– השר שי פירון עבר לאחרונה ניתוח קיצור קיבה. ידענו על כך בפלוג, למען האמת, קצת לפני כולם. אבל חילופי סמסים לשם וידוא ותגובה הפכו להערה שאני מתעסקת בצנעת הפרט שלא לצורך, וכך החלטתי לא לכלול המידע במתח״ככים של ה24 באפריל, רק כדי לגלות כעבור כשבוע פלוס את ניתוח קיצור הקיבה של פירון בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות.
אבל אחרי שבישיבת הסיעה ביום שני האחרון, כשהמצלמות עוד רצות, שמעתי את שר האוצר יאיר לפיד מסכם את ישיבת הסיעה ב״ומי עכשיו הוא השר הרזה ביותר בממשלה??״ אני מרגישה חופשיה לכתוב על הקיבה של השר. אכן, היקפיו של השר הקופצני ביותר בממשלה אכן פחתו. יש קצת פחות פירון בימים אלה, אבל הוא עדיין לא השר הכי רזה בממשלה. ואם לפיד מעודד תחרות הפחתת היקפים כדאי לפירון לקחת לתשומת לבו, שהבעלים של הכלב צ׳אבי, הידוע בכינוי העממי השר כץ, עובד חזק על צמצום ההיקפים והתוצאות ניכרות.
– נעבור לגזרת פוליטיקאים שמחפשים בית חם הרבה לפני שהם מחפשים אידיאולוגיה. הרב חיים אמסלם (אקס-ש״ס), ראש תנועת עם שלם, התפקד לאחרונה לליכוד ולא שכח לסחוב איתו כמה מאות מחסידיו אחרי שהגיע למסקנה שלא יהיה סיכוי למפלגות קטנות בבחירות הבאות. אבל היכן עצר אמסלם לעשות בירורים לפני שסגר סופית על הליכוד? הוא בדק במפלגת העבודה, כאילו לא מדובר בהיפוך האידיאולוגי של ביתו הנוכחי.
בירור קטן + הצלבת מקורות העלה את העלילה הבאה: אמסלם פנה לח״כ לשעבר ואיש העבודה אופיר פינס שיסדר לו פגישה עם יו״ר העבודה יצחק (בוז׳י) הרצוג. נקבעה פגישה משולשת, בביתו של פינס ברעננה, פגישה אותה ביטל או דחה הרצוג ברגע האחרון. פגישה נוספת שניסה אמסלם לקבוע עם הרצוג, גם אז באמצעות פינס, לא הסתייעה. מאוכזב ונפול פנים הלך אמסלם לליכוד.
אמסלם מסר בתגובה: ״אדם בכיר מן העבודה פגש אותי בפאנל טלוויזיוני והציע פגישה עם הרצוג. עניתי מתוך נימוס שאשמח לכך על אף שאני רואה את הרצוג גם בכנסת , אך בראש חודש ניסן הצטרפתי לליכוד וכך הפגישה לא יצאה לפועל״.
– בועדת חו״ב מינו השבוע יו״ר. זאב אלקין – מי שלפני כמה שנים השתמש במעמדו ובמידע שהגיע אליו כח״כ בועדת חו״ב כדי לעדכן וליידע מתנחלים מתפרעים על פינוי עתידי – קיבל הכרה לסגולותיו המיוחדות וקיבל מראש הממשלה טפיחה על השכם וקידום ליו״ר הועדה היוקרתית. בבניין הארץ ננוחם. איחלנו למתנחלים בהצלחה.
בישיבת המינוי חלפו על הנוכחים כמה רגעי הומור מריר, כמעט שחור, כאשר יו״ר הכנסת לשעבר רובי ריבלין הציע לח״כ עופר שלח, להצטרף אליו לפורום ה׳אלה שהם גם לשעבר וגם כמעט שמונו׳. צחוקים מהולים בחומץ נשמעו בחדר.
– שרי רוט: מי הוא הפוליטיקאי הימני-דתי שממשיך להתגלח בספירת העומר? האם קיבל על כך היתר?
מי הם הח״כים שעולים על תחבורה ציבורית כדי להזדהות עם ציבור הנהגים השובתים ושמחים שלא לשלם על הנסיעה? (כשלמעשה חברי כנסת לא משלמים ממילא על תחבורה ציבורית, גם בימי אי-שביתה)
-ח״כ איציק שמולי הצטרף לעמותת ח״כים אוהבי חיות והבין סוף כל סוף מה עשוי למשוך גולשים איכותיים ותומכים משמעותיים לפיד שלו. לקורא צ׳אבי: לתשומת לבך, חתול רודף אחר ציפור צייצנית.
– מישהו יודע מדוע העוזרים הפרלמנטריים, חלקם עובדים שנים רצופות בכנסת עוברים מסכת טרטורים מדי בוקר בכניסה למשכן ולמה מעמדם לא מושווה לשאר העובדים בכנסת? (זה מייל אחד שנשלח השבוע, אבל יש עוד כאלה). אפשר ללחוץ על התמונה כדי לראותה קצת יותר בגדול
ואחרון חביב, רכילות אופנת המשכן:
אחרי חשיפה בלעדית של מוביל טרנדים אופנת הגברים (סגול עולה) ח״כ איתן כבל, אפשר להתחמש במשקפיים ולחשוף בפני קוראי הפלוג את הבחירות האופנתיות המתקדמות של ח״כ כבל בתחום מלבושי העיניים
א) זה שידעתם בפלוג ראשונים על קיצור הקיבה של השר פירון זה הרבה פחות מעניין אותי מאשר אם הייתם יודעים ראשונים או יודעים בכלל מה קרה שם בועחו”ב ואיך ממאבק של חודשים בין שלח והנגבי בסוף מי שנכנסו לתפקיד הם אלקין ולוין.
ב) קשה למצוא היפוך אידיאולוגי למפלגת הליכוד, או למפלגת העבודה, שכן מפלגות אלו מפגינות גמישות אידיאולוגית בהתאם לנסיבות. הליכוד אפילו לא טרח לפרסם מצע בבחירות האחרונות ואילו המצע שפרסמה מפלגת העבודה נראה לפתע הרבה פחות רלוונטי מרגע שהתחלף היו”ר…
נא לקחת את הפוסט הזה עם קורטוב של מלח בבקשה. לא הכל פה רציני כל הזמן. (זה מתח״ככים יום חמישי, בקיצור)
בהחלט לא הכל רציני. הקטע למשל על מינויו של אלקין, שהציג אותו כסיכון ביטחוני מוכח, היה בהחלט מבדר. שכוייח!
גרמת לי לצחוק בקול עם ה״קורטוב של מלח״. לא חושבת שאת משתמשת בביטוי – פינץ׳ אוף סאלט – נכון. נדמה לי שאת מתכוונת לומר למגיב שאת הטור הזה לא צריך לקחת ברצינות מדי, שהוא קליל. אבל ״פינץ׳ אוף סאלט״ משמעותו שיש מקום להטיל ספק ולא לסמוך על אמינות מה שנכתב בטור הזה…
http://en.wikipedia.org/wiki/Pinch_of_salt
take it with a grain of salt
כפי שאני מכירה את הביטוי ועד כמה שידוע לי זה להמליח כי לפעמים האוכל מתעכל יותר בסבבה כשיש עליו מלח (וברור שהביטוי עבר גילגולים והפך להיות – לקחת את הדברים בביקורתיות). ואכן, טור רכילות, אין פה (לפחות ביום חמישי מדי שבוע בטור רכילות) שום דבר שהוא ארי-שביטי או בן-דרור ימיני (כמשל).
אהבתי את ה”בתי עיניים” האופנתיות
מלבושי?
רגע, שינית? למה?
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=lTczEiHsQNYVGRRCN%2FIR3pcu4cABrfyFzLe25ovoceP%2FWN7vTrOS5pE5gja5w1LZYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1962%2F01%2F10&page=2&rtl=true
אמממ. מוזר. אני לא זוכרת שכתבתי מלכתחילה בתי עיניים. לא הכרתי את המילה הזו כלל. כתבתי מלבושים. ואז עליתי על טיסה לכמה שעות כך שלא נגעתי בפוסט כלל מאתמול… (ואולי אני נהיית סנילית??)