הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מחר, יום א’ ה 26 לאוגוסט, סדנת גיוס כספים פוליטית מאוד מעניינת. הפרטים כאן. נודע לי על זה דרך אורן מגנזי (לשעבר מלשכתו של רוה”מ שרון) שבת זוגתו, דבי שטיין-מגזני היתה אחת ממגייסות הכספים של הסנטור העצמאי ג’ו ליברמן. חבל חבל חבל לי שהסדנה הזו היא מחר, ביום האחרון של החופש הגדול. אם הילדים היו כבר בבית ספר בטוח הייתי מתייצבת שם לשמוע וללמוד (אבל תלכו אתם).
עוד מחר, יום א’, רב שיח בנושא לוביסטים בכנסת של העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. בשיח ישתתפו, ח”כ עינת וילף, צח בורוביץ’ (ה”כוכב” של תחקיר עובדה) והעיתונאי צבי זרחיה. גם אירוע זה נשמע מאוד מעניין.
יום שלישי, ה 28 לאוגוסט בירושלים, סוג של עימות (שלושת המועמדים על במה אחת) במפלגת הבית היהודי. השר דניאל הרשקוביץ, ח”כ זבולון אורלב ונפתלי בנט. הסיבה למסיבה: בראשית ספטמבר יינעל המפקד של הבית היהודי, ועד אז יכולים כל אחד מן המועמדים לראשות המפלגה לפקוד אנשים (כדי שיצביעו להם בנובמבר). אני הולכת.
עוד ביום שלישי, ארגון ‘קול אחד’ עורך ברוטשילד מרתון נאומים בנוגע לקשר שבין הקיפאון המדיני למצב הכלכלי. פוליטיקאים בהווה (ח”כ עמיר פרץ, ח”כ ברוורמן, ח”כ נחמן שי ועוד) ופוליטיקאים בהתהוות (סתו שפיר, רני בלייר, מנשה רז) בין הנואמים.
יום שלישי, ה 4 לספטמבר, מה שאמור היה להיות יום הבוחר, הופך ליום הבחירות של תנועה חדשה בשם “עורו”. הרעיון: גולשי האתר ישתתפו בהצבעה ויכריעו מה הוא הנושא החשוב ביותר על סדר היום. חינוך, יוקר מחיה, מערכת בריאות, חיזוק הדמוקרטיה, שוויון ועוד. אבל שלא כמו בדמוקרטיה אמיתית או בחירות אמיתיות, תנועת עורו מגבילה את גולשיה לנושאים “נוחים” בלבד.
“אלה הנושאים שסביבם נוכל להגיע להסכמות, ועל בסיס הסכמות אלה ליזום פעולות שישנו את סדר היום במדינת ישראל” הם כותבים בדברי ההסבר. אהאה. למי שחושב שיחסי החוץ של ישראל, בעיותיה הבטחוניות, יחסיה עם הרשות הפלסטינית (ו/או שאר השכנות), גזענות או בעיות דת ומדינה – הן הבעיות הבוערות, ההצבעה הזו לא מתאימה.
אני נרשמתי לאתר, אבל ספק אם אשתתף בהצבעה. מה לעשות, אני חלק ממיעוט קטן, פצפון, שקולו לא נשמע היום בחברה הישראלית ואשר עדיין לא מבין איך אפשר לקבל החלטות במדינה שגבולותיה לא ברורים, שטומנת ראשה בחול בכל הנוגע לאותם האנשים שחיים כאן ממש מעבר לגדר. זה לא בון-טון כיום, כך אומרים לי. בקצב הזה, אם כל הפוליטיקאים הישראלים ידבקו במחלה השוטפת את ישראל כיום (כלכלה-חברה ליהודים בלבד, לפני כל נושא אחר) לא אוכל גם להשתתף בבחירות הכלליות.
ואני כותבת את הדברים בצער, כי “עורו” נראית כמו גוף אזרחי-ציבורי רב תרומות ויכולות, שהוקם על ידי אנשים מאוד ראויים, הבוחרים ביודעין להתעלם מנושאים שנויים במחלוקת (ובעיני הם שקולים לכל אותם פוליטיקאים שמתעלמים מן הנושאים הללו).
מתוך עמוד השאלות ותשובות של “עורו” (בנוגע להעדרם של הנושאים המדיניים ודת-מדינה)
כיוון שהחלטנו להגיע להסכמה רחבה, החלטנו לא לדבר על נושאים שמעוררים אי הסכמה
אגב, חייבת לציין שהרעיון מאחורי האתר של “עורו”, ליצור מעין רשת חברתית לדיונים אידיאולוגיים (אם הבנתי נכון) נראה מדליק. אבל לטעמי, גם הכלים הטכנולוגיים הטובים ביותר לא יכולים לחפות על חורי אידיאולוגיה.
בשולי הדברים, הערה קטנה, ההשוואה בין “עורו” לבין Move On (המייסדים אומרים זאת בראיון למוסף השבת של ידיעות אחרונות) מגוחכת. באמת.
אכן אחת מהבעיות המרכזיות היום בשיח הציבורי בישראל הוא ההתרחקות כמו מאש מנושאים “פלגניים”, “שנויים במחלוקת”, “פוליטיים”, “ימין ושמאל” (בעיקר “שמאל”). כאילו שהשיח החברתי כלכלי הוא לא פלגני, לא שנוי במחלוקת אידיאולוגית, לא פוליטי, לא מובדל בין ימין ושמאל. מעניין לראות שדוקא שלי יחימוביץ, שמצדה מתעסקת רק בנושאים כלכליים (היא מנסה מידי פעם לדבר גם לא על זה אבל בחוסר עניין מופגן), לא שותפה לדעתי לגל הזה. אני יודע שאת מבקרת אותה לא אחת בנושא הזה אבל צריך לראות שיחימוביץ לפחות מצהירה על עצמה בגאון כאשת שמאל, ושהתוכניות הכלכליות חברתיות שהיא מציעה הן תוכניות של שמאל, שנויות במחלוקת (עם התוכניות הימניות של הממשלה ושל לפיד וכ”ו), ופוליטיות. יחד עם זאת אני מסכים איתך שבאמת לדבר על נושאים כלכליים וחברתיים בישראל בלי לדבר על המצב המדיני ועל אוכלוסיית הלא אזרחים בישראל זה דיון חסר, חסר מאוד.
גופים, תנועות, ומפלגות בפוטנציה שדוגלים ב”חינוך טוב יותר”, “בריאות טובה יותר”, “שירותים טובים יותר”, “סבבה וכיף יותר” עושים בעיקר צחוק מעצמם. ובניגוד לתפיסתם המתנשאת של “קונצנזוס חוצה ימין ושמאל” אני חושב שאפשר לנחש די בקלות מאיפה מגיע אלקטוראט פוטנציאלי של קבוצות כאלה (לא מהליכוד, ש”ס, ישראל ביתנו, או האיחוד הלאומי). חבל שאנשים כאלו, שלרובם יש כוונות טובות מאוד, לא מבינים שרק ממשלת שמאל אמיתית שמחוייבת לשלום ולכלכלה צודקת – ולא לשמירה בכל מחיר (כולל כלכלי) על השטחים והגנוס היהודי הטהור – תוכל לפתור את הבעיות שמציקות להם ובצדק בחברה האזרחית בישראל. צריך למצוא דרכים לחזק את השמאל ולא להעמיק עוד יותר את משילותו למילה גסה שצריך להתרחק ממנה.
ואגב עצה פרקטית קטנה, צריך להפסיק לאלתר להשתמש במילה שמאלני, שמאלן, או שמלאנית. זו מילה לא נכונה ובעלת קונוטציה לשונית שלילית בצדק. איש ימני הוא “ימני” לא בגלל שהוא מהמימין הקטן אלה בגלל שהמילה באה מהשורש ימן. הביטוי בעברית לאיש שמאל צריך על כן להיות לדעתי שמאלי. תנועה פוליטית שמאלית, הוא שמאלי, היא שמאלית. בואו ננסה את זה, לדעתי זה יכול לתפוס. (והמילה שמאלי הרבה יותר יפה מהמילה המסורבל להגיה שמאלני).
רז. מקבלת את כל מה שכתבת. אז עכשיו אתה אומר צ”ל שמאלי ולא שמאלני?? בסדר. אנסה
בעקבות הרעיון מאתמול ותגובות שקיבלתי עליו כתבתי על זה היום פוסט שלם בבלוג (קישור בניק לינק).
הלכתי לקרוא 🙂 תודה!!