מדינה פלסטינית בגבולות 67 עד נובמבר 2016 – הטקסט המלא | הפלוג - הבלוג הפוליטי של טל שניידר
You are here: Home / כללי / מדינה פלסטינית בגבולות 67 עד נובמבר 2016 – הטקסט המלא

מדינה פלסטינית בגבולות 67 עד נובמבר 2016 – הטקסט המלא

אנקדוטה תחילה: בשבועות האחרונים שלי בתור כתבת מעריב בוושינגטון סיקרתי את הביקור הראשון של נתניהו כראש ממשלה בקדנציה השניה (מאי 2009). אובמה היה אז הנשיא הנבחר החדש וזו היתה הפגישה הראשונה בין האישים כמנהיגי המדינות. לקראת ביקור נתניהו בוושינגטון, וגם אחריו, כל מכוני המחקר (ה Think tanks ) קיימו פורומים עבור משוגעי תהליך השלום ואחד הדברים שהטרידו ביותר את הנוכחים היה – יגיד או לא יגיד? האם נתניהו יתנגד לדרישת הבית הלבן לחזור ולהצהיר שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון?

אני זוכרת פאנל שהלכתי אליו, נדמה לי שזה היה ב Aspen Institute. סביב שולחן דיונים ישבו כעשרים מומחים, כולל שגרירי ארה״ב במדינות מזה״ת, פרופסורים, בעלי טורים וכולי. בין הדוברים היה אקס השגריר דני איילון (אז כבר ח״כ מטעם ישראל ביתנו) והם התווכחו איתו: אין מצב שנתניהו יגיע העירה, יתכבד ויתחכך עם הנשיא החדש ויעז שלא להגיד ״פתרון שתי המדינות״. הם היו מזועזעים מעצם האפשרות.

הסוף ידוע: הצוותים של אובמה ונתניהו התווכחו על ניסוח ההצהרה המשותפת בתום הפגישה, המנהיגים יצאו למצלמות כשאובמה מדבר בגנות ההתנחלויות ומדגיש את המחויבות לפתרון שתי המדינות ונתניהו מסרב בכל תוקף להגיד את המילים ״מדינה פלסטינית״ או פתרון שתי המדינות״.

נתניהו הביא לו את הקריזה, כמו שאומרים.

כעבור חודש, בנאום בר-אילן, נתניהו כבר שחרר את הטקסטים המצופים ממנו כמו ילד טוב. ׳שתי מדינות לשתי עמים׳ הוא אמר ומעולם לא התכוון ליישם.

נזכרתי בכך השבוע, כיוון שביום ב׳, אחרי נאום נתניהו באו״ם שמעתי הקלה (מן הצד הימני של המפה הפוליטית, דני דיין לדוגמא) על כך שבנאומו המדיני הראשון מזה כמה שנים לא הוזכרו המילים ׳מדינה פלסטינית׳ או ׳פתרון שתי המדינות׳. ובכן, היום בבית הלבן, נתניהו חזר על ההתחייבות: ״צריך לעבוד יחד על פתרון שלום של שתי מדינות לשני עמים״ הוא אמר למצלמות ולעולם כולו. לא משנה שקשה למצוא אדם אחד שמאמין למילותיו.

בדמיוני חשבתי שלבטח אנשי המועצה לבטחון לאומי כיוונו לנתניהו אקדח לרקות. כלומר אמרו לו, שאם לא יספק את הסחורה, הם לא ישתמשו בזכות הוטו שלהם במועצת הבטחון כדי לחסום את המדינה הפלסטינית. אבל זה רק הדמיון שלי.

שלהוב התגובות מן הימין לא איחר זמן רב:

השר נפתלי בנט: ״לעולם לא״

השר אורי אריאל: ״מעולם שום מוסד ישראלי רשמי ודאי לא ממשלתי או הכנסת וכן מוסדות הליכוד אישרו את דברי ראש הממשלה בדבר שתי מדינות לשני עמים.  לכן האמירה לא מחייבת את מדינת ישראל ולא תתקיים לעולם.״

ח״כ איילת שקד: ״החלק הראשון לא נכון, החלק השני לא יהיה.״

הנה מה שאני מציעה לסיעת הבית היהודי לקראת מושב החורף. ולו רק כדי להמשיך להישאר בכותרות כל הזמן, לגרוף עוד מנדטים בסקרים, לגרום לנתניהו להיראות כאילו הוא יושב בממשלת בנט ולא כאילו בנט הוא שר זוטר אצלו:

1) להניח של שולחן הממשלה הצעה להחלטה ממשלתית לאשרר את דו״ח אדמונד לוי (אין ולא היה כיבוש מעולם)

2) להניח על שולחן הממשלה הצעה להחלטה ממשלית לביטול הסכמי אוסלו. שנים שהם חולמים על הרגע זה. יאללה. לבטל.

3) לקדם באורח יותר פעיל את סיפוח כל שטחי C.

4) להתחיל אולי במפקד אוכלוסין, שיוודא אחת ולתמיד כמה פלסטינים חיים בשטחי C ומשם לספח, לספח, לספח.

המהלכים המוצעים יסייעו לבית היהודי, בראשות נפתלי בנט לחשוף את הפנים האמיתיות של ראש הממשלה.

מעניין לעניין באותו העניין:

להלן הנוסח של טיוטת ההחלטה שמבקשים הפלסטינים להעביר במועצת הבטחון להקמתה של מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67, עם ירושלים המזרחית כבירה עד לנובמבר 2016, לכל המאוחר. בין השאר תורה ההחלטה לישראל להפסיק באופן מוחלט את כל ״פעילות ההתנחלויות״.

ארה״ב  הודיעה שתטיל וטו. למי שרוצה לקרוא אני מציעה לדלג לסוף לסעיפים הממוספרים. אם וכאשר מועצת הבטחון תפיל את ההצעה (וטו אמריקאי), ילך אבו מאזן עם המסמך הזה לבית הדין בהאג.

Palestinian draft resolution on time frame to end Israeli occupation 

The Security Council,
Guided by the purposes and principles of the Charter of the United Nations,
Recalling the primary responsibility of the Security Council for the maintenance of international peace and security,
Recalling also Articles 33 to 38 of Chapter VI of the Charter regarding the pacific settlement of disputes,
Recalling its relevant resolutions, including resolutions 242 (1967) of 22 November 1967, 338 (1973) of 22 October 1973, 1397 (2002) of 12 March 2002, 1515 (2003) of 19 November 2003, and 1850 (2008) of 16 December 2008,
Reaffirming the principle of the inadmissibility of the acquisition of territory by force,
Reiterating its vision of a region where two democratic States, Israel and Palestine, live side by side in peace within secure and recognized borders,
Recalling General Assembly resolution 181 (II) of 29 November 1947,
Stressing the urgent need to achieve a comprehensive, just, lasting and peaceful solution to the Israeli-Palestinian conflict on the basis of its relevant resolutions, the Madrid terms of reference, including the principle of land for peace, the Arab Peace Initiative and the Quartet Roadmap,
Reaffirming the right of the Palestinian people to self-determination and to independence in their State of Palestine on the Palestinian territory occupied since 1967,
Reaffirming the applicability of the Geneva Convention relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War, of 12 August 1949, to the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem,
Recalling its resolutions 446 (1979) of 22 March 1979, 452 (1979) of 20 July 1979, and 465 (1980) of 1 March 1980, determining,inter alia, that the policies and practices of Israel, the occupying Power, in establishing settlements in the Palestinian and other Arab territories occupied since 1967, including East Jerusalem, have no legal validity, constitute a flagrant violation of the Geneva Convention relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War, and constitute a serious obstruction to achieving a comprehensive, just and lasting peace in the Middle East based on the two-State solution on the basis of the pre-1967 borders,
Recalling also its relevant resolutions regarding the status of Jerusalem, including resolution 478 (1980) of 20 August 1980, and bearing in mind that the annexation of East Jerusalem is not recognized by the international community,
Affirming the imperative of resolving the problem of the Palestine refugees, on the basis of General Assembly resolution 194 (III) of 11 December 1948, for the achievement of justice and lasting peace in the region,
Recalling the advisory opinion of the International Court of Justice of 9 July 2004 on the legal consequences of the construction of a wall in the Occupied Palestinian Territory,
Recalling General Assembly resolution 67/19 of 29 November 2012,
Recalling also General Assembly resolution 58/292 of 6 May 2004, affirming, inter alia, that the status of the Palestinian territory occupied since 1967, including East Jerusalem, remains one of military occupation,
Stressing that the Gaza Strip constitutes an integral part of the territory occupied in 1967 and of the Palestinian State, and recalling in this regard that the West Bank, including East Jerusalem, and the Gaza Strip, constitute one geopolitical unit,
Encouraging all States and international organizations to actively pursue policies that ensure respect for their obligations under international law with regard to all illegal Israeli practices and measures in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and that ensure accountability for continued Israeli violations and grave breaches of international law, including humanitarian and human rights law,
Reaffirming the permanent responsibility of the United Nations towards the question of Palestine until it is satisfactorily resolved in all its aspects in accordance with international law and relevant resolutions,
Convinced that achieving a just, lasting and comprehensive solution to the question of Palestine, the core of the Arab-Israeli conflict, is imperative for the attainment of a future of sustainable peace, security and stability in the Middle East,
Stressing that a lasting solution can only be achieved by peaceful means, based on an enduring commitment to mutual recognition, freedom from violence, incitement and terror, and the two-State solution, building upon previous agreements and obligations,
Urging both parties to act on the basis of international law, relevant United Nations resolutions and their previous agreements and obligations in order to create the appropriate conditions for expediting, including through negotiations, the achievement of a comprehensive, just and lasting solution that resolves all core final status issues, including the Palestine refugees, Jerusalem, settlements, borders, security, water and prisoners,
Recalling the obligation to ensure the safety and well-being of all civilians and ensure their protection in situations of armed conflict, including foreign occupation,
Stressing the importance of maintaining and strengthening international peace founded upon freedom, equality, justice and respect for fundamental human rights,
Reaffirming the right of all States in the region to live in peace within secure and internationally recognized borders,
1.      Affirms its determination to contribute to the attainment, without delay, of a peaceful solution that ends the Israeli occupation that began in 1967, and fulfils the vision of two States: an independent, sovereign, democratic, contiguous and viable State of Palestine living side by side with the State of Israel in peace and security within recognized borders, based on the pre-1967 borders;
2.      Urges the intensification of efforts, including, inter alia, through negotiations, for the achievement of a comprehensive, just, lasting and peaceful solution to the Israeli-Palestinian conflict, on the basis of the relevant United Nations resolutions, including resolutions 242 (1967), 338 (1973), 1397 (2002), 1515 (2003) and 1850 (2008), and the Madrid terms of reference, including the principle of land for peace, the Arab Peace Initiative and the Quartet Roadmap;
3.      Calls, on the basis of the above principles, for:
(a)    The full withdrawal of Israel, the occupying Power, from all of the Palestinian territory occupied since 1967, including East Jerusalem, as rapidly as possible and to be fully completed within a specified timeframe, not to exceed November 2016, and the achievement of the independence and sovereignty of the State of Palestine and the right to self-determination of the Palestinian people;
(b)   A just resolution of the status of Jerusalem as the capital of two States;
(c)    A just resolution of the problem of the Palestine refugees in conformity with General Assembly resolution 194 (III) of 11 December 1948;
4.      Calls also upon all parties to abide by their obligations under international humanitarian law, including the Geneva Convention relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War of 12 August 1949;
5.      Demands an end to all Israeli military operations, reprisals, forced displacement of civilians, and all acts of violence and hostilities;
6.      Reiterates its demand for the complete cessation of all Israeli settlement activities in the Palestinian territory occupied since 1967, including East Jerusalem;
7.      Demands an end to all measures of collective punishment by Israel, the occupying Power, against the Palestinian civilian population, including in the Gaza Strip, and calls in this regard for the full lifting of the Israeli blockade and the opening of all of the Gaza Strip’s border crossings, on the basis of resolution 1860 (2009) and all relevant agreements reached, to enable the sustained and regular movement of persons and goods in both directions, which is essential for fulfilling humanitarian needs and urgently advancing reconstruction and economic recovery needs;
8.      Calls upon the parties to observe calm and restraint, including by consolidating the 26 August 2014 ceasefire agreement, to halt the deterioration of the situation and to refrain from provocative actions, incitement and inflammatory rhetoric, including in particular with regard to Occupied East Jerusalem;
9.      Calls also for measures to be taken to guarantee the safety and protection of the Palestinian civilian population throughout the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, including, inter alia, through the deployment of an international presence;
10.  Calls for the immediate and expanded provision of humanitarian assistance to the Palestinian civilian population, particularly in the Gaza Strip, to alleviate the grave humanitarian crisis, including through the provision of urgent additional contributions to the United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East (UNRWA), recognizing the vital role played by the Agency, along with other United Nations agencies and humanitarian organizations, in addressing critical humanitarian needs and providing emergency aid and protection to affected civilians, including the displaced;
11.  Calls on Member States to contribute to the urgent reconstruction and economic recovery needs of the Palestinian people in the Gaza Strip in coordination with the United Nations and the Palestinian government, including through the Conference to be co-chaired by Norway and Egypt in Cairo on 12 October 2014;
12.  Calls upon the parties and the international community to urgently undertake the measures required, individually and collectively, for the implementation of this resolution;
13.  Requests the Secretary-General to report to the Council within 30 days of the adoption of this resolution on options and a framework for the establishment of an international presence, pursuant to paragraph 9 of this resolution, and to report every 30 days thereafter to the Council on the implementation of the relevant provisions of this resolution;
14.  Decides to remain seized of the matter.

Tagged with:

About tal.eyaltal@gmail.com

עיתונאית ובלוגרית פוליטית, בעלת ה'פלוג' הבלוג הפוליטי. לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפלוג, זוכה פרס גוגל למצוינות דיגיטלית הופיע בשיתוף פעולה באתר 'הארץ', סלונה, אל-מסדר ועוד. כתבות וראיונות של טל הופיעו במעריב, גלובס וכלי תקשורת נוספים

8 comments

  1. יונתן
    2 בOctober 2014 at 11:05

    דוח אדמונד לוי כבר אומץ על ידי הממשלה במאי האחרון.

  2. אורי
    2 בOctober 2014 at 13:18

    למה לתת לשנאה לקלקל עובדות: את לא אוהבת את בנט. זכותך. להגדירו כשר זוטר בממשלה זה להסתכל במציאות, ולהתכחש לה בקולי קולות. בנט הוא שר בכיר למדי, וחבר קבינט, שלא מתוקף חוק.
    כל ההמלצות שלך לבית היהודי, שניתנו בסוג של עלק-ציניות, הן חסרות משמעות: השמאל הקיצוני הצליח לשתול את העץ המורעל של אוסלו כ”כ עמוק באדמה, שאין דרך לבטל, והאפשרות היחידה להתמודד עימו, היא לגזום אותו בכל פעם שיוצאים מתוכו עוד גידולי פרא (“הסדרי קבע” למיניהם).

    ההצעה הפלסטינית נשמעת מסעירה, אבל צר לי לבשר לך שגם הפעם היא לא תקדם אותם יותר בדרך ל”סיום אקיבוש”.

  3. נתי
    2 בOctober 2014 at 21:54

    הצביעות של אבו מאזן מוציאה מהכלים.
    פתגם יהודי אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן”

    אם ישראל מחזיקה בשבילך את השליטה הביטחונית ומצילה אותך מחמאס שרוצה להדיח אותך, אתה לא חייב להודות לה, אבל אל תירק לה בפנים.

    מצד שני, הוא גם מעולם לא התנצל על טבח ילדי מעלות.
    איש דוחה.

    • אורי
      3 בOctober 2014 at 19:49

      טבח מעלות זה עוד בקטנה – שם הוא יכול לטעון שזה החזית הדמוקרטית ולא פת”ח – אבל מה יגיד על טבח הספורטאים במינכן ועל אוטובוס הדמים?
      אבו מאזן היה האחראי לארגון הפיננסי של הזרוע שהוכרה בשם “ספטמבר השחור”, והיה אחראי להרבה מהלוגיסטיקה שעמדה מאחורי הטבח.
      המחבלת שהשתתפה באוטובוס הדמים, דלאל מוגרבי, זכתה לאינספור שבחים מפיו של אבו מאזן, שאף על שמה כיכר ברמאללה, במרץ 2010 – ביום השנה לטבח 38 ישראלים.

      זה אבו מאזן, וכל מי שמנסה לחפש אצלו איזושהי מתינות, חייב להבין שההבדל היחיד בינו לבין מחבל שיורה בפועל, הוא שאבו מאזן הוא פחדן גדול יותר, ומעדיף לשלוח אחרים שיעשו עבורו את העבודה המלוכלכת.

© הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר כל הזכויות שמורות 2013 - אין להעתיק או לעשות שימוש בתכנים באתר ללא רשות מפורשת של טל שניידר
Scroll To Top