הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳, 27 בדצמבר
10:00, ישיבת ממשלה עם הנושאים הבאים על סדר היום.
13:30 ועדת שרים לחקיקה עם חוק תיוג עמותות שאינן נושאות חן בעיני השלטון. מקארתי הגיע, ובסיוע סיעת משה כחלון וסעית כולנו אשר לא מחויבת לנושא הזה בהסכמים הקואליציונים, יקחו את המדינה שלנו לכיוון אפל. זה לא שכל העמותות יצטרכו להסתובב עם סימונים, אלא רק אלא שמקבלות כסף ממדינות זרות, כאילו שכסף פרטי הזורם לעמותות הוא כסף תקין.
13:30, בית הדין העליון של הליכוד ידון בעתירות של חברי מרכז הליכוד – נגד ההצעה לקיים את הפריימריז לראשות הליכוד ב 23 בפברואר (המרכז אמור להצביע על כך ביום ג׳ הקרוב). העותרים הם אביעד ויסולי ודודו מימון.
17:00 כנס חברתי של הבית היהודי, מפגש פעילים של המפלגה. רחוב הרב הרצוג 75, ירושלים.
יום ב׳ 28 בדצמבר
״משרד החוץ, משרד נחוץ?״- בשעה 10:00 אולם ירושלים בכנסת, רב שיח של מכון מתווים בהשתתפות יצחק הרצוג, ציפי לבני, פרופ׳ עוזי ארד, פרופ׳ יוסי שיין, נחמן שי ועוד.
שר החינוך בנט ושר האוצר כחלון הדוברים המרכזיים בכנס דיגיטל של דה מרקר.
מליאה החל מ 16:00, השבעת ח״כ חדש בליכוד אמיר אוחנה והצעות אי אמון.
יום ג׳ 29 בדצמבר
בחירות ליו״ר מרכז הליכוד וקביעת מועד פריימריז לראשות הליכוד. ככל שידוע לי המתנגד הראשי לכך שבפברואר 2016 יערכו בחירות לראשות הליכוד – הוא השר ישראל כץ.
מועמדים ליו״ר המרכז: חיים כץ, הנגבי, אמסלם, מזוז.
מועמד לראשות הליכוד (נכון להיום): רק נתניהו.
יום ד׳, 30 בדצמבר
בכנסת: דיון לפי דרישת 40 ח״כים בהשתתפות ראש הממשלה. הנושא: שתי מדינות לשתי עמים.
הצבעות על הצעות חוק פרטיות הפכו להיות אירוע מעניין מדי שבוע. כאשר הממשלה לא מצליחה לבלום (טרומי בלבד) הצעות חוק של ח״כים מן האופוזיציה.
יום ה׳, 31 בדצמבר
7 בינואר 2016
ועידת מרצ שתתכנס בפעם הראשונה בתולדותיה בבירת ישראל, ירושלים. בין השעות 18:00-20:30 באולם המרכזי באכנסיית אגרון. כתובת: רחוב אגרון 6, ירושלים.
14 בינואר
בחירות בארה״ב: העימות הרפובליקני השישי, שיערך בדרום קרולינה.
17 בינואר
בחירות בארה״ב: העימות הדמוקרטי הרביעי, שיערך בדרום קרולינה
יום ד׳ 20 בינואר עד יום א׳ 24 בינואר
נסיעת ראש הממשלה נתניהו לכנס בדאבוס. נתניהו הוזמן לנאום בפני המליאה הכללית של הפורום על כלכלת ישראל
28 בינואר 2016
בחירות בארה״ב: עימות רפובליקני שביעי, שיערך במדינת הפריימריז הראשונה, איווה
יש איזה חוק שכופה על המתמודדים לנשיאות להשתתף בכל העימותים? אצלנו המתמודדים המובילים תמיד נמנעים מלהגיע לעימותים, איך זה ששם עוד לא יישמו את הטקטיקה המנצחת הזו?
אין חוק שכופה. יש תרבות דמוקרטית. נוהג, מסורת. אף אחד לא מעלה על דעתו לא להתייצב, אפילו לא מי שבועט בהרבה מסורות דמוקרטיות בארהב- טראמפ
דיון 40 חתימות כבר היה בשבוע שעבר,
אני לא חושב שיהיה דיון נוסף השבוע.
“”חוק תיוג העמותות שאינן נושאות חן בעיני השלטון”/”מקארתי הגיעי”. זה הכי טוב שהצלחת? למה לא אזכור לכך שהחוק הוא שילוב של חוקי נירנברג יחד עם הגולאגים של סטאלין ומהפכת התרבות של מאו?
כמה מלים על מקארתי:
מקארתי היה היסטרי לגבי אנשים שלא באמת פעלו מטעם גורם חיצוני (היו מקרים שבפוקס יצא שהוא צדק, אבל בוודאי שאין זה מנקה אותו מהרדיפה ההיסטרית שאפיינה את פעילותו), בעוד שכאן, כמה מוזר, אין מחלוקת שהעמותות המדוברות ממומנות בידי ממשלות זרות, והמחאה שלהן היא על כך שמבקשים מהן לציין זאת בהבלטה (אם מקארתי היה מתנהג בצורה הזו, לא היה מושג בשם מקארתיזם…).
כך או כך, משמח מאוד לראות את ההתרגשות מהחוק החדש (שהוא אנמי ובלתי מספק. היה מקום לחוק שימנע פטור ממס מגורמים שממשלות זרות מתקצבות אותן, אבל מילא, זה עדיין עדיף על האנטי-דמוקרטיה שקיימת כיום, שבמסגרתה ממשלות זרות מתערבות בלי הגבלה בתהליך פוליטי בישראל).
ארגון “מתווים” (עוד אחת מעמותות הקרן הרבות מספור) מעלה לדיון נושא מעניין, אבל מזמין הרכב דוברים כ”כ לא רציני, שברור שהמסקנה נכתבה עוד לפני שהחל הדיון. במציאות משרד החוץ, נחוץ בעיקר לעובדיו, למקורביהם, ולפוליטיקאים שוחרי כיבודים, שמחפשים למצוא להם תפקיד במהלך או בסוף הקריירה שלהם. משרד מיותר ובזבזני (בכל העולם) שממשיך להתקיים רק בגלל שתמיד יהיו אנשים מקושרים שרוצים ג’וב עם תנאים חלומיים בחו”ל, ע”ח מישהו אחר.
הצעות חוק של האופוזיציה שעוברות בקריאה טרומית, הן אירוע מעניין בערך כמו שיש עניין בלראות עכבר שהצליח לנשוך פיל, ונשאר לראות מה יקרה. לא רוצה לקלקל את המתח, אבל הפיל דורך עליו, והצעות החוק הטרומיות לא הופכות לחוקים. נכון שתמיד נחמד לראות פולטיקאים נותנים כיף ומתחבקים כאילו זה עתה נחלו נצחון היסטרי, אבל זה רק מדגיש עד כמה האופוזיציה אינה איום על הממשלה.
כי מקארתי מתאים יותר לעניין. לא צריך ללכת רחוק מדי.
תיוג עמותות שעינן נושאות חן בעיני השלטון? אני מקווה שרק ניסית להיות שנונה. עברו הימים שלשמאל היה שיק רדיקל. כיום הוא בסך הכל יודנראט יהודוני ובוגדני.
בני ציפר שהיה עד לםני כמה שנים בילעינסט הדוק שלא הפסיד שום הפגנה מספר שהתפקח גם בגלל שוברים שתיקה
שוברים שתיקה
התשובה היא, שאכן עקץ אותי זבוב כלשהו, אבל לא בעת ביקורי בבית ראש הממשלה. זה קרה כשהתארחתי לארוחת ערב בביתו של דיפלומט גרמני בכיר המוצב בירושלים. יחד עמי הסב לשולחן אחד הפעילים המרכזיים של “שוברים שתיקה”, כשהארגון היה עוד בתחילת דרכו. עלי לציין שהרגשתי שם אותו תסכול נורא שחש אבי, שבהיותו נער בווינה בשנות ה–30 נאלץ לצחוק יחד עם חבריו מן הבדיחות האנטישמיות שהתעופפו בחלל הכיתה כדי להיות מקובל ולא לבלוט כיהודי. ההבדל היחיד היה שכאן צחקו, או ליתר דיוק מתחו ביקורת חריפה וצינית, על ישראל הכובשת־הנפשעת. אבל סיטואציית ההשפלה היתה דומה, ואמרתי בלבי אז: לא עוד. שוב לא ארשה זאת, ולו לזכרו של אבי.
מכאן הרגשות המעורבים שיש לי בנוגע ל”שוברים שתיקה”. מצד אחד, הערכה אין קץ למצפוניות ולמוסריות הגבוהה של אותם חיילים וחיילות שהתוודו ומתוודים על מעשים נפשעים שהיו עדים להם בעת שירותם הצבאי. מצד אחר, כעס על שווידויים אלה מגיעים, באמצעות ארגון “שוברים שתיקה”, לגורמים חיצוניים העושים בהם שימוש כדי להכפיש את ישראל ולחזק את אויביה.
על ההטעיות האלה יצא זעמו של אברי גלעד על מנכ”לית “שוברים שתיקה” ולכן חשתי צורך להיחלץ לעזרתו. אילו הייתי במקומו שם ספק אם הייתי נוהג אחרת, ולו מפני שעוד טרייה בזיכרוני אותה ארוחה עם פעיל “שוברים שתיקה” בבית הדיפלומט הגרמני, שבה הייתי צריך להפוך את השולחן למשמע ההשמצות על ישראל, או לפחות לצעוק, ומפאת הנימוס לא עשיתי כן. זה הזבוב שעקץ אותי, לא שום דבר אחר.
בילעינסט אדוק
על איזה הטעיות אתה מדבר. ברור שאברי גלעד שלא נחשף לפעילות של צהל בשטחים, מרשה לעצמו להאמין שאלו השמצות.
המאמר הוא של בני ציפר בהארץ. מה עניין פעולות צהל ומתן שירותים לאיחוד האירופי ולגרמניה? עדיף כבר שלא היו מתגייסים.
עדיף שאתה לא תתגיס.
כל אלה התגיסו כמו רוב המתגיסים מתוך אמונה בצדקת הדרך. חווית השירות הביאה אותם להבנה למצב הבעיתי שמדינת ישראל הכניסה אותם לתוכו.
אני התגייסתי, אני הייתי ביו״ש, לא שינה את דעתי. רוב האנשים איתי היו ימניים, פלוס מינוס, אף אחד לא הפך לשמאלני בגלל השירות. למען האמת ראיתי את ההפך יותר מפעם אחת.
מה זה אומר “ראיתי את ההיפך” ? אף אחד לא טוען שאין מקרים שבהם חיילים עוזרים לפלסטינים במצבים כאלה ואחרים. הטענה היא שהצבא לא תמיד מטפל בסיטואציות של הפעלת כוח מיותר וסתמי רק כי אפשר כנגד אוכלוסיה תחת כיבוש.
ראיתי את ההפך – משמע ראיתי שמאלנים שבגלל השירות הפכו לימניים. זה דווקא הגיוני, השמאלנים די מנותקים מהמציאות ומהערבים, הימנים בדרך כלל מבינים את הערבים יותר טוב, וכשהשמאלני מתנגש במציאות לפעמים הוא מתפכח.
אני שם לב למשל שכמעט כל השוברים שתיקה למיניהם היו פעילי שמאל כבר לפני השירות. הם באו עם דעות קדומות ומוח סגור ונשארו כך. הם ראו מה שהם רצו לראות.
מסתבר שכל אחד רואה את מה שמתאים לו.
המציאות,,נכון להיום,שמליוני ערבים נמצאים תחת הכיבוש שלנו ואנחנו לא עושים דבר על מנת לשנות את המציאות הזאת.
המציאות היא שיש כמה עשרות אלפי ערבים שאפשר אולי להגדיר ״תחת הכיבוש שלנו״, כל השאר תחת השלטון שלהם עצמם. בעיני אגב, הערבים הםא הכובשים הזרים בארצנו.
בכל מקרה, הפשטנות והמוסרניות של הטיעון שלך הן אינפנטיליות. הסכסוך קצת יותר מורכב מזה. ולהגיד שלא עשינו כלום כדי לפתור אותו ? נו באמת. פתטי.
אתה יוצר לעצמך מציאות חלופית שתתאים להשקפת עולמך האינפנטילית.
שטחי B נמצאים בשליטה ביטחונית ישראלית וגם לשטחי C נכנסת ישראל כרצונה.
כל פלסטיני שרוצה לעבור ממקום למקום צריך רשות של ישראל.
הסכם אוסלו שלא הגיע לסיומו נתן לפלסטינים סוג של אוטונומיה בביתם.
דעתך שהערבים הם כובש זר בארצנו,לא קשורה לשום מציאות שאנחנו והעולם מכירים.אבל זאת דעתך,לבריאות.
אתה מתבלבל בין שטחי A ל-C. שטחי C הם שטחים בשליטה מוחלטת של ישראל, וברור שהיא נכנסת אליהם כרצונה. אתה מתכוון, מן הסתם, לערים הפלסטיניות (שטחי A), שאליהם נכנסת ישראל אך ורק למטרות סיכול פח”ע, ואזרחים ישראלים (יהודים בלבד, אגב. ערבים אזרחי ישראל, נכנסים באופן חופשי) מנועים מכניסה אליהם, עפ”י חוק.
השאלה של מי כובש זר, היא שאלה פילוסופית מעניינת, אבל נכון לרגע זה, היחידים בשטחי א”י שנהנים מחופש תנועה מלא בכל השטח שבין הירדן לים, הם דווקא ערבים אזרחי ישראל, האוכלוסייה שצועקת הכי הרבה על קיפוח…
לגבי שיטחי C אתה כמובן צודק. התבלבלתי.
נושא ה”כיבוש הזר” הוא שאלה שיכולה להעסיק כל מדינה בעולם.
כניסה חופשית לשיטחי A אכן מבטלת את הקיפוח של אזרחי ישראל הערבים בכל מה שקשור לתקציבים.
היא לא מבטלת את הויכוח בנוגע לקיפוח בנוגע לתקציבים. היא מבטלת את הטענה שאזרחי ישראל חופשיים לנסוע בכל מקום, בעוד שבמציאות רק הערבים שמתוכם אכן חופשיים לעשות כן.
אפרופו חופש תנועה,מאזרחי ישראל היהודים מונעים את הכניסה לשטחי הרשות לעומת תושבי הרשות שנכנסים חופשי לישראל.
איזה קיפוח? אזרחי ישראל היהודים מממנים את אזרחי ישראל הערבים במיליונים. מעבר לכך, כל צעיר ערבי מוביל על בן גילו היהודי בכ- 3 שנים וכ- 30 משכורות.
איזה צדקת הדרך? מדובר באשכנזים תל אביבים ממעמד בינוני גבוה שמזמן אין להם שום צדקת דרך בשום דבר. אז למה הם התגייסו? בשביל להשטנקר ולבגוד?
יונתן, אין פסול בלהיות שמאלני או להתנגד לכיבוש. פה מדובר בתופעה אחרת. חזרה לדפוסי פעולה של היודנראט ושלילה עצמית.
אגב גם ממשלת מצריים פועלת כיום נגד עמותות במימון גרמני שהעלו את מורסי והאחים המוסלמים באיצטלה של זכויות אדם ודמוקרטיה. מדובר באותן קרנות.
לאיחוד האירופי בהנהגה גרמנית יש אינטרסים כלכליים ולכן היא מנסה להשפיע על מדינות האיזור.
זה לא ״כיבוש״ אלא בגידה למען מדינה זרה. יכול מאוד להיות שהשמאל הברלינאי שלנו לא מבין מה פסול בזה.
קרנות גרמניות בלבנון בשרות החיזבאללה
Dodgy NGOs And The Arab Spring
FES (Friedrich Naumann Stiftung) also funded a three-day conference in Beirut with speakers from Hezbollah and Hamas – two terrorist organizations who officially promote the hate of the Blood Libel and The Protocols of the Elders of Zion. Conference participants included Shaykh Naeem Qasim from Hezbollah; Azzam Tamimi, from the Institute of Islamic Thought in London, who presents himself in the Arab press as a counsellor to Hamas; Tariq Ramadan, from the University of Freibourg, a Muslim Brotherhood ideologue, notorious for his public incitement to antisemitism in France; Ibrahim al-Masri, vice president of Lebanon’s al-Jama’a al-Islamiyya, a group linked by terrorism experts to al-Qaeda; and Munir Shafiq, a leading Hamas ideologue and former activist in Islamic Jihad.
למה האיחוד האירופי בהנהגה של גרמניה חותר פה? מתוך ביטאון ממשלתי גרמני
German Foreign Policy – Colonialism And Energy Wars
Certain considerations being expressed in Berlin’s establishment, which have been published in German foreign policy magazine “Internationale Politik”.
A prominent CDU foreign policy expert prophesied “a new era of energy imperialism”. The “struggle for energy, raw materials and water” would dominate German global policy of the 21st Century. “19th Century nationalism, colonialism and imperialism” would return in global power struggles. “Energy crises and conflicts” and even “energy wars” would become “inevitable.” This scenario suggests why some in Berlin may have found it advisable to clear up European power relations, once and for all.
סלח לי,שטויות מטומטמות. יודנראט.
מישהו מתגיס רק כדי שיוכל לצאת כנגד פשעים שהצבא עושה.
בבקשה! שתי מדינות *לשני* עמים!
שני עמים לא שתי