מה רצה דני סנדרסון משר החינוך בחצות הליל?

“החל משנה  הבאה תלמידי כיתות י’ לא יעשו יותר מעשר בחינות בגרות, כיום הם נכנסים לחדר הבחינות יותר משלושים פעם”, אמר השר פירון בשיחה בפני באי “המכון לאסטרטגיה ציונית” במפגש בו נכחתי במרכז בגין בירושלים. זה היה הדבר המעשי היחיד שהשר הסכים לומר גם כאשר המשיך וענה לשאלות הקהל. את שאר הזמן הקדיש פירון למה שהוא יותר אוהב ולללא ספק עושה מצוין: הרצאה מוטיבציונית על חינוך.

השר חזר על ה”אני מאמין” החינוכי שלו, שבטח שמעתם כבר אם עקבתם אחרי התבטאויותיו או קראתם את מצע “יש עתיד”. אין ספק שהשר, כמו ראש המפלגה שלו, יודע להופיע בפני קהל ויודע לתת דרשה משכנעת. אלא שאחרי יותר משנה בתפקיד מתעוררת הרגשת אי נוחות כשהשר ממשיך בדרשות ולא מדבר על שינויים בשטח. אז נכון, ה”מועצה הלאומית לחינוך” שאמורה להתוות מדיניות חינוכית בצורה יציבה ללא תלות בחילופים המיניסטריאליים התכופים הולכת וקורמת עור וגידים (“מתחייב להניח את הצעת החוק להקמת המוצעה במושב הקיץ הנוכחי”, אמר השר) ונכון גם שיכולתו של שר החינוך, כל שר חינוך, להשפיע בחדות על המערכת – נמוכה. למרות כל זאת היינו שמחים לשמוע מהשר פחות ניתוחים מבריקים של הבעיות איתן מתמודדת מערכת החינוך ויותר על הנסיונות המעשיים לפתור אותן.

צילום: המכון לאסטרטגיה ציונית

“ההגדרה של החינוך בישראל היא הגדרה שיורית”, נאם השר, “כל הזמן מגדירים מה הוא לא, הוא לא “דמוקרטי” כמו בבתי ספר דמוקרטיים, הוא לא “קיבוצי” כמו בקיבוצים, לא “דתי” כמו בחינוך הדתי וכו..אף פעם לא הגדירו מה הוא כן. כמו החברה בישראל גם החינוך מורכב מקהילות שונות וכולן נאבקות אחת בשניה כדי להצדיק את קיומן. נוצר מצב בו אי אפשר לדבר בכיתה על חינוך כי תמיד יהיה מישהו שיפגע – שמרנים, דתיים, ליברלים וכו. המורה לא יכול לדבר על כלום. בתנועת הנוער עוד שומעים קצת דיבורים על חינוך, כמובן בתוך המסגרת שלה, אבל בבית הספר אבד החינוך לחשיבה ערכית. כשמורה אומר משפט ערכי מיד כל המערכת מיטלטלת ושר החינוך חייב להגיב מיידית לתקשורת..כולם נהיו מאוד מפוחדים וזאת הבעיה הראשונה של המערכת. לא מצליחים לדבר בנינוחות על שום נושא מחומרי היסוד של בניית חברה משותפת. אז איך ממלאים את הזמן? הרבה בחינות. אז חודש אחרי כיתה יב התלמיד הולך למכינה קדם צבאית או שנת שירות ומגלה פתאום שתנ”ך והסטוריה וספרות והתנדבות בקהילה זה נורא מענין. פשוט לא דיברו איתו על הדברים האלה קודם”.

לפעמים היה נדמה שהשר מסביר למה אין סיכוי שיצליח בתפקידו:

“תמיד בזתי לשרי החינוך כששמעתי בחדשות ש”מחר יקדישו שעה בתחילת הלימודים” לאיזשהו נושא שהיה בחדשות. רצח או אונס וכו. זה חסר משמעות. חינוך זה לא פודינג. אין תהליכים חינוכיים שלוקחים פחות משמונה עשר שנים. שר חייב לדעת שלא יהיו פירות לעבודתו בקדנציה שלו. בדקנו מערכות חינוך בעולם ומערכות שהצליחו עשו שלושה דברים: ביטלו רגולציה ושמו הכל על השולחן את כל השאלות המהותיות, שברו מחיצות בין קהילות שונות ולמדו באופן חוויתי. הנקודה המרכזית זה לא הידע אלא חווית הלמידה, איפה זה פוגש אותי בחיים ואיך זה מניע אותי לפעולה בחיים. זה העיקר: למידת עומק, שמובילה לפגישה אישית של התלמיד עם מה שנלמד והנעה לפעולה, בהתאם למה שנלמד”.

מי שעוקב מבין שהשר מדבר על ה”בייבי” שלו – ה”למידה המשמעותית”, מונח שכבר הספיק להפוך לסדין אדום בעיני רבים. אולי בגלל משפטים כמו אלה:

“כשבתי ספר בישראל יעשו את זה יהיה אפשר לדבר על כל סוגיה, זהות מינית, זהות יהודית וכו. אפשר יהיה להגיע לשינוי מהותי בחברה הישראלית. תגידו, אפשר ללמד ילדים מתמטיקה, משוואות, בלי לדבר על ערך השוויון? על מה קורה כשמעבירים מצד לצד במשוואה? על שווים יותר ושווים פחות בחברה? אמר לי מורה מבי”ס בטבעון שהוא מבקש לדחות בשנה את לימודי השברים, מכיתה ד’ לכיתה ה’. יודעים למה? כי הוא אמר שסביב כיתה ה’ הילד מתחיל להבין את מושג המשבר (הנפשי א”ע) ואם הוא ילמד שברים לפני שיבין מה זה משבר הוא לא יבין שברים. וואו מה שלמדתי שם. וואו”.

כן, מדובר בשר מ”יש עתיד” ללא ספק. המפלגה של רות קלדרון שהציעה פשרה בין חילונים וחרדים בירושלים במחלוקת על קולנוע חדש שנפתח בעיר: הקולנוע יעבוד כסדרו בשבת, אבל יקרין סרטים בעלי “נשמה יתרה”… למרות בקשות רפות מהקהל לאיזו אמירה פרקטית מפי השר, הוא המשיך בשלו:

“אם לא נפסיק לדבר על חינוך כמו בטבלאות אקסל של חברת הייטק זה לא ילך. אדם מחפש משמעות ואדם זה גם תלמיד . אם לא נהפוך את מערכת החינוך למקום מסעיר מטלטל מעורר השראה  -זה לא ילך. בחרתי להקדיש את הקדנציה לשפה ולא למבנים. קשה לומר “למידה משמעותית זה – “, זאת השפה הישנה”.

סנדרסון. צילום: itayba

וכן הלאה. הוא שב ומכריז כי “המנהלים הפדגוגים השונים לכל קהילה הם טעות הסטורית” אבל לא אומר “אני אבטל אותם”. הוא מתלונן על הבירוקרטיה הענפה במשרד אבל לא מצהיר “אני אסגור אגפים מיותרים ואקצץ בכח האדם”. הוא מספר על פגישה עם האחראים במשרד החינוך על הסיורים לפולין שהגישו לו תחשיבים שונים לעלויות הטיסה. “במקרה התכוננתי לפגישה ערב קודם והרצתי חיפוש גוגל על המילים “תל אביב ורשה לואו קוסט”. אז אחרי שהראו לי את כל החישובים והעלויות שאלתי אותם “שמעתם על לואו קוסט?”. הם לא הבינו על מה אני מדבר בכלל. אמרתי להם שבגוגל מצאתי טיסות זולות ב-400 ש”ח מהטיסה הכי זולה שהם הראו לי. הם לא חשבו על זה אפילו”. סיפור יפה, אבל השר לא סיפר איזו טיסה נסגרה בסוף ומה קרה עם אותם פקידים, כך שסביר להניח שהם יציעו טיסות יקרות מדי גם לשר הבא.

“מעולם לא נפגש מפמ”ר הסטוריה שאחראי לתכנית לימודי שואה הארצית בכיתות י’ עם אחראי תכנית הלימודים הארצית של המסע לפולין עד שהפגשתי בינהם”, סיפר השר. “עד ששאלתי “למה שלא תהיה שאלת רשות בבגרות בהסטוריה על הסיור שהתלמידים ערכו” לא חשבו על זה”. נו, אם זה נחשב להישג במאבק נגד הבירוקרטיה העצומה והמסורבלת של משרד החינוך, אנחנו מבינים איפה אנחנו עומדים. מה נותר לשר לעשות? לשוחח עם סלבז בטלפון בשעת לילה מאוחרת:

“לילה אחד בחצות מצלצל הטלפון, אני עונה, זה יאיר לפיד על הקו אומר לי “יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך”. אני אומר שלום וזה דני סנדרסון, שואל אותי למה בתי הספר לא מלמדים מידות יותר. למה אין חינוך להתנהגות נאותה. הרבה אנשים מרגישים שבבתי הספר חסר חינוך”.

מישהו מהקהל שואל איזה סיכוי לשינוי יש כשמורים טובים ומורים רעים מקבלים אותו שכר. “יש דברים יותר חשובים לעשות לפני כן”, עונה לו השר. “הגורם המנבא לאיכות הוראה הוא לא שכר המורים”. כאן מפציץ השר נתונים על איכות המורים הירודה: ממוצע הפסיכומטרי של מורים בישראל עמד לפני 3 שנים על 480, ממוצע מורים לחשבון ביסודי במבחנים על על החומר אותו הם מלמדים – 75. 80% מהמורים לחשבון ביסודי עשו רק 3 יחידות בגרות מתמטיקה, כלומר לא למדו את הפרקים על “חשיבה מתמטית” שמתחילים ב-4 יחידות וכו. “ובכל זאת מורים לא מרויחים הכי פחות. עו”סים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים בשירות הציבורי בתחילת דרכם, אפילו רופאים בהתחלה מרויחים פחות. את מעמד המורה יקבע גם המעמד הציבורי, למשל מי האורח המרכזי ביומולדת של הנשיא, דה נירו או עמוס עוז? מעמד המורה זה לא רק כסף, זה גם סביבת עבודה. למורה בישראל יש לוקר וזה הכל. זה רק בישראל. בכל העולם הכיתות הם של המורים והתלמידים מחליפים כיתה, רק אצלנו רואים בהפסקות מורים מטיילים מכיתה לכיתה עם הקלסרים”.

השר לא אמר מתי הוא מתכוון לשנות את זה אם בכלל. זמנו של הביקור תם ואנחנו נותרנו עם עוד שיעור יפה ומעט תשובות לשאלות.