הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
באיזה צד אתה נוטה לתמוך בעימות בין נתניהו לשרי הקבינט שהעבירו ביקורת על התנהלותו במלחמה? זה מה שנשאלים בין השאר, שאזרחי ישראל בסקרים בימים האחרונים. הצצה (ותודה לגולשת ב׳ על יעילות צילומי המסך שביצעה). מי הזמין את הסקרים הללו? איני יודעת. אבל פאנלס הם חברת הסקרים הקבועה של ערוץ הכנסת. בבחירות 2013 הם סקרו באופן שכיח עבור כלי תקשורת מגוונים, כשהם מבססים את המחקר שלהם על מענה באינטרנט (להבדיל ממענה טלפוני). הם ידעו אולי להגיע לקהל יותר צעיר ומפולח יותר טוב, כיוון שהסוקרים הטלפוניים מתקשים לשים ידם על אנשים שאינם עונים או לא מחזיקים טלפון קווי. מנגד, היתה ביקורת על הסקרים שלהם בכל הנוגע לזהות האדם אשר משיב לסקר. יש לציין שתוצאות הסקרים שלהם היו קרובות מאוד לתוצאות הבחירות בסופו של דבר.
סקר צוק איתן, 21 באוגוסט 2014
סקר צוק איתן, 21 באוגוסט 2014
סקר צוק איתן, 21 באוגוסט 2014
– האם ראיתם שהשר לשעבר משה כחלון נערך לקראת הבחירות וגייס לשורותיו את מי שכיהן כמנכ״ל בזק, אבי גבאי? אם אתם רוצים להתעדכן במהלכים נוספים שעשה או עושה כחלון אפשר להעמיק בכתבה ארוכה (יחסית) שפרסמתי במאקו לפני כמה שבועות.
– באיחור מה ברכות לח״כ רוברט אילטוב על הולדת תינוק חדש (ילד שלישי) במשפחתם. נדמה לי שהכנסת ה 19 היא הפוריה ביותר אי פעם.
– מבזק חופשות ח״כים: סגן שר החינוך אבי וורצמן נפש בתאילנד עם המשפחה. יו״ר ש״ס אריה דרעי משגר הודעות תמיכה בראש הממשלה, ממקום שהייתו בשוויץ.
בסיומה של שנת ׳האחר הוא אני׳ משרד החינוך נערך לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה: 
למונח ״למידה משמעותית״ כדאי אולי להוסיף את יכולות הרכישה המשמעותית? ולקנות סטוק-אימאג׳ס באמצעות לוקאל פטריוטיזם? כלומר של ילדים ישראלים אמיתיים? גולשים עירניים העירו שם למשרד החינוך על התמונה ההזויה והבלתי משקפת בעליל את ההוויה הישראלית. אך התמונה והסטטוס עדיין באויר (ותודה לקובי קיסוס שדרכו שמתי לב)
כמה פעמים בחודש אוגוסט אמר שר החוץ ליברמן למגר/לסלק/לחסל/להרוס את שלטון החמאס? אני ספרתי בקיר הפייסבוק שלו לפחות שלושה סטטוסים בעניין וזה מבלי להתייחס לדבריו בכלי תקשורת אחרים. אגב, גם את ח״כ חנין זועבי (״הבוגדת״) הוא סילק ושלח לקטאר. האם זה יקרה, כפי שקרה למפגינים להם קרא לצעוד לרמאללהו להישאר שם?
ולקינוח ועם ההזנייה הרבתית של השיח הציבורי במדינת ישראל, גם חלק מן הפוליטיקאים הפכו לטוקבקיסטים (בתשלום, כן. אנחנו מממנים). קבלו את דוגמאות הטריות של התת-שפה ורמה נמוכה שליקטתי בקלילות בעמודי הפייסבוק של נבחרי הציבור שלנו:
אכן תת-רמה מצד פוליטיקאים בישראל להביע שמחה על כך שאנשים שהיו מעורבים ברצח מאות ישראלים, קיבלו את מה שמגיע להם.
אין ספק שהרבה יותר נאור ומתקדם זה לקרוא להם אל שולחן המו”מ, ולהציע להם עוד קצת שטח, כסף, ואולי גם נשק כדי ש”יילחמו בג’האד האסלאמי בלי בג”ץ ובצלם”…
אין בדל של נאורות בלדקלם את הקלישאות מהוהות שמציינות לגנאי, כל הבעת שמחה על מותם של רבי מרצחים. למדינת ישראל יהיו הרבה יותר סיבות לדאוג, אם ההנהגה תביע צער על מותם של האנשים האלה.
אשמח לקבל הסבר מהם בדיוק מרכיבי ה”הזנייה” “ה”שפה הנמוכה” ו”הרמה הנמוכה” בתגובות לעיל. אני שמח כשפוליטיקאי הוא משכיל ונאור, ועוד יותר שמח כשהוא מדבר אל העם בגובה העיניים, ללא התנשאות, ובמיוחד כשתוכן המסר תואם לשפה. ובכלל, ממתי זה רע כשפוליטיקאי קשוב לעם ומתחשב בעמדותיו? ועוד כשעמדות אלו תואמות באופן מושלם למצע על בסיסו נבחר אותו פוליטיקאי? זה לא שבן דהן וכץ היו בדיוק יונות שלום לפני המבצע. ואולי כל החלק הזה במאמר הוא בסך הכל רדיפה על רקע של דעה פוליטית, בכסות דקיקה של ביקורת על אופני התיחסות.
שאלה מצויינת, אלעד (וגם מסקנה נכונה…). “הזנייה”/”שפה נמוכה”/”תת-רמה”, הם ביטויים שמקורם בהחזקת עמדה פוליטית שאינה מתיישבת עם זו של הברנז’ה.
מרגע שאתה דוגל ברעיון ההזוי של לא להביע צער על מותו של מי שרצה לשחוט אותך ואת משפחתך, הרי שאתה מתלהם נמוך-מצח.
השמאל הליברלי, הנאור, המתקדם והפלורליסטי, דוגל בחופש ביטוי לכל, ובלבד שלא יחזיקו בכל עמדה המנוגדת לזו שלהם.
הסיבות לכך הן רבות ומהגוונות, אבל ניתן לצמצמן למשפט הבא: “השמאל הליברלי, הנאור, המתקדם והפלורליסטי, הוא הכל פרטי לליברלי, נאור, מתקדם ופלורליסטי”…
הסיבות לשנאת השמאל לחופש הביטוי מרובות ומגוונות גם הן, אבל ניתן לצמצמן למשפט הבא: “השמאל הוא מיעוט קטן, ואם אכן ישררו כאן ערכי הדמוקרטיה והפלורליזם, הוא ימצא שעמדותיו ומאווייו, לעולם לא יוכלו להתגשם”…
המלחמה האחרונה, מעבר לשינוי המהפכני שהיא הביאה ביחסי הכוחות במזה”ת (היום שר החוץ הסעודי קרא, בפעם הראשונה אי-פעם, באופן גלוי, לשינוי ביחסים עם ישראל, והאשים את חמא”ס באסונם של הפלסטינים), יצרה שינוי דרמטי גם בתוך ישראל: חורבנו המוחלט של חזון ה”לא יירו קטיושות מעזה”, והירי לעבר נתב”ג, מעמיד את החזון הגדול של מסירת הגבעות השולטות על נתב”ג, בפני סכנה מוחשית. הזייה משיחית של קרוב לחמישים שנה, מתפוצצת לנגד עינינו, ומאמיני ההזייה, מצויים במשבר עמוק. מה עושה מישהו שכל עולמו חרב עליו? רובם מסיקים מסקנה, מודים בטעות ומשנים עמדות. מיעוטם נאחזים בקש ומאשימים את כל העולם במה שקרה, ורואים בכל מי שהזהיר מראש, מסית ומתלהם. בברנז’ה אותו מיעוט קטן, הוא רוב גדול – ומסוכן מאוד להחזיק בעמדות אחרות (ומסוכן עוד יותר להחזיק בעמדות זהות, ואז לעבור ימינה…), ועל כן אנחנו רואים כל החבר’ה מרססים סיסמאות בהיסטריה. מהאורי משגבים, דרך הערד נירים, וכלה בטל שניידריות. אין שום דבר אורגינלי ושם דבר מפתיע. במידה מסויימת, יש משהו מרענן ונעים בהתנהלות הצפוייה הזו…