הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
נכנסים לתוך אוגוסט, והלו”זים (מן הסתם) יתדלדלו החל מהיום:
מחר בבוקר, יום א’, שר התחבורה ישראל כץ מתרגש מנוכחות שר האוצר יאיר לפיד על הרכבת יחד איתו. כתב על זה סטטוס שלם. בשמונה וחצי בבוקר, על הרכבת, היכונו. בתכנית: פוטו-אופ, שיחות עממיות עם ריקי כהן’ס שעולות על רכבות מן הפרברת לתוך העיר ועוד שטיקים פופוליסטיים מבית מדרשו של כותב הטורים.
יום א’, 4 באוגוסט, ישיבת הממשלה הקבועה בשעה 10:00. ברקע: אל תגידו נגיד, תגידו נגידה (פלוג תישאר איתנו, ביציע האנדרדוגים לעולמים). יש להניח שפארסת מינוי הנגידים תשלוט בשיח הציבורי לפחות ליומיים-שלושה הקרובים.
ב 16:00, יפגש ראש הממשלה + רעייתו + ילדים חולי סרטן עם קבוצתו של מסי בכפר המכביה.
ביום ב’, ישיבה שניה שלישית של ועדת שקד לבחינת חוק השוויון בנטל. מוזמנים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, מנהלת שרות אזרחי לאומי, עמותות ועוד.
הכנסת יצאה לפגרה (עד ל14 באוקטובר), אבל לפי לוחות הזמנים שמתפרסמים באתר הכנסת, יש פעילות מסוימת בועדות. מעניין ששתי ישיבות של הועדה לפניות הציבור, בראשותה של ח”כ עדי קול (יש עתיד) – בוטלו. זהו? משטר הסנקציות נכנס לשלב היישום? האם ההתפייסות על כוס יין וכוס דיאט ספרייט היתה רק למראית עין?
מקווה שהמכון הישראלי לדמוקרטיה ממשיך עם המעקב אחרי הרמה הדיקטטורית-דמוקרטית של המפלגות בישראל. אם אני זוכרת נכון, מפלגת העבודה זכתה לציון גבוה בסיבוב הקודם, כשאחריה הליכוד. (אם מישהו מוצא לינק לאותו הדירוג שפורסם לקראת הבחירות – אשמח). יתכן שיש מקום לגופים נוספים שיתחילו לעקוב אחרי רמות הדיקטטורה הפנימית של המפלגות. השיאים של ישראל ביתנו בדרך להישבר.
במפלגת העבודה, ניצחה ביום שישי יושבת ראש המפלגה, שלי יחימוביץ’ ועל אף ההצבעה החשאית, הצליחה להעביר את הצעתה, שהבחירות לראשות המפלגה יערכו ב 21 בנובמבר, עם ספר הבוחרים הקיים של המפלגה (כ 65 אלף מתפקדים). למיטב הבנתי, גם ועדת הבחירות מורכבת מחבר’ה שלה.
יחימוביץ’ לא נחה לרגע ויצאה היום (שבת) לשטח מלווה במי שככל הנראה הם תומכיה לראשות המפלגה: חברי הכנסת משה מזרחי, מיכל בירן, אבישי ברוורמן ואיציק שמולי (לגבי השניים הראשונים, בטוח תומכיה. לגבי השניים האחרונים, כך נראה).
מבחינת הלו”ז הפוליטי – האם חברי הכנסת יצחק הרצוג, איתן כבל ואראל מרגלית יודיעו בימים הקרובים מה הם מתכננים? להתאחד, להתנגד בנפרד? כמו כן, מסקרן מה יעשו חברי הכנסת בנימין בן-אליעזר, מרב מיכאלי ועמר בר-לב, שנראים כבעלי משקל ציבורי-פוליטי משמעותי יחסית. האם ישבו על הגדר במשך התהליך?
ב 8 באוגוסט, יום ה’, אמורה להתכנס הועדה המוניצפלית של הליכוד בראשות חיים ביבס ולסגור את ענייני הליכוד לקראת הבחירות.
בנוגע לבחירות ברשויות המקומיות – אני עוקבת אחרי כל מיני לו”זים מקומיים, אך מודה שלא מסוגלת לסקור כאן את הכל. מדובר במעל ל 250 רשויות ברחבי הארץ, בעשרות רשימות ומגוון מפלגות. על כן אדגום בפינצטה מה שיסתדר.
על פי חוק הבחירות לרשויות המקומיות עד ה 18 באוגוסט, יום א’, על כל חברי המועצה ברחבי הארץ להודיע עם איזה רשימה הם מזדהים (לקראת הבחירות). בהתאם להזדהות הזו, יקבעו הרכבי ועדות הקלפי.
ביום ב’ דיון בבג”ץ בנושא הגז.
בפוסט הנ”ל של שלי יחימוביץ’ יש את דרוג המכון הישראלי לדמוקרטיה את דרוג הדמוקרטיה המפלגתית: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151539859099218&set=pb.162319074217.-2207520000.1375551011.&type=3&theater
והנה PDF של דירוג המפלגות –
http://www.idi.org.il/media/2053558/%D7%9E%D7%93%D7%93%20%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA.pdf
תודה הוספתי.
לגבי התפלגות התמיכה ליושבי הראש של מפלגת העבודה:
-אפשר לומר די בודאות שאם סתיו שפיר תחליט לתמוך במי מהמועמדים זאת תהיה שלי יחימוביץ.
סביר להניח שגם עמר ברלב, נחמן שי ומיקי רוזנטל יתמכו בה.
– אני מבין מהיכן הקביעה שלברלב ולפואד יש משקל מיוחד יחסית לחברי-הכנסת האחרים בקרב מתפקדי המפלגה. הם ביטחוניסטים מבוגרים, ובעבודה תמיד היה כבוד מיוחד לכאלה.
לעומת זאת, אין לי מושג מאיזה יסוד מגיעה הקביעה שלתמיכה של מרב מיכאלי תהיה השפעה מיוחדת על הפריימריז. מבין חברי הכנסת המכהנים, מיכאלי הצטרפה למפלגת העבודה במועד המאוחר ביותר ובצורה התמוהה ביותר- עצם הריצה שלה שנתמכה ע”י עמיר פרץ הייתה נסיון מגוחך לעשות ליחימוביץ זובור, שעבד מצוין. אינני מזלזל בפעילות של מיכאלי בכנסת כיום, אך הייתי שמח להבין מאיפה הקביעה שלתמיכה שלה במועמד כלשהו תהיה השפעה מיוחדת על ציבור המתפקדים.
וחוץ מזה- מפלגת העבודה היא מפלגה גדולה ומכובדת עם מערכת דמוקרטית מורכבת ורצינית. גם אם ועדת הבחירות מורכבת יותר מאנשי יחימוביץ מאשר אנשי מתנגדיה (הרי אי-אפשר לצפות לאובייקטיביות מוחלטת), זה לא אומר שיהיה נסיון כלשהו להטות את הפריימריז או את הקמפיין לטובתה. הדבר היה נכון גם לגבי המועמדים האחרים כי לא משנה מה אני חושב עליהם, על ועדה רשמית של מפלגת העבודה אפשר לסמוך שתהיה מאוזנת ואבייקטיבית.
יש מצב שאני טועה. מן השיחות שאני עושה ומן הסקרנות של האנשים והציבור הרחב לגבי מיכאלי ומן המעמד שלה בקרב נשים – אני מסיקה שאנשים מחכים לראות מה היא תגיד ומה היא תחליט. אבל כאמור, אולי זו הטעות שלי, כי זה מבוסס על התחושה שלי ולא על משהו עובדתי.
אכן, יש מקום לקוות שהמכון הישראלי לדמוקרטיה ממשיך עם המעקב שלו – המעקב הקודם הוא כ”כ מוטה ונלעג, שאפשר להתענג על הפן ההומוריסטי שבו…
ובכן, מסתבר שרשימת מרצ (שהפריימריז שלה כללו מרכז מפלגה של פחות מאלף חברים), היא “כוללנית-שיתופית” (סעיף שבודק כמות המעורבים בקבלת ההחלטות) יותר מהבית היהודי, שמועמדיו לכנסת נבחרו בפריימריז של רבבות.
במרצ ובבית היהודי התקיימו בחירות על תפקיד ראש המפלגה (בבית היהודי רץ בנט נגד אורלב בפריימריז של רבבות, ובמרצ ניצחה גלאון את גילאון בבחירות וועד-כיתה בהשתתפות מאות), ועל כן זכתה מרצ בניקוד כפול בסעיף “תחרות” (בחירות לראשות המפלגה).
למותר לציין שהעבודה על מפקדי הארגזים שלה, זוכה לציונים גבוהים משמעותית מהליכוד (שבקושי גובר על מרצ, נטולת הפריימריז), על מפקדי הארגזים שלו. למה? אללה והמכון הישראלי לדמוקרטיה יודעים…
אין ספק, כשארגוני הקרן החדשה בוחנים את הדמוקרטיה של המפלגות, אפשר לצפות לתוצאות משעשעות. התוצאות אמנם לא מדוייקות ואין בהן אפילו שמץ של העמדת פנים של העדר-הטייה פוליטית – אבל לפחות מריצים שם דאחקות…:)
בכל מקרה כל הנושא הזה של דמוקרטיה פנימית הוא שטות מוחלטת. אין לזה כל ערך. הדמוקרטיה זה בבחירות הכלליות, לא בתוך הארגונים. אין כל ערך לפריימריז מבחינה דמוקרטית, למעשה אני אגיד – להפך, זו פגיעה בדמוקרטיה. עדיף וועדה מסדרת זה עדיין יותר טוב מדילים, קומבינות, קבלני קולות והיתרון שמקבל מי שיש לו כסף או שעבר בטלוייזיה.
לא מסכים בכלל. דמוקרטיה פנימית היא מקור עוצמה למשטר דמוקרטי תקין. כמובן שיש לתקן את שלל העיוותים שקיימים פה (קבלני קולות, מפקדי ארגזים וכד’), אבל גם בגירסא הרקובה ביותר, הרי שזה עדיף על מפלגות דוגמת יש עתיד, ישראל ביתנו וש”ס (שם נבחרים המועמדים בחדר אפלולי והם פיונים חלושים התלותם בבוס היא מוחלטת). זה גם עדיף על מפלגות פסאודו-דמוקרטיות דוגמת מרצ, חד”ש, בל”ד שבהן ישנו גוף בוחר זעיר עד כדי אבסורד (אין דבר נלעג יותר מלראות את המכון הישראלי לדמוקרטיה נותן ציונים גבוהים לייצוגיות של הגוף הבוחר הזעיר במרצ, בשעה שהוא משמיץ את מרכז הליכוד, הגדול פי שלושה…).
נציגי מפלגה צריכים להיות מחוייבים לבוחריה המפלג. במידה והדבר לא אפשרי (ולדעתי הוא לחלוטין יכול להיות אפשרי – הוא מותנה בשינוי פשוט בחוק הבחירות שיאפשר סימון שמות מועמדים בתוך המפלגה שבה אתה בוחר), שלפחות יהיו מחוייבים לחברי המפלגה, ולגוף בוחר של שני אנשים או של מאתיים איש…
בשורה הלפני אחרונה צ”ל “ולא לגוף”, במקום “ולגוף”…
אז לא נסכים. הפריימריז לקביעת רשימה הם המצאה ישראלית שלא קיימת בשום מדינה מערבית אחרת.
אחר כך דמוקרטיה פנימית היא פנימית – עניין פנימי של המפלגה מול חבריה, ושום דבר אחר. כל מפלגה מתארגנת איך שבא לה ועובדה שחלק גדול מהציבור, כנראה הרוב הגדול, לא אכפת לו מהדמוקרטיה הפנימית המזוייפת של המפלגות.
ישיבה שלישית של ועדת שקד (היתה עוד אחת ביום ה’ האחרון)