הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
17 בינואר 1998 היה היום שבו שומרי הסף של העיתונות האמריקאית התמוטטו. אתר בשם ׳דו״ח דראדג׳״ הציף ממעמקי הסייבר ספייס את פרשת מוניקה לוינסקי. כמות הכניסות לאתר השולי עד לאותו היום לא אפשרה לעיתונות המסורתית להתעלם יותר מהסיפור. לא עברו ארבעה ימים והוושינגטון פוסט נשבר ופרסם את הפרשה. חמישה ימים לאחר מכן נאלץ הנשיא ביל קלינטון לכנס מסיבת עיתונאים ולדבר אל האומה האמריקאית. המשפט המפורסם שלו: ״לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת״, מוניקה לוינסקי, נצרב בתודעה וחולל מהפכה בפוליטיקה התקשורתית. המהפכה הזאת מלווה אותנו עד היום והיא נוגעת לאותם הנושאים שמסך של מסתורין האפיל על חלקים גדולים בפעילותם של מנהיגים פוליטיים. בדרך כלל הנושאים האלה הם כסף ומין.
16 שנים לאחר מכן, באיחור גדול מאד בישראל, ב 7 ביוני 2014 הודיע בנימין בן-אליעזר על פרישה מן המירוץ לנשיאות המדינה, מירוץ בו הוביל עד לחקירה משטרתית אליה זומן ושבעקבותיה נאלץ לפרוש מהתמודדות. זה היה דו״ח הדראדג׳ שלנו. כמה חודשים קודם לכן פרסם אלדד יניב ברשת תהיות לגבי מקורות המימון של פנטהאוז שבן-אליעזר רכש בסכום של 9 מליון שקל. עיתונות הזרם המרכזי ביחד עם הזרם המרכזי של הפוליטיקה התעלמו מהדברים.
אבל הלחץ שהגיע מהסייבר ספייס לא הירפה ו״סינדרום אלדד״ הוא שסימן במידה רבה את אופי הבחירות לנשיאות. גם מועמד אחר לנשיאות, שעננה של פרשיית מין ריחפה מעל ראשו, נאלץ אף הוא לסגת מן המירוץ.
אהוד ברק, שרק לפני שבועיים נתן ראיון לערוץ הראשון וכבר גרם למיטב הפובליציסטים להתגעגע למנהיגות שלו- נמצא כעת בצרה ציבורית צרורה ובעין הסערה. עיתונות הזרם המרכזי אפשרה לו בעקביות לחמוק משאלות לגבי התעשרותו אבל הרשת כבר לא תרפה. אם ברק ירצה להתמודד הוא יצטרך לתת הסברים לציבור, אותם הסברים שסירב לתת על דירה בשווי עשרות מליוני שקלים במגדלי אקירוב, סירוב שקיבל גיבוי מעיתונות הזרם המרכזי.
אהוד אולמרט ובן-אליעזר וברק הם המסמנים הגדולים של התמוטטות שוערי הסף בישראל הרבה שנים אחרי שקו פרשת המים נחצה בארה״ב. מתמודדים שנערכים כעת להשתלב ברשימות השונות צריכים לחשב טוב את צעדיהם כי סינדרום אלדד ילווה את הבחירות בישראל לכנסת הבאה. השמות שמורים בינתיים רק עד לדו״ח הבא.
ד״ר אורית גלילי צוקר
ד״ר אורית גלילי-צוקר היא יועצת אסטרטגית בתחום התקשורת הפוליטית. בין השנים 2009-2014 עבדה עם אהוד ברק ובנימין נתניהו ועד לאחרונה עמדה בראש צוות לתקשורת פוליטית עבור ראש הממשלה.
אין שום קשר בין פרשת לוינסקי לפרשות השחיתות המדוברות כאן, אבל ממש שום קשר חוץ מזה שזה צץ באינטרנט. אבל התקשורת האמריקאית המסורתית לא הסתירה שום דבר ולא נאלצה לפרסם את הפרשה בגלל האינטרנט, היא הייתה מפסרמת הכל בעצמה בכל מקרה.
סך הכל המאמר הזה אומר לנו שהתקשורת הישראלית לא עושה את עבודתה, מאתרגת את הפוליטיקאים מהשמאל, ולא חוקרת שום פרשה שיכולה לפגוע במנהיגי המחנה שלה. כאילו לא ידענו את זה כבר שנים רבות. בוקר טוב אליהו.
מרשים. מסתבר שהאתר של מאט דראדג’ (Drudge Report), הוא כ”כ מסתורי ומורכב, שקשה לדעת איך כותבים את שמו נכון (ואיך מתרגמים את שמו נכון – “הדו”ח של דראדג'”????)…
אין ספק שפרשת לוינסקי סייעה מאוד-מאוד בקידום האתר של דראדג’, אבל להגדירו כ”אתר שולי”, עד לאותו יום, זה פשוט לא נכון. לאתר הייתה כמות היטים מרשימה מאוד יחסית לתקופה, ולא סתם הפרסום אצלו תפס תאוצה כ”כ מהר.
מאיר שטרית לא פרש מהמירוץ לנשיאות בגלל עננת פרשיית מין שריחפה מעל לראשו, ולא בגלל עננת גשמים, נוצה או טיפון. מאיר שטרית התמודד על הנשיאות עד שהפסיד בסיבוב השני, וריבלין נבחר (בדיעבד, חבל שנבחר – לו שטרית נבחר, ואז הייתה מתפוצצת הפרשייה שלו, יש סיכוי שאפשר היה להיפטר סופית מהתפקיד המטופש והבזבזני הזה).
דבר אחרון, אקטואליה: בשבועיים שחלפו מאז הפוסט שהאשים הורי תינוקת חרדית ברצח שלה בידי מחבל, וצעירים שנסעו לטייל במסלול רגיל בנפאל, שחטאם היה היותם סרוגי-כיפה, ומאז התרחשו כאן מספר לא מבוטל של פיגועיים רצחניים, כולל אחד שהתבצע בתל אביב – ויש לציין שהצלחת להתאפק ולא הבהרת שיש אשמה במי מהנרצחים/כמעט-נרצחים האחרונים. יישר כוח!
מי שוויתר על המירוץ לנשיאות בגלל שמועות על פרשת תקיפה מינית זה היה סילבן שלום.
צודק
בעצם, לא בדיוק – הוא וויתר על המירוץ אחרי שביבי הודיע לו שלא יתמוך בו. הוא תכנן לרוץ גם אחרי שהשמועות צפו.
לאדם הקורא, היא לא מחדשת הרבה. חסר לי העוקץ, חסר מידע והיא אחת שהיתה קרובה לביבי. שתשדר משהו חדש מתפקידה.
לא רק לביבי. היא דבררה את שרה, וסיפרה לכולם עד כמה שרה חשובה ותורמת ומשמעותית. ואז היא פוטרה. בן רגע התברר שבעצם הכל היה גרוע, ביבי היה מסוכן ושרה הייתה מסוכנת…
הסיפורים המרטיטים שלה על העולם שבפנים, יכולים להיות מרתקים נורא, אבל תמיד-תמיד ירחף מעליהם סימן שאלה, אם הכל היה גרוע כ”כ, למה היא הייתה צריכה לחכות שהם יפטרו אותה.
היא מנסה לנתח את סינדרום אלדד, אבל יכול להיות שהיא בעצם חלק מאפקט אלדד (שגם אליו אין לי הערכה) קיבלה אומץ והחלה לדבר. אני בעד שהיא תדבר ותספר, הגיע הזמן שכל אלה במשרת אמון יצאו לאור.
יש בעייה לא פשוטה בעריכת טקסט שגוי, בעקבות שעלו לגבי שגיאות בטקסט, מבלי לציין שהוא נערך. בטקסט המקורי, נכתב פעם אחר פעם שהאתר האמריקני הוא “דו”ח דארדג'”, ורק אחרי הערה שלי, תוקן הטקסט המקורי – מבלי להוסיף הערה שהטקסט נערך – כך שמי שקרא את ההערה שלי, עלול היה לחשוב שתיקנתי טקסט שלא היה שגוי. לא מדובר כאן בשגיאת הקלדה או כתיב, אלא בהפגנה של חוסר היכרות עם אותו אתר, וזה עניין מהותי. אין ספק שראוי היה לתקן, אבל אמינות מחייבת להוסיף הערה שהטקסט נערך אחרי שפורסם.
שוב הגזענית כוצבת אצלך בבלוג?
איכס. לא מתאים לך!