פוסט אורחת: ד״ר אורית גלילי צוקר:
פיגוע דאבל עשתה שלי יחימוביץ‘ לבוז’י הרצוג בתוכנית “המטה” בשבת האחרונה. כשנשאלה את מי היתה מעדיפה בראש העבודה – אהוד ברק או יצחק הרצוג – הדהימה כאשר לא אמרה מיידית – הרצוג.
אין היום פוליטיקאי באף מפלגה כשנשאל כזאת שאלה ולא אומר או יאמר אוטומטית את שם ראש המפלגה שלו כמועמד הבלעדי והיחיד לעמוד בראש המפלגה ובראשות הממשלה. כך יעל גרמן התבטאה על יאיר לפיד בשבת האחרונה, כך יצחק אהרונוביץ’ התבטא על איווט ליברמן בשבוע שעבר וכך אומרים כל השרים וחברי סיעת הליכוד, מהראשון עד האחרון, גם אם יש להם בטן מלאה או ביקורת כזאת או אחרת על תפקודו של נתניהו.
זה היה כל כך מדהים שאפילו בפאנל של נדב פרי לא עיכלו את התשובה והניחו לה לחמוק ללא בירור מעמיק מתבקש. הבירור בוודאי התבקש לאור העובדה שיחימוביץ’ היא זאת שהתייצבה נגד ברק לאחר בחירות 2009 ובעצם השתלטה על מפלגת העבודה דרך קמפיין שהבליט את ההריסות שהוא הותיר.
הפיגוע השני התרחש כאשר אמרה שמאחר שאין היתכנות להחלפת נתניהו על ידי הרצוג אז אין טעם להכריז על כך. ליותר שפל מזה לא הגיע אף ראש מפלגה, במיוחד כזה שנבחר רק לפני פחות משנה ושהרוויח את התפקיד בעקבות ביקורת על יחימוביץ’. לכך יש להוסיף את הפרסומים ביממה האחרונה שמגיעים ממקור אינטרסנטי (מעניין ממי?) ולפיהם יש עזיבה המונית של מתפקדים בעבודה ואין מתפקדים חדשים.
בואו נוסיף לכך את הסקר הקשה של “המטה” ובו מפלגת העבודה קיבלה 12 מנדטים בלבד. ככל הזכור לי הרצוג כבר הצליח להגיע ל-16 מנדטים, מנדט אחד יותר ממה שיחימוביץ’ קיבלה בבחירות, אבל צריך להודות על האמת שאין טעות שהוא לא עשה מאז נבחר ליו”ר המפלגה ותקצר כאן היריעה מלתאר אותן. הטעות הראשונה היתה אולי שלא הפך את יחימוביץ’ ליד ימינו ולסגניתו לכל דבר ועניין.
רציתי לומר כמה מלים על הסקר שאותו עשה מכון “דיאלוג” בראשות פרופ’ קמיל פוקס. לסקר כזה אין טעם להתייחס יותר מדי ברצינות. הוא סקר אווירה ותו לא. התוצאות ממש לא משקפות את המציאות האמיתית בקלפי לו היו מתקיימות בחירות אמת כעת. אפשר להסיק זאת מן התשובה שניתנה על ידי הנסקרים בנוגע להצבעה לפי שיקולים כלכליים חברתיים. אין סרט כזה. זוהי תשובה שיפה לענות אותה לסוקר כי היא נשמעת טוב אבל אין מצב שבישראל, שהתרבות הפוליטית בה היא שמקטרים על נושאים כלכליים-חברתיים, אבל מצביעים על הנושאים הביטחוניים.
מגמה זאת מקבלת עוד יותר חיזוק מהעובדה שסדר היום הביטחוני של נתניהו שולט ברמה והוא מעצב דעת הקהל הראשי במדינה. לנתניהו לא תהיה שום כוונה לוותר על כך. עד היום הוא הצליח בזה חוץ מאשר במערכת הבחירות בשנת 2006 שם סדר היום של האיומים הביטחוניים דווקא הבריח מצביעים. אבל מאז נתניהו השתכלל: הוא קודם כל דואג לשתול טוב טוב את האיומים במוחם של האזרחים ואחר כך הוא מופיע כמושיע היחיד כנגד האיומים האלה.
ד״ר אורית גלילי-צוקר היא יועצת אסטרטגית בתחום התקשורת הפוליטית. בין השנים 2009-2014 עבדה עם אהוד ברק ובנימין נתניהו ועד לאחרונה עמדה בראש צוות לתקשורת פוליטית עבור ראש הממשלה.
יחימוביץ יכולה לבוא בטענות רק אליה עצמה- על כך שלא נכנסה לממשלה.
ככה קיבלנו שר אוצר “מדהים” ותקציב “מלא חמלה”….
לו הייתה קמה ממשלת ליכוד-עבודה-חרדים, היא הייתה שורדת שנתיים, מביאה לגרעון תקציבי שובר-שיאים (ומחסל דירוגי אשראי…), ומתפוררת על רקע סירובו של הימין ללכת בדרך השמאל בתחום המדיני. אחרי כזו ממשלה, יאיר לפיד היה מקבל 26 מנדטים, ומי יודע, אולי חו”ח מרכיב בעצמו את הממשלה…
ככה זה אצל הביבי הזה: שותל איומים דמיוניים במוחם של אנשים, ואז הם הולכים ומצביעים עבורו מבלי לדעת שבחוץ הכל סבבה (אלא אם כן אתה דתי-לאומי שנוסע לטיול בנפאל במטרה להתאבד, או אבא חרדי שמחליט לחצות כביש ליד המטה הארצי של המשטרה, מבלי להתחשב בסיכום החיים המיידי שיש בכזו פעולה).
אגב, ביבי הזה נשמע ממש נורא. איך יכולת לעבוד עבור איש כזה?!?!
למה את מפרסמת תור של האישה ההזויה והפתטית הזאת ?
אתה טועה. חובה לפרסם, ורצוי אף להבליט, את פניני החוכמה הללו. אני מודה שהטור הזה אינו עשיר ברעיונות יצירתיים כמו אותו סטטוס אלמותי בפייסבוק, אבל גם כאן יש כופתאות טעימות במיוחד (והראשונה שבהן היא ההתייחסות שלה לביבי הנוראי, עבורו החלה לעבוד, אחרי שכבר כיהן שנתיים כראש ממשלה בפעם השנייה, ולולא נשלחה הביתה, כנראה שעדיין הייתה מדבררת את שרה עד עצם היום הזה…).
אני מאוד בעד הגישה החדשה של טל, שמאפשרת להוגי דיעות נוספים ממחנה השלום והאחווה, להביע עמדותיהם המנומקות. יש לחזק את ידי ההנהלה ולקרוא להמשיך בכיוון הזה! יש להביא לפה גם את עוזרת הבית המפוטרת של שרה, הנהג הזועם, ומי יודע, אולי גם עמדי מההובלות יסכים לכתוב טור או שניים? בטוח שגם לו יש כמה עמדות מאוד אובייקטיביות בנוגע לביבי…
אגב, ראוי גם לשבח את הכותבת על השימוש החופשי במילה “פיגוע” ביחס לאוייבת מחנה השלום שלי יחימוביץ’. זה לא דבר של מה בכך לבחור להשתמש במילה כזו פחות מארבעה ימים אחרי שסיפרה לנו ש”תינוקת בת שלושה חודשים מצאה את עצמה מעורבת בפיגוע” (אגב, משפט מזהיר באופן כללי…).
בוזי’ עושה כל טעות אפשרית בתוך מפלגתו, נדמה לו שהעסקנים שהביאו לו את הנצחון מול שלי הם אלו שיביאו לו את הנצחון בבחירות. מצב מפלגת העבודה אכן לא טוב וצריך להודות בכך, הוא מאבד את אמון חברי המפלגה עם כל הכיבודים והמשרות הקיקיוניות שהומצאו כדי לכבד כל מיני עסקנים. מעבר לכך קולו של בוזי’ אכן לא נשמע בכל הנושאים העומדים על הפרק, הוא אינו מחדד (מעבר לנאום ופוסט אנמי בפייסבוק) את ההבדלים בין מפלגת העבודה לבין ביבי או יאיר לפיד. לא מרגישים אופוזיציה לוחמנית. רק כמשקימים קול צעקה בתוך המפלגה הוא מתעורר. בנתיים הוא מחזיק מספר דוברים לכל עדה בישראל והוא לא ממריא. וצודקת שלי שלא מצדדת בבחירות כעת וצודקת כשלא השיבה את מי היא מעדיפה, למה לברוח מן האמת, מפלגת העבודה לא נמצאת במצב טוב, אלפים עזבו אותה, הסקרים לא מחמיאים. מוטב לו לבוז’י שיערוך בדק בית, הציבור אמר את דברו : מעניין אותו המצב הכלכלי וזה מה שיכריע בבחירות,בוזי’ צריך להודות לשלי על כי היא נלחמת ומובילה בשם מפלגת העבודה את הדרך הכלכלית שהציבור רוצה בה ומזוהה יותר ממנו עם הנושאים הכלכליים. להבדיל מבוזי’ שלי לא טומנת את הראש בחול על מה תהלל ותשבח עם היו”ר כמועמד לראש ממשלה אם את תפקידו ביו”ר אופוזציה הוא לא ממלא.
להיות יו”ר אופוזיציה זו עבודה סיזיפית, הרצוג לא מתאמץ הרבה. אי אפשר לבנות הכל על מתפקדים ופעילים. הוא לא ממריא, טוב יעשו חברי מפלגת העבודה אם הסקרים ימשיכו להיות כאלה לקרוא ליו”ר שלהם להתפטר ואו ללכת לבחירות חדשות, מפלגה לא יכולה לנצח עם דמות שהיא לא דמות סוחפת, גם חיבור לגוש שמאל לא יביא לשינוי גדול, אם הוא רואה עצמו כדמות היכולה לייצר שינוי במספר המנדטים אז למה להתחבר, סימן שגם הוא לא מאמין בעצמו.
נדמה לי שלא בוז’י או שלי הם הבעיה של העבודה, אלא האידיאולוגיה שבה המפלגה הזו מחזיקה.
הציבור זז ימינה, ואנשים עוברים מהשמאל למרכז. מפלגת העבודה עוד מחזיקה בדעות שאבד עליהן הקלח לדעת רוב הציבור.
לא בטוח של מי השפל יותר גדול של הרצוג או של יחימוביץ. התנהלותה מראה עם מי יש לנו עסק. מביש. הרצוג אולי לא כריזמטי ולא מהווה איום ממשי על נתניהו אבל איזו טובה תצמח לעבודה מדבריה של שלי? היא יורה בתוך הטנק ועל כך ראוי להוקיע אותה
נראה שראינו תוכנית שונה של “המטה”. שלי ענתה, כהרגלה, בפתיחות. ציינה שהיא מאז הפסדה, תומכת בבוז’י, ונותנת לו גב. טענתה של גלילי לגבי ירידת מתפקדי העבודה גובלת “בספין” מכוער, הרי היה זה כבל שקפץ וניסה להוכיח שהירידה היתה בימי שלי. גם ששלי היתה ראשת המפלגה, היא הקפידה שלא ל”קפוץ” עם היותה מעומדת לראשת הממשלה כל עוד המפלגה לא עולה בכמות חברי הכנסת. אינני בטוח שדבריה של גלילי לא באים כדי לסלול לאיש מבחוץ מקום במפלגת העבודה.
יפה עשתה טלי שנידר שנותנת פיתחון פה למומחים פוליטים לנתח את המצב לפי מבט שלהם. אך לתת לגברת גלילי את הבמה זאת הטייה נוראית. גלילי, מאז עוזבה את האקדמיה איבדה כל עקבה, הפכה בעצם לסתם לוביסטית, אשר עבדה עם שניים מהמנהיגים אשר יותר מכולם אחראים על הדירדור של ישראל. לכן, כשלוביסטית בשקל, מאשימה את שלי בהדלפה – אנא קיראו זאת בידיעה שמי שאומרת זאת, היא בעצם משתפי”ת לשעבר של ברק (בשכר בזמנו). צריך לזכור: עקרב נשאר עקרב, גם אם הוא מליונר חסר עקבות או אידיאולוגיה.
טל שניידר, איך את ממשיכה לתת יד לגזענות?? איך את מאפשרת לאישה המתועבת הזאת להמשיך לכתוב בבלוג שלך אחרי גועל הנפש המרוכז שהיא כתבה? אין גבולות?
מחכה לטור של איתמר בן-גביר בקרוב..
אשמח לתשובתך.