הכותרת נראית מוכרת? תסתכלו על התאריך, זאת כתבה בטמקא מלפני בדיוק שלוש שנים, אפריל 2011. גם אז “תהליך השלום” היה בסכנה. גם אז איימו בפירוק הרשות הפלשתינית/הכרזה על מדינה עצמאית /הליכה לאו”ם וכו’. ללמדך שהמזרח התיכון הוא כמו גלגל ענק ואם תישאר לשבת תגיע שוב בדיוק לאותה נקודה. “הפיוס הפלשתיני” הוא עוד טריק בספר הטריקים של מנהלי הסכסוך, שספק אם ידעו מה לעשות עם עצמם בלעדיו. על רצינות הפיוס בין הצדדים הניצים ניתן ללמוד מכך שרשימת הסעיפים הקצרה ששיחרר חמאס בהודעה לעיתונות המצוטטת בכל כלי התקשורת (ממשלה זמנית, בחירות, קיום הסכמים קודמים וכו’) לא מתייחסת כלל לזכרונות הטריים למדי של גוויות אנשי פתח נגררות ברחובות עזה קשורות לאופנועים של אנשי חמאס. מוקדם מדי להכריז איפוא על “קץ הסכסוך”.
אז, לפני שלוש שנים במצרים, דובר על ממשלה זמנית ובחירות תוך שנה, היום מדברים על ממשלה זמנית ובחירות תוך חצי שנה. אז דיבר אבו מאזן עם חאלד משעל, היום עשו כבוד לאיסמעיל הניה ודיברו גם איתו. שימו לב לתגובת ראש ממשלת ישראל (גם אז: נתניהו): “פיוס פלסטיני יוביל להתמוטטות סופית של תהליך השלום” וכמה היא דומה לתגובתו היום: “במקום להתקדם לשלום עם ישראל אבו-מאזן מתקדם לשלום עם חמאס, אי אפשר להשיג את שניהם” (“הארץ“).
ואצלנו: תומכי “התהליך” כמובן באבל. מציפי לבני, שגם ככה לא קל לה, טרם שמענו תגובה על הסכין בגב מאבו מאזן. גם ב”יש עתיד” לא מגיבים. בימין כמובן חוגגים, הם הרי טוענים כל הזמן שאין “ערבים טובים” מתונים ו”ערבים רעים” שיורים עלינו טילים אלא כולם אותו דבר. ח”כ איילת שקד הגיבה בקצרה: “מהיום אבו מאזן הוא הכתובת לכל קסאם“. דני איילון, לשעבר סגן שר החוץ והיום בראש עמותת הסברה פרטית, העלה לפייסבוק שלו את הצילום הבא, המיועד לעיניים אמריקאיות ומשווה בין מנהיג חמאס הניה לדמות שהקהל האמריקאי מזהה כסמל הרשע בעולם: מנהיג אל קעידה המנוח אוסמה בן לאדן.
ואילו כאן ב”פלוג” ממליצים לכל הצדדים לשתות הרבה מים ולהתכונן למסע ארוך. כפי שראינו, אף אחד לא הולך לשום מקום והמזרח התיכון השמח יהיה איתנו גם בסיבוב הבא. כדי להוסיף נופך חגיגי לכל האירוע, בזמן שמנהיגי הפלשתינים חתמו על ההסכם (שוב), חיל האויר שלנו תקף בעזה, כנראה במטרה לחסל את יורי הרקטות על ישובי הדרום בפסח. שגרה נו.
גלגל ענק הוא דימוי מצויין למה שקורה כאן. הנה פוסט סאטירי ישן לקצר על גלגל ענק:
http://conadav.com/?p=1207
חוסר האמון שלך בפיוס הפלסטיני, הוא שובר-לב.
העובדה שבעבר “מעופפי הפת”ח”, בדקו האם הגרווטציה בחן יונס היא שונה מזו של רפיח, לא אומרת שהיום הם לא יכולים לחיות כאחים…
למעשה, אני חושב שזו הזמנות מצויינת להחזיר לרצועה את אותם כמה מאותך פת”חיעסטים שאפשרנו להם לעבור לרמאללה, אז, ב2007, כאשר אותם מאכזבי-שכנים סירבו לשמש כאביזר-לימוד-פיזיקה במסגרת הטלוויזיה של חמא”ס…
מה שכן, קשה להתרגל לראות כאן פוסט שמכניס את הביטוי האלמותי “תהליך השלום” – לתוך מרכאות (המקום הטבעי והראוי לו…).
כנראה שראש מערבי (חתמת על הסכם- אתה צריך למלא את חלקך) לעולם לא יהיה כמו ראש ערבי (חתמת על הסכם- אין שום צורך לקיים אותו. אפילו יותר קל מאשר אם הבטחת בפה…).
כמה חבל שהמערביים לא מודעים לכך:(
אין כאן עניין של ראש מערבי מול ראש ערבי. יש כאן עניין של אינטרס ציני מול אידיאליזם. הפלסטינים אינם הראשונים להפר הסכמים, ומדינות מערביות הפרו הסכמים על ימין ועל שמאל, כאשר זה השתלם להן.
נכון שהאסלאם מקדש הפרת הסכמים עם כופרים (ואף משתבח בתקדים הסכם חדייביה, על חתם מוחמד עם בני קורייש, בהקשר זה), אבל אין כאן עניין תרבותי. פוליטיקאי מערבי ציני, לא יהסס להפר התחייבות כאשר זה נוח לו. אני לא מדבר רק על מקרים כמו של היטלר או מוסוליני, שכן גם דמוקרטיות מערביות ידעו להפר התחייבויות חגיגיות שלהן כאשר האינטרס שלהן השתנה (למשל, ארה”ב התחייבה בפני ממשלת דרום ווייטנאם שלא תנטוש אותה, אחרי נסיגת כוחותיה ב1973).
הפלסטינים מפרים הסכמים מסיבה פשוטה עד כאב: זה משתלם להם. ביום שבו ישלמו מחירים כואבים על הפרות הסכמים, כנראה שהתופעה תיחלש או תיעלם.
די מדויק ואף מרנין לב.
טמקא?
אין חיה כזו.
אולי ynet (-;
חןץ מזה מרקיז הכול בסדר והזמן אכן גלגל ענק