הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מקבץ רכילות פוליטית קצרצר ומנומס (יחסית) לקראת יום כיפור. אני אתנצל כל יום בשנה על הפוסטים האלה…
– דוד עוד לא התחיל ללכת, אבל הוא כבר עומד בלי להיאחז בקיר. עם הנוכחות ההורית המסיבית בימים האחרונים, צפי הליכה: ממש בקרוב. נעדכן שוב כאשר יעשה צעד ראשון כדי שנוכל לספור ביחד לאחור את הימים עד החזרה של השר גדעון סער לפוליטיקה.
– אגב סער. מתי הוא מתכנן לנטוש ממש? לא לפני שבשבוע הראשון והשני לפתיחת מושב החורף הוא ימצה עד תום את חגיגות הפרישה. כינוס מורחב ומיוחד של ועדת הפנים לכבודו, שמחה והילולה בסיעת הליכוד (אולי). בטח יהיו עוד כל מיני הרמות כוסית ופרידות בכשלל פורומים. בסופו של דבר, צריך להשיג מקסימום סינקים (עם או בלי ג׳ינגל הליכוד ברקע) בשביל החומרים שיכנסו לוידאו הקאמבק העתידי.
-מתי ארדן מתכוון להחליט אם הוא בפנים כשר הפנים או בחוץ כשר לענייני רפובליקת האם, אק״א מנהטן? אחרי החגים. נכון לעכשיו הוא בבעיה במשרד התקשורת. העיתונות הכלכלית יותר מדי מפרגנת לו וזה ממש ממש לא עוזר להיות חבר ליכוד אם דה-מרקר משבחים אותך. אם יש לקח אחד שלקח איתו ארדן מן המשרד להגנת הסביבה, הוא שאתה חייב להיות שנוא של מישהו (לפחות) כדי שידברו בך.
– ח״כ גילה ׳רוצה-להיות-שרה-לא-משנה-באיזה-משרד׳ גמליאל הציגה את הזוגיות המושלמת בסדרת טלוויזיה בערוץ 2. גם אני צפיתי. איך הבן הקטן שלי אומר? היה קצת מעניין וקצת משעמעם. תזכורת: בפעם האחרונה שחברת כנסת מרחה את הזוגיות שלה על המרקע והציגה מערכת יחסים מושלמת, טיפולי פוריות, אהבה ממבט ראשון, ותמיכה מדהימה של בןהזוג בדילוג בין טיפולים לבין פוליטיקה – זה הסתיים בגירושין. רק אומרת. (הטקסט הזה חל גם על ח״כים-גברים, שלא יהיה ספק)
– ראיתם כבר את תמונות שר החוץ האוסטרי הינוקא נועד עם מנהיגינו הישראלים? צריך לומר שאין שום דבר פסול בגיל צעיר בפוליטיקה. הנה, ראו את ח״כ שפיר, כה צעירה ודי מצליחה. אפשר היה לקוות שהיא תהיה שרת החוץ ותוכל ללחוץ ידיים בחום עם קורץ.
פגישת שר החוץ, אביגדור ליברמן, עם שר החוץ של אוסטריה, סבסטיאן קורץ, יום א׳, 28 בספטמבר, ניו יורק. קרדיט: שחר עזרן
יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין עם שר החוץ האוסטרי סבסטיאן קורץ, 2 באוקטובר, וינה. קרדיט: לשכת יו״ר הכנסת
ח״כ מירי רגב (הליכוד) מאוימת מהדחתה מרשימת הח״כ כטוקבקיסט במחנה הלאומני.
ח״כ איילת שקד (הבית היהודי) מעפילה לפסגת רשימת תחרות הח״כ/ית כטוקבקיסט/ית שבוע #2 ברציפות!!
מקום ראשון בתחרות הח״כ כטוקבקיסט. מירי רגב מאוימת מהדחתה מתפקיד הטוקבקיסטית הלאומית
שאריות משבוע שעבר. הכרזה הזו (איני יודעת למי להעניק קרדיט, אם אלמד למי זה שייך היצירה, אעדכן במידי) פשוט מצוינת. שמיר נראה כאן כל כך הרבה יותר מאשר בחיים האמיתייים ומן האופן שבו עוזריו מצליחים לצלם אותו (דוגמאות: אחת, שתיים, שלוש). ממש משובח, חבל שהמלל שלו כה רדוד, מזעזע ונועד אך ורק לשסות ציבורים ישראליים זה בזה.
ולסיום זזים ומתוזזים בכנסת:
יועץ התקשורת יאיר פז, עד לאחרונה יועץ שר הפנים גדעון סער, ולפני כן היועץ בוועדת החוקה עם ח”כ דוד רותם (ישראל ביתנו) פתח לאחרונה משרד יעוץ תקשורת ואסטרטגיה פוליטית – פז תקשורת.
בנעליו/סנדליו הקודמים של פז, אצל ח״כ רותם רותם, נכנס השבוע העיתונאי שי דורון (נענע10).
בהצלחה לשני המכרים שלי!
שוב עניין הביצה… רוב חברי הליכוד לא קוראים דה-מרקר ומעניין את סבתא שלהם את מי דה-מרקר אוהב או שונא. אני מסכים שבברנז’ה זה מאוד חשוב, אבל שוב, הברנז’ה היא בעיקר סניף מורחב של מרצ, ומייצגת את הליכוד בערך כמו שחנין זועבי מייצגת אותו…
וחזרנו לעניין “הטובקביסט” (מישהו שאומר דברים מובנים מאליהם שהשמאל הקיצוני לא אוהב – למשל, לשמוח שמחבלים חוסלו, או להביע התנגדות לפוליגמיה בקרב הבדווים בנגב , ולהשלכות התופעה). וכאן המקום להזכיר שוב שיש לא מעט שוביניזם בכך שכל פעם “תחרות הטוקביסטים” שלך, כוללת רק נשים (נתעלם מכינויי הגנאי למחנה הימין ולעובדה שמבחינתך רק הם אומרים דברים שלדעתך הם שטחיים…).
יאיר שמיר לא צריך סניגור, שכן הרקורד שלו מדבר בזכות עצמו, הרבה לפני הפוליטיקה. המלל שלו לא רדוד, לא מזעזע – ובוודאי שלא מטריד אף אחד בקרב רובו הגדול של הציבור הדמוקרטי בישראל. המזדעזעים למיניהם הם אלה שחושבים שזכות הדיבור של הימין היא דבר בעייתי.
אמ, “לא נסלח על כך שתמכו בהתנתקות”? תודה שזה קצת מטריד.
צודק, אפילו מאוד מטריד. אני התייחסתי לדבריו על הפוליגמיה, מתוך הבנה שכאן כפלוג אנחנו קודם כל משמיעים את זמירות הPC בעניין הבדווים, גם בנושאים שאנחנו מתנגדים להם בכל ליבנו, לו היו קשורים ליהודים (כמו היחס לנשים…).
בהתחשב בזה שאוסטריה לא ממש צריכה שר חוץ (יש להם שר לענייני האיחוד האירופי, ולאיחוד האירופי יש שר חוץ לענייני שאר העולם), הם בחרו שר חוץ שמתאים לתפקיד. צעיר, חייכן, דינמי, מתאים בול.
אצלנו הצרכים קצת שונים, ושר החוץ ליברמן, שיודע לדבר בעולם המושגים ששכנינו מבינים, ושהדבר האחרון שעוד נשאר מההרתעה הישראלית זה המבט שלו, הכי מתאים להיות שר החוץ שלנו. הרי “הסברה” ממילא לא עוזרת, וממילא יש לזה שר נפרד.
הערה קטנה לשר ליברמן: אדוני שר החוץ, אם מחברים את ההרתעה שלך עם ההרתעה של אהרונוביץ’, ובפרט בעקבות המדיניות שלו בירושלים, ובמיוחד בהר הבית, הסכום יוצא מינוס גדול. ולכן, או שתעיף אותו, או שכנראה תעוף איתו ובגללו בבחירות הבאות. תתעשת, איווט.
אורי, אל תגיד לי שאינך מבדיל בין מהות המדינה (אוסטריה) למהות של האיחוד האירופי? עם כל הכבוד, זה עדיין לא דומה למבנה הפדרלי האמריקאי. זה בכל זאת לאומים שונים.
זו מדיניות חכמה.
אם ייהרגו כמה צעירים ערביים פןרעי חוק האיסלמאסטיים יהפכו את זה לאיתנתיפאדה חס וחלילה
אגב, ביום כיפור צעדתי לבית הכנסת בשעה 7:45 בבוקר ושמעתי כרוז דרמטי מאחד המסגדים מעוטף ירושלים.
הכרוז היה בווליום אדיר ושערורייתי, ופתאום שמעתי במפורש את המילים:
“אינתיפאדת אל אכסא”
לא צריך להיות בלש מנוסה בכדי לנחש שהכרוז לא התכוון לגנות את האינתיפאדה….