), מינוי נציבת שב״ס עפרה קלינגר, מינוי ראש מנהלת תרבות גלית והבה-שאשו, אישור התכנית להקטנת מספר תלמידים בכיתות ועוד.
13:30 בירושלים, ישיבת ועדת שרים לחקיקה. בפירוט החוקים מופיע רק חוק שירות בטחון (אך ללא הנוסח המוצע לתיקון)
18:30 בתל-אביב (ננוצ׳קה), אנשי מפלגת העבודה בפגישה עם ח״כ ציפי לבני לשיחה על ׳מאחורי הקלעים של המו״מ עם הפלסטינים׳. פרטים על האירוע, כאן.
יום ב׳ 16 בנובמבר
הפגנה של ראשי רשויות ותושבים מן הצפון במחאה על שינוי מפת הטבות המס (מול בית ראש הממשלה).
יו”ר ועדת הפנים ח”כ דודי אמסלם יקיים מסיבת עיתונאים בה יפתח את קמפיין הבחירות לתפקיד יו”ר מרכז הליכוד.
בהמשך יום ב׳:
ישיבת מליאת הכנסת (שבוע קריטי): יתחילו עם התיקון לחוק הגיוס, קריאה ראשונה בלבד. לאחר מכן, הצבעה על חוק ההסתדרות הציונית והסדרת מעמד החטיבה להתיישבות (הצעת חוק של ח״כ סמוטריץ׳), קריאה ראשונה בלבד. לאחר מכן, יעברו להצבעה על סעיפי חוקי התקציב, קריאות שניה ושלישית. הנהלת הקואליציה מתכננת את ההצבעות על חוקי התקציב, ספיחיהם, הסתייגויות ועוד החל מיום ב׳ ועד ליום ה׳. מליאת הכנסת תקיים הצבעות רצוף מדי יום עד לשעה 20:00. ביום ג׳, יסכמו את המליאה: יור האופוזיציה הרצוג, שר האוצר כחלון ויור ועדת הכספים גפני. בימים ד׳ + ה׳ ימשיכו להצביע עד לשעה 22:00. לפי מיטב המסורת, ויכולת הסחטנות המוגברת בקואליציה המונה 61 ח״כים בלבד, צפוי להיות מעניין.
עוד במליאה: התפטרות ח״כ דני עטר והשבעת ח״כ יעל פארן-כהן (מחנ״צ, קק״ל)
יום ג׳ 17 בנובמבר
טקס הוקרה לחיילי המילואים בכנסת, בנוכחות יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין וח״כ איתן כבל (המחנ״צ).
יום ה׳, 19 בנובמבר
יום אחרון להעברת התקציב לשנים 2015 + 2016 – קריאות שניה ושלישית.
יום ו׳, 20 בנובמבר
ביום שישי הקרוב זה קורה (!) – ג׳ונתן פולארד יוצא מהכלא בבטנר, צפון קרולינה אחרי 30 שנה בפנים. האם יהיו שידורים חיים מבטנר?
יום ב׳, 23 בנובמבר
כנס מאבק בגזעות, קרן ברל כצנלסון עם נשיא המדינה ריבלין, נשיא אפריקה לשעבר דה-קלרק (מי שהביא לביטול משטר האפרטהייד), הרמטכל לשעבר גנץ, יו״ר המחנ״צ הרצוג, שרת המשפטים שקד עוד. פרטים מלאים כאן.
30 בנובמבר
אירוע מעניין של ארגון IsraAid ו Pratt בהשתתפות השחקן שון פן (המגיע לישראל במיוחד לשם כך) – בנוגע לשיקום האיטי שש שנים אחרי רעידת האדמה הקשה. עוד משתתפים : אני משרד החוץ הישראלי, ח״כ מייקל אורן.
יום ד׳, 9 בדצמבר
ביקור הנשיא ריבלין בוושינגטון, בבית הלבן. פגישה מדינית בשעות הבוקר ולאחריה השתתפות ריבלין במסיבת החנוכה השנתית. (הפנתי שאילתא וטרם קיבלתי תשובה – האם הנשיא ריבלין יהיה המנהיג הישראלי הראשון שיגיע לניו יורק לפגוש את פולארד אחרי שחרורו מן הכלא?)
אמצע דצמבר
בחירות ליו״ר מרכז הליכוד. מועמדים: הנגבי, אמסלם, מזוז. השרה רגב הסירה מועמדותה.
אין ספק שארדואן, שמארח בכירי חמא”ס רבים, הוא האיש לארח דיון בנושא “הטרור הגלובאלי” (מונח PC משעשע שמשמעותו בכל שפה רגילה של אנשים – “הטרור האסלאמי”). אובמה בהחלט יוכל לשאת נאום נוסף שישאיר אותנו במתח לגבי זהותם של המחבלים הנוכחיים, ומשם ימשיך בדרכו למקומות נוספים בגלובוס, שטרם הצליח להחריב (אבל אל דאגה – הוא עובד על זה…).
ריבלין הוא “מנהיג ישראלי” קצת פחות מאשר ראש מועצת שלומי (שבכ”ז נבחר ע”י אזרחים, ויש לו תפקיד הנהגה ביצועי). ההזמנה שלו לארה”ב, שנועדה להיות סטירת לחי לביבי, היא בסה”כ התייחסות לריבלין כמו לאיזה פרס ניחומים שנועד לגרום לביבי לקנא. ייתכן, כמובן שביבי מקנא (גם הוא חונן באגו גדול למדי, אם כי לא בממדים פרסיים-ריבליניים). השאלה האם פולארד יצטרך לסבול עונש נוסף על 30 שנות מאסר, וגם לעמוד במחיצתו של ריבלין, בעוד זה נושא נאום פלצני ומייגע אודות אהבתו לירושלים, ועמו חובב הטרור, היא אכן שאלה מעניינת. אני מאחל לפולארד שיצליח לחמוק בשלום מהמיטרד הזה, ויחזור בשקט לביתו. הוא סבל מספיק.
ביקורו של דה-קלרק (כתבת בטעות שהוא נשיא אפריקה לשעבר – הוא נשיא דרא”פ לשעבר) הוא אירוע הרבה פחות מעניין מסבב ההופעות של “מבשר הכלניות” בני גנץ. אין ספק שבונים לנו אותו בהתמדה כתקווה השמאלנית החדשה, וקשה שלא לגחך למראה התקוות העצומות שתולים בו אלה,שחלק גדול מתוכם, רואה בצה”ל ארגון של פושעי מלחמה.
חלק גדול מהשמאל רואה בצה”ל ארגון של פושעי מלחמה ? לא הגזמנו קצת ?
האמת שלמרבה הצער לא הגזמתי.
רוב השמאל הוא ציוני, כמובן, ודעתו על צה”ל, בדומה לדעתם של שאר הציונים, היא חיובית (הם מתגייסים לצה”ל והם שולחים את ילדיהם להתגייס). אבל מיעוט גדול רואה בצה”ל ארגון של פושעי מלחמה.
אני לא מקבל את הגישה שאומרת שאפשר להתנער מהמפלגה הערבית כשזה לא נוח להכליל אותם במחנה השמאל, וכן להכליל אותם במחנה השמאל כשצריך את האצבעות שלהם (וגם הם לא מתים על זה…). קבוצה זו, שמהווה כרגע בין רבע לשליש ממצביעי מחנה השמאל (תלוי באיזה ספירה נוקטים – עם לפיד או בלי לפיד), היא חלק עצום מהמחנה, וזה בלי לספור את הפלג המתרחב והולך של פוסט ציונים במרצ וגם בתוך מפלגת העבודה.
בכל מקרה, כאשר בני גנץ יהפוך מועמד רלוונטי, אתה תראה בעצמך שישנה בעייה אמיתית לחלק לא מבוטל מהמחנה השמאל, לתמוך במועמדות של מי שהיה מפקד הצבא של מדינת ישראל. בקרב רוב השמאל, זה יתרון – אבל רוב הרבה פחות גדול ממה שהיה פעם…
לזכותו של גנץ אפשר לציין את העובדה שהוא לא פסח על שום הזדמנות להכשיל את צה”ל לכל אורך הקריירה הפיקודית שלו.
הידד,מצאנו את האשם.
אשם? מצאתם את המחליף המושלם לציבוז’י.
אתם נלחמים בהיסטריה נגד כל מי שיכול אולי מתישהו לאיים על המנהיג הדגול נתניהו.
אנחנו מתפעלים מהפיתרון שלכם לבעיית האג. כל מי שחיסל אלפי ערבים בהפצצות מהאוויר, מהים ומהיבשה יודיע על התנגדותו לכיבוש ומיד יימחלו לו כל עוונותיו והוא יוכרז כתקווה הלבנה החדשה.
לא ידעתי שזה הפתרון “שלנו” אבל כמו תמיד,אתם נלחמים כנגד הדעות שאתם ממצאים לארחים.
גם שמאל ציוני יכול לראות התנהגות לא חוקית של חיילים. כשהצבא מגבה את המעשים הוא נהפך לשותף.
הבעיה שלנו היא הפוסט ציונם בליכוד ובבית היהודי שהם אלה שקובעים את סדר היום.
אכן, גם בשמאל הציוני ישנה שחיקה מדאיגה, אבל רובו עדיין פטריוטי לחלוטין ובמאה אחוז פרו-צה”ל.
גם בימין ישנה שחיקה למרות שיש עדיין בימין פטריוטים למדינת ישראל.
אין ויכוח שיש בימין שחיקה. העמדות של ביבי היום, זה העמדות של מרצ ב1992.
העניין הוא שעדיין עדיף מרצ של 1992 על מרצ של 2015…
ועדיף בגין וז’בוטינסקי על נתניהו רגב ולוין.
כן, בשמאל תמיד חשים נוסטלגיה למנהיגי הימין, אחרי שאלה מתו…
בחייהם, הושוונ גם ז’בוטינסקי וגם בגין, לחצי מההנהגה הנאצית…
אותו דבר גם ההיפך.
רבין הפך לציוני אחרי שהלבישו עליו כפיה ומדים נאצים.
לא, ממש לא. אלה שהלבישו עליו כאפייה, לא אומרים עליו מילה טובה גם אחרי שנרצח. נתעלם באלגנטיות מעניין שקרי כמו המדים הנאציים (בדומה לארון המונפץ ולכתובת “מוות לרבין” בכיכר ציון…), ונחזור לרבין ז”ל עצמו, ולדיעה של רוב הימין עליו:
רוב מוחץ של הימין (דהיינו, רוב גדול בציבור) סבור שרבין שגה נוראות בתהליך אוסלו. אלא מה? לאותם אנשים אין ספק שרבין ממש לא תמך במה שמציע השמאל כיום (ובחלק ממה שמציע, למרבה הצער, הימין כיום). איך אנו יודעים זאת? כי רבין עצמו אמר זאת ממש סמוך לרצח. הוא התנגד למסירת הבקעה (“במובנה הרחב ביותר”), חלוקת י-ם לא עלתה על דעתו, ועצם המושג “מדינה פלסטינית” גרם לו להבהיר שהוא נגד זה, ויתמוך רק ב”משהו שהוא פחות ממדינה”.
מי שסילפו את דברי רבין אחרי שנרצח, הם, כרגיל, אלה שמשמאל לו (ממש כמו במקרה של בגין וז’בוטינסקי), כאשר הפכו את רבין לאיש של “שלום עכשיו” ומרצ.
כל אחד יכול לפרש את המת כרצונו גוויות לא נוהגות להגיב.אף אחד לא יכול לדעת לאן השיחות היו מובילות. חלוקת ירושלים היא מנטרה טובה להתלהמות ימנית.
כיכר ציון היתה במה פרועה להסתה כשראשי הליכוד ניצחו עליה מלמעלה. השמפניה אולי הביא את המדים הנאצים אבל מי שהניף אותם היה האספסוף.
המאמץ הימני להקטין את האפקט,פאתטי למדי אבל מעיד,לפחות,על האי נוחות שחש האדם ההגון מול ההתרחשות.
היו שגיאות בהסכם אוסלו והיו שגיאות בהתנתקות. עובדה שאף אחד לא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה בשני המקרים.
גם מלחמת לבנון היתה שגיאה אחת גדולה .
ושוב אנחנו מגיעים לקטע המגוחך של עובדות מול פרשנות.
אין לי בדל של עניין לפרש אף אחד. רבין ז”ל התראיין ל”מוקד”:
זה מה שאמר רבין בעניין גבולות 67 והמדינה הפלסטינית.
זה מה שאמר רבין בנאום שבו הציג את הסכם אוסלו ב’
אתה מבין, השמאל ממציא עמדות לאנשי ימין (שבחייהם תיעב), ונוהג כך, גם לגבי מנהיג שמאל כמו רבין. רקבין היה איש שמאל, שטעה לגמרי בדרכו המדינית – אבל הוא לא התקרב לרמות הוויתורים שמייחסים לו אלה שרואים עצמם כממשיכי דרכו.
עובדה היא שבכל זאת דבריו של רבין לא עצרו את מסע ההסתה המטורף שהביא לרציחתו.
עובדה היא שהוא אמר את הדברים לפני שהתחילו השיחות שהיו צריכות להביא הסדר בינינו לבין הפלסטינים.
עובדה היא ש20 שנה אחרי,גם ממשלת הימין ההזויה ביותר לא מוותרת על ההסכם למרות שלדעתך הוא טעות .
אז..אף אחד לא יכול לדעת לאן היו לוקחות אותנו השיחות.
ברשותך, אתעלם מהשטות האווילית של “למה הימין לא מבטל את ההסכם אם הוא כזה רע” (אני מתעלם מתוך הבנה לכך שמסורתית כל נציג שמאל חייב לדחוף את הפירכה הזאת), ואתייחס אך ורק לתכלס:
רבין הביא הסכם נוראי. כיום, אחרי שלושה סבבים שבהם הציעו לפלסטינים את השמיים והארץ, זה באמת נראה פחות גרוע – אבל גם כריתת יד נראית פחות גרוע, אם אחרי שבוע עוקרים לך את שתי העיניים, וקוטעים את שתי הרגליים ואת היד הנותרת…
לא הייתה כל סיבה לתמוך בהסכם שרבין הציע, מכיוון שהוא היה נוראי. זה לא מוריד מהעובדה שהוא אכן החזיק בקווים אדומים שהיום היו ממקמים אותו מימין לביבי.
באשר ל”מסע ההסתה המטורף שהביא לרציחתו” – אם ידוע לך על אשמים נוספים שלא עמדו לדין, רוץ למשטרה והגש תלונה. נגד רבין התנהל קמפיין מכוער מהסוג שגרועים ממנו התנהלו נגד התנהלו נגד בגין ושרון בשנות השמונים.
הטריק (שלמרבה הצער פוליטיקאים לא חכמים מהימין החלו גם להשתמש בו) לדבר על “הסתה” בכל פעם שקשה להם להתווכח עניינית, לא משנה את העובדות – העובדות הן שכל הסמלים הגדולים שהשמאל מנשתמש בהם בכדי להצביע על “ההסתה הנוראה” (כרזת האס.אס, הארון ברעננה והשלט בכיכר ציון), מוצגים במכוון באופן מסולף, שלפחות אלה שהשתמשו בהם לראשונה כ”דוגמא להסתה” יודעים שלא שהארון לא היה ארון לרבין, הכרזה לא הופצה בידי גורמי ימין, והשלט “מוות לרב…” היה שלט שקרא למותו של עראפת, ובשום פנים לא למותו של רבין.
רבין ז”ל ניהל מדיניות איומה, והיה ראש ממשלה לא טוב. בהשוואה ליורשיו ממחנה השמאל (פרס, ברק ואולמרט), היה ראש ממשלה מצטיין, ובעל עקרונות מבטון. נכון שלא נוח להזכיר כיום כיצד התנגד לנסיגה כלשהי מהבקעה או לחלוקת י-ם – אבל זו האמת הפשוטה. ייתכן שלו נשאר בחיים, היה תומך בנסיגה ממה שצפונה לחדרה ודרומה לגדרה – אבל אנחנו יודעים רק במה תמך באותה עת, והוא לא תמך בנסיגות הפסיכיות שהמכנים-עצמם-הולכים-בדרכו, תומכים בהן.
אין תשובה=שטות. אופיני
היו מספיק הזדמנויות לחזור למצב הקודם ביחוד שנתניהו הצהיר שהוא את אוסלו לא יקדם.
מעולם לא היתה הסתה שדומה להסתה נגד רבין והסכם אוסלו.קח את זה בחשבון כשאתה מדבר על עובדות:https://www.youtube.com/watch?v=G0by3OJLuUE
האויב של הטוב הוא האפשרות שאפשר יהיה להגיע לטוב יותר.כמו בהתנתקות,להשאיר שם אזרחים ישראלים היה טמטום מתמשך ועובדה שאף אחד לא רוצה לחזור לשלוט בעזה.
וכשמדברים על ראש ממשלה לא טוב,היתה גולדה והיה בגין שהביא לנו 40 שנה של שקט.
אהא, אז בגלל שמיכאל קרפין (שעשה סרט במימון דוד מושביץ, במטרה לטעון שאפילו למיקי איתן יש יד ורגל ב”הסתה שקדמה לרצח”) טוען שחריפות הביטויים נגד רבין, היא חסרת תקדים, אז עליי לקחת את זה ברצינות? נו, באמת…
קרפין, בדומה לאיתן אורן (לאן הוא נעלם מהחדשות אחרי הכתבה המסעירה שלו על טקס ההשבעה המפחליד של אבישי רביב?), הוא תועמלן בתחפושת של עיתונאי. יש המונים כאלה, ולא צריך ללכת רחוק מדי כדי לחפש אותם.
בהפגנות שבהן ספרו לבגין את ההרוגים, ערב-ערב בתוך ביתו, תוך הקמת רעש מכוון (גם אחרי שהמפגינים החמודים עודכנו בכך שאשתו גוססת בתוך הבית), נשמעו ביטויים לא פחות חריפים כלפי בגין (ושרון, אם כי לשרון היה מרחק גדול המפגינים, עקב מיקומה המבודד של החווה).
האוייב של הנסבל – הוא הבלתי נסבל. המצב הביטחוני טרם אוסלו, היה רע, אך נסבל. המצב אחרי אוסלו, הפך בלתי נסבל, עם עליות וירידות (שכמובן הגיעו לשיא ההתדרדרות אחרי שהפלסטינים קיבלו הצעה הזוייה לגמרי בקמפ דיוויד ועוד אחת, משודרגת, בטאבה).
לא התייחסתי לשטות לגבי “הימין יכול היה לבטל את אוסלו”, מכיוון שזו קלישאע חסרת אחיזה במציאות, ולא סתם יוסי ביילין עצמו התייחס אל אופן ניסוח וביצוע ההסכמים, באופן שבכוונה יהפוך את ביטולם לבלתי מעשי. כך אמר ביילין לשמעון שיפר בשעתו “חלון ההזדמנות שניתן לשמאל ב92′ היה מקרי. רבין התחפש לבגין וכך ניצחנו את הבחירות. ההזדמנות הזאת לא תחזור, העם הזה ימני בעמדותיו, אנחנו חייבים להשאיר להם מציאות מדינית שלא יוכלו לשנות אותה”.
קל נורא לזרוק אבן לבאר ולקבוע עובדות בשטח – וכמעט בלתי אפשרי להוציא אותה, ולהחזיר את הגלגל לאחור. חוכמה קטנה מאוד להגיד שעכשיו איש לא רוצה להקים מחדש את יישובי גוש קטיף. אני מבטיח לך שאם מחר ממשלת שמאל תחליט לעקור את יישובי מועצה אזורית משגב, ולסלק כל נוכחות שלטונית ישראלית מלב האזור הערבי בגליל התחתון – יהיה מאוד קשה לדבר על הקמתם מחדש, ויהיה מי שיגיד “אהא! הנה אף אחד לא רוצה לשוב למשגב. כנראה שלא באמת היה צריך להתיישב שם מלכתחילה”…
העיקר שאתה מאמין לסיפורים שאתה מספר לעצמך.
כל ההתרחשות בכיכר ציון היתה מבוימת על ידי השב”כ
ספרו לבגין את ההרוגים? כל פיגוע הפך למסיבת שטנה כנגד רבין. מעניין שהיום כשנתניהו ובנט בשילטון, הכל יותר רגוע.
אתה ,כמובן,מתעלם מהעובדה שמי שהתחיל בפיגועים היה החמאס ששמיר קידם ככוח נגד אש”ף.
ההתישבות האזרחית בתוך עזה היתה מטומטמת מהתחלה . כל השוואה בינה לבין התישבות בתוך מדינת ישראל היא שטות .
ודאי שאני מאמין לעצמי.
אנא מצא אצלי טעות אחת.
רבין ז”ל נרצח ע”י פעיל ימין קיצוני שפעל על דעת עצמו, כפי שקבעו ביה”מ וועדת החקירה שקמו אח”כ. הניסיונות של השמאל לייצר קונספירציה ימנית לרצח, אינם שונים כלל מהניסיונות ליצור קונספירציה שמאלנית לרצח (“השב”כ רצח אותו”, “שמעון פרס רצח אותו”, ושאר שטויות שכאלה).
ספרו לבגין את ההרוגים מתחת לביתו, והרעישו מדי לילה. חמא”ס אכן קודם הן ע”י שמיר, והן ע”י שר הביטחון שלו, אחד, יצחק רבין. זה כמובן לא משנה את העובדות שהבטיחו לנו שאש”ף יילחם בחמא”ס “בלי בג”ץ ובצלם”, וזה היה המניע כביכול לאוסלו – לתת למי שבאמת יכול לטפל בטרוריסטים, לעשות את העבודה המלוכלכת בשבילנו…
ההתיישבות האזרחית בתוך רצועת עזה הייתה יוזמה ממשלתית (תכנית האצבעות) שנועדה להפריד בין העזתים לבדווים בסיני), ומי שיזם אותה (ושיבח אותה באופן נלהב בנאומו האחרון), היה, כן כן, יצחק רבין (בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה). עפ”י ההגיון שלך, צריך גם להוסיף שהתיישבות בא”י מוקפת הערבים, בשעה שאנחנו תופסים סקושי אחוז וחצי מהאוכלוסיה של המרחב, היא “מטומטמת מלכתחילה”.
למצוא טעות?? להשוואה המעוותת בין ההפגנות ליד ביתו של בגין לבין מופעי השנאה ליד ביתו של רבין ובכיכר ציון עם ההקטע הקיצבי “בדם ואש את רבין נגרש” או רבין בוגד ,קשה לקרוא טעות.
ימית ובנותיה נועדו לנתק את עזה מהבדואים בסיני ובאותה הזדמנות גם גירשו כמה אלפי בדואים ממקום מושבם. ואם רבין היה אחראי חלקי לעניין,זה לא עושה את המעשה לנבון יותר. גם שרון הבין מאוחר מדי שההתישבות בעזה היא טמטום.
מדינת ישראל קמה עבור העם היהודי וקיבלה תמיכה מהעולם .אין דיןמדינת ישראל המוכרת להתנחלויות שנמצאות מחוץ לגבולה של ישראל.
קשה לי להאמין שנתניהו מייחס חשיבות כלשהי להזמנתו של העסקן הבינוני ריבלין לארה”ב. קודמו של העסקן הבינוני בילה די הרבה בחו”ל, ונתניהו לא התרגש מכך במיוחד. אגב, בכל נופת הצופים הנכתבת בתקשורת על העסקן הבינוני ריבלין ומעלליו (ראה ערך “מנהיג ישראלי”,”נשיאנו האהוב” ושאר ירקות) מתעלמים משום-מה מהישגו הכביר ביותר- ליבוי תחושת הגעגוע לפרס.
אני יודע שיש כאלה שכבר מתגעגעים לאבי האומה ש. פרס, אבל אני חושב שזו הפלגה. ריבלין הוא אכן המשך ישיר ל”איש שמביא לנו כבוד עצום בעולם”, בכל הנוגע לטרחנות, מעיקות והכאה בשמנו על חטאים שלא חטאנו – אבל הוא עדיין עולה לנו פחות מפרס…
פרס עשה כל מה שריבלין עושה, אבל במחיר גבוה פי כמה. ריבלין הוא שלב מעבר בתהליך שבסיומו, אחרי סיום קדנצייתו, ימונה לתפקיד הנשיא, עץ זית ירושלמי (רובי יאהב את זה מאוד!), שלא יקשקש, לא יטוס לחו”ל כל שתי דקות, ועלותו תהיה אך ורק עלות הגיזום והמים.
כל שגריר זר שיואמן, כל שופט שיושבע, וכל משפחה שתבקר בסוכת הנשיא, יקבל פחית של “שמן הנשיא”, וכולנו נמחא כפיים ונתפעל מכך שסופסוף יש הנשיא של מדינת ישראל מביא תוצרת שלא גורמת לנו להרכין ראש בבושה…
ריבלין (לאחר סקירת הדרכונים): בני העמים הצרפתי והבלגי בחרו בטרור
אתה חוזר על דירוג עסקנותו של ריבלין ואני תוהה ביחס למי?
מה מקומו של הנגבי בעסקנות ושל דנון? והקדוש נתניהו מופיע בסקלה?
נתת דוגמאות מצוינות- כעת חשוב כיצד זה היה נראה לו הייתם מכנים את דנון והנגבי ״מגיני הדמוקרטיה״, ״מנהיגים שפויים״ או שאר ההבלים שאתם שופכים על העסקן הבינוני ריבלין.
דוגמאות למה?
עוד לא הבנתי על פי איזה קריטריון אתה נותן את התואר לריבלין ולא לנתניהו,למשל.
יכול להיות עסקן בינוני שתומך במשטר דמוקרטי ועסקן בינוני שמעדיף משטר פשיסטי כך שלא הבנתי את טענותיך.
דוגמאות לאווילות של המדביקים לעסקן הבינוני תארים מפוצצים שבינם לבין המציאות אין דבר. ה”תואר” בו זכה העסקן הבינוני מבוסס על הקריירה הפוליטית ארוכת השנים שלו, שהגיעה לשיאה במינויו לשר התקשורת.
אה, וגם יו”ר בית”ר ירושלים.
גם עסקן בינוני (יהיה מה שזה יהיה) יכול לתמוך בזכויות אדם ובמדינה דמוקרטית ולקבל על זה את הברכות .
בחברה הישראלית,נכון להיום,זה לא מובן מאליו.
בוא לא נסחף- מדובר בסה”כ באיחוד אינטרסים:
אתם מבקשים להתנגח בממשלה ובעומד בראשה (אין עם כך שום בעיה, כמובן), והעסקן הבינוני רודף אחר פרסום וכבוד, כפי שעשה בכל הקריירה הפוליטית שלו. ביחד אתם צוות נהדר.
זה בסדר ש”אתם” מדברים ב”שמנו” הררגלנו למציאות שכל האג’נדה שלכם היא אנטי שמאל .
“מאחורי הקלעים של המו״מ עם הפלסטינים”
כל מי שניהל אי פם משא ומתן על רכישת כיסא בשוק יודע שתמיד מתחילים מהצעה מול הצעה. ההיסטוריה מלמדת שהנושאים ונותנים הישראליים לא ביקרו מימיהם בשוק שכן עינם לא שזפה מעולם הצעה של הצד השני. למזלם, אנשי שלום לעולם יהיו פטורים מתשלום למלון.
אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית של ליהיא לפיד, אבל היא צריכה לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה…