הכימיה הבלתי רגילה בין ח״כ מרב בן ארי (כולנו) לח״כ אורן חזן (הליכוד) כבר עלתה על הרדאר של כמה כלי תקשורת. ׳האם הם יחד׳ שאלו כבר במאקו בחודש אפריל השנה. ובכן, לאור צילומי הלילה המרגשים ממהלך השבוע האחרון, אני מביאה פה קובץ צילומים מטעמם + ווידאו אחד לתיעוד החברות ההולכת ונרקמת בין השניים. (הצילומים מעמודי הפייסבוק של הח״כים)
הטייס, הטייח ובן ארי:
וגם בענייני חזן: יותר מחודש חלף מאז שחזן הבטיח לתבוע את ערוץ 2 בגין הפרסום שסרסר בנשים, השתמש בקריסטל מת׳ ועסק בעוד כמה עסקים מפוקפקים. מכך שאין שום תביעה, ניתן להבין שהוא לא רוצה לעסוק בכך יותר? אם הוא נקי כשלג, מדוע אינו דורש לקבל חזרה את מעמדו כסגן יו״ר הכנסת. עם הלילות הלבנים הצפויים הלאה, כדאי שגם הוא ינחה את הקרקס מן הפודיום, לא? לחם ושעשועים.
זוכרים שהבאתי פה את ח״כ טלי פלוסקוב על הפסנתר? אפשר לפתוח בכנסת קונסרבטוריון, בחיי.
הנה סתיו שפיר (רמז: שיצרפו את יעקב פרי ויקימו הרכב). החל מדקה 2:42, אבל נחמד לראות גם את השטויות שקדמו לפריטת הפסנתר:
ועוד קצת סתיו שפיר. אחרי שנותרה ״יתומה״ מאב (ניסן סלומיאנסקי) ואם (ועדת הכספים) היא מוצאת לה חבר חדש להתעמת איתו בכנסת. הדרישות: זה חייב להיות מישהו מן האגף הימני, עדיף מן הבית היהודי, אבל גם איחוד לאומי זה בסדר. הוא צריך גם להתאים בגובה לשפיר. וחייבים להתקוטט על משהו. הנה:
לקינוח: ביום ב׳ בלילה, כאשר שטייניץ עדיין בלט בהעדרו נעדר ולפני שפרץ עם חולצת פולו כחולה למליאה, נדמה היה שהמליאה נמצאת על תיקו בין קואליציה לאופוזיציה. חוק יסודות התקציב עשוי היה ליפול ומאחר וליברמן נעדר גם הוא מן המליאה, אני חשבתי שמא שרון גל עשוי להישלח למשימת הצלת הקואליציה (כפי שנעשה כבר פעמיים בכנס הכנסת הזה על ידי ח״כים של ישראל ביתנו).
אפילו חימשרתי קלילות –
אבל שרון גל השיב בהמשך שהוא הצטער על כך שאכזב אותי (והצביע עם האופוזיציה)
נדמה לי שזה הכי צהוב שהגענו עד היום אבל התחושה שלי שגם השיא הזה יישבר…
רק נדמה לך. כנראה שאתה חדש פה.
יש לי תחושה שאופוזיציה וקואליציה נועדו לבדר את הציבור, ולגרום לו לנמנם ולא לשאול את החכי”ם:
מה אתם עושים למען הציבור, ולמה הציבור מממן אתכם בסכומי עתק?!
העיקר שלא הייתה פה דמגוגיה לשמה:)
זה בערך כמו להגיד ש”יש לי תחושה שה”טישים” שעורך כל אדמו”ר בביתו, מיועדים לבדר את ציבור החסידים, ולא לגרום לשאול על חגיגת הנדל”ן בארסוף בתי ורשה וכיו”ב”…
אופוזיציה וקואליציה, ברובן, לפחות מתווכחות על דברים שהן מאמינות בהן. גם אם לעתים יש גימיקים ליצניים – זה עדיין עדיף לאין שיעור על משפחות מלוכה שמתחתנות זו בזה, בשעה שהציבור שלהן ברובו חי עמוק מתחת לקו העוני.
ראשית, אי אפשר שלא להתפעל מכך שסופסוף נתגלה משהו שסתיו שפיר יודעת לעשות בעצמה, ושאין עוררין שלא מישהו אחר עשה זאת בשבילה (בניגוד, למשל, לכל הטקסטים הפסאודו-כלכליים שלה). היא מנגנת ממש יפה, וזה לחלוטין לא טריוויאלי – בדר”כ אנשי-הכלום מתמחים בעיקר בלדקלם, והנה גילינו כשרון אמיתי, שקשה לערער עליו.
שנית, בהמשך לדבריו הנכוחים של חיים אינדיג בעניין החמשיר(?):
לכתוב חמשירים זה די קל
אך יש להקפיד על משקל
על אורכן של שורות
על מספר הברות
אחרת זה יוצא מקולקל…
געגועי לרפול:
“אותי זה לא מפחיד
אומר מה שאחשוב
כי לא יישאר פליט ושריד
מכל אותו המלל
שנזרק לרחוב”
ועןד אחד, מוקדש ללוחמי משרד החוץ:
“חרוץ ובעל יד עובדת
לא ממהר לנטוש
את ארץ המולדת
אבל בטלן בלתי נחוץ
תמיד חולם על ארץ חוץ”.
טוב!!
שבוע הבא אני אתייעץ איתך במהלך יום ב׳, על חריזה מומלצת.
קטונתי. הליריקה המזהירה היא פרי עטו של רפול. אין בעולם אפרוזידיאק תרבותי כמו איסוף תרמילים
ולכבודם של “נוטרי זכויות האדם”:
בקרוב אטוס לי להאג
ושם לא אשתוק כמו דג
אשפוך טונה רעל
אשמיץ כך את צה”ל
ואפדה את הצ’ק – איזה חג!
אפשר גם על העיתונאים, שמאתמול החליטו לעשות קמפיין על ליאור לוטן, במטרה לפגוע בביבי:
על ליאור לוטן התנפלנו
בטלוויזיה אותו קטלנו
בטוויטר, ברדיו
שפכנו עליו דיו
ועל משפחתו לא חמלנו
אפשר גם לקשר את זה למה שכמה עיתונאים כתבו/דיווחו (כולל כאלה שהיום מגלגלים עיניים בנושא) בנוגע לאפרים ברכה ז”ל.