הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– ברכות לחבר הכנסת החדש כרמל שאמה הכהן
– לפי הראיונות של שאמה אתמול בכל כלי תקשורת (גלי צה״ל, לונדון וקירשנבאום ועוד) הוא נכנס לתפקיד בסערה גדולה והוא מועמד להיות חביבם של העיתונאים גם בזכות גילוי הלב (נכון לעתה) בעמוד הפייסבוק שלו.
– אז ידעו או לא ידעו על שטרית? חברי הכנסת של מפלגות יש עתיד, העבודה, מרצ, התנועה, רעם-תעל, בל״ד וחד״ש? לפי מה שאני מבינה, ידעו גם ידעו, כיוון שחברת כנסת מ׳יש עתיד׳ ביקרה אותם ואמרה להם כי מדובר בחשד להטרדה מינית. חברי הכנסת שמולי וברוורמן הזדרזו לסמס (הראשון ביום ג׳, השני ביום ד׳ בערב בצירוף מקרים מדהים עם מהדורת החדשות של שמונה) שבחרו בסיבוב השני בריבלין. מיכאלי תיקנה עיתונאים ועדכנה שהיא שמה פתק לבן.
האם חשקה נפשכם להציץ שוב בתמונות השר עמיר פרץ בפעולה, כיצד הוא מתרוצץ בקרב חברי הכנסת של העבודה ומציג להם את הטבלה שלו ומשכנע אותם להצביע לשטרית?
השר עמיר פרץ עם מפת הדרכים שלו לבחירת ח״כ מאיר שטרית – מימין איציק שמולי, במרכז אראל מרגלית
ח״כ איתן כבל ומרב מיכאלי מעיינים במפת הדרכים של השר פרץ – קלוז אפ (יחסית)
השר עמיר פרץ עם מפת הדרכים שלו לבחירת ח״כ מאיר שטרית – הרצוג מציץ משמאל מטה בתמונה
– שטרית, במקביל, טוען שהוא נקי ולא הטריד. אם היה שם משהו אחר שהביא אותו לשלם רבע מליון הסכם שתיקה, אין לו מנוס אלא להסביר בפניו ובשמו.
– מי מחברי הכנסת לא טרח להישאר בכנסת עוד חצי כדי לצפות בריבלין הדומע? להלן צילום מסך של הנוכחים והנעדרים במשכן בדיוק בשעת הטקס ביום שלישי האחרון. בולטים בהעדרם שני השרים הבכירים ביותר בממשלת ישראל, שר החוץ אביגדור ליברמן ושר האוצר יאיר לפיד. עד מתי חשבונות קטנוניים? גם השר גלעד ארדן הבריז ושני אקס-מועמדים השר סילבן שלום וח״כ בנימין בן-אליעזר הסתלקו גם הם מן המשכן. גדלות רוח והפסדים בכבוד זה עסק רק לסדרות טלוויזיה.
– הקטע עם הבלבול בין רינה פרנקל לבין רותי שטרית הוא פשוט ממתק. לפנתיאון. יש מי שמציעים לפרנקל האלמונית למנף קצת את האירוע. אולי כך מישהו ידע מי היא? כי אם צריך לסמוך על עשייתה הפרלמנטרית יש מצב שהיא תמשיך להיות אלמונית.
– הח״כית הבודדה שהצביעה לחתן פרס נובל דן שכטמן, בסיבוב הראשון, היא רות קלדרון
נתפסה במזנון הכנסת ח״כ אות קלדרון. שאומרת אני האחת שהצביעה לשכטמן pic.twitter.com/JwzLYOAIuL
— Ayala Hasson (@AyalaHasson) June 10, 2014
– יובל דיסקין, בוגר צינון טרי פתח חשבון טוויטר והחל לעבוד. במאי 2014 מלאו שלוש שנים ליום שבו פרש מראשות השב״כ. 8 ציוצים, 417 עוקבים. עדיין שקט אצלו. עמוד הפייס שלו סוער יותר כרגע. לפי הסטטוסים הוא שמאל, שמאל חזק. בכיוון של מרצ (לא ידוע לי אם נפגש או דיבר איתם, אני כותבת רק את דעתי על פי רוח הסטטוסים שלו והכיוון המחשבתי שלו)
– במקביל, משה כחלון, ממשיך להיפגש עם כל אחד ואחת. הרבה ראשי ערים, מעט אנשי תקשורת, הוא עדיין לא מגבש רשימות אבל בהחלט עוסק באופן אינטנסיבי בנטוורקינג. אני שמעתי שהוא ישב (בין השאר) עם: ראש עירית נתניה מרים פיירברג, ראש עירית באר שבע רוביק דנלוביץ, ראש עירית ירוחם מיכאל ביטון, -נפגש עם כל מה שזז. ראשי ערים וכולי.
אין לי שום חיבה מיוחדת לשטרית אבל יש עדיין משהו כזה ״חף מפשע עד שיוכח אחרת״. יכול להיות שהוא שילם דמי השתקה ובכל זאת כם נקי. יודעת למה ? כי ברגע שמתחילים להפיץ האשמות נגדך על הטרדה מינית, אתה מחוסל, גם אם לא עשית כלום. כי לך תוכיח שאין לך אחות. אז לפעמים עדיף לשלם לסחטנים מאשר להתיש את עצמך בבתי משפט ולבזבז שנים רבות ובכל זאת להישאר חשוד בעיני הציבור.
כמובן יכול להיות שהוא גם הטריד מינית. אבל הגישה שלי היא שכל עוד לא יוכח אחרת או לפחות עננות החשדות יהיו כבדות מאוד – כי אני לא בית משפט והדרישות בזירה הציבורית נמוכות מהרף של בית משפט – בן האדם נקי מבחינתי.
גם אורלי לוי אבוקסיס זה שם שראוי למנות בין הנעדרים מהכנסת במהלך הטקס.
כמה קל לעסוק רק בפוליטיקאיםפ בנוגע לשטרית – ולא לשאול האם העיתונאים ידעו…
באופן מדהים, רק אחרי שהתברר סופית ששטרית לא יהיה נשיא, פתאום יצא הסיפור החדש-ישן.
במקום לשאול האם ראינו כאן מקרה נוסף שבו אתרגה התקשורת את המועמד המוביל מטעם השמאל, אנחנו עוסקים בשאלה הרטורית האם בשמאל ידעו (בטח שידעו. את חושבת שהפ הופתעו מסיפורי פואד, וןבכ”ז הם חתמו לו בהמוניהם…).
מי מהעיתונאים שמסקרים את המערכת הפוליטית ידע? למה שתקו? האם יהיה מי שיטרח לכתוב על זה?
קידום המכירות ליובל דיסקין הוא מבדר למדי. אפשר להבין מזה שההחלטה היא להמר עליו בתור התקווה החדשה של השמאל? לא נמאס לכם לייצר משיחים כל הזמן? אולי הדרך שלכם היא הבעייה, ולא כל הטאלנטים שאתם מתעקשים להכריז עליהם כעל הדבר הגדול הבא?…
אתה מוזמן ללכת לבלוג התקשורת החביב עלי (דבורית שרגל) ולעסוק בנושא העיתונות שם. כאן זה פשוט פחות מעניין אותנו (את אבישי ואותי). אבל ביום שאחליט להיות אתר/בלוג ביקורת התקשורת אעדכן אותך.
תגובה צפוייה…
הניסיון הנלעג לייצר הפרדה בין התקשורת למערכת הפוליטית (שבא לידי בהצגה המשעשעת של העיתונאים בתור הכלי שביבי חייב להתייצב בפניו ולתת לו דין וחשבון), היא אמנם יפה מאוד, ומתאימה לתלמיד תיכון במגמת תקשורת – אבל מתנגשת כרגיל עם המציאות.
התקשורת היא חלק מהמערכת הפוליטית. היא מעורבת בקבלת החלטות לפחות כמו כל הגופים החוץ-פרלמנטאריים שאת מסקרת בכזו דבקות. השאלה כיצד התקשורת פעלה בסוגייה פוליטית, אכן יכולה ליפול בתחום של סיקור וביקורת התקשורת – אבל היא לגמרי לגמרי קשורה לעניין הפוליטי.
לטעון שאת נמנעת מלעסוק בה כי “זה לא מעניין אותך”, זו התחמקות קלושה למדי…
ט״ש מעולם לא טענה שהיא מדווחת עובדות – עיתונאות ׳ישנה׳ ומשעממת. מבחינתה היא חלק מהמערכת הפוליטית ולכן ביקורת, בניגות למעורבות, תמצא אצל דבורית. לא כאן.
“גדלות רוח והפסדים בכבוד זה עסק רק לסדרות טלוויזיה”
*ולרובי ריבלין, כמובן.
פרנקל כבר פרסמה את הסרטון בפייסבוק שלה…