מטוס זה לא נרות ריחניים או גלידת פיסטוק

פוסט אורח של חברתי העיתונאית להב הרקוב הכתבת הפרלמנטרית של הג’רוזלם פוסט

שר האוצר יאיר לפיד הכריז שהוא יתנגד לקניית מטוס לרה”מ בהצבעת הממשלה היום.

לפיד בהחלט יודע לרכב על גל: הציבור עוד לא שכח כמה ראש הממשלה בנימין נתניהו הוציא על נרות ריחניים בשנת 2012 (6,000 ש”ח), אז עכשיו זה התזמון המושלם להטיף ש”מן הראוי שממשלת ישראל תקפיד על צניעות ולא תעשה צעדים שיגרמו לציבור לחוש שההנהגה שלו מנותקת מקשיי היום יום של חייו.”

הסנטימנט של לפיד הגון והגיוני. אבל, מה לעשות, צפוי משר אוצר לא רק להבין את רחשי לב הציבור, אלא להבין חישובי עלות-תועלת. ובמקרה הזה, “אייר פורס וואן” ישראלי לא רק יביא תועלת, אלא יחסוך כסף לאורך זמן. הממשלה תדון בצורך לקנות מטוס שישמש את רה”מ וגם הנשיא בביקורים רשמיים, כדי שלא יצטרכו לבטלם מטעמים מביכים כמו עלות.

כמובן, ההצעה עולה שבוע אחרי שהתבשרנו שנתניהו החליט שלא לנסוע לטקס האשכבה של נשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה בשל העלות הגבוהה – שבעה מליון ש”ח. נתניהו הודיע על כך כעבור כמה ימים אחרי שלמדנו על ההוצאות הביתיות הרבות (במימון כספי ציבור): הנרות הריחניים ושאר הוצאות בית רה”מ.

חלק גדול מעלויות הנסיעה היו בגלל סירוב או אי-יכולת ממשלת דרא”פ להמציא אבטחה מספיקה לרה”מ והצורך לשלוח מטוס הרקולס עם מכוניות משוריינות. וחלק גדול מהכעס הציבורי הגיע מרצון לכבד את האירוע הבינלאומי עם משלחת ברמה הכי גבוהה – למרות שמדינות גדולות וחשובות יותר עם יחסים טובים בהרבה עם דרא”פ, כגון סין ורוסיה, לא שלחו את מנהיגיהם.

בכל זאת, נתניהו היה יכול לחסוך לעצמו חלק מהעלות והאכזבה הציבורית – גם בישראל וגם בקהילה היהודית בדרא”פ – אם היה לו מטוס כפי שיש לנשיאי ארה”ב וצרפת, ראש ממשלת בריטניה, ואפילו נשיא דרום אפריקה. אגב, לגרמניה יש צי של 12 מטוסים לשימוש ממשלתי.

העיסוק הציבורי בטיסות רה”מ צף גם לפני שבעה חודשים, עם פרסום של לילך ויסמן מגלובס על הוצאה בסך 500,000 ש”ח, סכום הכסף שנתניהו הוציא על התקנת חדר שינה בשבילו ורעייתו במטוס ארקיע ללונדון. וייסמן ציינה בזמנו שהיא דיווחה על הוצאות דומות בשנות 2010 ו-2011.

אפשר להתווכח האם רה”מ צריך כלל מיטה בטיסה קצרה כמו ללונדון, אבל אם נצא מנקודת ההנחה שעדיף ש ינוח בטיסות ארוכות כדי שיוכל לתפקד כשיגיע ליעד, ולכן הוא צריך מיטה בהרבה מנסיעותיו, אפשר בקלות להבין שזה יותר חסכוני למדינה לרכוש מטוס.  במאי, כתבתי טור בג’רוזלם פוסט בנושא זה, ואז מצאתי שבשנת 2012, נתניהו מינה את שר התחבורה ישראל כץ לעמוד בראש ועדה (שכללה נציגי משרד האוצר, השב”כ וראש המל”ל) כדי שיגיעו להחלטה בעניין.

 לפי חישובי אותה הוועדה ומשרד האוצר, מטוס יעלה לממשלה 100 מיליון ש”ח, פלוס חמישה מליון ש”ח בתחזוקה כל שנה. תוך חמש שנים, ההשקעה צפויה לשלם עצמה. אחרי 10 שנים, הממשלה תחסוך 12 מיליון ש”ח לשנה, שבינתיים היא משלמת לחברות תעופה פרטיות. למרות זאת, עדיין אין לרה”מ מטוס.

בישראל 2013,  כנראה שיותר חשוב לעשות פוזות של צניעות מאשר באמת לחסוך בתקציבי ציבור.

הבעיה היא שמטוס אינו גלידת פיסטוק או נר ריחני. בלעדיהם ניתן לעבור קדנציה שלמה ומוצלחת כראש ממשלה.

 לא משנה כמה ביקורת יש על ההוצאות האחרות של נתניהו, הוא ימשיך לטוס ולפתח את קשרינו עם מדינות העולם – וטוב שכך – והטיסות האלה ימשיכו לעלות למשלמי המיסים כסף. לכן, הדרישות לצניעות במקרה הזה מוטעות במקרה הטוב ומניפולטיביות במקרה הרע. שרים, תצביעו בעד “אייר פורס וואן” ישראלי, ותחסוך למשלמי המיסים את הכסף והסקנדלים השנתיים.

כל הכתוב בפוסט לעיל הוא על דעתה של להב (כמובן) והתמונה המצורפת היא הכרה במציאות הישראלית: מטוס יהיה לו ביום שראש הממשלה בישראל יראה כך, לא דקה לפני.