הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳, 19 באפריל
10:00, ישיבת הממשלה. דלילות הנושאים שעל סדר היום מלמדת על השיתוק שהמדינה נמצאת בו (עדיין)
יום ב׳ 20 באפריל
כינוס מליאת הכנסת ה 20 לאישור מינוי סגנים ליו״ר הכנסת. בינתיים מונו שניים זמניים: יצחק וקנין (ש״ס) ונחמן שי (המחנ״צ). וקנין גם ימלא את מקומו של יו״ר הכנסת בזמן העדרו מן המדינה בין 26 באפריל – ל 29 באפריל.
יום ג׳ 21 באפריל
ערב יום הזכרון
יום ד׳, 22 באפריל
28 ימים בדיוק חלפו מאז הטלת תהליך הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו.
יום הזכרון + ערב יום העצמאות
יום ה׳, 23 באפריל
יום העצמאות
במוצאי יום העצמאות תצא משלחת ישראלית רשמית, בראשות ח״כ ענת ברקו (ליכוד) ונחמן שי (מחנ״צ) לייצג את ישראל בפעם הראשונה באירועים לציון 100 שנים לטבח העם הארמני.
24-25 באפריל
כינוס התורמים של ה Republican Jewish Coalition בלאס-וגאס, נבדה, תחת חסותו של התורם המרכזי של הגוף הנ״ל, שלדון אדלסון. מבין הנואמים יהיו גם טד קרוס וריק פרי (הראשון הודיע על התמודדות בפריימריז הרפובליקנים, השני עשוי להכריז) וגם הנשיא לשעבר ג׳ורג׳ בוש וג׳ון ביינר, יו״ר בית הנבחרים.
יום ג׳, 28 באפריל
כינוס מרכז הליכוד
יום ב׳, 4 במאי
פתיחת כנס הקיץ של הכנסת ה 20 (בשעה טובה). על הפרק מיד על ההתחלה – תקציב המדינה לשנת 2015.
אתמול התפרסמו נתונים מעניינים בנוגע לפעילות הלובינג בכנסת. יותר ממחצית הלקוחות השוכרים שירותי לובינג, פועלים דרך ארבע חברות לובינג ראשיות ומספר הלוביסטים ירד משמעותית והוא עומד בכנסת ה 20 על 91.
יום ד׳ 6 במאי
היום האחרון להרכבת הממשלה על ידי בנימין נתניהו (בחישוב של 28 + 14 ימים בהנחה שנתניהו ינצל את מלוא הזמן)
יום ה׳, 7 במאי
בחירות בבריטניה: דיויד קמרון (שמרנים), אד מיליבנד (לייבור) או ניק קלג (ליברל דמוקרטים)
14 במאי
הנשיא אובמה עם מנהיגי מדינות ערב מתונות (סעודיה, בחריין, קטאר, כווית, עומאן ואיחוד האמיריות) במפגש רחב בקמפ דיויד. על הפרק: הסכם הגרעין עם איראן.
אמצע מאי
פרשת השחיתות הפוליטית (שבגינה נחקרה ח״כ פאינה קירשנבאום ולאחר מכן השעתה עצמה מהתמודדות) – תובא לידי דיונים בפרקליטות לקראת אמצע מאי. יש שישה עדי מדינה.
25-27 במאי
ירושלים: כנס חופש העיתונות בהשתתפות הלורד וולף הבריטי (לשעבר נשיא בית משפט עליון של אנגליה ווילס) ופרופ׳ סוזן הרמן נשיאת ה ACLU ועוד דמויות מעולם העיתונות הבינלאומי. בכנס יוצג מדד ה freedom house השנתי.
בבחירות בבריטניה יש שני מועמדים אמיתיים. אפילו ניק קלג לא חושב שהוא מועמד. המפלגה שלו, מעבר לזה שהיא בשני שליש ממספר הבוחרים, ותאבד רבע ממספר המושבים, תהיה הרביעית או החמישית בגודלה בבריטניה מבחינת מספר הקולות (שיטת הבחירות שם תאפשר לה לשמור על מקום שלישי, אבל הכיוון ברור לגמרי).
אם כבר לציין שם רלוונטי לבחירות הללו, הרי שזה האיש שמפלגתו תקבל סביב ה15 אחוז מהקולות (ופחות מאחוז ממספר המושבים – אחלה דמוקרטיה יש שם…:)), נייג’ל פאראג’, שבפעם הראשונה מפלגתו (שקיבלה יותר קולות מכל מפלגה אחרת בבחירות לפרלמנט האירופי בבריטניה בשנה שעברה) תצליח להכניס מושבים לפרלמנט במסגרת של בחירות כלליות (להבדיל מבחירות מיוחדות, עקב פרישת חבר פרלמנט או מעבר מפלגה שלו).
הבחירות שם מעניינות להפליא, ולא מעט בגלל השיטה האיומה שיש שם, שמאפשרת למפלגה זעירה כמו המפלגה הלאומית הסקוטית להיות על סף זכייה עשרות מושבים, ולהיות מפתח אפשרי לממשלת לייבור עתידית.
היכן שכתבתי “מעבר לזה שהיא בשני שליש ממספר הבוחרים”, צ”ל “מעבר לזה שהיא ת-ק-ט-ן בשני שליש במספר הבוחרים”…
לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. השיטה הבריטית נתנה משטר יציב, כמעט ללא מפלגות קיצוניות שוליות. אבל השיטה האזורית רובית פוגעת בייצוגיות של חלקים גדולים בציבור – למשל בצרפת החזית הלאומית של לה פן מקבלת בין 15 ל- 25% מהקולות ויש לה 4 מושבים מתוך 577 בפרלמנט – וגם נותנת כוח אדיר לכוחות שוליים ברמה הלאומית אבל חזקים ברמה מקומית – כמו המפלגה הסקוטית, או בצרפת המון שנים מפלגת הציידים הייתה כוח חשוב בדרום מערב המדינה וקיבלה יותר מושבים משיש היום לחזית הלאומית.
זה תמיד חשוב לזכור את זה כשמדברים על שינוי שיטת הבחירות בישראל.